אין תימר אין למידין אזוב מברכה, ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפינן מטיט הנרוק
ומ"ש ז"ל שכל כך עומד לפניו איסור נבלה כמו איסור שבת אינו כן שזה החולה לכל צרכיו מחללין שבת שאפילו מצינו נבלה צריכין אנו לחלל שבת לבשלה וכן כשהתירה התורה פקוח נפש בשבת לא לענין להאכילו בלבד התירה אלא לכל צרכיו כגון להברותו כדאיתא בפ' יה"כ (פ"ד ע"ב) ולהדליק לו את הנר אפילו בסומא כדאיתא בפ' מפנין (קכ"ח ע"ב) וא"כ שבת היא שהותרה לו והיא עומדת לפניו וכיון שבמקצת צרכיו אנו צריכין לחלל שבת א"כ חזרה שבת כחול ואין אנו צריכין לחזור אחר איסורין אחרים כדי שלא תתחלל שבת שהרי לכל פקוח נפש סלקה תורה קדושת שבת והחזירת' חול גמור ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה
היא שיחתי כתב:שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן לז ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה
עושה חדשות כתב:יאוש שלא מדעת = ברירה.
ז"ל השטמ"ק בב"מ כא, ב "כתב הראב"ד וזה לשונו הך פלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת קשיא לי דשייכא ליה ברירה ואין ברירה ולפלגי בעלמא אלא שיש למבין להפליגו מענין ברירה".
ובאו"ש הל' שקלים פ"ג ה"ד כ' ע"ז "ואם כי לא זכינו לבינת נבונים, אמנם החילוק מפורש בעירובין דף פ"ב ע"א וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, שמעת מינה אין ברירה, דאי יש ברירה תגלי מילתא למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה, אמר רב אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני, ופירש"י לא הודיעוהו עד שחשיכה, מאי ברירה איכא, הא לא הוי ידע דאיכא עירוב דנימא דעתיה עליה עכ"ל, הרי שאבנו ממעין התבונה דכה"ג דלא ידע כלל לא שייך לומר איגלאי ואתברר דדעתו מעיקרא עליה, ופוק חזי הכא, מאי דמייתי תלמודא גבי יאוש, הא לא ידע דנפל מיניה, ובהכשר לא ידע, ובתרומה לא ידע דתרום כלל, ודו"ק".
עושה חדשות כתב:היא שיחתי כתב:שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן לז ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה
עי' כאן - viewtopic.php?f=17&t=24137
עושה חדשות כתב:ז"ל ספר הפרדס שער תשיעי: ומסתברא לי לפי עניות דעתי דמי שהוא חולה ואינו יכול להניח תפילין ומצוה לאחרים שיניחו לו, נראה לי שאין השמש מברך אע״פ שהוא המניח, אלא החולה מברך אע״פ שאינו עושה שום דבר, ויש לי להביא ראיה מדגרסי׳ בפרק כל הבשר דאוכל מחמת מאכיל שהאוכל חייב בנטילת ידים ואין המאכיל חייב בנטילת ידים אע״פ שאין האוכל נוגע באוכל כלל, אפי׳ הכי הוא חייב בנטילת ידים, והוא הדין הכא גבי תפילין דמאי שנא. וכן הרצתי דברים אלו לפני מורי הרב נ״ר ולפני חבירי, כך נראה לי.
עושה חדשות כתב:יאוש שלא מדעת = ברירה.
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:יאוש שלא מדעת = ברירה.
אם כבר, הצושטעל המעניין נמצא בגמרא עצמה: יאוש שלא מדעת - תורם שלא מדעת...
יאוש ותורם שלא מדעת - זכין לאדם שלא בפניו (קצוה"ח).
עיק כתב:עד שחו"ר הפורום מביאים לחמם ממרחק, מספר ראבי"ה ותשובות ופסקים מחכמי אשכנז, הרי לשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין ספ"ד:
"מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע, או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות, או שטעו בית דין ונתנו לו רשות - אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהיה ראוי; שהמקדיש בעל מום למזבח, אין קדושה חלה עליו."
עושה חדשות כתב:עיק כתב:עד שחו"ר הפורום מביאים לחמם ממרחק, מספר ראבי"ה ותשובות ופסקים מחכמי אשכנז, הרי לשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין ספ"ד:
"מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע, או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות, או שטעו בית דין ונתנו לו רשות - אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהיה ראוי; שהמקדיש בעל מום למזבח, אין קדושה חלה עליו."
לענ"ד זאת השוואה מליצית ולא השוואה דינית. הגע עצמך, אם היה הדין שקדושה חלה על בעל מום, האם דיין שאינו הגון היה דיין? ואם היינו מחפשים כאן השוואות מליציות, אז כמובן היה ראוי להביא "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" וכד'.
אבל ההשוואות המובאות, (לחם ממרחק...), המכנה המשותף המיוחד להם, שיש בהם השוואה הילכתית, לדינא או לסברא, למרות שבמבט ראשון (או גם שני...) אין כמעט קשר ביניהם, או עכ"פ אפשר לחלק בקל.
עושה חדשות כתב:אבל, האם מישהו היה מעלה בדעתו, ללמוד הלכה בברכת הנחת תפילין מנט"י של אוכל מחמת מאכיל, לולי שכ"כ בעל הפרדס?
או האם מישהו חשב פעם שיאוש שלא מדעת ודבר שלא בא לעולם תלוי אם יש ברירה, לולי הראב"ד ורשב"ם הנ"ל?
מזויף מתוכו להולכה בזר? מתעסק בחלבים ועריות לטעם כעיקר? וכו'.
נוטר הכרמים כתב:עושה חדשות... אדון הנפלאות.
אשכול מאלף ביותר!
עושה חדשות כתב:עוד משהו.
כידוע יש דברים שהם אסורים מה"ת כעיקר האיסור, אבל יש להם פטור ממלקות וכד'. האחרו' השוו את זה לחצי שיעור, שאסור מה"ת אבל פטור עליו. וראוי לדון בכל מקום האם זאת רק דוג' לאיסור בלי העונש, או דהמכוון הוא דהוי חצי שיעור באיכות האיסור, דוג' חצי שיעור בכמותו. אם כן, יש לנו עוד השוואה, חצי שיעור בכמות / חצי שיעור באיכות.
עי' רמב"ם מאכ"א פ"ג ה"ו, (בפשטות כוונתו רק לדוג' בעלמא), מגיד משנה שם ח-טז, (נוטה יותר שזה חצי שיעור באיכות). ועוד...
המהרש"ל בשבועות פ"ב לכאו' השתמש בהשוואה הזו לנפק"מ, דלר"ש דמחייב מלקות על כ"ש ולא בעי כזית, ה"ה דמחייב על 'שלא כדרך'.
ובאחיעזר ח"ג סי' לא כתב: הרי נתבאר דמצד דין דם שבשלו אין היתר בדבר דלבד ד' הראשונים דיש בזה איסור תורה יש בזה ג"כ איסור נבילה, וחשש יוצא מן החי בדם הנפש, ומש"כ מעכ"ת לדון דהוה חצי שעור באיכות וכו' חידוש דין זה דחצי שעור באיכות לא שמענו, והשעור הוא רק בכמות".
ועין באנצ"ת טז ערך חצי שיעור בסופו "כעין חצי שיעור", שהביאו מקורות רבים לענין זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים