כאן בעירינו נפוץ דבר מאוד מוזר, ולדעתי יש בו חשש גדול של "זילותא דציבורא", ואולי אף יותר גרוע מזה.
רצוני לדעת האם יש התייחסות או מקור לדבר זה בספרי הפוסקים.
המדובר הוא, באותם שליחי-ציבור, המתחילים את התפילה מ"הודו" [או "ברוך שאמר"], מתפללים לפני התיבה עד שמו"ע, ובסיום ברכת "גאל ישראל", זזים הצידה מהעמוד.
אדם שיכנס באותה עת לבית הכנסת, ימצא ציבור גדול של מתפללים תפילת שמו"ע ללא שליח ציבור.
לדעתי, אדם כזה עושה "צחוק" מהציבור.
והגרוע יותר, שלאחר שמסיימים המתפללים את תפילתם, אין מי מבין הקהל שמוכן להתפלל לפני העמוד, וגם לא אותו שליח ציבור ש"זז" הצידה, וכך הקהל נשאר עומד וממתין, [ואף אנקוט בלשון זהיר - שזה אינו מכבודו של השי"ת].
שליח ציבור יקר. אם הנך רוצה להתפלל רק עד שמו"ע, אנא, אל תתקרב בכלל אל התיבה, ואל תעשה צחוק מהציבור.