ראיתי דבר מעניין
בדרך אמונה (שמיטה פ"ט סק"ה) פסק: 'ודעת האו"ת שאם הלוה מת ונשתייר נכסים דהמלוה גובה ואין שביעית משמטתו'. ובצה"ל (ס"ק יג) הביא מקורו 'שם ועי' שכ"כ ע' י"ח שיש חולקים'.
וכוונתו לדברי האורים ותומים (סי' סז תומים ס"ק כה) שחוב שיש בה רק שיעבוד נכסים בלי שיעבוד הגוף, כגון יורשי הלווה, [וכן בבנקים וכל חברה בע"מ], אינו נשמט וא"צ פרוזבול.
ואכן הגרש"א שטרן שליט"א בשמיטת כספים כהלכתה פ"ד ה"ח עמוד יז-יח הביא את דינו של התומים, וכתב 'ויש חולקים בדבר'.
אולם הדבר המעניין הוא שבמקורות הערה טו ליש חולקים כתב: 'בביאור הלכה עמ' קמז הובאו דברי האחרונים החולקים על התומים הנ"ל. ויעויין עוד שם, וכן בשביבי אש הנ"ל'.
והנה האי ביאור הלכה לא ידעתי מהו והיכן הוא, ואם כוונתו לביאור ההלכה בדרך אמונה, בהוצאה שלישית שתחת ידי לא מצאתי כלום בעמ' קמז, ואפשר שיש ט"ס וכוונתו למה שכתב בבה"ל עמ' קסב שמיטה פ"ט ה"א, לחדש שהשמיטה אינה על הגברא, אלא אפקעתא דמלכא על כלל החובות של ישראל ואף חש"ו בכלל אף שאינם בר חיובא. וכפי שהוכיח כן מכמה מקומות. ולפי זה מסתבר שאף אם אין שיעבוד הגוף החוב נפקע, כפי שהוא נפקע מחש"ו דלאו בר חיובא. [וכן משמע בשביבי אש להגרש"א בסוף שכ"כ סי' יא שסברא זו דלא כתומים].
אולם זה השערה בעלמא, האם ידוע כאן לאחד מחו"ר הפורום מהו הבה"ל המדובר, שמא יש ספר אחר שאינו ידוע לי הקרוי ביאור הלכה ושם בעמ' קמז-קמח מובאים אחרונים מפורשים.
אם השערתי נכונה, אירע כאן דבר מעניין מאד, צ"ל שבמהדורה ראשונה כתב הבה"ל באיזה מקום סברות או אחרונים דלא כתומים, ואז בשמיטת כספים כהלכתה העתיק סברות אלו להלכה שיש חולקים בדבר.
ולפי זה הדרך אמונה אף שבבה"ל סבר דלא כתומים, להלכה הביא את דברי התומים בסתמא, ולא רצה לפסוק כנגדו מכח סברא בעלמא ובפרט שהמנחת חינוך (מ' תעז) ג"כ מביאו להלכה. אך בצה"ל ציין להכרעת הגרש"א שטרן שיש חולקים, אף שמקור דבריו הוא הכרעתו בבה"ל, והיינו כיון שהגרש"א הכריע ע"פ דבריו בבה"ל להלכה, קיבל הכרעתו וציינה בצה"ל.
[ראה בשביבי אש סי' יא בסוף השכ"כ דהכריע דלא כתומים, ועיקר ראיתו מכך שכתובת אלמנה נשמטת אף שהיורשים לא נתחייבו לה בשיעבוד הגוף אלא בשיעבוד נכסים].