בזמר 'יום שבתון': ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ד' אחד, ברוך הנותן ליעף כח.
והעירו בזה, היכן מצינו שענו ישראל 'ד' אחד' בשעה שבאו בברית מתן תורה?
ומובא בשם האדמו"ר השר שלום מבעלזא (ליקוטי מהרי"ח; שו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' ז), דהנה איתא בחז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ד; מדרש תהילים מזמור ח; ילקו"ש יתרו; רש"י שם), 'לאמר. מלמד שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו, [וזו דעת ר' ישמעאל במכילתא שם], ואמנם שתי הדברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך נאמרו בדבור אחד מפי הגבורה, ואזי לא ידעו ישראל מה לענות, שהרי 'אנכי' הוא עשה, ואילו 'לא יהיה לך' הוא לא תעשה, ולכך ענו ואמרו 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד', וכך השיבו על שניהם יחד. וכעין זה מובא בשם האדמו"ר בעל אמרי אמת מגור.
עוד מובא על כך בשם יבלחט"א כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א שהוסיף על כך, שלפי"ז מובן הסיום: 'ברוך הנותן ליעף כח', שלכאורה אינו שייך לתחילת הדברים, אולם לפירוש זה מובן שהרי אמרו חז"ל שלבני ישראל לא היה כח לשמוע את הדברות מפי הקב"ה ולכך שמעו את יתר הדברות מפי משה, וגם למשה לא היה כח בקולו ותשש כחו (יעויין ברש"י דברים ה, כד), ונתן הקב"ה כח בקולו של משה, וזו הכוונה – ברוך הנותן ליעף כח. (באר החסידות עמ' רלג; מובא בספר כמוצא שלל רב שבועות עמ' קכה).