ידוע דברי המ"ב תצ"ד י"ב בטעם מנהג מאכלי חלב בשבועות משום דכשחזרו לביתם "לא מצאו מה לאכול תיכף...", וצ"ע, דהלא כבר ירד להם המן (ג' שבועות מקודם לכן בט"ו אייר), ואיך שייך לומר דלא מצאו מה לאכול תיכף?
(עו"ק בלשון המ"ב שכתב "...וירדו מן ההר לביתם" דהלא בנ"י לא עלו ח"ו בהר ומה שייך בזה לשון 'ירידה'? ושמא בא זה ולימד ע"ז דאין למידק הלשון ולאו דוקא נקט, ועיקר הענין דמה שהיו רוצין לבשל לא היה אפשר להם, וצ"ע.)