פירוש מחודש בסוגיית נראה וסמוך

[גם זו לטובה]

פירוש מחודש בסוגיית נראה וסמוך
כתב בספר יחל ישראל:
"גופא א"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, תנא סמוך אף על פי שאינו נראה, נראה אף על פי שאינו סמוך וכו'" ע"כ
ויש לדייק: א. שלא הוזכר מקור לברייתא זו, ובדרך כלל מזכיר מסורת הש"ס מקום התוספתא שבו שנויה ברייתא זו. ב. בדרך כלל מצטטת הגמ' את כל לשון הברייתא מתחילתה ועד סופה, ואילו כאן מתחילה הגמ' בציטוט הלשון מ"סמוך אף על פי שאינו נראה" ולכאורה יש דברים בגו. ג. עוד יש לדייק בלשון הגמ', מדוע לא הביאה לשון הברייתא כסייעתא לדברי ריב"ל.

ואשר נראה בזה, ש"תנא" זה אינו ברייתא כלל וכלל, אלא המשך ביאור דברי הגמרא. ומצינו לשונות רבים בדומה לו כגון תנא רישא וה"ה לסיפא, תנא רישא להודיעך כחו דפלוני, כן הוי ביאור ה"תנא" דהכא ביאור הגמ' ע"ד ריב"ל. וכך ביאורו: דהנה בדברי ריב"ל יש לדייק לכאורה מדוע נקט הן דין סמוך והן דין נראה מכיוון שעיקר השיעור הוא מיל, א"כ מה הוזקקנו לדין נראה, הרי ממה נפשך כל מקום שהוא בתוך המיל נכלל בגדר סמוך, וע"ז מפרשת הגמ' דלכך תני ריב"ל הן דין סמוך והן דין נראה להודיעך שיטתו, שסמוך ונראה ב' דינים נפרדים הם, ולכך תנא סמוך לומר לך שאע"פ שאינו נראה כיוון שהוא סמוך דינו לקרוא המגילה בט"ו, ותנא נראה לומר לך שאע"פ שאינו סמוך כיוון שהוא נראה דינו בקריאת המגילה ביום ט"ו.
ויש להביא ראיה לביאור זה מדברי הר"ן, שכתב ע"ד ריב"ל וז"ל "מפרש בגמ' נראה אף על פי שאינו סמוך כגון דיתבא בריש טורא, סמוך אף על פי שאינו נראה כגון שיושבת בנחל" ע"כ. ובדיוק בלשונו יש לעיין מדוע השמיט מקור הברייתא בהלכה זו, דהרי אם זה ברייתא ולא פירוש הגמ' לדברי ריב"ל היה לו לומר, אמר ריב"ל וכו' ובברייתא תנא סמוך אף על פי שאינו נראה וכו' ומפרש בגמ' כגון דיתבא בריש טורא. ועל כרחך צריך לומר שהמשך לשון הגמ' תנא סמוך אף על פי שאינו נראה וכו', כל זה מפירוש הגמ' הוא ולא ברייתא

[אוצר החכמה]

האם יש לו ראייה לשימוש בביטוי תנא על מימרא של אמוראים? כי הדוגמאות שהביא הן על משניות או ברייתות.