הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ד' נובמבר 06, 2013 8:40 am
מתוך מכתבי להרב המחבר שליט"א:
אוסיף הערה קטנה בענין התרגומים. במקומות רבים בהערות אתם משווים בין תרגום ר"מ אבן תיבון (ממנו רוב התרגום שלפנינו, למעט שורש יד עד מצוה יד שהוא מתרגומו של אבן איוב, וכמדומה שלא ציינתם בהקדמתכם את ה"למעט" הזה וכללתם בסתם שכל התרגום שלפנינו הוא של ר"מ אבן תיבון) לבין תרגום הפנים שלכם, של הרב קורח. ולא הבנתי הטעם בכך, אחר שהמקור בערבית לפנינו, וא"כ ברור שהר"מ אבן תיבון הוסיף ושינה, ואין אלו דברי הרמב"ם. ושמא יש צד שכתבי היד מהם תרגם הרב קורח אינם משקפים את נוסח הרמב"ם המקורי? אכן, לא מצאתי התייחסות לשיטת עבודתו של הרב קורח, ובאלו כת"י השתמש.
ועוד הערה, הנוגעת לכרך הבעל"ט, כדי שלא לצאת בלא דברי תורה – בל"ת קפט ובל"ת קצג מדבר הרמב"ם באיסורי הנאה, בל"ת קפט הם דבריו המפורסמים שהאכילה היא מין ממיני ההנאות, וכתב שעל כן אין מונים איסור אכילה דערלה בלאו בפ"ע. ובל"ת קצג הביא הדין שכל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתן חוץ מערלה וכלאי הכרם, והביא כמה אופנים לשלא כדרך הנאתן, כגון באוכל מאכלים מרים. ולכאו' היא תימה עצומה, שאם איסור אכילה דערלה אינו אלא משום שהוא מין ממיני ההנאה, איך לוקין עליו אף שאין נהנים ממנו.
אאמו"ר התקשה בזה, וחידש שמדובר בב' מיני הנאות, הנאת גרון והנאת מעיו, על יסוד סוגיא דריו"ח ור"ל בחולין. ואחר שהרצה הדברים בפני, אמרתי לו שכאן אוכל למצוא ההזדמנות להוכיח לו ערך הידיעה בלשון ערבי והעיון במקור לשון הרמב"ם, שכן אם היה רואה המקור בערבי, לא היתה הקושיה מעיקרא, משום שבל"ת קפט השתמש הרמב"ם בשורש נפע, שממנו המילים יסתנפע (שתורגם "יהנה") ואלאסתנפאע ("ההנאה"), ופירושם: תועלת. ואילו בל"ת קצג כתב "אסתלד'", משורש לד'ד', שעניינו עונג. ונמצא שבל"ת קפט כוונתו שהאכילה היא מין ממיני התועלת, והנאת מעיו בכלל ואולי אף עיקרה בהנאת מעיו, ואילו בל"ת קצג דיבר בתענוג, ובאכילה שלא כדרך אף שמקבל תועלת מכל מקום אינו מתענג, וא"ש. ודרך אגב אעיר, שבמילונו של בלאו כבר עמד – וכדרך חוקרים לא ידע מה ניבא – שהשימוש בשורש נפע במובן של הנאה שכיח הרבה אצל הרמב"ם, ובאמת הרמב"ם בזה לשיטתו בכל חיבוריו, שסובר שברוב המקומות הכוונה בהנאה היא לתועלת, ושעל כן כתב את יסודו שהאכילה היא מין ממיני ההנאה, ובדרך זו הוא מפרש גם לענין הנאה במעילה ובאיסור הנאה מדברי תורה, שהכוונה בכל אלו לתועלת ולא לתענוג.
זו דוגמא לצורך לבדוק במקור הערבי לשם הבנה למדנית נכונה של דברי הרמב"ם, ומעניין אם בתרגומו של הרב קורח יש הבחנה בין ההנאה שבל"ת קפט להנאה שבל"ת קצד, או שלא חילק ביניהם ותרגם בשניהם הנאה.
