עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה, (שאינה תלויה בשאלה הקודמת), מי שבורר פרי מתוך פסולת וכו' וכוונתו לאכול חציו לאלתר וחציו לאחר זמן, מותר?
אורייתא! כתב:בשו"ת רב פעלים (ח"א חאו"ח סימן יב) כתב: ודע, כי נסתפקתי בבורר שיעור למלאת הקערה כדי להניחה לפני האורחין לאלתר, ויודע הוא שאין האורחים אוכלים כל מה שמניח בקערה ובודאי ישאר, אך הוא בורר שיעור למלא הקערה מפני הכבוד, דגנאי להביא לפני האורחין קערות חסרים, שאין זה שורת דרך ארץ, אי שרי בכה"ג או לא. וברור אצלי מסברא כל כהא לית לן בה, דגם זה נחשב צורך אותה סעודה דלאלתר, ואף על פי שהוא מביא הקערה מלאה מפני הכבוד דוקא מה בכך, הנה גם זה צורך כמו אכילה. עכ"ל. וכ"פ בבא"ח (שנה ב' פרשת בשלח סוף אות ג) ומצאתי בכ"מ שהביאו דברי הרב רב פעלים להלכה, עי' אור לציון (ח"ב פל"א ס"ג) שכ' דהוי כבורר פרחים להניח לאלתר לאורחים דשרי. גם בשמירת שבת כהלכתה (פ"ג הערה קטו) הביא דברי הגרש"ז אוירבאך זצ"ל בעניין אחר דדמי לנדו"ד וסבר וקיבל כסברת הר"פ הנ"ל. ועי' שלחן שלמה (בה' בורר). ובספר הליכות עולם (ח"ד עמ' עז) וכן ביבי"א (ח"י חאו"ח סי' נה אות יג) כתב על דברי הר"פ הנ"ל דקשה לסמוך על סברה זו במקום חשש איסור סקילה בלי ראיה ברורה. ואח"כ הביא דברי התרומת הדשן תרומת הדשן סימן נז בעניין ברירת שני מיני דגים דהואיל וכ' בסמ"ג, דהבורר פסולת מתוך האוכל, ואפי' בורר לאלתר חייב חטאת, אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה. עכת"ד.
ובתחילה שראיתי הדברים נתפלאתי ע"ז שהרי לכאו' סברה ברורה היא להקל בנידו"ד וכמש"כ באור לציון הנ"ל דהוי כבורר פרחים להניח לאלתר לאורחים דשרי. וה"ה בנדו"ד דכל מעשהו לכבוד האורחים ואע"פ שהרי הוא גמיר וסביר שלא יאכלו אלא למחצה שליש ורביע, הרי עצם כוונתו לתת בעין יפה, והוי לאלתר.
אמנם אחרי שובי ניחמתי שכן ענין זה של נתינת המאכלים בעין יפה לפני האורחים לא נתחדש עתה. וכן היה לעולמים שהרגילות לתת בעין יפה עי' שבת (עד ע"א) במעשה דרב ביבי. ובב"ב (נג ע"א, סה ע"א, עא ע"א ועוד) דנותן מתנה בעין יפה יהיב. ועי' שו"ת מהרי"ט (ח"א סימן קנ) דאורח כי יהיב ליה בעל הבית בעין יפה קיהיב. וזה פשוט.
אורייתא! כתב:והנה הכי איתא בירושלמי ביצה (פ"א ה"י) "ברר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה בורר ואוכל ובורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר בשהיו אורחים אוכלין ראשונה ראשונה". .... א"כ הוו"ל להירושלמי לתרץ הקושיא כך: 'תיפתר באורחין'. ובמפרשים הול"ל: 'דהא דאיתא בברייתא בורר ומניח על השולחן מיירי בגוונא דאורחין אצלו ומשו"ה שרי לברורי כמה שירצה משום עין יפה'. ומדלא הכי הוי מוכח לכאו' דס"ל דלברור אוכל מתוך פסולת לאורחים יותר מכדי צרכם ומפני הכבוד בלבד לא שרינן. וזהו ראיה ברורה לענ"ד.
ביליצר כתב:עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה, (שאינה תלויה בשאלה הקודמת), מי שבורר פרי מתוך פסולת וכו' וכוונתו לאכול חציו לאלתר וחציו לאחר זמן, מותר?
ודאי מותר,,
מה השאלה?ריבוי בשיעורים?מזכיר את שאלת שחיטת בהמה גדולה לחולה במקום קטנה מצד רב"ש עיין מנח"ח,
מעשה השחיטה אחת היא ,ה"נ בבורר,
כח עליון כתב:ביליצר כתב:עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה, (שאינה תלויה בשאלה הקודמת), מי שבורר פרי מתוך פסולת וכו' וכוונתו לאכול חציו לאלתר וחציו לאחר זמן, מותר?
ודאי מותר,,
מה השאלה?ריבוי בשיעורים?מזכיר את שאלת שחיטת בהמה גדולה לחולה במקום קטנה מצד רב"ש עיין מנח"ח,
מעשה השחיטה אחת היא ,ה"נ בבורר,
הדימוי חלוק, שאני שחיטה שיוצאת בה נשמה, ומה לי נשמה קטנה או גדולה
משא"כ תיקון אוכלים שכל כזית וכזית בפנ"ע
עי' אור שמח שבת יח,א
ביליצר כתב:אכן האור שמח חולק על המנח"ח
אמנם לדעת האור שמח לכאורה אין כאן שאלה מכיון שדעתו דבורר הוא בדבר שהשתמשותו בבלול,
עיין פרק ח יא
דע דבורר גדרו הוא בדבר הבלול יחד ומשתמש כשהוא בלול בזה אם בורר מאתו פסולת מתוך האוכל או בשני מינים הוי בורר והוי מלאכה. אבל בדבר שאינו בלול לא שייך בורר.
כדכד כתב:למה שימוש באוכל לנתינה לאורחים לא ייחשב שימוש מידי? מנא לך שצריך שהשימוש יהיה לדבר המקורי?
כדכד כתב:את זה אתה יכול לומר גם בדברים שאינם אוכל ומכך שאנו מגדירים כל שימוש כדרך אכילה (כמו שהביאו מפרחים) מוכח שהגדרת אכילה היא בכל שימוש ואין זה משנה אם השימוש המקורי הוא אכילה או מששהו אחר
יועילו לי מקורות ברורים לפשוט שאלה זו. במטותא.עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה; מי שבורר פרי מתוך פסולת וכו' וכוונתו לאכול חציו לאלתר וחציו לאחר זמן, מותר?
עושה חדשות כתב:יועילו לי מקורות ברורים לפשוט שאלה זו. במטותא.עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה; מי שבורר פרי מתוך פסולת וכו' וכוונתו לאכול חציו לאלתר וחציו לאחר זמן, מותר?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 183 אורחים