יאיר כתב:'מרדין' יכול להתפרש גם מל' מרדות (יסורים).
רחמים כתב:סליחות לחודש אלול:
עבדא דמריד. ונפיק בקולר. למארה תאיב. יתבר קולרה. ברך בכרך אנן. וחטינן קמך. הא רויא נפשין. בגדין ומרדין.
וכאן המשמעות היא יסורין.
בענין תרגום המלה מרד/מרדין/מרדות, ראיתי ערבוביא משתמשת בדברי הערוך ערך מרד שלא הבנתי. שהערוך בערך אחד צירף דברי המשנה בנגעים (ו, ח) השחין והמכוה והקדח והמורדין, שכל המפרשים פירשו שם שהוא מלשון מורד ההר או מוריד ליחה, והביא לזה דברי הגמ' בע"ז (כח:) עין שמרדה, שגם שם פירש"י שהוא מלשון ירידה.
אח"כ באותו ערך מוסיף לשון הגמרא בורח מחמת מרדין (ב"מ לט. וב"ב לח:) ופירוש הערוך שהיינו שבורח מחמת תביעת נפשות - סתם ולא פירוש שורש מלת מרדין כאן
ומסיים הערוך במכת מרדות וכתב עליה, ולמה קורין אותו מכות מרדות שמרד בדברי תורה ובד"ס - היינו ששורש המלה הוא מלשון מרדי בך יהודאי, שלא ימרדו באומות.
והנה במס' ב"ק קיז. איתא דפרסאי קפדי על שפיכת דמים ואמרי מרדין מרדין (מי שהרג יהרג) ומינה פירש"י במס' ב"מ וב"ב שבורח מחמת מרדין היינו שהרג את הנפש, והוסיף שמרדין היא לשון פרסי (לא ירידה מלה"ק ולא מרידה מלשון ארמי) והוסיף במס' ב"מ שכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ) - ולכאורה זהו כוונת הערוך שפי' נתבע תביעת נפשות.
אולם בפי' רבינו גרשום על מס' ב"ב פירוש בורח מחמת מרדין שהיה מורד ומחויב למלכות, וא"כ הוא מלשון מרידה באומות.
ובכל זה לא מצאנו שמרדין/מרדות יהי' מלשון יסורים, שפירשו כאן לעיל ומיניה לדברי הזוה"ק לווטין ומרדין.