סימנים - לפי שהוא תחילת השנה

[אברהם]

כתבו התוס' בע"ז ה,ב דבראש השנה מפני שהוא תחילת שנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה עניינים עושים בו לסימן יפה כדאמר במס' הוריות וכריתות, עכ"ל.
ומבואר בתוס' שהטעם שעושים בו סימנים אינו שייך כלל ליום הזכרון שאנו עומדים בדין וכו', אלא 'מפני שהוא תחילת שנה' עושים בו סימן יפה. וכמו שמצינו בראש חדש להתחיל המסכת אז לסימן יפה וכדו'.

ושמעתי מאאמו"ר שליט"א דנפק"מ מזה דביום השני דר"ה אין שייך ענין הסימנים, דבשלמא אילו היו באים מחמת יום הדין א"כ מכיון שאנו מקיימים בשני ניהוגי יום הדין [וגם נודע מסתרי תורה דיש בו בחינת דינא רפיא] שפיר שייך גם ענין הסימנים.
אבל מכיון שכתבו התוס' דעניינו תחילת השנה א"כ יום ב' דראש השנה אינו תחילת השנה.

ואולי משו"ה נהיגי לאכול הסימנים בלילה דוקא ולא ביום, כיון שאז הוא ההתחלה.

[איש_ספר]

מציאה יפה מאד.
בגמרא הוריות וכריתות, יהא רגיל אינש למיחזי/למיכל בריש שתא,
ומצינו בחז"ל בכמה מקומות לשון 'יומא קמא דריש שתא', והוא לשון כפולה, ואולי 'ריש שתא' הוא ראש השנה לשני ימיו ויומא קמא הוא יום ראשון של ר"ה.
אבל לפי"ז יצא חידוש דין דמה שאמרו בגמ' ע,ז לא ליתפלל איניש ביומא קמא דריש שתא (מוסף) בתלת שעתא קמייתא, היינו דוקא ביום הראשון וזו לא שמענו.
ובלקט יושר מביא משם רבו תרומה"ד דכל עשי"ת מקרי ריש שתא! ואולי הרב גאולה בקרוב שזכה להתעסק בקדשים, יוכל להוסיף בענין זה.

[גם יש לבדוק בכת"י של התלמוד במקומות הללו איך הלשון]

[עשוי לנחת]

כתבו התוס' בע"ז ה,ב דבראש השנה מפני שהוא תחילת שנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה עניינים עושים בו לסימן יפה כדאמר במס' הוריות וכריתות, עכ"ל.
ומבואר בתוס' שהטעם שעושים בו סימנים אינו שייך כלל ליום הזכרון שאנו עומדים בדין וכו', אלא 'מפני שהוא תחילת שנה' עושים בו סימן יפה. וכמו שמצינו בראש חדש להתחיל המסכת אז לסימן יפה וכדו'.
ושמעתי מאאמו"ר שליט"א דנפק"מ מזה דביום השני דר"ה אין שייך ענין הסימנים, דבשלמא אילו היו באים מחמת יום הדין א"כ מכיון שאנו מקיימים בשני ניהוגי יום הדין [וגם נודע מסתרי תורה דיש בו בחינת דינא רפיא] שפיר שייך גם ענין הסימנים.
אבל מכיון שכתבו התוס' דעניינו תחילת השנה א"כ יום ב' דראש השנה אינו תחילת השנה.
ואולי משו"ה נהיגי לאכול הסימנים בלילה דוקא ולא ביום, כיון שאז הוא ההתחלה.

דפח"ח!
[ויש לדון מצד ספיקא דיומא דיום השני ג"כ מיקרי ריש שתא]

[ערער בערבה]

.

[יתר10]

[גם יש לבדוק בכת"י של התלמוד במקומות הללו איך הלשון]

אין שינוי בזה בין גירסת הכת"י לגירסת הדפוסים

[ברזילי]

ובלקט יושר מביא משם רבו תרומה"ד דכל עשי"ת מקרי ריש שתא! ואולי הרב גאולה בקרוב שזכה להתעסק בקדשים, יוכל להוסיף בענין זה.

כדברי הנביא "בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש"

[בברכה המשולשת]

ובלקט יושר מביא משם רבו תרומה"ד דכל עשי"ת מקרי ריש שתא! ואולי הרב גאולה בקרוב שזכה להתעסק בקדשים, יוכל להוסיף בענין זה.

כדברי הנביא "בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש"

שם הגמרא דרשה שזה היה ביובל כי אחרת יום הכיפורים לא נקרא "בראש השנה"

[לייטנר]

.

[עושה חדשות]

מענין שלמעלה, ראיתי קטע בתוך תש' הרשב"א המפו' בענין דרכי האמורי, והזמן גרמא להעתיקו כאן.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג -
...ובכלל מעונן אמרו ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא. ואמרו לא יקיז דם בראש חדש וזהו גם כן מצד היתר במקום רפואה משום דאיכא חולשא כמוזכר שם בגמ'. גם בלא יקיז בשני ובחמישי שאמרו מפני שהם ימים קבועין לדין בית דין של מעלה ובית דין של מטה. ואין בזה הסרת הלב מן השמים רק כמאמין בהשגחה ומוסיף ביראת ה'. וכמצו' התרועה וההכנעה בראש השנה שהוא מוכן לדין עמים ומוסיף יראה וההכנעה בוידויין להגן מדין שמים. דכל שעת הדין והפקידה על באי עולם קרוב יותר לעונש. על כן אמרו אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן. ואמר ליה רב קטינא למלאכא ענשיתו אעשה. ואמר ליה בעידן ריתחא ענשי ושעת החולי כעולה לידון. וכמו שאמרו בעולה לגרדום לידון שאומרין לו הבא ראיה והפטר...

[בר ישראל]

כמדומה לי שב"בן מלך" על עשי"ת להגר"ל מינצברג יש אריכות דברים על זה שכל התקופה בין ר"ה ליוה"כ הוא מוגדר כראשית השנה - ואין הספר תחת ידי כעת.

[אוהב עמו]

בגמ' מבואר בתחילה אמר רבה האי מאן דבעי למידע וכו' בהדין עשרה יומי שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ועל זה אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא וכו', ומבואר שהעניינים לכאורה שייכים בכל העשרה ימים.
ובפרט למש"כ הדרישה סי' תקפ"ג שדברי אביי הם ששרי ניחוש בכה"ג כדברי רבה שאין בזה ניחוש.

[מאור עינים]

כמדומה לי שב"בן מלך" על עשי"ת להגר"ל מינצברג יש אריכות דברים על זה שכל התקופה בין ר"ה ליוה"כ הוא מוגדר כראשית השנה - ואין הספר תחת ידי כעת.

יש כאן ב' נידונים א. האם הסימנא מילתא הוא משום שהוא יום הדין וכו' או שהוא מצד תחילת שנה ב. גם אם זה תחילת השנה האם הוא דווקא ביום הראשון או שגם היום השני חשוב כתחילת שנה בנידון א' הגר"ל נקט מסברא שזהו משום תחילת השנה, ובנידון ב' כתב שהתחלה נמדדת באופן יחסי ואם בחודש יום אחד הוא התחלת חודש, בשנה אפשר שזה י' ימים, ומכאן אפשר לדון שאף אם הסימנים הוא משום תחילת השנה גם היום השני חשוב כהתחלת השנה.

[תל אביבי]

כתבו התוס' בע"ז ה,ב דבראש השנה מפני שהוא תחילת שנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה עניינים עושים בו לסימן יפה כדאמר במס' הוריות וכריתות, עכ"ל.
ומבואר בתוס' שהטעם שעושים בו סימנים אינו שייך כלל ליום הזכרון שאנו עומדים בדין וכו', אלא 'מפני שהוא תחילת שנה' עושים בו סימן יפה. וכמו שמצינו בראש חדש להתחיל המסכת אז לסימן יפה וכדו'.

ושמעתי מאאמו"ר שליט"א דנפק"מ מזה דביום השני דר"ה אין שייך ענין הסימנים, דבשלמא אילו היו באים מחמת יום הדין א"כ מכיון שאנו מקיימים בשני ניהוגי יום הדין [וגם נודע מסתרי תורה דיש בו בחינת דינא רפיא] שפיר שייך גם ענין הסימנים.
אבל מכיון שכתבו התוס' דעניינו תחילת השנה א"כ יום ב' דראש השנה אינו תחילת השנה.

ואולי משו"ה נהיגי לאכול הסימנים בלילה דוקא ולא ביום, כיון שאז הוא ההתחלה.

בראש השנה ראיתי את דברי ר' אברהם מפורשים בבני יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר ב אות יא ('ואציגה לפניך דקדוק חדש').

[עושה חדשות]

הראבי"ה (סי' תקמז לגבי איסור ניחוש) מביא מהגאונים שהסימן של אכילת דבש הוא "כדי שיהיה השנה הבאה עלינו שמינה ומתוקה וכן אומר בעזרא לכו אכלו משמנים". ומבואר דעכ"פ הסימנים של המתיקות זהו מהטעם המפורש שם "כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".

[יהודהא]

ובלקט יושר מביא משם רבו תרומה"ד דכל עשי"ת מקרי ריש שתא! ואולי הרב גאולה בקרוב שזכה להתעסק בקדשים, יוכל להוסיף בענין זה.

כבר כתב על כך בהרחבה בן נון במאמרו בספר 'בראש השנה יכתבון'.

----------------
לפלא שלא ציין את הרמבן בדברים טו א-ב, שכותב
שסוכות הוא ראש השנה!
וז"ל שם:
...[ויתכן לומר כי הכתוב מונה תחלת שנה מחג הסוכות כמו שאמר: וחג האסיף תקופת השנה (שמות ל״ד:כ״ב), ואמר: וחג האסיף בצאת השנה (שמות כ״ג:ט״ז). אם כן, יהיה: מקץ שבע שנים – בסוף וחוץ ממנו בסמוך".

ולתקופת השנה רשי בשמות לד,כב.אומר שהוא בחזרת השנה,"בתחילת השנה הבאה".
ולא כדברי י,ב,נ שם שלתקופת זה סוף השנה.
--------------------------

מציאה יפה מאד.
בגמרא הוריות וכריתות, יהא רגיל אינש למיחזי/למיכל בריש שתא,
ומצינו בחז"ל בכמה מקומות לשון 'יומא קמא דריש שתא', והוא לשון כפולה, ואולי 'ריש שתא' הוא ראש השנה לשני ימיו ויומא קמא הוא יום ראשון של ר"ה.

ובאם אין קשר לדין -
קשה שאחד הסימנים הוא ראש כבש זכר לאילו של יצחק ולהזכיר זכות העקידה.
---------------------------

כתבו התוס' בע"ז ה,ב דבראש השנה מפני שהוא תחילת שנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה עניינים עושים בו לסימן יפה כדאמר במס' הוריות וכריתות, עכ"ל. ...
ואולי משו"ה נהיגי לאכול הסימנים בלילה דוקא ולא ביום, כיון שאז הוא ההתחלה.

"סימן יפה" - בלבד- למיעוט.
אבל לרמבן יש משמעות חזקה לסימן שכן כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. וכדבריו בבראשית (יב,ו) ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל הדמיון,תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים וכו.ולכן נצטוו הנביאים לעשות סימנים וכ"ו.

דהיינו שיש בכוח הסימנים הטובים לגרום שיצאו מכוח לפועל כל הגזירות הטובות.
וכבר העיר ע"כ המשנה ברורה :רק יהיה שמח בליבו,ובטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים.
----------------------------
.-

הראבי"ה (סי' תקמז לגבי איסור ניחוש) מביא מהגאונים שהסימן של אכילת דבש הוא "כדי שיהיה השנה הבאה עלינו שמינה ומתוקה וכן אומר בעזרא לכו אכלו משמנים". ומבואר דעכ"פ הסימנים של המתיקות זהו מהטעם המפורש שם "כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".

רבות דיברו בכך
ומן העניין להזכיר דברי הר"ן על מעשה אליעזר ורבקה "שהנחש שאסרה תורה הוא התולה את דבריו בסימן שאין הסברא נותנת שיהיה בהם גורם תועלת לדבר או נזק".
וכאן אינו מסתמך על אכילתו שהיא שתשפיע \תשנה, אלא שתביא להוצאה לפועל את הטוב שנגזר מבלעדי הסימן.
וככמו"כ -אין כאן תלות לדבר כישוף מאגי שנסתר מהשכל.
ובכלל- אינו מתנה פעולה כלשהיא באם יאכל הסימנים או לא.

וכנל לכל דעה יש במפרשים גם את הפכו ורבו הדברים.

ולסיום נציין רק ש-
א. השו"ע מקדיש "סימן" שלם למנהגי האכילה של ראש השנה. בתקפג.

ב. בטור לא צויין מתי יש לאכלם, אם ביום/בלילה ומה מספר הפעמים. וגם לא בשו"ע. אבל-
הוא כן מצויין בכותרת של הסימן תקפג בשו"ע נכתב: דברים שנוהגים לאכל בליל ר"ה.
וכאן עולה הוויכוח באם כותרות הסימנים הם מעשי הב"י או אחרים.

ג. לגירסת הטור בגמרא בכריתות והוריות היה כתוב למיכל בריש שתא אתרוגא,קרי וכל הקרכס"ת..
וכתב הב"י : ליתא בגמרא בנוסחי דידן. ובד"כ הושמט מהסימנים.

ד.מזרח ומערב .
תפוח בדבש,או דבש בתפוח . ולמה? שכן רק בתשובות הגאונים מוזכר לראשונה "שתיית דבש."
ומואחר יותר במחזור ויטרי כתוב שבצרפת נהגו לאכול תפוחים [אדומים] .
ואח"כ במהרי"ל - כבר כתב שנהגו לאכול "תפוח בדבש". וממנו- בהמשך- הגיעו לטבול החלה בדבש- כפי שהוזכרו בלקט יושר ובלבוש.

ה משלוח מנות בר"ה- זה לא 'פורים' נכון. אבל -
. .כך הכתב הפרי חדש או"ח תקפא "אני נוהג לשלוח לעניים בער"ה , ככתוב בנחמיה ח, "לכו איכלו...ושלחו מנות לאין נכון לו.."
וכך נהג חכם ספרדי שהביא לאמרי אמת "משלוח מנות "לר"ה ,ולתמיהת הסובבים אמר הרבי לחסידיו "שהנל מקיים בפועל את הוראת המרא דאתרא הפרי חדש שכיהן כרבה של ירושלים [ גנוט].

ו.אתרוג= תפוח.
ושוב מצאתי בפורום במה שהביא "דורש טוב לעמו" שבעצם בעבר השם תפוח היה כינוי לאתרוג- כמוזכר לעיל שראוי לאכלו בר"ה . ולכן בחול שלא היו אתרוגים נפוצים אכלו במקום כך תפוח.
וקישר זאת עם ריח התפוחים שהריח יצחק בברכות שהתרחש בראש השנה !
ועיינו בפירוט על כך בתגובה שלו שם בקישור
viewtopic.php?t=23642