מה המקור לקריאת שם הבן על שם הסב?

[סליחות]

די מקובל בזמננו לקרוא את שם הבן על שם הסב, מה המקור לכך, ומתי היא התקופה שבה התחילו לנהוג כן?

[ברסלב]

אאל"ט, הנותן שם על שם הסב מובטח ששמו יתקיים.
דומני בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע או רי"ד זי"ע
הובא בספרו של רב אשר זעליג מרגלית ז"ל.
וכבר דיברנו על זה פעם.

[אלי_ש]

אפשר לראות את זה באופן בולט כבר בשושלת צאצאיו של הלל הזקן:
הלל
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל
רבן גמליאל דיבנה
רבן שמעון בן גמליאל (השני)
רבי יהודה הנשיא
רבי שמעון ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה (השני)
הלל נשיאה (מתקן הלוח)
ועוד הלאה בשושלת

השבוע למדתי גם בקידושין (כט, ב):

כי הא: דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב, שדריה אבוה לקמיה דאביי

ויש עוד דוגמאות

[ברסלב]

הרב אלי, דומני שאצל בני עדות המזרח נותנים על שם הסב עוד בהיותו בחיים כדי לכבדו.
ואאל"ט יש גם להרב עובדיה שליט"א נכדים על שמו, והוא שונה ממה שנהוג אצל אחינו האשכנים, שנותנים אחר פטירתם, לא כדי לכבדם אלא כסגולה.
ויש לבדוק אם מהגמ' שהבאת אם יש מזה ראיה לבני עדות המזרח או לאחינו האשכנזים.

[עשוי לנחת]

רשום עמדי

ראה במדרש (ב"ר לז ז) "רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו" וכו'. וראה שם בעץ יוסף.
וראה עוד
תשובות והנהגות (ח"ב סימן תקא, ח"א סימן תרו)
יביע אומר (ח"ה סימן כא)
משנה הלכות (ח"ו סימן רנב)

אין בכחי להעתיק כעת הכל

[חכם באשי]

היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.
ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

[יורה דעה]

שו"ת הרשב"ש סימן רצא:

דע, כי רבי אברהם אביו של רבינו יונה ז"ל ואמו של הרמב"ן ז"ל היו אחים, וגם היה להם אח אחר ושמו רבי יוסף וגם בנו היה שמו ה"ר יונה, ובתו של רבינו יונה בר אברהם ז"ל היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב"ן ז"ל. וכשנפטר רבינו יונה בטוליטלה היתה בתו מעוברת, וכשילדה ילדה בן זכר, והיה לו לקרותו משה כשם אביו, אמר הרמב"ן ז"ל אע"פ שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא יונה על שם זקינו אבי אמו משום וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, וכן היה דנפק מיניה גברא רבה והיה רב וגדול בישראל,

[לייטנר]

היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.

[ברסלב]

היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.
ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

מצטרף להרב לייטנר - על הנושא הספציפי הזה טרם היה אשכול

[עשוי לנחת]

היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.

כאן למשל
viewtopic.php?f=7&t=7270&hilit=%D7%90%D7%91%D7%99%D7%94%D7%95%D7%90
ואם כי אינו ישיר על נושא דידן, אבל יש בהחלט מה ללמוד משם.

[צביב]

אפשר לראות את זה באופן בולט כבר בשושלת צאצאיו של הלל הזקן:
הלל
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל
רבן גמליאל דיבנה
רבן שמעון בן גמליאל (השני)
רבי יהודה הנשיא
רבי שמעון ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה (השני)
הלל נשיאה (מתקן הלוח)
ויש עוד דוגמאות

הרמב"ם
רבי משה בר מימון הדיין
ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין
בר יוסף הדיין

[הבונה]

הרמב"ם
רבי משה בר מימון הדיין
ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין
בר יוסף הדיין

יותר מדויק (חתימת פיה"מ להר"מ מהד' קאפח):
אני משה
בר' מימון הדיין
בר' יוסף החכם
בר' יצחק הדיין
בר' יוסף הדיין
בר' עובדיהו הדיין
בר' שלמה הרב
בר' עובדיהו הדיין
זכר קדושים לברכה

[חיס]

הרב אלי, דומני שאצל בני עדות המזרח נותנים על שם הסב עוד בהיותו בחיים כדי לכבדו.
ואאל"ט יש גם להרב עובדיה שליט"א נכדים על שמו, והוא שונה ממה שנהוג אצל אחינו האשכנים, שנותנים אחר פטירתם, לא כדי לכבדם אלא כסגולה.
ויש לבדוק אם מהגמ' שהבאת אם יש מזה ראיה לבני עדות המזרח או לאחינו האשכנזים.

יש לעיין מדברי ספר החסידים (סימן ת"ס)שכתב שם וז"ל: נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום,
והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו. עכ״ל. ויל"ע...

[חיס]

די מקובל בזמננו לקרוא את שם הבן על שם הסב, מה המקור לכך, ומתי היא התקופה שבה התחילו לנהוג כן?

המקור הוא במדרש וכן מובא בתלמוד ראה כאן ב"תורה תמימה" בראשית פרק לב

[ברסלב]

הרב אלי, דומני שאצל בני עדות המזרח נותנים על שם הסב עוד בהיותו בחיים כדי לכבדו.
ואאל"ט יש גם להרב עובדיה שליט"א נכדים על שמו, והוא שונה ממה שנהוג אצל אחינו האשכנים, שנותנים אחר פטירתם, לא כדי לכבדם אלא כסגולה.
ויש לבדוק אם מהגמ' שהבאת אם יש מזה ראיה לבני עדות המזרח או לאחינו האשכנזים.

יש לעיין מדברי ספר החסידים (סימן ת"ס)שכתב שם וז"ל: נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום,
והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו. עכ״ל. ויל"ע...

הרב חיס בטרם כל מודינא לך מאוד על המקורות שכבודו מעלה, החכמתי מזה, רבות

ולעצם העניין, כבר נכתב בכמה וכמה ספרים, שאחד מנכדי הסטייפלער זי"ע נכנס אליו, ושאלו איזה שם לתת לרך הנולד, ושאלו הסטייפלר זי"ע הגד לי איזה שמות יש לך כבר, והשיב יש לי את אברהם ואת יצחק. ענה לו, הסטייפלער זי"ע נו, אז מה הבעיה, עתה תתן, ישראל יעקב, ויהיה לך, אברהם יצחק יעקב.

פשט בזה איני יודע - יבואו הידענים בצוואת ריה"ח ויוסיפו.

[לייטנר]

ולעצם העניין, כבר נכתב בכמה וכמה ספרים, שאחד מנכדי הסטייפלער זי"ע נכנס אליו, ושאלו איזה שם לתת לרך הנולד, ושאלו הסטייפלר זי"ע הגד לי איזה שמות יש לך כבר, והשיב יש לי את אברהם ואת יצחק. ענה לו, הסטייפלער זי"ע נו, אז מה הבעיה, עתה תתן, ישראל יעקב, ויהיה לך, אברהם יצחק יעקב.

פשט בזה איני יודע - יבואו הידענים בצוואת ריה"ח ויוסיפו.

ככל הידוע לי, לסטייפלר קראו 'יעקב ישראל', וא"כ אין כל שאלה, אחר שאמר לנכדו לקרוא לבן 'ישראל יעקב'.

[הגהמ]

ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

הספר הנזכר (ועל מכון אהבת שלום שהדפיסוהו שוב), קפץ עליו רוגזו של ר"י לביא ב"ד במאמרו ב'בית ועד לחכמים' בין השאר על שהביא מקור למנהג לקרות שם לבן בשעת הברית מה'און-גליון'.

[בברכה המשולשת]

ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

הספר הנזכר (ועל מכון אהבת שלום שהדפיסוהו שוב), קפץ עליו רוגזו של ר"י לביא ב"ד במאמרו ב'בית ועד לחכמים' בין השאר על שהביא מקור למנהג לקרות שם לבן בשעת הברית מה'און-גליון'.

אינו אותו כתר שם-טוב.

[צפניה]

קנאות של שטות ושל בורות.

בוודאי שכתבי הנצרות הראשונים שנכתבו על ידי יהודים בתקופת בית שני יכולים לשמש מקור היסטורי בבחינת 'מסיח לפי תומו' למנהגים והווי יהודי באותה תקופה. אין זה אומר שצריך לקבל משם שפלוני הלך על המים או קם לתחיה מקברו, אבל מה הפסול לבסס משם קדמות של מנהג הידוע לנו מכל הדורות, המתואר שם בפשטות וכמסיח לפי תומו.

[צפניה]

ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

לענ"ד כלל לא מוכרח שפירוש המדרש הוא כפי שרגילים אכן לפרש 'לשם אבותינו' היינו בשמם ממש.
אלא אולי כך הוא הפירוש: אבותינו חיברו ברוח קדשם שמות חדשים לבניהם לפי המאורע, וכמו בשבטים שעל זה נסוב המדרש שאכן חיברו ויצרו שמות לפי המאורע, הפעם ילווה אישי אלי - הפעם אודה את ה '- אסף אלוקים את חרפתי - נפתולי אלוקים נפתלתי וכהנה וכהנה, וכן ידוע שבכל התנ"ך מעטים השמות החוזרים על עצמם. ולעומת זה אנחנו שאין ביכולתנו לחבר וליצור שמות חדשים משתמשים באוצר ובמאגר השמות הקיים כבר, וזהו 'לשם אבותינו', השמות שחוברו על ידי אבותינו, ולא בהכרח שמם של אבותינו הביולוגיים ממש.
אולי אף ראיתי בעבר פירוש זה, אינני זוכר היכן.

ולגבי הראיה ממשפחת הנשיאים דרבן גמליאל, אולי פחות יש להוכיח ממשפחה 'מלכותית' ומיוחדת ששם שמות האבות הם יותר בעלי משמעות מלכותית והמשכית, שהנה גם באומות העולם עתיק וקדום הוא המנהג שבמשפחות אלה שמות המלכים עוברים בירושה כגון לואי הארבע עשרה וכיוצא בזה וכן אצל האפיפיורים, ואף בזמן הקדום מצינו כבר בתורה שושלת הפרעונים שכל מלכי מצרים קרויים 'פרעה'.

[עשוי לנחת]

ראה במדרש (ב"ר לז ז) "רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

לענ"ד כלל לא מוכרח שפירוש המדרש הוא כפי שרגילים אכן לפרש 'לשם אבותינו' היינו בשמם ממש.
אלא אולי כך הוא הפירוש: אבותינו חיברו ברוח קדשם שמות חדשים לבניהם לפי המאורע, וכמו בשבטים שעל זה נסוב המדרש שאכן חיברו ויצרו שמות לפי המאורע, הפעם ילווה אישי אלי - הפעם אודה את ה '- אסף אלוקים את חרפתי - נפתולי אלוקים נפתלתי וכהנה וכהנה, וכן ידוע שבכל התנ"ך מעטים השמות החוזרים על עצמם. ולעומת זה אנחנו שאין ביכולתנו לחבר וליצור שמות חדשים משתמשים באוצר ובמאגר השמות הקיים כבר, וזהו 'לשם אבותינו', השמות שחוברו על ידי אבותינו, ולא בהכרח שמם של אבותינו הביולוגיים ממש.
אולי אף ראיתי בעבר פירוש זה, אינני זוכר היכן.

מעניין למה השמטת את עיקר כוונתי

ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו" וכו'. וראה שם בעץ יוסף.

לא הבאתי את המדרש כמקור לולי דברי העץ יוסף.

[קאצ'קלה]

שאלת תם:
בספר היובלים יא טו (מהדורת כהנא), בדברו על תרח, כתוב לאמר:

ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת והיא בתו טרם תהר לבן.

מה זה "כשם אבי אמו כי מת"? האם יש בזה זכר לנוהג קדום לקרוא את שם הבן דווקא על שם הסב שכבר נפטר?
ומה פירושו של הסיום "והיא בתו טרם תהר לבן"?

[זקן ששכח]

שאלת תם:
בספר היובלים יא טו (מהדורת כהנא), בדברו על תרח, כתוב לאמר:

ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת והיא בתו טרם תהר לבן.

מה זה "כשם אבי אמו כי מת"? האם יש בזה זכר לנוהג קדום לקרוא את שם הבן דווקא על שם הסב שכבר נפטר?
ומה פירושו של הסיום "והיא בתו טרם תהר לבן"?

א. לכאורה אין בזה זכר, שהרי קרא תרח לבנו בשם 'נחור' כשם אביו בעודו חי, כמוכח בחשבון פשוט.
ב. יתכן הכוונה 'והיא בתו טרם תהר לבן', שאשת תרח היא בת אביה שנפטר ועדיין לא הרתה וילדה בן לפני אברם, על כן קרא שמו על שם זקנו אברם.

[לייטנר]

ב"פסוק" לפני כן מובא שתרח לקח לו לאשה את "עדנה בת אברם".

[חוות דעת]

ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

לענ"ד כלל לא מוכרח שפירוש המדרש הוא כפי שרגילים אכן לפרש 'לשם אבותינו' היינו בשמם ממש.
אלא אולי כך הוא הפירוש: אבותינו חיברו ברוח קדשם שמות חדשים לבניהם לפי המאורע, וכמו בשבטים שעל זה נסוב המדרש שאכן חיברו ויצרו שמות לפי המאורע, הפעם ילווה אישי אלי - הפעם אודה את ה '- אסף אלוקים את חרפתי - נפתולי אלוקים נפתלתי וכהנה וכהנה, וכן ידוע שבכל התנ"ך מעטים השמות החוזרים על עצמם. ולעומת זה אנחנו שאין ביכולתנו לחבר וליצור שמות חדשים משתמשים באוצר ובמאגר השמות הקיים כבר, וזהו 'לשם אבותינו', השמות שחוברו על ידי אבותינו, ולא בהכרח שמם של אבותינו הביולוגיים ממש.
אולי אף ראיתי בעבר פירוש זה, אינני זוכר היכן.

.

עי' מהרצ"ח גיטין דף נ. שהבין כך המדרש