הוגה ומעיין כתב:בעז"ה יתפרסם בקרוב שחזור של חלק נכבד מחיבורו הפולמוסי הראשון של רס"ג, 'כתאב אלרד עלי ענן', שבו מבוארות הנקודות הללו, ובמבוא ובהערות מבוארים העניינים בהרחבה עם מקבילותיהם וכו'.
_________
ברזילי כתב:העירוני שלפי המהלך המקובל באחרוני זמננו (שחודש העיבור הוא חזרה על החודש הקודם, א"נ חודש אחד ארוך, א"נ כל יום הוא מ"ח שעות שאר נוסחאות מעין אלה) אפשר שאין הדבר תלוי דווקא בשם אדר. כל זה טוב ויפה, אבל שאלתי היא מדוע (או מה המקור) לחדש מבנה מורכב כל כך, ולא להתיחס לחודש העיבור כפי שמתיחסים ליום העיבור (יום ל' בחודש מלא).
על השאלה הפותחת הריני להציע
(לא קראתי את כל התגובות בעיון)גם לפני שהיו שמות לחודשים, י"ל שהיה אופי ותוכן מסויים לכל חודש וחודש, ולא רק ענין מספרי בעלמא כספירת הימים בתוך החודש. ונכון לומר שהתוכן הוא על פי העונה בשנה, וכמו שמצינו בתורה שהחודש הראשון הוא חודש האביב, ובאותה מידה יש להמשיך שהחודש הרביעי הוא עונת קיץ, והשביעי הוא סיום הקיץ ותחילת החורף, וכך כל החודשים באים לציין שלב בעונות השנה השמשית, וכפי שגם החגים נקבעים לפ"ז. אמנם מכח ההפרש בין חודשי לבנה לשנת חמה, בהכרח שאין הדבר מדוייק כ"כ ומספיק לו להיות 'קרוב' לעונה אותה הוא מציין. וכאן גם שייך המושג עיבור, עד שבאמת היה ניתן גם לעבר את החודש השלישי ולהכפילו, ושני החודשים היו מציינים את אותה העונה בשנה. (וע"ז כתבו הראש' בסנהד' דאין לעשות כך כי המספר היה מתקלקל, ולו היינו מעברים את החודש החמישי לדוגמא, אז החודש השביעי שתוכנו הוא תקופת השנה השביעית מתוך י"ב, לא היה 'שביעי'). וא"צ לומר כחידושי הרב שכטר שם.