ברזילי כתב:(אפשר לדון על העקרונות, אבל לבקר את ההיתר בטענות עובדתיות מדומיינות, או כאלה שמצוטטות מצד הבעל ותומכיו, מיותר לגמרי)...
... המתנגדים האוטומטיים, שבלא ידיעת העובדות כבר בטוחים שזה "היתר" של "רב", הנובע מאג'נדות של עקירת התורה הקדושה, קעקוע חומות הדת וכו' וכו' כיד הקלישאות הטובה עליהם, חשודים באג'נדה משלהם. אצל חלק מן המעורבים רגליים לדבר שזו עמדה הלכתית של התנגדות עקרונית לשימוש למעשה בטענת מקח טעות בקידושין (בזמננו עכ"פ), וגם את בניה של האשה שהתיר ר' משה הם בעצם מחשיבים כממזרים או ספק ממזרים (עמדה לגיטימית, אבל למה להסוות אותה?). במקרים אחרים, יש טעמים אחרים בדבר.
צופר הנעמתי כתב:חובב_ספרים כתב:מה החילוק בין לא ידעה שאין לזה רפואה ללא ידעה שזה דבר שהיא אינה יכולה לסבול. בשניהם היא ידעה עיקר הדבר רק שנתברר לה אח"כ פרט שלא ידעה עליו מקודם.
מה הדמיון בכלל.
כאן התברר דבר עובדתי שלא ידעה קודם, וא"כ הרי התברר לה שיש לו מום חדש שלא ידעה עליו קודם, כי מה בין לא ידעה שהוא חולה והתברר שהוא חולה ללא ידעה שהוא חשוך מרפא והתברר שהוא חשוך מרפא? אטו מפני שידעה משהו שקשור לזה ישתנה הדין?
משא"כ גבי כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל שאין כאן שום טעות עובדתית, והמציאות היתה ברורה לה קודם ואחר כך אלא שהיתה סבורה שהיא יכולה לקבל ועכשיו אומרת שאינה מקבלת וא"כ מה שהשתנה זה שקודם היתה מוכנה לקבל את המום ועכשיו אינה מוכנה, ולא שייך כאן בכלל טענה של מקח טעות כי אין כאן שום טעות אלא שמקודם חשבה שזה מתאים לה ועשתה מעשה על סמך זה ועכשיו מתחרטת וודאי שאינה יכולה לבטל מעשיה הראשונים. ולא נאמר הדבר אלא לענין מה שיכולה לטעון עכשיו שאינה יכולה לקבל ואי אפשר לטעון לה שעל דעת כן נשאה כי נשאה על דעת שיכולה לקבל.
כך נראה בפשטות מסברא בלא עיון בסוגיא.
חובב_ספרים כתב:לבסרתיך גם כסבורה הייתי שאני יכולה הוי טעות עובדתית. היא חשבה שזה מצב שהיא יכולה לסבול והתברר שאינו כן. ואדרבה לגבי מחלה חשוכת רפואה אם היא לא ידעה מזה מ"מ היה זה ידוע. אם היא לא טרחה לברר אם יש לזה רפואה והמשיכה להשאר עמו זה סברא שהיא קבלה בכל אופן, משא"כ בסבורה שהיתה יכולה לקבל לא היה לה דרך לברר אם זה כן.
מאחר שאף איחד אינו שואל אותי דעתי הלכה למעשה אני מרשה לעצמי לכתוב לרווחא דמילתא מאחר שהועלה סברות בזה, אבל פשוט שהלכה למעשה א"א להתיר בסברות בדויות כאלו. וגם במה שאולי אפשר להתיר לכה"פ בדבר כזה היה צריך הסכמת כמה גדולי הדור.
וגם אינו ברור כלל וכלל שאם יש מקום להתיר כזה שהוא שייך בנידן דידן.
ברזילי כתב:הקשו למה לא נכתב פסק כדרכה של תורה, והנה מתברר שנכתב וגם הופץ בין הפוסקים, כמקובל. למה לא פנו להסכמת עוד גדולים, והנה מתברר שהגרז"נ הצטרף להתר.
א. אתה ככל הנראה לא יודע למי נשלח, מי הסכים ומי לא, ודבריך "כמעט כל הפוסקים שנשלח להם התשובה לא הסכימו להתיר" הן ספקולציה בעלמא שראוי היה שלא להפיצה אחרי שכבר נתברר שספקולציות דומות מן הימים האחרונים נתבררו כלא-נכונות.חובב_ספרים כתב:ברזילי כתב:הקשו למה לא נכתב פסק כדרכה של תורה, והנה מתברר שנכתב וגם הופץ בין הפוסקים, כמקובל. למה לא פנו להסכמת עוד גדולים, והנה מתברר שהגרז"נ הצטרף להתר.
הטענה שהופץ בין הפוסקים אינו טענה אא"כ הפוסקים הסכימו לההתיר. נתברר שכמעט כל הפסוקים לא הסכימו. השניים שאומרים שהם הסכימו עדיין אינם מגדולי ופוסקי הדור. וזה שהופץ בין הפוסקים רק מגדל התמיה איך עשו מעשה כשכמעט כל הפוסקים שנשלח להם התשובה לא הסכימו להתיר. אולי בהמשך יתברר שהיה עוד מתירים אבל בנתיים זה מה שנראה.
ברזילי כתב:א. אתה ככל הנראה לא יודע למי נשלח, מי הסכים ומי לא, ודבריך "כמעט כל הפוסקים שנשלח להם התשובה לא הסכימו להתיר" הן ספקולציה בעלמא שראוי היה שלא להפיצה אחרי שכבר נתברר שספקולציות דומות מן הימים האחרונים נתבררו כלא-נכונות.
ב. בהתרים מן הסוג הזה מקובל להפיץ כדי לקבל הערות (גם כשמישהו לא מצטרף להתר יש משמעות לשאלה האם חולק מכל וכל או שרק לא מכריע להתר, מה הקושיות שלו והאם יש המתיר חושב שיש בהן ממש, וכן הלאה, כמקובל בהתרים מן הסוג הזה). מכל מקום, כפי שניתן למצוא בספרי הפוסקים לרוב, המקובל הוא לחפש עוד אחד או כמה פוסקים חשובים שיצטרפו להתר, ולא לקבל הסכמה של כל מי שפונים אליו.
ג. לגבי השאלה מי ראוי להצטרף להתר מן הסוג הזה, ומי ראוי למחות כנגדם ׁ(לחלוק בדרך ארץ בקושיות וראיות יכול גם קטן התלמידים; לצאת בפשקוילים זה ענין אחר), יש בינינו חילוקי דעות כנראה.
ברזילי כתב:כנ״ל, טענו שמתירים בלי לכתוב פסק, ונתברר שלהד״מ. אחר אמרו שלא התייעצו ולהד״מ. לגבי השאלה במי עוד נועצו (אני לא חושב שהכרחי לקבל עוד תמיכה בנוסף לשני הפוסקים המובהקים שנזכרו, אבל לא אתפלא אם היו עוד) אני משער, מתוך היכרות מועטה מאד עם עולם הדיינות האמריקאי, שהמוחים עד כה לא היו ברשימה.
חובב_ספרים כתב:ב' ר' זלמן נחמיה גולדברג הסכים לההיתר אחר שרש"ק דיבר איתו באריכות והחליפו מכתבים.
ג' ר' נטע גרינבלאט אינו מפרסם ההיתר שלו משום שיש בו עדותם של מטפלים בהבעל וזה הפרה של החיוב סודיות שלהם.
חובב_ספרים כתב:לא נראה כאן שהענין הוא כפייה בגט אלא מה שהתירו בלי גט כלל. התערבות הענין של כפייה ואם הבעל היה צריך ליתן גט בכלל או לא הוי סטייה מנושא האשכול. וגם אינו דבר שאנחנו צרכים לדון עליו בכלל, בשביל זה יש אתרים המיוחדים לרכילות וכדומה.
ברזילי כתב:אתה כותב שהטענה היתה כך ולא כך. אחרים טענו גם אחרת.
לא התכוונתי לומר שנעלבו שלא התחשבו בדעתם, אלא שאף אחד לא חושב שהם כתובת לדבר הזה. רא״פ הוא ראש ישיבה ידוע ובעל השקפה שלא התפרסם עד כה כדיין מומחה, לפי קוצר ידיעותי. גם לי לא ידוע הרבה על הרב לנדסמן (אני יודע שיש לו בי״ד במונסי, אבל אינני חושב שהוא במעמד שמצדיק שיפנו אליו בעניין כזה), זו בדיוק הנקודה שלי. כשיתברר מיהם אותם נוספים אליהם פנו, ומה עמדתם בנושא, יהיה מקום לשקול מחדש. סביר ששאלו לדעתו של ר׳ דוד פיינשטיין (ובפרט אחר שההיתר מבוסס על גישתו של האג״מ) ומעניין לדעת מה עמדתו.
אשוב ואזכיר מש״כ לעיל שאין לי שום ידיעה לגופו של ענין, וכל מי שחולק כדרכה של תורה כבודו במקומו מונח בין אם הוא ידוע ומפורסם או לא, רק הנוהג לצאת בחרפות כלפי כל מי שדעתו שונה אינו לטעמי, ובפרט כאשר עוסקים במורי הוראה מובהקים, ותיקים ומנוסים, שיש לתלות שפעלו בשיקול דעת.
דומני שכבר נאמר מה שיש טעם לומר על סמך מה שלפנינו, אבל אשנה רק משום שנראה לי שדברי שוב לא הובנו:בדיעבד כתב:הרא"פ הוא מוכר כאחד המנהיגים בעדה האולטרה-אורתודוקסית באמריקה וחבר מועגה"ת. מיקומו בבולטימור ומעמדו שם מצדיק התערבותו בעניין לא פחות מהתערבותו של הרש"ק מנגד.הרב לנדסמן הוא דוקא בדיוק המקום לדברים כאלו, בית דינו נוצרה לפני שלשים שנה בעיקר לפיתרון 'בעיית העיגון' ונזכר במבוא לספר 'כפיה בגט' לאחד מבני חבורתו.
אם הגרד"פ נשאל, אין דרכו לבלוג. אם הרנ"ג לא פחד לגלות דעתו כ"ש שהרד"פ היה מגלה דעתו לכל שואל. הרב שלמה מילר הוא ללא ספק מוכר כאחד הכתובות לשאלות חמורות וגם דיין ומסדר גיטין מומחה, אני חושב שהצהרתו החד-משמעית עם מכתבו של הרמ"ש נותן מקום "לשקול מחדש".
ברזילי כתב:(גם בהיתר הפקעת הקידושין האחרון כאן בא"י התיעצו בותיקי הדיינים ולא בחברי מועגדה"ת, וכך היה לעולמים).
ברזילי כתב:לגבי הרב לנדסמן אני מבין שייתכן כי הכרותי המועטת עם השטח האמריקאי (כנ"ל) עמדה לי לרועץ, אף כי ידעתי על קיומו של ביה"ד שלו. מכל מקום מכתבו מעיד על כך שהוא נדרש לנושא כתגובה לבקשתו של רא"פ, ולא שהתיעצו איתו כחלק מגיבוש ההיתר או בבקשת הסכמה, ולכן אין זה נוגע למה שכתבתי לעיל על בירור עמדתם של המעורבים בהיתר (לגופו של ענין, ברור למדי מן המכתב של רל"ל, וכמו כן מן המחאה של רמ"ש, שהם מסתייגים באופן עקרוני מהפקעת קידושין בטענת מומין בבעל; זו בהחלט עמדה מבוססת בפוסקים אבל אין בה כדי לשלול את הלגיטימיות של הסוברים אחרת. שאר הטענות שבמכתב תלויות במידה רבה בבירור העובדות ולפיכך אין טעם לדון בהן כאן, כנ"ל).
אחר שהמתירים החליטו לשמור על כל הענין בחשאי - מטעמי צנעת הפרט או מטעם אחר - אין מה להביא ראיה ממה שפלוני לא פרסם דעתו להיתר; אפשר שעתה לאור פיצוץ הענין ברה"ר לא תהיה להם ברירה אלא לפרסם, ואולי לא.
המעיין כתב:לא מכיר את הנושא, אבל הביטויים של הנוב"י שהבאת הם ראייה לברזילי כמו
גדולי הדור שעוסקים בתורה בש"ס ופוסקים. שני גדולי הדור מפורסמים בהוראה.
זה לא נראה שהיתה לו שורה ראשונה מצומצמת של גדולי הדור אלא להיפך גדולי הדור הכוונה פוסקים ות"ח או מנהיגים ידועים (עיין רש"י פסחים סופ"ג) .
חובב_ספרים כתב:המעיין כתב: כמה גדולים דברי חכמינו. ר' מאיר בר-אילן שלח מכתב להח"ח וביקש ממנו לבאר שיטתו לגבי ציונות. הח"ח לא ענה לא ונימק זה דאפילו אם הוא יכתוב מפורש שחר ע"ג לבן התנגדותו לציונות המקבל עלול להשתמש בו להראות איך שדעת הח"ח הוא להיפך ממש ושהוא באמת תומך בציונות.
בברכה המשולשת כתב:חובב_ספרים כתב:המעיין כתב: כמה גדולים דברי חכמינו. ר' מאיר בר-אילן שלח מכתב להח"ח וביקש ממנו לבאר שיטתו לגבי ציונות. הח"ח לא ענה לא ונימק זה דאפילו אם הוא יכתוב מפורש שחר ע"ג לבן התנגדותו לציונות המקבל עלול להשתמש בו להראות איך שדעת הח"ח הוא להיפך ממש ושהוא באמת תומך בציונות.
מה המקור למעשה הזה?
ברזילי כתב:[ רמ״ב נפגש עם הח״ח והעיר הערה על הצורך בשיתוף פעולה עם הציונות כדי לשמור על האינטרסים של הציבור החרדי, הח״ח לא הגיב במקום, אבל בהזדמנות אחרת ענה לו בהערה נגדית. במבט לאחור הסיפור דווקא מוציא את רמ״ב בתור הצד שצפה את התפתחות הדברים נכוחה אבל כנראה יש לסמוך על הקורא הנבון שלא יחשוב על זה בעצמו).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 132 אורחים