מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

[לבי במערב]

זיל קרי בי רב

לא תירץ כלום

צודקים אתם. איני יודע כיצד נשתרבב לזכרוני דבר זה...

[באמונתו]

עתה חלק שני, המשלים ספר "יד גד" - על התוספות מסכת זבחים בדרך פשט.
יישר כוח המחבר, מו"ר שליט"א!

[עושה חדשות]

ד"ו.

מה ההבדל בין "מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא", ל"כיפר גברא לא כיפר קמי שמיא", ומה הכלל בזה.

[מיללער]

זבחים ד. ודף ז.

לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו, אבא חנין אומר משוום ר"א בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה, שלמין ששחטן לשם תודה פסולה, מה הפרש בן זל"ז תודה קרויב שלמים ואין שלמים קרויה תודה.

נסתפקתי אם הדין של תודה ששחטה לשם שלמים כשרה זה רק דין בדיעבד, או דאף לכתחלה מותר לשחוט לשם שלמים, כיון שהתודה נקראת שלמים.

וחכ"א העירנו שבתורת כהנים איתא גם כן האי דרשא, על פסוקים הראשונים שבפרשת תודה (ויקרא ז, יא-יב - ועי' בשפ"א שהעיר למה הגמ' כאן דרש ממקרא שלאחריו) והלשון בתורת כהנים הוא "מלמד שהתודה נשחטת לשם תודה ולשם שלמים" ומשמע קצת דהיינו אף לכתחלה, וביותר משמע כן שם מפי' הראב"ד שכתב "אבל שלמים אין שוחטין לשם תודה" משמע דתודה כן שוחטין לשם שלמים אף לכתחלה וצ"ע.

(ועי' בספר שיח דבר שחקר הגרד"ל שליט"א בפסח לפני זמנו אם מותר לכתחלה לשוחטו לשם שלמים, ויש לחלק בין הדברים)

[אראל]

דף קיב ע"ב, המעלה מבשר חטאת מבשר אשם וכו' פטור
יש לחקור, לשיטת רב חלקיה בדף קיד ע"ב, דהמעלה אשם מחוסר זמן דבעלים בחוץ, שלא לשמו חייב, כיון דלא עלה לבעלים לשם חובה ניתק לשם זבח אחר עיי"ש בסוגי'
מה יהיה הדין אם שחט אשם מחו"ז דבעלים לשם עולה בחוץ, והעלה מבשרה, אם יהא חייב, מי נימא דדינה לגמרי כעולה ומתחייב על בשרה, או דסוכ"ס עדיין נשאר אשם שפטור על העלאת בשרה,
ולכאו' זה תלי' בביאור שיטת רב חלקיה, אם כדרך החזו"א שמסביר שיטת רב חלקי' דהוי כמו פסח לפני זמנו דנעשה לגמרי כשלמים, וכמו"כ אשם שעדיין לא הגיע זמנו ושחטו לשם עולה נעשה כולו כעולה, ולפי"ז י"ל דגם על העלאת בשרה יתחייב כדין בשר עולה, או כדרך הקרן אורה, שמסביר שאף לרב חלקיה נשאר אשם, אלא שלא נאמר דין מחו"ז בשחטו שלא לשמו עיי"ש, דלפי"ז בשרה נשאר בשר אשם ופטור, והבן.

[מיללער]

זבחים מו: במשנה לשם ששה דברים הזבח נזבח וכו' והחטאת והאשם לשם חטא.

האם בשאר קרבנות הבאות לשם חובה כגון קרבנות נזיר ומצורע ויולדת, א"צ להקריבן לשם חובתן? או עולת ראיה ושלמי חגיגה א"צ להקריבן לשם מצוות עולת ראיה וכדו'?

[מיללער]

מז: אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי וכו'

א. אפשר לפגל הזבח גם בקבלת הדם ביד?

ב. המקבל בכלי שחישב מחשבת פיגול בקבלת הדם, נחשב מפגל בחצי מתיר?

[אליהו חיים]

זבחים מו: במשנה לשם ששה דברים הזבח נזבח וכו' והחטאת והאשם לשם חטא.

האם בשאר קרבנות הבאות לשם חובה כגון קרבנות נזיר ומצורע ויולדת, א"צ להקריבן לשם חובתן? או עולת ראיה ושלמי חגיגה א"צ להקריבן לשם מצוות עולת ראיה וכדו'?

הקרן אורה מנחות ג' ב' ד"ה אלא מעתה נקט דבשאר קרבנות כשר ומרצה, והביא הדוגמא של עולת נדבה לשם עולת יולדת, ואפילו באשם גזילות לשם אשם מעילות נקט כן אע"פ דנאמר גם בו הדין של לכתחילה צריך לחשוב לשם אותו חטא.
ועי' בחי' הגר"ח על הש"ס (סוף כריתות בענין לשם אותו חטא) דלפי ביאורו ברמב"ם בהל' שגגות פ"ג ה"ג נראה דבעולה ושלמים דאין חובה להקריבן לשם אותו מין לא חל שם מיוחד על עולת יולדת ועולת נזיר דרק ע"י גילוי הקרא להקריב לשם אותו חטא ידעינן דקיים שם בפנ"ע על חטאת חלב ובפנ"ע על חטאת דם [ומסתבר לדבריו דכיו"ב באשם] וכמדוייק מדברי הרמב"ם הנ"ל.
אך הגאון הנצי"ב זבחים ו' ב' (ד"ה אכן מתחילה) ובעוד מקומות בדף ז' שם, נקט בפשיטות דעולת זיבה לשם עולת יולדת וכיו"ב אינו עולה לשם חובה ודומה לחטאת חלב לשם חטאת דם לפי דרגתו לומר דלא עלו, וברור דלדבריו כל אחד שם בפנ"ע וממילא דומה לחטאת.

[אליהו חיים]

מז: אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי וכו'

א. אפשר לפגל הזבח גם בקבלת הדם ביד?

ב. המקבל בכלי שחישב מחשבת פיגול בקבלת הדם, נחשב מפגל בחצי מתיר?

לפום ריהטא אין פיגול בקבלת הדם ביד דמהם נותנין מהדם על הבהונות והם אינן לצורכי גבוה [למזבח] אלא להתיר המצורע, וכמבואר ברש"י זבחים מ"ד א' (ד"ה רבי אומר )לענין מתנות השמן לרבי דמפגלין בהם בז' המתנות לגבוה אבל לא במתן בהונות 'דלאו צורך גבוה הוא' ובפשטות כיו"ב גם לענין מתנות הדם. [ואף לשיטת הרמב"ם (בפ"ד ממחו"כ ה"ג) דיש איסור אכילה מן התורה לפני נתינת מתן שמן לבהונות כאוכל קדשים קודם זריקה אין זה מדין עבודת הקרבן אלא מדין מכשיר של מצורע וכדהוכיח באבי עזרי (קמא) בהל' מחו"כ שם].
ולכן לכ' פשוט דאין פיגול ולא נחשב מחשבת פיגול בקבלת הדם שבכלי חצי מתיר דהדם שבכלי הוא המתיר השלם.

[מיללער]

תודה רבה כבוד הרב שליט"א

נמצא דלענין הקרבה לשם החובה יש ג' שיטות
א. שיטת הגר"ח דאף לכתחלה א"צ להקריבן לשם חובתן
ב. שיטת הקרן אורה, צריך להקריבן לשם החובה אלא שמכ"מ כשרין ומרצין
ג. שיטת הנצי"ב שצריך להקריבן לשם חובתן, ואם הקריבן לשם חוב ה אחרת כשרין ולא עלו

-

לגבי קבלת הדם למתן בהונות, הראיה מנתינה על הבהונות מצוינת.

בבחינת כל רז לא אניס ליה, מרא דקדשים.

[מיללער]

טבלא לסיכום כללי למדין מן הלמד בקדשים

זבחים דפים מט-נב

[ידבר פי]

ב' ע"א
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו'. צ"ע בשוחט אשם לשם שלמים אמאי לא הוי פיגול, דכיון דמיירי מסתמא בטועה וחושב שהוא שלמים (וכמו שכתבו תוס' לקמן ב' ע"ב ד"ה אתנו) א"כ בכלל מחשבתו נמי לאוכלו לב' ימים, דהיינו חוץ לזמנו. ואמאי לא הוי פיגול.
ואע"ג דאנן קיי"ל דעקירה בטעות לא שמיה עקירה, ומפרשינן מתניתין במזיד, א"נ באומר מותר, וא"כ לפי"ז לא קשיא מידי שהרי יודע שהוא אשם ורק מחשב על אותה עבודה שלא לשמה ולא על האכילה. מיהו למ"ד במנחות עקירה בטעות שמה עקירה ודאי מתפרש מתניתין כפשוטו דטעה וחשב שהם שלמים, וא"כ לדידיה אמאי לא הוי פיגול?

מהיכ"ת דהווא פיגול הא אף אם שוחטן לשם שלמים ושוחטו ע"מ להתירו לאכלו לשני ימים מ"מ יתכן שהוא יאכלנו רק ביום א', ואף אי נימא דלא בעי' שיחשב להדיא על אכילה בכה"ג פשוט דל"ש כלל למחשבת פיגל כיון שאפשר לאכלו בתוך זמנו.
ועי' במנחות מט ע"א בסוגיא דעקירה בטעות דמוקמינן מתני' דהכהנים שפיגלו במקדש שוגגין בשחט חטאת וכסבור שהוא שלמים וקא מחשב בהו לשם שלמים ופרש"י לאכלן לשני ימים ולילה אחת, והיינו כנ"ל וזה מה שבא להדגיש כאן דאין הכוונה למחשבת לשם שלמים גרידא, דבמחשבה של לשם שלמים בלחוד ליכא פיגול דהא יכול לאכלו מיד וכנ"ל, ורק הכוונה שמחשב לשם שלמים ומחשב לאכלו לשני ימים (ורק זה ההיכ"ת שיפגל בשוגג ע"ש בסוגיא), וכ"מ בתוס' שם ד"ה וקא מפרש כלומר לאכלן לשני ימים וכפי' הקונטרס עכ"ל ולפו"ר צ"ב מה נתחדש כאן בדברי רש"י א"ו דהכוונה כנ"ל דאיירי במחשב להדיא לאכלן לשני ימים ולא ששחטו סתם לשם שלמים.

[ידבר פי]

.

[ההוא דאמר]

לגבי חצי שיעור בערי מקלט, ראיתי לאחר זמן שדן בזה הרב צבי קריזר שליט"א [מח"ס באר צבי עה"ת] באחד מירחוני ירחן האוצר

[ידבר פי]

.

[פלתי]

ב' ע"א
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו'. צ"ע בשוחט אשם לשם שלמים אמאי לא הוי פיגול, דכיון דמיירי מסתמא בטועה וחושב שהוא שלמים (וכמו שכתבו תוס' לקמן ב' ע"ב ד"ה אתנו) א"כ בכלל מחשבתו נמי לאוכלו לב' ימים, דהיינו חוץ לזמנו. ואמאי לא הוי פיגול.
ואע"ג דאנן קיי"ל דעקירה בטעות לא שמיה עקירה, ומפרשינן מתניתין במזיד, א"נ באומר מותר, וא"כ לפי"ז לא קשיא מידי שהרי יודע שהוא אשם ורק מחשב על אותה עבודה שלא לשמה ולא על האכילה. מיהו למ"ד במנחות עקירה בטעות שמה עקירה ודאי מתפרש מתניתין כפשוטו דטעה וחשב שהם שלמים, וא"כ לדידיה אמאי לא הוי פיגול?

מהיכ"ת דהווא פיגול הא אף אם שוחטן לשם שלמים ושוחטו ע"מ להתירו לאכלו לשני ימים מ"מ יתכן שהוא יאכלנו רק ביום א', ואף אי נימא דלא בעי' שיחשב להדיא על אכילה בכה"ג פשוט דל"ש כלל למחשבת פיגל כיון שאפשר לאכלו בתוך זמנו.
ועי' במנחות מט ע"א בסוגיא דעקירה בטעות דמוקמינן מתני' דהכהנים שפיגלו במקדש שוגגין בשחט חטאת וכסבור שהוא שלמים וקא מחשב בהו לשם שלמים ופרש"י לאכלן לשני ימים ולילה אחת, והיינו כנ"ל וזה מה שבא להדגיש כאן דאין הכוונה למחשבת לשם שלמים גרידא, דבמחשבה של לשם שלמים בלחוד ליכא פיגול דהא יכול לאכלו מיד וכנ"ל, ורק הכוונה שמחשב לשם שלמים ומחשב לאכלו לשני ימים (ורק זה ההיכ"ת שיפגל בשוגג ע"ש בסוגיא), וכ"מ בתוס' שם ד"ה וקא מפרש כלומר לאכלן לשני ימים וכפי' הקונטרס עכ"ל ולפו"ר צ"ב מה נתחדש כאן בדברי רש"י א"ו דהכוונה כנ"ל דאיירי במחשב להדיא לאכלן לשני ימים ולא ששחטו סתם לשם שלמים.

די ברור לי שכת"ר צודק, וגם אני לא כתבתיו אלא לפלפולא בעלמא. ואמנם אחרי זמן ראיתי בכמה וכמה מחברים חלקם מצדדים לכאן ולכאן. עי' באורך בספר מחשבת הקודש שממנו העתקתי הקטע להלן:

P0025.jpg (123.96 KiB) נצפה 7433 פעמים

[עזריאל ברגר]

ב' ע"א
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו'. צ"ע בשוחט אשם לשם שלמים אמאי לא הוי פיגול, דכיון דמיירי מסתמא בטועה וחושב שהוא שלמים (וכמו שכתבו תוס' לקמן ב' ע"ב ד"ה אתנו) א"כ בכלל מחשבתו נמי לאוכלו לב' ימים, דהיינו חוץ לזמנו. ואמאי לא הוי פיגול.
ואע"ג דאנן קיי"ל דעקירה בטעות לא שמיה עקירה, ומפרשינן מתניתין במזיד, א"נ באומר מותר, וא"כ לפי"ז לא קשיא מידי שהרי יודע שהוא אשם ורק מחשב על אותה עבודה שלא לשמה ולא על האכילה. מיהו למ"ד במנחות עקירה בטעות שמה עקירה ודאי מתפרש מתניתין כפשוטו דטעה וחשב שהם שלמים, וא"כ לדידיה אמאי לא הוי פיגול?

מהיכ"ת דהווא פיגול הא אף אם שוחטן לשם שלמים ושוחטו ע"מ להתירו לאכלו לשני ימים מ"מ יתכן שהוא יאכלנו רק ביום א', ואף אי נימא דלא בעי' שיחשב להדיא על אכילה בכה"ג פשוט דל"ש כלל למחשבת פיגל כיון שאפשר לאכלו בתוך זמנו.
ועי' במנחות מט ע"א בסוגיא דעקירה בטעות דמוקמינן מתני' דהכהנים שפיגלו במקדש שוגגין בשחט חטאת וכסבור שהוא שלמים וקא מחשב בהו לשם שלמים ופרש"י לאכלן לשני ימים ולילה אחת, והיינו כנ"ל וזה מה שבא להדגיש כאן דאין הכוונה למחשבת לשם שלמים גרידא, דבמחשבה של לשם שלמים בלחוד ליכא פיגול דהא יכול לאכלו מיד וכנ"ל, ורק הכוונה שמחשב לשם שלמים ומחשב לאכלו לשני ימים (ורק זה ההיכ"ת שיפגל בשוגג ע"ש בסוגיא), וכ"מ בתוס' שם ד"ה וקא מפרש כלומר לאכלן לשני ימים וכפי' הקונטרס עכ"ל ולפו"ר צ"ב מה נתחדש כאן בדברי רש"י א"ו דהכוונה כנ"ל דאיירי במחשב להדיא לאכלן לשני ימים ולא ששחטו סתם לשם שלמים.

די ברור לי שכת"ר צודק, וגם אני לא כתבתיו אלא לפלפולא בעלמא. ואמנם אחרי זמן ראיתי בכמה וכמה מחברים חלקם מצדדים לכאן ולכאן. עי' באורך בספר מחשבת הקודש שממנו העתקתי הקטע להלן:

P0025.jpg

אם כך - מדוע לא נפסול אשם שנשחט לשם תודה משום "חוץ למקומו"?
ובפסח שנשחט לשם שלמים - משמע שפסולו רק משום שלא-לשמו ולא משום "חוץ למקומו".

[פלתי]

אני לא רואה סיבה להצדיק דעה מופרכת. אבל מכל מקום מנא לך שאשם לשם תודה אינו פסול משום חוץ למקומו?

[עזריאל ברגר]

הגבתי על תמונה שבה נאמר שהוא כשר.

[עזריאל ברגר]

עוד ראיה להכשירו - מהמשנה הראשונה דזבחים, שמשמע ממנה שרק שמעון-אחי-עזריה פוסלו.

[עושה חדשות]

ע"ע בהגה' ר"ב רנשבורג בב"ק ה. קרן אורה מנחות מט. וחזו"א מנחות סי' לג סק"א.

[סייג לחכמה]

שהרי נדה מזין עליה
בגמ' זבחים צ"ג. שהרי נדה מזין עליה ופירש"י בד"ה שהרי נדה, שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול.
ולכאורה יש להביא ראיה ברורה לזה מסוגיות הגמ' ריש יומא דבדף ו. מבואר למה מפרישין את הכה"ג מאשתו והטעם שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה ויהא טמא שבעה ימים כנדה.
ובדף ח' מבואר דמזין עליו אפר פרה משום ספק טומאת מת, הרי חזינן מפורש דמזין על נדה לטהרה מטומאת מת.

[עזריאל ברגר]

נראה לי שאין קשר.
מפרישים אותו מאשתו לא שמא בעבר היא היתה נדה וכו', אלא שמא באחד משבעת ימי ההפרשה הוא יבוא עליה בשגגה בנידתה, וייפסל מלעבוד ביום הכיפורים.

[סייג לחכמה]

נראה לי שאין קשר.
מפרישים אותו מאשתו לא שמא בעבר היא היתה נדה וכו', אלא שמא באחד משבעת ימי ההפרשה הוא יבוא עליה בשגגה בנידתה, וייפסל מלעבוד ביום הכיפורים.

הראיה היא שאם לא יועיל הזאת אפר על בועל נדה על כרחך צריכין אנו להפרישו יותר משבעה ימים קודם יוה"כ עד שיצא ספק טומאת נדה בהזאה ודו"ק

[עזריאל ברגר]

כשמפרישים אותו ומתחילים בהזאותיו - אין לנו שום ספק שהוא לא בועל-נדה, כי אשתו טהורה עכשיו.

[סייג לחכמה]

אמת! אבל אם אנו חוששין לשמא תמצא אשתו ספק נדה, א"כ אם לא פורשין אותו מאשתו עד ב' תשרי סמוך לערב הלא יכול להיות שבעל את אשתו נדה ולא יועל הזאה ולא יהא הכ"ג ראו לעבודה

[עזריאל ברגר]

אמת! אבל אם אנו חוששין לשמא תמצא אשתו ספק נדה, א"כ אם לא פורשין אותו מאשתו עד ב' תשרי סמוך לערב הלא יכול להיות שבעל את אשתו נדה ולא יועל הזאה ולא יהא הכ"ג ראו לעבודה

כאשר מפרישים אותו - יודעים כבר את המצב של אשתו, ואילו היו חוששים לה שמא היא נדה - לא היו מניחים אותו להיכנס ללשכתו שהיא באיזור שאין בועלי-נדות נכנסים אליו.

[ידבר פי]

קיז, א
האם יש לנו מקור מערי מקלט, לכך שיש קיום מצוה בחצי שיעור.
ושמתי לך מקום בחייך.
וברש"י [ד"ה מקום]: "רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו כדכתיב (דברים ד) אז יבדיל משה שלש ערים בסוף ארבעים שנה".
והנה, בגמ' במכות [י, א] מבואר, שלא היה קליטת ערי מקלט, עד שעברו את הירדן והפרישו גם שם ערי מקלט.

"דרש רבי סימאי מאי דכתיב {קהלת ה-ט} אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה".

והנה מלשון רש"י בזבחים משמע, כי זכה משה במצות ערי מקלט בהפרשת ג' ערים שעשה. והגם שלא התקיימה המצוה בשלימותה.
וכעת יל"ע, האם יש מכאן מקור שיש קיום דין בחצי שיעור במצוה, וכידוע שדנו בזה רבות האחרונים, [לענ"ד הראשון שפתח בזה, זהו הנתיבות בהגש"פ שלו מעשה ניסים].

לכאו' ל"ש לזה, דבמצות ערי מקלט נכלל מצוה להפריש הערים ורק כ"ז שאינן קולטות ליכא חיוב להפריש ומ"מ הבדיל משה מיד משום מצוה שבאה לידי וכו' אך ל"ה חצי שיעור דהפרשת כל עיר ועיר הווא מצוה
אמנם בספורנו דברים מא ד עה"כ אז יבדיל משה שכתב וז"ל אחר שסיים ההקדמה לביאור התורה הבדיל הערים להראות לישראל מה נכבד ענין שמירת המצוות שהקפיד לקיים קצת מצות עשה עכ"ל ומשמע קצת כמ"ש ההוא דאמר
אכן באמת בלא"ה נראה דאין הנדון דומה לראיה כלל דאף אי נימא דליכא קיום עשה בהפרשת הנך ערים לחוד מ"מ הוא חלק מהמצוה של הפרשת הערים ולא חצי שיעור דזה המצוה להפריש כל עיר ועיר משא"כ חצי שיעור כיון דאיכא שיעור בהמצוה בח"ש בלחוד לאו מידי עביד (בפשוטו, כמובן שיש דעת האחרונים דאיכא מצוה בזה אכן זה ל"ש לניד"ד דפשיטא דאיכא מצוה).

[מיללער]

קטו:

תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות שפטור ת"ל עולה מה עולה שהיא ראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה.

למה חילקה הברייתא בלשונה 'מותר' העומר וכו' ושירי מנחות? מה בין 'מותר' ל'שיריים' - וכן הוא גם לשון המשנה לעיל זבחים פה: וכן בב"ק ק"י ע"ב

[אליהו חיים]

למה חילקה הברייתא בלשונה 'מותר' העומר וכו' ושירי מנחות? מה בין 'מותר' ל'שיריים' - וכן הוא גם לשון המשנה לעיל זבחים פה: וכן בב"ק ק"י ע"ב

אמנם בלשון הש"ס מנחות ה. מצאנו לשון שיריים במנחת העומר שהוקרב שלא לשמה איך נאכלין השיריים, אך הקושי בלשון המשנה והברייתות הנ"ל.
ואולי שיריים נאמר רק ביחס למה שהקרבן מתיר איסור קודש, זריקת הדם לבשר הקרבן והקטרת הקומץ לשאר המנחה שהם השיריים מהנקרבין
אבל במנחת העומר השיריים היו אסורים בלי זה כמו כל התבואה מצד איסור חדש, וקיבלו היתרן לזה בהקרבת קומץ המנחה שלא בתורת שיריים, ולכן עולה יותר הלשון 'מותר העומר' שבנוסף על היתר שיריי הקרבן מצד ההקרבה עליו הותר המותר באכילה כשאר תבואה דעלמא [ולפי זה יש גם מקום ליישב לשון הגמ' במנחות ה. דשם הנידון על היתר השיריים בתורת מה שנקרב עליו דוקא ודו"ק].
וכעין זה י"ל לענין שתי הלחם דמתיר הקרבת תבואה חדשה, וזה לפי הגירסא לפנינו בברייתא המובא דגורס ממותר שתי הלחם, אך בשטמ"ק כ"י מחקו (עי' הגהות וציונים אות ב' שציין מקומות וראשונים כן) דבלא"ה כולו ניתר ע"י הכבשים ולא נקרא 'מותר' וכן פשוט בלחם הפנים דהבזיכין מתירין כל הלחם.
ולכן עיקר השאלה מעיקרא רק על מותר העומר בלבד.

[מיללער]

אמנם בלשון הש"ס מנחות ה. מצאנו לשון שיריים במנחת העומר שהוקרב שלא לשמה איך נאכלין השיריים, אך הקושי בלשון המשנה והברייתות הנ"ל.
ואולי שיריים נאמר רק ביחס למה שהקרבן מתיר איסור קודש, זריקת הדם לבשר הקרבן והקטרת הקומץ לשאר המנחה שהם השיריים מהנקרבין
אבל במנחת העומר השיריים היו אסורים בלי זה כמו כל התבואה מצד איסור חדש, וקיבלו היתרן לזה בהקרבת קומץ המנחה שלא בתורת שיריים, ולכן עולה יותר הלשון 'מותר העומר' שבנוסף על היתר שיריי הקרבן מצד ההקרבה עליו הותר המותר באכילה כשאר תבואה דעלמא [ולפי זה יש גם מקום ליישב לשון הגמ' במנחות ה. דשם הנידון על היתר השיריים בתורת מה שנקרב עליו דוקא ודו"ק].
וכעין זה י"ל לענין שתי הלחם דמתיר הקרבת תבואה חדשה, וזה לפי הגירסא לפנינו בברייתא המובא דגורס ממותר שתי הלחם, אך בשטמ"ק כ"י מחקו (עי' הגהות וציונים אות ב' שציין מקומות וראשונים כן) דבלא"ה כולו ניתר ע"י הכבשים ולא נקרא 'מותר' וכן פשוט בלחם הפנים דהבזיכין מתירין כל הלחם.
ולכן עיקר השאלה מעיקרא רק על מותר העומר בלבד.

תודה רבה

בספרי מפרשי המשנה וגמרא לא דנו בזה?

[מיללער]

צ:

במשנה. כשם שקודמים בהקרבתן כך קודמים לאכילתן

במתניתין לא תנן את דין קדימה של קרבן פסח ביחס לשאר קרבנות בפירוש, אבל לכאורה הפסח קודם לשלמים משום שנאכל רק עד חצות (כמו תודה שקודמת לשלמים שנאכל ליום ולילה) אם כן האיך אכלו את החגיגה קודם לפסח בליל הסדר כדי שיהא הפסח נאכל על השובע ועברו על דין קדימה?

ומצאתי שהצל"ח סוף פסחים (קכא. במשנה) כותב שאוכלים החגיגה קודם משום תדיר - לכאורה אם הפסח מקודש יש לנו האיבעיא של תדיר ומקודש שלא נפשטה. אבל אולי בצירוף עם הדין של נאכל על השובע מעדיפים התדיר על המקודש

[אליהו חיים]

פסחים ע: 'כדתניא חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השובע'.

[מיללער]

בוודאי טעמו של דבר הוא כדי שהפסח יהי' נאכל על השובע, אבל על זה גופא אנו דנים יהי' ככל טעם שיהי' אי משום למשחה וכש"כ אם אינו אלא מדרבנן מגזירה דשבירת עצם (ירושלמי) למה זה עדיף על דיני קדימה שבמשנה שעל פיה פסח קודם לחגיגה, ולפמש"כ בצל"ח מובן שבעצם יש לחגיגה דין קדימה של תדיר וכו'.כנ"ל

[עזריאל ברגר]

המשנה תלתה את קדימת האכילה בקדימת ההקרבה.
ואולי בזה היא באה לרמז על הפסח עצמו - שכשם שאיננו קודם לשום קרבן בשחיטתו והזאת דמו, כך איננו קודם לשום קרבן באכילתו.

אגב: כל פרק "איזהו מקומן" מסודר לפי סדר קדימת הקרבנות, והפסח הוא אחרון בו!

וכמדומני שכבר הארכתי בזה במ"א.

[אליהו חיים]

צ:

במשנה. כשם שקודמים בהקרבתן כך קודמים לאכילתן

במתניתין לא תנן את דין קדימה של קרבן פסח ביחס לשאר קרבנות בפירוש, אבל לכאורה הפסח קודם לשלמים משום שנאכל רק עד חצות (כמו תודה שקודמת לשלמים שנאכל ליום ולילה) אם כן האיך אכלו את החגיגה קודם לפסח בליל הסדר כדי שיהא הפסח נאכל על השובע ועברו על דין קדימה?

ומצאתי שהצל"ח סוף פסחים (קכא. במשנה) כותב שאוכלים החגיגה קודם משום תדיר - לכאורה אם הפסח מקודש יש לנו האיבעיא של תדיר ומקודש שלא נפשטה. אבל אולי בצירוף עם הדין של נאכל על השובע מעדיפים התדיר על המקודש

מתוך דברי הצל"ח מבואר דרק כזית האחרון של הפסח מחוייב להיאכל על השובע אבל גוף הפסח יכול לאכול לפני החגיגה ולא כתב הטעם דתדיר קודם אלא לענין קדימת הברכה באכילת כזית הראשון של החגיגה לכתחילה משום תדיר אבל אח"כ יכול לעבור לאכול גוף הפסח ולחזור לגמור החגיגה אח"כ.
ובזה עדיין קשה שאלתכם למה לא מקדימים אכילת כל הפסח (חוץ מכזית האחרון שיש דין מיוחד להיאכל על השובע) לפני אכילת החגיגה כדין קדימת אכילת שאר קדשים לפי הקדם זמן גמר אכילתן.
ואמנם להטעם דחגיגה בא בי"ד משום חשש שבירת עצם י"ל דמטעם זה נאכל דוקא קודם לאכילת כל הפסח, אך לפי זה יחזור קו' הצל"ח שם איך מברך על הפסח לפטור הזבח והרי ע"כ כל הזבח קודם, ואף דאינו קודם מטעם אין מפטירין אחא הפסח אפיקומן אך הוא קודם משום תקנת חגיגת י"ד שלא לשבור עצם, ויש ליישב.

לא הבנתי לפו"ר מה שכתבתם דהפסח מקודש מהחגיגה - למה הוא מקודש והרי שניהם קק"ל, ומשום קוצר זמן אכילה אין זה סיבה שיחשב מקודש משום כך, וגם לא נראה לומר דהא דאינה חובה עושהו לפחות מקודש מפסח שהוא חובה, דאין בזה משום לקבוע שם 'מקודש'.

[מיללער]

לא הבנתי לפו"ר מה שכתבתם דהפסח מקודש מהחגיגה - למה הוא מקודש והרי שניהם קק"ל, ומשום קוצר זמן אכילה אין זה סיבה שיחשב מקודש משום כך, וגם לא נראה לומר דהא דאינה חובה עושהו לפחות מקודש מפסח שהוא חובה, דאין בזה משום לקבוע שם 'מקודש'.

ראשית: תודה על ההתיחסות לדברי, תשוח"ח.

במשנה בריש פרק כל התדיר (פט.) תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים מפני שהן נאכלין ליום אחד.

[עזריאל ברגר]

ומאידך חגיגה מקודשת מן הפסח - שטעונה סמיכה, ומתן שתים שהן ארבע, ותנופת חזה ושוק, ונסכים, והנך נפישין.

[מיללער]

ומאידך חגיגה מקודשת מן הפסח - שטעונה סמיכה, ומתן שתים שהן ארבע, ותנופת חזה ושוק, ונסכים, והנך נפישין.

מצוין! תודה

כמו ששלמים קודמים לבכור ומעשר

[אליהו חיים]

לא הבנתי לפו"ר מה שכתבתם דהפסח מקודש מהחגיגה - למה הוא מקודש והרי שניהם קק"ל, ומשום קוצר זמן אכילה אין זה סיבה שיחשב מקודש משום כך, וגם לא נראה לומר דהא דאינה חובה עושהו לפחות מקודש מפסח שהוא חובה, דאין בזה משום לקבוע שם 'מקודש'.

ראשית: תודה על ההתיחסות לדברי, תשוח"ח.

במשנה בריש פרק כל התדיר (פט.) תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים מפני שהן נאכלין ליום אחד.

תודה רבה על כל הדברים ובפרט על שהורדתם עפר מעל עיני ממשנה מפורשת מיניה וביה [וגם תודה להרב עזריאל שליט"א בהוספה כנגדו מחלק אחר שבמשנה].
אמנם יש לשדות בה קצת נרגא ולומר דאין ראיה מקוצר זמן אכילת פסח על שהיא מקודשת טפי דתלוי אם הוי רק סימן או סיבה להוספת קדושה,
והיינו עפ"י מה שדנו מהגמ' פסחים קכ: דעיקר זמן אכילה מצד הקדשים כשלמים [רק אוקי לילות להדי ימים וזמנו היה ראוי להיות שני לילות ויום אחד] ורק משום מיעוט של בלילה הזה קיומו כשאר מצוות היום רק במועד יציאת מצרים עד חצות או עד עה"ש, ועי' ברא"ש פ' ע"פ סי' כ"ה].
ולכן יתכן לומר דאם הוי קוצר זמן אכילה רק סימן על קדושה יתירה בפסח אין זה מראה כלל אך אם הוי זה עצמו סיבה שיחשב מקודש מחמת חומרת קוצר זמן אכילתו אין חילוק.

סליחה על כתיבה דרך ארעי קצת וזה מחמת שהמחשב שלי אינו נייד ונמצא חוץ לסוכה לכן איני נמצא עמו רק לפרקים קצרים מזמן לזמן.