יום מתן תורתנו? כל הביאורים!

[דורשי יחודך]

הרב יעקב אביעזר,
דבריך הם מאד מענינים ומעוררים מחשבה, אם כי מחודשים מאד. יישר כוח.
מה שכתב הרב אויעבר חכםניק שהם יותר על דרך המוסר, לא הבנתי כלל מה שייך מוסר לכאן.

[נוטר הכרמים]

יישר כח.

[המעניין הוא שבתורה שבכתב כמעט כל מה שמצויין זה רק החרדה והפחד, אין כמעט זכר לשמחה במעמד עצמו (אולי רמז קטן ב'לכו לכם לאהליכם'), ולכאורה זהו המקור הכי גדול ל'כפה עליהם הר כגיגית'.

לכאורה המטבע של יום מתן תורתנו בחז"ל מתקשר עם שמחה, כמבואר בגמ' הנהגות האמוראים, והכל מודים בעצרת וכו', ולכאורה זה כבר אחרי המצב של 'הדר קבלוה' שהיה גם בחינה של אהבה ושמחה, וזה משליך גם על עצם ה'מתן תורה', אף כי 'קבלת התורה' בשמחה ובאהבה היה בעיקר בפורים].

עצם התמיהה מדוברת ביותר. מה שנראה קרוב לפשט, מה שנתבאר בארוכה בס' משנת רבי אהרן, וגם מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל הכ"מ היה אומר בכיוון זה, כי אמנם מתן תורתנו הוא בכל יום ויום כאשר לומדים את התורה, וזה למעלה מזמן מסוים.

[נוטר הכרמים]

כעין מה שכתבתי, ראיתי במאמרו של ר' יי"י הלפרין בירחון האוצר שיצא לאור זה עתה מכמה קדמונים.

[נהר שלום]

מתוך ירחון האוצר האחרון

[מאור עינים]

יישר כח.

[המעניין הוא שבתורה שבכתב כמעט כל מה שמצויין זה רק החרדה והפחד, אין כמעט זכר לשמחה במעמד עצמו (אולי רמז קטן ב'לכו לכם לאהליכם'), ולכאורה זהו המקור הכי גדול ל'כפה עליהם הר כגיגית'.

לכאורה המטבע של יום מתן תורתנו בחז"ל מתקשר עם שמחה, כמבואר בגמ' הנהגות האמוראים, והכל מודים בעצרת וכו', ולכאורה זה כבר אחרי המצב של 'הדר קבלוה' שהיה גם בחינה של אהבה ושמחה, וזה משליך גם על עצם ה'מתן תורה', אף כי 'קבלת התורה' בשמחה ובאהבה היה בעיקר בפורים].

עצם התמיהה מדוברת ביותר. מה שנראה קרוב לפשט, מה שנתבאר בארוכה בס' משנת רבי אהרן, וגם מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל הכ"מ היה אומר בכיוון זה, כי אמנם מתן תורתנו הוא בכל יום ויום כאשר לומדים את התורה, וזה למעלה מזמן מסוים.

מש"כ שא"א לחגוג יום מתן תורה כי כל יום יש קבלת התורה בעסקנו בה. הוא רעיון יפה.
אבל זה עונה רק למה התורה לא גלתה וקבעה שזהו מהותו של יום, ועדיין צריך להסביר למה אנחנו -חז"ל- כן קובעים את זה לחג,
עוד יש להעיר, במאי דאמרי' "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה, דלכאו' מצד החג הכתוב בתורה זה כשאר חגים, דלר"א אפשר לקיימו גם בכולו לה' ואיך ע"י קביעת חז"ל נשתנה מהותו של יום, [ולא מסתברא דהוא מדרבנן] וזה לכאו' מראה שה"חג" מתן תורה הוא גם דאורייתא וצ"ע.

[דורשי יחודך]

הייתי מוסיף על שאילת הרב מאור עינים, דהנה עצם הדבר שבזמן עסק התורה מתקיים בפועל ענין קבלת התורה, הוא דבר שלמדנו דווקא מתוך תורה שבעל פה, הרי בכלל בתורה שבכתב מועט הוא היחס לחשיבותו של לימוד ועמל התורה, ודוקא מתוך תשבע"פ גופא למדנו דברים אלה וכן שיש קשר הדוק בין כל לימוד תורה לבין מעמד ה"ס וקבלת התורה.
וא"כ אדרבה, היה נראה שדוקא מצד תורה שבכתב ופשוטו של מקרא יש לחגוג את יום קבלת התורה, והנה נהפוך הוא, שבתורה שבכתב לא מצינו, ודוקא בתורה שבעל פה התגלה, וצריך ביאור.

[יהודי טבעי]

יישר כח.

[המעניין הוא שבתורה שבכתב כמעט כל מה שמצויין זה רק החרדה והפחד, אין כמעט זכר לשמחה במעמד עצמו (אולי רמז קטן ב'לכו לכם לאהליכם'), ולכאורה זהו המקור הכי גדול ל'כפה עליהם הר כגיגית'.

לכאורה המטבע של יום מתן תורתנו בחז"ל מתקשר עם שמחה, כמבואר בגמ' הנהגות האמוראים, והכל מודים בעצרת וכו', ולכאורה זה כבר אחרי המצב של 'הדר קבלוה' שהיה גם בחינה של אהבה ושמחה, וזה משליך גם על עצם ה'מתן תורה', אף כי 'קבלת התורה' בשמחה ובאהבה היה בעיקר בפורים].

אכן, החלק של השמחה בקבלת התורה התחיל בעיקר בימי חז"ל, שאז הבינו שהתורה היא גם אושר ושמחה שיש לחגוג עליה. אבל יש לציין את מה שציינתי במאמר ואולי לא הודגש דיו, שגם בפרשה של מתן תורה יש חלק שמבטא יותר את הדביקות בשכינה והשמחה, והיינו בסוף פרשת משפטים 'ויראו את אלוקי ישראל', 'ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו', שבאונקלוס ובחלק ממדרשי חז"ל מבואר למעליותא, כאופן נעלה של השגת דביקות בה' שהתענגו על זיו השכינה כאילו אכלו ושתו.
ויש לשים לב שבאותו מעמד היו זבחי שלמי ציבור, כמבואר במסכת חגיגה, וקרבן זה אין בשום פעם רק בחג השבועות, כלומר שזה חג של ידידות ושלמים עם הקב"ה.
ועכ"פ אין צריך לפנים ש'חג השבועות' הוא 'חג' ושמחה, ואנו שמחים בדביקות עם השכינה ומה שיש לשמוח עם התורה. וכו"ע דבעינן לכם.

עצם התמיהה מדוברת ביותר. מה שנראה קרוב לפשט, מה שנתבאר בארוכה בס' משנת רבי אהרן, וגם מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל הכ"מ היה אומר בכיוון זה, כי אמנם מתן תורתנו הוא בכל יום ויום כאשר לומדים את התורה, וזה למעלה מזמן מסוים.

מה זה מיישב את התמיהה, על מה היא השמחה בשבועות.

[אפרים זלמן]

מבט חדש על חג השבועות מזווית שכמעט אינה מדוברת, ועל פיו מתיישבת היטב התמיהה מדוע לא כתוב מתן תורה בתורה שבכתב

ירא הקהל וישפוט

ישר כחך!

[מאור עינים]

ראוי להביא משל נאה של הגר"ש ברנד: אב שעודד את בנו להיבחן על המשניות ובתמורה יקבל ממנו פרס, וכאשר הילד גדל ועמד על דעתו אמר לאביו מהיום המשניות זה הפרס שלי,
והנמשל שהקב"ה נותן לנו בחג הקציר את כל השפע שהובטח לנו אם שמוע נשמע בקולו, ויהי היום ואנו אומרים לקב"ה ה"תורה" זה הפרס שלנו...

[שומע ומשמיע]

[המעניין הוא שבתורה שבכתב כמעט כל מה שמצויין זה רק החרדה והפחד, אין כמעט זכר לשמחה במעמד עצמו (אולי רמז קטן ב'לכו לכם לאהליכם'), ולכאורה זהו המקור הכי גדול ל'כפה עליהם הר כגיגית'.

והגר"ש ברנד זצ"ל היה מציין שכל החרדה הזאת נקבעה דוקא בתפילת ר"ה [שהיא בעצם הברכה היחידה שנזכר בה בפירוש מתן תורה].

[שומע ומשמיע]

https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... agenum=154

[תורה מפוארת]

ראוי להביא משל נאה של הגר"ש ברנד: אב שעודד את בנו להיבחן על המשניות ובתמורה יקבל ממנו פרס, וכאשר הילד גדל ועמד על דעתו אמר לאביו מהיום המשניות זה הפרס שלי,
והנמשל שהקב"ה נותן לנו בחג הקציר את כל השפע שהובטח לנו אם שמוע נשמע בקולו, ויהי היום ואנו אומרים לקב"ה ה"תורה" זה הפרס שלנו...

מזכיר את רעיונו של ר" קלוגר מצו"ב.

[תלמיד-חכמים]

בחידושי הרי"פ פערלא למנין המצוות לרס"ג (עשה קנז, על מה שכתב רס"ג ששבועות בששה בסיון) כתב שמכח קושיא זו יש להוכיח כשיטת רס"ג ודעימיה שמימות משה רבינו היו מקדשים החודש על פי החשבון, ולכן תמיד יום החמשים היה יוצא בו' בסיון. וע"ש שיישב הקושיא מר"ה עצרת פעמים בחמשה וכו', ע"ש באורך. וכן בהערות לסידור רס"ג על פיוט מנין המצוות שיערו כן.

[יהודהא]

כעין מה שכתבתי, ראיתי במאמרו של ר' יי"י הלפרין בירחון האוצר שיצא לאור זה עתה מכמה קדמונים.

---------------------------------------
ערכתי את דברי הדנים בנושא זה "חג השבועות זמן שמחתינו" , ובעוד ענייני שבועות באשכול נפרד , בקישור להלן:

viewtopic.php?f=28&t=59716

[סופר-סתם]

.

[יהודהא]

כעין מה שכתבתי, ראיתי במאמרו של ר' יי"י הלפרין בירחון האוצר שיצא לאור זה עתה מכמה קדמונים.

---------------------------------------
ערכתי את דברי הדנים בנושא זה "חג השבועות זמן שמחתינו" , ובעוד ענייני שבועות באשכול נפרד , בקישור להלן:

viewtopic.php?f=28&t=59716

כתבתי "אציין שבחיפוש בסידור עין תפילה עצמו לא הצלחתי למצוא את הציטוט הנל !"

אז הוא נמצא על ידי לבי במערב שמצא את האבידה.
ולהלן דבריו:

הדברים הועתקו (כנראה) מ'כתר שם טוב' (גאגין) ח"ד ע' 15 הע' תכב, ושם ציין לפי' עיון תפלה "הנספח עם פ' אוצר התפלות דתפ"ד", ואכן נמצא שם (יש מהדורות בהן נמצא ענין זה בדף תפד, אלא שצילומן המצוי באוצה"ח אינו ברור דַיּוֹ).אוצר התפלות עם פי' עיון תפלה.pdf
-----------------------------------
ל ל,ב,
הנחת את דעתי - ורווח לי. רוב תודות לך.
כוננת את הדברים על מכונם - ושימחתני בתיקונם, ישכח.

לעצם העניין הייתי בטוח שהכוונה לסידורו של בהכוה"ק המכונה גם הוא "עיון תפילה" , ומצאתי שם שלל רב ,אך לא את הציטוט המבוקש.

וכתמיד נמשיך להתפלל " והאר עינינו בתורתיך.....

[יהודי טבעי]

אוסף מאמרים בענייני חג השבועות:

מאמר א. יום הביכורים
מאמר ב. מנחה חדשה
מאמר ג' שבע שבתות סוד חמישים
מאמר ד' חמץ תיאפנה
מאמר ה' ו'
מאמר ז' יום חתונתו זה מתן תורה

[יהודהא]

שכח ודילג על -

האם לעובדה שזמן מתן תורתינו נוסף לתפילה בשלב מאוחר יותר - יש משמעות הלכתית ?
בין שתי השמות: "חג השבועות" "וזמן מתן תורתינו" אותם אנו מזכירין בתפילה ובקידוש .
האם יש עדיפות וחשיבות יתר לאחת מהן ?

ולדוגמה באם אמר רק חג השבועות ולא אמר "זמן מתן תורתינו" או הפוך מה דינו לגבי חזרה ?
והאם יש הבדל בדין זה בין תפילת שמו"ע לקידוש ?

שכך מצאנו בדברי רש קלוגר דדין קידוש חמור מדין תפילה [ לעניין הזכרת "חג הסוכות " בשמיני עצרת] . וכל שלא אמר כתיקונו ממש לא יצא - משא"כ בתפילה.

ראיתי שבכל הנל כבר פלפל ודן י,מ, טרעגער בקובץ בית אהרון רכ"א ומסקנתו שדילוג בתפילה לשני הצדדים , ובקידוש בדילוג "זמן מתן תורתינו" יצא פשוט וברור. ובאם בקידוש דילג על "חג השבועות" - יש לו על מי לסמוך שיצא. ועיי"ש.

פורסם באשכול אחר - והבאתיו גם לכאן בשל הקשר לנושא הנידון.

[האויצרניק]

בספרו הנפלא של הרב גרוס נתיבות דעת (כמדו' פרשת אמור) האריך בזה טובא ובלשון יפה כדרכו