חומרות (אגרות) משה

[ידידיה]

חשוב להדגיש שזמן ר"ת אליבא דהאג"מ תואם את זמן הגאונים שלנו מעיקר הדין (עי' אג"מ או"ח ח"ד סי' סב).

כמו"כ חשוב לציין שמה שהוא כתב שאין להקל כהגר"אבשום אופן היינו במקום שנהגו להחמיר ולחוש לר" ת, אבל במקום שכבר יש מנהג לקולא, ודאי יש להורות להקל במקום ההוא

[איש_ספר]

אף שהקל בגובה המחיצה החמיר הגרמ"פ מאד בחובת המחיצה. (עד כדי כך שראיתי רב אמריקני שדן אם מותר בשבת מצד מחיצה המתרת! ואף שכמדומה שהוא ממתנגדי הגרמ"פ, בודאי הושפע ממנו בענין זה...

בתפילה בציבור החמיר הגרמ"פ שהיא חובה גמורה, וג"ז דעה בלתי מקובלת.

[בסדר]

אף שהקל בגובה המחיצה החמיר הגרמ"פ מאד בחובת המחיצה. (עד כדי כך שראיתי רב אמריקני שדן אם מותר בשבת מצד מחיצה המתרת! ואף שכמדומה שהוא ממתנגדי הגרמ"פ, בודאי הושפע ממנו בענין זה...
.

החמיר במחיצה בעת התפלה. ובזה יש לדון מדין מחיצה המתרת, כמובן בעיקר לשיטת המשנ"ב דאיסור מחיצה המתרת הוא כשמהני להתיר איסור, אבל לשועה"ר דרק במחלק רשיות יש איסור, א"כ במחיצה בתפלה הרי אי"צ לחלק רשיות.
אבל שלא בשעת התפלה הרי הקיל. ולכן אין קושיא מדברי המרדכי (הובא במג"א) דאין איסור להעמיד מחיצה בין אנשים ונשים, דהרי שם מיירי בשעת דרשה ולא בשעת תפלה.

[שלמה בן חיים]

לענ"ד גם לדעת האגרות משה לא שייך לדון דין מחיצה המתרת כיון שאין זה דין חילוק רשויות אלא רק דין מחיצה שלא יראו זה את זה, ומה שכתבו לעיל דבדעת דרשה היקל ורק בשעת תפלה החמיר המעיין בדבריו יראה שזה אינו דכל התקבצות אנשים לדבר רוחני בעינן מחיצה וכל דין מחיצה מקורו מדרשה לנשים וגברים כמבואר בגמרא סוכה דמייר בהתאספות לשמוע דרשה.

[שלמה בן חיים]

ממה שכתוב עמי בזה:
יש להסתפק אם מחיצה בבית הכנסת לעשות עזרת נשים חשיב מחיצה המתרת או לאו. ואף שהובא במשנ"ב סק"ה בשם המרדכי דמחיצה להפריד בין האנשים לנשים בשעת דרשה חשיב מחיצה לצניעות בעלמא. לכאורה יש לומר דדוקא התם הוי מחיצה לצניעות בעלמא דהתם אין המחיצה אלא לצניעות. משא"כ מחיצה להפרדה בבית הכנסת לתפלה אינו רק מחיצה בכדי שלא יוכלו להסתכל אלא הוי דין מחיצה ממש וכמבואר באגרות משה ח"א סי' ל"ט. שו"ר בס' אז נדברו שעמד בזה וכתב שזה ברור שדין מחיצה בבית הכנסת ומחיצה להפריד בדרשה אותו הדין להם כיון דבדרשה ג"כ מקיים מצוה של לימוד תורה ע"י שומע כעונה וא"כ בעינן מחיצה כמו דבעינן בבית הכנסת. ואף שיש לדון טובא בדבריו דבפשטות בדרשה לא שייך שומע כעונה אלא הוי בדין הרהור שהרי משמיע הדרשה לא מתכוין להוציא בשמיעתם ולא שייך דין שומע כעונה אלא בדבר שמוציא ידי חובה ולא בדרשה, ובהרהור בדברי תורה כנגד ערוה קייל טפי וכמבואר במשנ"ב סי' ע"ה ס"ק כ"ט [אבל שומע כעונה אסור ליהיות כנגד ערוה כשיוצא מדין שומע כעונה ועי' במשנ"ב שם כתב דשומע כעונה שאני מהרהור, וכן בסי' ע"ג בביאור הלכה בהקדמה אות ה']. וגם ראיתי בשו"ת שרידי אש ח"א או"ח סי' שכתב דמחיצה שכתב המרדכי אינה אלא חומרא בעלמא ואינה חיוב כמחיצה בבית הכנסת. אולם המעיין באגרות משה שם יראה דדין מחיצה בשעת דרשה דינו כדין מחיצה בבית הכנסת שמקור דין מחיצה בבית הכנסת כתב בשו"ת אגרות משה דהוא מהך דאמרי' בסוכה ד' נ"א המקור להך דעשו מחיצה בבית המקדש מהך דאמרי' דלעתיד לבוא בשעת ההספד על משיח בן יוסף או על יצה"ר יהיו בהפרדה ולמד מזה האגרות משה שכל התקבצות למצוה צריך מחיצה ורק בהתקבצות לדבר הרשות כתב באגרות משה שא"צ מחיצה. וא"כ לכאורה בשעת דרשה צריך מחיצה. אך אולי נימא דגם זה חשיב דבר הרשות כיון שאין בזה שום חיוב, וצ"ע. אולם המעיין בדברי האגרות משה יראה שאין דין מחיצה כלל אלא דבעינן הפרדה שלא יתערבבו, ואף אם יש דין מחיצה לא מועיל עד שיהא דבר המפריד וכמבואר שם בתש' מ"א. וא"כ ברור לכאורה דלא חשיב בזה מחיצה המתרת. וגם בבית הכנסת שמגיעות נשים פרוצות שלא מכסות את הראש וכדומה שאז בעינן מחיצה משום ולא יראה בך ערות דבר גם זה אינו דין מחיצה אלא דין כיסוי לצניעות ושרי.

[מה שנכון נכון]

באג"מ ח"ח או"ח סי' י"א הוא כותב להדיא שצריך מחיצה גם בדרשה, והתיר רק באופן שהדבר נצרך כדי לקרב לתורה.

אגב, בסימן שאח"ז הוא כותב: "והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש".

[בסדר]

אף שהגאון הקיל בענין הזרעה מלאכותית מנכרי, [ועל היתר זה יצאו כמעט כל הפוסקים נגדו], מ"מ לענין הזרעה מבעל לאשתו החמיר דרק אחר שעבר חמש שנים יסמכו ע"ז. גם בענין הדרך איך להוציא הזרע מהבעל החמיר שלא לשמש אף בחדר פרטי אצל הרופא, לעומת שאר רבנים שהקילו בזה.

[פולסברג]

ר' יעקב וויסברג היה רגיל לספר, שמעשה היה בימים הראשונים בארה''ב, שהלכו הוא וכמה בני תורה דאותם הימים - ר' גדליה שור ר' אלי' שווי לקנות הדסים ב'לואיר איסט סייד' בניו יורק, ולקחו להם הרבה הדסים ועשו שתי ערמות, א' טובים וא' רעים.
ואז ראו את הגר''מ פיינשטיין מתקרב ובא, ולקח וראה ההדסים שבערמה הב' וקרא ואמר: שיינע הדסים!

[מקדש מלך]

בתפילה בציבור החמיר הגרמ"פ שהיא חובה גמורה, וג"ז דעה בלתי מקובלת.

וכן החמיר שכל אחד חייב לשמוע קריאת התורה מעיקר הדין, וגם חייב ללכת לבית הכנסת לשמוע ברכת כהנים בעיר שיש בה ברכת כהנים.
וכן לעניין מניין, לפי זכרוני חלק על המקובל לצרף ארבעה שהתפללו עם שש.
וכל אלו חומרות גדולות בדברים הנוהגים יום יום.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מי שלמד הל' גיטין ורואה את תשובותיו של האג"מ אחרי לימוד הסוגיא משתומם מגודל כחא דהתירא דיליה, שייסד סברות חדשות המהפכות הפסק המיוסד על פיו. בהתאם לגודל יראת שמים שלו, נראה כאומץ גדול.

[תורת המן]

ביו"ד ח"ג סימן מ"ח, ס"ל חומרא גדולה, דבימינו אין דין "עונה" לסתם נשים, וע"כ בוסת שלה צריך לחשוש יום ולילה, ויכול להחזיק וסת מיום ללילה.
ורק באשה שראינו שרואה רק ביום, יכול לסמוך על ה'עונה'.

וכמדומני דלית דנהג כוותיה ז"ל בזה.