מעט דבש כתב:תשובות והנהגות (ח"ב סימן תרעב) כתב:ועובדא שמעתי מפי הגר"י ויינברג ז"ל (בעהמ"ס שרידי אש) דבתו של גאון ישראל בעל "צפנת פענח" זצ"ל היתה צריכה חליצה, והיה אח משומד בברלין ועוד אח במקום רחוק שומר תורה ומצוות והורה לה אביה שאין לה לחוש במה שהוא מחלל שבת, שזוקק מכל מקום, שהעיקר כדעת רוב הראשונים דס"ל כן, והבית דין בברלין שהיה מקום האח המומר לא רצו לעבור על דברי הרמ"א, אבל הגאון הצפנת פענח ציוה להם שגוזר עליהם בכוח התורה לקיים החליצה, והגר"י ויינברג זצ"ל שלח שאלה זו לגאוני ישראל ובכללם הגרח"ע זצ"ל, ולא רצה הגרח"ע להשיב, ולכן ציוה לבית דין שהגאון הרגאצובי זצ"ל הוא גאון הדור והדבר על אחריותו, ואין לנו כח למרוד נגדו, אבל ברגע האחרון ממש כששמע האח המומר תהליך החליצה הכולל יריקה וכו', התחרט וסרב לחלוץ, וכלם ראו בזה אות מן השמים שאין לנו לעבור על דברי הרמ"א, והגאון בעל "צפנת פענח" זצ"ל לא התחרט, רק אמר שהלכה כראשונים שמותר, ואינו חוזר בו, רק בשמים דורשים כבוד הרמ"א, והוכרחה לנדוד לקבל מאח אחר כשר לחליצה וכרמ"א.
המעשה הנ"ל נידון גם בשו"ת צפנת פענח ח"ג סימן פ (וחסרה שם סוף התשובה; גם לא מצויין שם שהמעשה היה בבתו), וכן בשו"ת לבוש מרדכי (אבן העזר סימן סד).
וראה עוד כאן.
כמדומני שהסיפור היה שהאח הרחוק לא היה שומר תורה ומצוות כלל אלא קומוניסט, והגאון הרוגטשובי טען שכיון שבכל מקרה הוא כופר בעיקר אין חילוק בינו לבין האח המומר, ואין עדיפות שהוא יחלוץ מאשר המומר, ואילו השרידי אש טען שאין דמיון בין מומר לכופר בעיקר, ואחרי שלגבי מומר נפסק הדין שאינו חולץ כשיש אח אחר אי אפשר לחלוץ על ידו גם כשהאח השני הוא כופר.
תלמידו של השרידי אש ומוציא כתביו בדור האחרון - הרב אברהם אבא וינגורט שליט"א - סיפר שמסר שיעור ברוסיה בפני יהודים שהתקרבו וחזרו ליהדות לאחר שהוריהם וסביהם היו קומוניסטים, ואמר להם שהם ההוכחה לכך שהשרידי אש צדק!