קו ירוק כתב:מרש"י רק הבאתי שלשוט דהגמ' זה טיול בעלמא ולא משהו שאין לו קצבה.
מה שאני טוען הוא שטיול בעלמא בזמן רש"י הוא משהו שאין לו קצבה.
קו ירוק כתב:גם הראב"ד המובא ברא"ש לא כ' שזה מחמת שאין לה קצבה, ואין לזה רמז בגמ' דמו"ק, ומהכ"ת ללא מקור.
גם טיול בעלמא בזמן הראב"ד הוא משהו שאין לו קצבה.
המקור לחלק בין יש לו קצבה לאין לו קצבה הוא מסברא. כשם שהיה פשוט למהרי"ט ולשלטי גיבורים (הו"ד לעיל באשכול) ולגר"א (ראה להלן) שאין איסור על יציאה של מה בכך מא"י, ואת הגמרות בגיטין (עו:) ובקידושין (לא:) צריך לפרש אם מצד שהחמירו על עצמם, ואם מצד שמדובר בכהן, ופשיטות זו היא מצד השכל הישר, כך פשוט שצריך לתת גדר עד היכן פשוט שמותר ומהיכן זה מתחיל להיות אסור, וגדר זה מסתבר שהוא החילוק בין יציאה שיש לה קצבה לאין לה קצבה. ואף שיתכן שיציאה ארוכה מאד, גם אם יש לה קצבה היא אסורה, מ"מ יציאות של טיול בימינו לא נראה שהם בכלל זה.
קו ירוק כתב:ובביאור הגר"א שסבר לא כהראב"ד אלא כרש"י, ציין בסו"ד שבגמ' שלנו סוף כתוב' משמע לא כהירושלמי, אלא אסור לצאת מא"י לחו"ל, לא רק כהן אלא כל אדם (אך אין לזה קשר לדיני גילוח במועד).
הגמ' אליה התכוון הגר"א היא כנראה זו:
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא, א"ל: מהו למיחת וליבמה? א"ל: אחיו נשא כותית ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו? (כתובות קיא.). ומכך שהירושלמי שהביא סיפור זה הדגיש שמדובר בכהן ואילו הבבלי קורא לו סתם 'ההוא גברא', למד הגר"א שלדעת הבבלי אין נפק"מ אם היה כהן או לא.
יש לשים לב שהגר"א לא הוכיח מהגמ' בגיטין וקידושין, ונראה שהסכים עם מהרי"ט. ומ"מ אע"פ שכנראה למד שכוונת אותו אדם הייתה לייבם ולחזור לא"י (כך מסתבר ללמוד, כי זו סיבת החילוק בין הירושלמי, שכתב כהן, לבבלי בסיפור זה. אילו היה מדובר בשדעתו להשתקע שם, לא היה הירושלמי כותב שהוא כהן) פשיטא שיש לחשוש שישתקע שם, ובכל מקרה זו ודאי יציאה שאין לה קצבה, ואין ללמוד משם איסור ליציאה קצרה.