ש. ספראי כתב:אגב: בת"ב האחרון קראתי בספר יוסיפון. אם נסנן את הפרשנות האישית של יוסף בן מתתיהו עצמו ונתייחס לעובדות עצמם (והנושא נדוש ונילוש כהנה וכהנה, שהיה ממשתפ"י טיטוס ועושי דברו. דבר הגלוי לעין לכל אורך הספר), לא היה שם הרבה רוחניות גבוהה. לפחות בחלקים המתוארים ביוסיפון. וזה בלשון המעטה.
מסתבר שכבר דשו בנושא בפורום זה, אך אני יצאתי מבולבל לחלוטין מקריאת הספר. לדברי יוסיפון, העוולות של שמעון ושל יוחנן- היו שוות ומחרידות. אם רק חלק מהעובדות שציין, נכונות, הרי שגם יוחנן (שנחשב לדידן כאיש הטוב בכל הסיפור. כך לפי זכרוני ע"פ רי"א הלוי/מאיר ברעם), הרי הדבר מזעזע כל לב.
המריבות והויכוחים החרדיים בני ימינו, רחוקים כרחוק מזרח ומערב מהעוולות המחרידות המתוארות ביוסיפון.
מישהו יכול להניח את דעתי?
זאת בהחלט שאלה מצוינת וראויה לדיון. הרי בימינו כששני אנשים רבים זה עם זה הם בדרך כלל לא הולכים לרצוח זה את זה - מה שהיה ברירת המחדל בזמן הבית (ולא רק בתקופה האחרונה). אם כן מאליה עולה השאלה, איפה הדיבורים על המדרגה הרוחנית של עם ישראל בזמן הבית ואיפה המציאות המתוארת בספרי ההיסטוריה.
ההסבר הכי מניח את הדעת שאני מכיר הוא ההסבר של בעל התניא, שככל שאנו הולכים אחורנית בזמן הרע הוא רע יותר, אך גם הטוב הוא טוב יותר, ואילו בחלוף הדורות הרע הטוב מתערבים עד לבלי הכר. בזמן ביהמ"ק הראשון היו עובדי ע"ז ושופכי דמים מצד אחד, ומאידך היו נביאים קדושי עליון. חטא היה חטא ומצוה היתה מצוה. לא כן בדורות האחרונים, שאין אדם מעז לחטוא בחטאים חמורים בגלוי, ומאידך גם במצוות של האדם מעורבות פניות אישיות וזרות. ובזה מבאר מרז"ל ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קצם. ראשונים היה חטאם רע טהור וגלוי, ולכן היה קל יותר לבערו ולסלקו מאשר את הרע הנסתר המעורב בטוב. "כמו עד"מ לברר הפסולת הדק צריך שהות יותר מן הפסולת הגס שהוא ניכר לכל שהוא פסולת, וכן בדינים בגמרא א"צ עיון שהעורב אסור והיונה מותרת, אבל לברר דינים המסופקים שאין איסורן ניכר צריך טורח וזמן רב יותר בפלפול ועיון שאח"כ מכירין שהוא אסור" (ליקוטי תורה מטות פו, א ובמאמרי אדה"ז הקצרים ע' תנג).
יש להעיר שבדבריו אינו מתייחס לשאלה זו ממש אלא בעיקר להבדל בין בית ראשון לבית שני, ומ"מ נראה שאפשר למצוא בדבריו מזור גם לשאלה זו.
