נוטר הכרמים כתב:ר' זאב, אין ספק שבהתחלה, כאשר בחור ישיבה קצת בשוליים, פחות מהממוצע, שלא זכה עדיין לטעום טעם גישמעאק בלימוד דיו, יוצא לפעילות ועשיה הוא מתמלא בסיפוק ובריגושים. זה מעניין, מרתק, סוחף וגם הוא מקבל פידבק ומוצא את עצמו בקלות, בלי להתייגע ולהזיע, להתמודד ולהתאמץ. אבל כשזה יהפך לקבוע, פתאום נגלה את מוסר העבודה שלו, ההתלהבות תרד, הריקנות (ומן הסתם כל מרעין בישין) תשתלט ופתרון אין.
ועוד מילה אחתף, בבחרות אמרו בשם הרב שך זצ"ל ווארט חזק,
כבר אז נשמעו קולות מכיוון הבעלי בתים על האברכים,
למה הם לא לומדים מספי'ק, ומי שלא מתמיד ומנצל את זמנו כראוי, שילך לעבוד.
אמר הרב שך, איך פרעג אשאלה, מתוך כמה חשמלאים אתה מוצא חשמלאי טוב שלא מרמה אותך?
וכן ע"ז הדרך בסוחרים, רופאים מורים רבנים וכו'.
אף אחד לא דורש למצמצם את השוק כי רק חלק נבחר ממלא את תפקידו בשלימות ובמצויינות,
רק מן האברך המשתכר בקושי את מנת לחמו דורשים מקסימליסטיות,
מאי שנא?
אין זאת שמקצוע האברכות הוא מין לוקסוס כזה,
ואת הלוקסוס הזה מוכנים לאפשר רק למצויינים...
עד שלא תפנים, ר' זאב, שמדובר כאן בשאלה קיומית של אותם בחורים,
כל העתיד הרוחני שלהם, של המשפחה שיקימו בעתיד אי"ה וכו',
ותבין שזה הרבה יותר גורלי מאשר ההידבקות בקורונה, למשל, מבחינת אחוזי סיכון,
אתה תמשיך לחלק עצות בלי להבין ולחוש את הכאב ואת האחריות.
למה לחתוך? למה להנפיק גורלות?
א' מבני משפחתי לא הסתדר בישיבה קטנה, לא מצא את עצמו, נשאר בלי חברותות, ואיבד כל חשק במסגרת.
הוריו בצעד אמיץ העבירו אותו ישיבה קטנה לעיר אחרת, פתחו לו דף חדש, והנער השתנה וחזר לפרוח, וכעת התקבל לישיבה גדולה מובחרת.
הרב הנוטר, כנראה יש לי בעיות בהבעת דברים בכדי שיובנו, אז אנסה שוב.
בהתחלה התקפת אותי כהרגלך שמשמע מדברי שהבחורים ילכו לצבא וכבר הבעתי את תמיהתי מאין לקחת רעיון הזוי זה הנוגד את השקפתי בענין, ואחד מבנינו כשהיה בן 17 (לפני כ18) שנה לא הצליח בלימודים ורצה ללכת לצבא ועשינו את כל המאמצים שבעולם למנוע זאת ולשכנעו שירד מהענין וב"ה אכן הצלחנו וחזר ללמוד בישיבה, ולדבריך אדרבה הייתי צריך לעודד אותו! עד כאן לענין הצבא.
כעת בקשר לעבודה. בוודאי ובוודאי שלא התכוונתי שבחורים צעירים ילכו לעבוד, הלא גם החילונים מסכימים שעד גיל 18 לומדים. כבר הסברתי שהתכוונתי שכעת שהם מסתובבים בחוסר מעש שתהיה הסיבה אשר תהיה שיחפשו להם איזושהי תעסוקה, בשכר או בהתנדבות. למשל כשהייתי נער בקיץ הייתי עובד חצי יום כדוור לחלוקת מכתבים (לא היו מותר יותר מכך) וכך הרווחתי קצת דמי כיס.
והוספתי הערה כללית שאכן יש בחורים שאין מקומם בישיבה שתהיה הסיבה אשר תהיה ולהכריח אותם לא מועיל לאף אחד. אמנם כשהם בין כתלי הישיבה יתכן ולומדים אך תן להם את ההזדמנות ויהיו כבורח מבית הספר. אל תספר לי שאתה לא מכיר כאלו בחורים או לפחות שאינך מודע לכך. אלו בחורים שאף אחד לא רוצה להיות חברותא שלהם והבחורים הטובים יודעים מי הם.
ובקשר לדוגמא שאתה מביא מרב שך והחשמלאי, אכן כך צריך להיות גם בישיבה, מדוע לבזבז את זמנם של אלו שלא רוצים (ורק נמצאים בישיבה בגלל לחץ חברתי) או שלא מסוגלים. האם אתה סובר שכל אחד ללא יוצא מן הכלל מסוגל לשבת וללמוד יום שלם ככה עם גשמעק?
האם כל אחד מסוגל להיות חשמלאי? דרכו של עולם שכל אחד בוחר לו מקצוע הקרוב ללבו אך לא תמיד מצליח כיוון שאין לו את הכשרונות לכך, במקרים אלו עליו לעשות חושבים ולבחור מקצוע אחר. והאם זה לא כך בעולם התורה כאשר נניח אחד רוצה להיות מלמד (כן, גם זה מקצוע) ומגלה שזה לא בשבילו ונהיה סופר סת"ם? וכל זה לא קשור ללוקסוס או לא לוקסוס, אך אברכות זה אכן לוקסוס כיוון שבסופו של דבר יש מי שתומך באברך: אשתו, חמיו, הממשלה, וראש הישיבה הצריך ללכת לביתם של גבירים ולהתרימם (גם זו עבודה - ועבודה קשה ביותר והרבה פעמים מלווה בבזיונות ולכן הרבה פעמים שולחים משולחים). אם אינך מסכים עד כאן עם מה שאני כותב, אז אין ביננו שפה משותפת.
כעת בקשר למה שאתה מבקש שאפנים את השאלה הקיומית של הבחורים. בהודעותי לא התייחסתי כלל לבעית הקורונה והשלכותיה על הבחורים, אלא רק לאותם הודעות כאן באשכול שיש קבוצות גדולות של בחורים המסתובבים בחוסר מעש או בהפגנות או במי יודע מה. אכן זו בעיה רוחנית קיומית רצינית ביותר ומנין לך שאיני חש את הכאב? האם אני מנותק מהציבור? אך האם אין זה מתפקיד הישיבה וההנהלה לדאוג לאותם בחורים? במלחמת העולם כשישיבת מיר ראתה שכלתה הרעה החליט מי שהחליט לקחת את כל הישיבה לסין! זו היתה החלטה אמיצה. אז רק לשם דוגמא, היום יכלו לעשות מאהל באיזה מקום מרוחק מהישוב או להשכיר כמה צימרים ולשבת וללמוד שם. כן, זה לא קל ודורש קצת הוצאה כספית ותכנון ואסטרטגיה, אך האם זה לא שווה בשביל שהבחורים לא יסתובבו חסרי מעש? ובכלל היכן ההורים בכל הסיפור הזה? הם לא מודעים לכך שבניהם מסתובבים ברחובות?
והסיפור שאתה מביא בסוף דבריך נשמע כלקוח מעלינו לשבח שם כל כמה עמודים בא סיפור בסגנון דומה ובכולם בסופו של דבר הבחור זכה להיות מרבית תורה וכו' וכו' אמנם יש כלל משנה מקום משנה מזל אך האם אתה מעוניין לשמוע סיפורים על אותם שניסו וניסו והשקיעו בהם מאמצים ולא הצליחו? יש כמה באמתחתי.