האם מותר לרחוץ בשבת זו?

[אברהם]

יש מי שיוכל להפנות אותי למקורות בענין רחצה בחמין (פניו ידיו ורגליו כמובן) בשבת זו?
או רחיצת כל גופו בצוננין?

דלכאו' למה לא נתיר, וכי זהו דברים הנוהגים בצינעא?
(ועכ"פ בסתם שבת חזון, למה לא נתיר)

ואי שרי
א"כ למה אין זה חיוב גמור, הלא יש חובת רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, ואם אסרוהו בער"ש למה לא יעשה זאת מיד בתחילת השבת. (כפי שאכן שיטת רש"י דמנהגו של ר"י בר אילעאי היה בליל שבת עצמה).

[יורה דעה]

היה מן הראוי לפתוח אשכול זה (ודומיו) בבית המדרש.

[איש_ספר]

ראה הערה לז*

SCX-4x24_20120726_23495504.jpg (128.49 KiB) נצפה 7136 פעמים

SCX-4x24_20120726_23505500.jpg (125.67 KiB) נצפה 7136 פעמים

מתוך הקונטרס של הגרש"ד שליט"א

[אברהם]

יישר כח

עיקר שאלתי היתה בסוף -
דכיון דמסיק דשרי, ובודאי בשאר שבתות חזון, א"כ למה אין מצוה לעשות זאת? כבכל ערב שבת? וכי כיון שנכנסה שבת שוב אין מצוה ברחיצת גופו?
[או במילים אחרות: מי שלא הספיק לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, האם אין עליו מצוה לעשות זאת בשבת עצמה? ולמה?]

יורה דעה,
עמו הסליחה.

[איש_ספר]

לא מצאתי דמסיק דשרי. מלבד רחיצת פניו ידיו ורגליו בקרים.

[אברהם]

מרהיטת דבריו הבנתי דלא אסרו בחמין אלא בשבת ת"ב, הלא הט"ז והמשנ"ב לא מיירו אלא בשבת ט"ב משום אבלות בצינעא, וזה אינו שייך בשבת חזון רגילה.

הבנתי נכון?
[בכל מקרה, עכ"פ לפי המחבר דליכא אפילו אבלות בצינעא בשבת, א"כ שרי אפילו בחמין, ולמה לא יתחייב משום מצות רחיצה בער"ש].

[שבטיישראל]

במה המדובר - בערב שבת או בשבת בבוקר ?

המגיבים כאן מבלבלים בין ב' דברים !

[איש_ספר]

מרהיטת דבריו הבנתי דלא אסרו בחמין אלא בשבת ת"ב, הלא הט"ז והמשנ"ב לא מיירו אלא בשבת ט"ב משום אבלות בצינעא, וזה אינו שייך בשבת חזון רגילה.

הבנתי נכון?
[בכל מקרה, עכ"פ לפי המחבר דליכא אפילו אבלות בצינעא בשבת, א"כ שרי אפילו בחמין, ולמה לא יתחייב משום מצות רחיצה בער"ש].

לפי כותרת האשכול, חשבתי שאתה מדבר על שבת ת"ב ולא על שבת חזון. עכ"פ ההערה שלך מעניינת ומחודשת.
א. למרן, דאין דברים שבצנעה נוהג, שירחצו בחמין (באופן המותר משום גזרת מרחצאות) בשבת ת"ב
ב. לדידן שירחצו בחמין בשבת חזון.

וחשבתי שלפי האחרונים שבשבת חזון הולכים עם בגדי חול, הרי ששבת לא מפקיע מנהגי תשעת הימים, וא"כ יהיה אסור לרחוץ, ואף למנהג הפשוט (הגר"א וחסידים) שלובשים בגדי שבת, אולי מנהגי תשעת הימים שבצנעה נוהג, ואם נימא כמו הצד הפשוט שתשעה באב יש בו ממנהגי תשעת הימים (ודלא כהגרי"ז) א"כ גם למרן, לפי המנהג של הספרדים שלא לרחוץ בשבוע שחל בו, א"כ אולי יהיה אסור גם בשבת, משום מנהגי תשעת הימים שבצנעה שהם נוהגים כן.

אבל באמת הדברים לא מתקבלים כ"כ על הדעת (לומר שלמרן דברים שבצנעה דת"ב מותר, ודברים שבצנעה דתשעת הימים אסור) והם גם היפך משמעות הפוסקים (כמו שדקדקת שהזהירו רק על שבת ת"ב ולא על שבת חזון).

[יודל'ה]

אגב, לתועלת המעיינים באוצר יש ספר יקר בשם נחמת ישראל להרב דרדק עם כל הקונ' של הגר"ש דבלצקי שליט"א בתוספת הערות והלכות ומנהגים יקרים שם הוא דן באריכות בכל השאלות המתעוררות בעניינים אלו ודומיהם.

[כהן]

[quote="איש_ספר"]
ואם נימא כמו הצד הפשוט שתשעה באב יש בו ממנהגי תשעת הימים (ודלא כהגרי"ז ?? )
מסתמא כונתך למה שהתיר לשתות יין הבדלה לחולה אך הבדלה הרי מותרת בתשעת הימים ורק בדאיכא קטן לכתחילה עדיף

[איש_ספר]

שוב ראיתי דדברים שכתבתי טעות הם, ואין זכר בשום מקום דמנהגי תשעת הימים נוהגים בשבת, מלבד המנהג הישן ללבוש בגד עליון של חול. והרי גם לדידם כתב הרמ"א דבגדים תחתוניים וכותנת מותר מכובסים. הרי דאין מנהג תשעת הימים בשבת ח"ו מלבד יוצא מן הכלל של בגד עליון. ועוד שהרי גם למנהגם, לובשים בגד חול רק בשבת חזון ולא בשבת שחלה תוך תשעת הימים וכהאי שתא. מאידך בשבתות של תשעת הימים לא התירו ללבוש בגד חדש, הרי שיש כאן רושם גם בשבת, ואם כך אולי התירו בגדי שבת משום כבוד שבת. וצ"ע.

[לומד]

מה נהגו למעשה בדברים שבצינעא? בשער הציון תלה הדבר בהכרזה וכתב שהיכן שלא נהגו להכריז לא אסרו. אבל ריהטת הדברים נראית שהדבר תלוי במחלוקת המחבר והרמ"א, ולאשכנזים יש להחמיר.
האם נהגו לסמוך על השער הציון הנ"ל, הלא אין מכריזים כיום.

או שמא כדי לקבל תשובה יש לפתוח אשכול מיוחד?

[הוגה ומעיין]

לעיקר הקושיה שבה סיים הרב השואל את דבריו, היא מבוססת על ההנחה שיש מעלה ברחיצה גם בליל שבת, וחיליה מקריאתו בדברי רש"י שבת כה:, ערבית ליל שבת. איברא דבר"ן שם מבואר דהיינו ערבית ערב שבת, וכן פירשו רוב המפרשים שראיתי מלבד החתם סופר (ראה מה שהביא במגדים חדשים שם), וכוונת רש"י לאפוקי רחיצה בעוד היום גדול שאין ניכר שהוא לכבוד שבת.

וכן ריהטת כל הפוסקים, שאין עניין הרחיצה כדי להיות נקי בשבת, אלא שדרך כבוד הוא לשבת לרחוץ לפני כניסתה לכבודה, ולכן גם אם נקי הוא יחסית יש מצוה ברחיצה זו בערב שבת, ומאידך, אכן לא מצאנו בשום מקום ענין לרחוץ בשבת עצמה, כיון שבזה אבד עניין הכבוד הנזכר.

ובזה נתיישבה הקושיה.

[הוגה ומעיין]

מה נהגו למעשה בדברים שבצינעא? בשער הציון תלה הדבר בהכרזה וכתב שהיכן שלא נהגו להכריז לא אסרו. אבל ריהטת הדברים נראית שהדבר תלוי במחלוקת המחבר והרמ"א, ולאשכנזים יש להחמיר.
האם נהגו לסמוך על השער הציון הנ"ל, הלא אין מכריזים כיום.

או שמא כדי לקבל תשובה יש לפתוח אשכול מיוחד?

אתה בטוח שזה הפשט בשער הציון? אני הבנתי שכוונתו שבמקום שלא נהגו להכריז אין להקפיד ולהכריז, ולכן כתב דבריו רק על הד"מ שכתב להכריז, וכן משמע מהטעם שהוסיף לענין הליצנים, ולא ראינו כלל שיש להקל במקום שאין מכריזים.

עיינתי בשונה הלכות ושאר פוסקים וקראו בפשיטות כפי שהבנתי, וחלילה להקל (אגב, מהריל"ד אוסר גם בנגיעה, ויל"ע בשאר הרחקות).

[לומד]

תודה.

[זסבה]

בשו"ת נחמת יוסף בהסכמת הגרי"א הענקין זצ"ל
כותב הגאון הרי"א הענקין כך:
בסימן נ"ד: .לענין רחיצה וזיעה בע"ש חזון, לענ"ד במדינה זו, שנוהגים לרחוץ תדיר, הכל בגדר איסטניסים בזה, ודיינו להחמיר בשאר ימים, ולא בע"ש, וכן ראיתי נוהגים חסידים ברייסין, שרחצו במרחץ בע"ש חזון

[הוגה ומעיין]

במה שהבאתי לעיל בשם מהריל"ד לענין נגיעה, הודיעוני שהגרמ"ש קליין מורה למעשה שא"צ להחמיר בחומרא זו (בשבת ת"ב, כמובן). וכ"א ישאל רבותיו וכו'.

[ישבב הסופר]

לענין דברים שבצנעה
הרא"ש הביא בשם מהר"מ מרוטנבורג שכתב בהלכות אבלות שלו "כתב ה"ר יצחק מווינ"א [בעל האור זרוע] שת"ב שחל להיות בשבת אע"פ שדוחין אותו למחר, אותו היום אסור בתשה"מ, מידי דהוה אקובר מתו ברגל וכו' עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו, וכדאי הוא בית אלוקינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אע"פ שיש לי להשיב וכו' מיהו נכון להחמיר כדברי מורי [האו"ז], אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו, כ"ש שהוא מחמיר ואני מקיל" עכ"ל רבינו מאיר.
והוסיף הרא"ש דבתוספתא משמע שאין נמנעין, וכן עמא דבר.
והביא הקרבן נתנאל בשם מהרש"ל דהאידנא עמא דבר לאיסור. וכ"כ בהגהת ש"ע ובמנהגים שמכריזין דדברים שבצנעה נוהג. אבל בליל טבילה מתיר השל"ה. וכו' ע"ש.

[איש_ספר]

שוב ראיתי דדברים שכתבתי טעות הם, ואין זכר בשום מקום דמנהגי תשעת הימים נוהגים בשבת, מלבד המנהג הישן ללבוש בגד עליון של חול. והרי גם לדידם כתב הרמ"א דבגדים תחתוניים וכותנת מותר מכובסים. הרי דאין מנהג תשעת הימים בשבת ח"ו מלבד יוצא מן הכלל של בגד עליון. ועוד שהרי גם למנהגם, לובשים בגד חול רק בשבת חזון ולא בשבת שחלה תוך תשעת הימים וכהאי שתא. מאידך בשבתות של תשעת הימים לא התירו ללבוש בגד חדש, הרי שיש כאן רושם גם בשבת, ואם כך אולי התירו בגדי שבת משום כבוד שבת. וצ"ע.

שו"מ תשו' ארוכה של מז"ה זצ"ל בה הוא מתחבט מה דין שבת זו לעניין כללות מנהגי אבילות הנוהגים בין האשכנזים מר"ח אב. והנה דבריו.

בס"ד
ד' אב תש"ן
הנה מאז ומתמיד בקהילות אשכנז, אבותינו נוחי הנפש, היתה שבת חזון שבת של מיעוט שמחה שרוח האבלות על חורבן בית מקדשנו רחפה עליה, היות וכל הדינים והמנהגים הנוהגים משנכנס אב, פרט לאכילת בשר ויין שהותרו בכל סעודת מצוה, נהגו גם בשבת זו.
וכפי מנהג אשכנז מדור דור אף לא לבשו בגדי שבת וכבסי' תקנ"א סע' א' ברמ"א, וכמו כן גם שירת הזמירות בסעודות שבת היתה בהגבלה. התרומת הדשן לא אמר בכלל זמירות בכל שבתות בין המצרים (לקט יושר ע' 106) והיוסף אומץ אשכנזי בסי' תר"א כותב לומר בקול יותר נמוך מתמיד, או בניגון שאינו משמח, ע"כ.
אמנם בדור האחרון, אחר שנתפשט המנהג ובפרט בארץ ישראל ללבוש כל בגדי שבת בשבת חזון עפ"י הגר"א במעשה רב אות קצ"ז ובביאור הגר"א סי' תקנ"א ס"א. נתקבל הדבר בטעות כאילו בשבת לא נוהגים שום דינים מהדינים הנוהגים מר"ח אב, ועוד נמצא חכם אחד שכתב ועשה פלפול דצריך בשבת זאת לשמוח יותר מכל השבתות, שרי ליה מאריה.
וכל דבר זה הוא טעות גדולה, ולמעשה, כל הדינים הנוהגים מר"ח אב נוהגים גם בשבתות שמראש חדש אב ולא הותרו לדידן אלא בגדי שבת על פי הפוסקים שראו בלבישת בגדי חול בשבת כאבילות בפרהסיא (וכמו כן כביסה תחתונה מכובסת שמותר לכו"ע לשבת וכרמ"א בסעיף א' וג' ומכיון שבגדים מכובסים, עד מוצאי שבת חזון, בלאו הכי אין אסורים אלא מצד המנהג) אבל בגדים חדשים אף שגם הם אסורים רק מצד המנהג עד שבוע שחל ט"ב בה, נאסרו מצד המנהג גם בשבתות וכדכתב בפירוש המשנה ברורה בסי' תקנ"א ס"ק מ"ה (והחילוק בין מכובסים לחדשים ברור, שמכובסים מוכרחים להחליף מצד ההכרח והזיעה מה שאין כן חדשים).
הנך רואה דאף דברים שאינם אלא מצד המנהג נאסרו בשבת זו. וכן הוא בבגדי שבת לקדמונים שאסרו. והישועות יעקב ס"ס תקנ"א הוצרך לכתוב באופן מיוחד דמותר לטבול במקוה בשבת זאת בבקר (כנראה מדהוי כעין מצוה). והמ"ב בס"ק ע"ז הוצרך להשמיענו דבסעודת ברית מילה בשבת מותר להזמין כמה אנשים שרוצים ויכולים כולם לאכל בשר. ואם היה הדבר פשוט שבשבת זאת הותר הכל וכאילו זה שבת חול המועד או שבת של פורים המשולש, מה צריכים הישועות יעקב והמשנה ברורה להשמיענו כזאת ולהראותינו כל אלה.
כל שכן בדברים האסורים מדינא מר"ח אב שהם אסורים גם בשבת והדבר מפורש להדיא בדברי מאורן של ישראל רבנו המגן אברהם בס"ק ט' הובאו דבריו בבאר היטיב ס"ק י' בלשונו ובמשנה ברורה ס"ק ט"ז בקיצור, דסעודת אירוסין ובזמננו סעודת תנאים, אסורה גם בשבת וז"ל, ונראה לי דאפילו בשבת אסור לעשות דהא בגמרא קתני מר"ח ועד התענית אסור ואי אפשר דלית בהו שבת, עכ"ד.
ומעתה, מאחר דגם להיות שמח בעלמא ביתר צחוק אסור מר"ח אב, וכפשטות לישנא דממעטין בשמחה, וכן הוא בדברי רב עמרם גאון בסידור פרומקין ע' קל"ה דמיבעי ליה לשנויי ולא לשמח (לאבדוחי) נפשיה. אם כן הוא הדין דגם בשבת אסור, ולא הותרו בשבת אלא דברים שבהימנעותן איכא חשש דאבילות בפרהסיא. ואף דיש דעות דיש חיוב שמחה בשבת מ"מ כח ביד חכמים לעקור מצוות עשה בשב ואל תעשה, והם אמרו ממעטין בשמחה ולא הוציאו שבת מכלל זה.
ולפי זה, לעשות מסיבות מיוחדות בשבת זאת, שאין נוהגות בכל השבתות (עד שבהימנעותן נאמר שזה אבילות בפרהסיא) בשירה ובזמרה יש לומר דזה אסור מדינא.
והרי התרומת הדשן אף שלום זכר לא עשה בשבת זאת כלקט יושר ע' 110, ואף דאנו נוהגין בזה כן לעשות שלום זכר מכיון שאנו מדמין מנהג זה שהוזכר ברמ"א יור"ד סי' רס"ה סעיף י"ב, למנהג של העליה לתורה של חתן בשבת לפני החתונה שזה עושים כן כפי המוכח ברמ"א תקנ"א סע' א' עפ"י המהרי"ל שנהג כן, ובמהרי"ל בהל' ט"ב מבואר דגם פירות ויין נהגו אז (בשבת העליה לתורה) וכתוב שם דשמחו העם בערב (דשם היה מנהגם במקום קידושא רבא הנהוג במקומנו, לעשות מסיבה בליל שבת של העליה לתורה), הרי כל זה מדובר במסיבות קבועות שיש להם שרשים במנהגים הקדומים שבהיעדרן יראה הדבר כאבילות בפרהסיא, מה שאין כן במסיבה גרידא הנעשית לשם איזה אירוע ואין נעשית בכל שבת, וכמו למשל מסיבת גמר של איזה זמן בישיבות שאין לעשות בשבת בשירה וזמרה, כמו שאין לעשותן בימי החול מר"ח אב בשירה וזמרה, גם אם מישהו יסיים אז איזה מסכתא דכמו שבכל סיום מסכתא לא נהוג לשיר ולזמר באריכות, כן הוא כאן, ומותר לעשות מסיבה כל שהיא אך ללא שירה וזמרה. ומה שנמצא באגרות משה ח"ד אור"ח סי' קי"ב להתיר לשיר בשבת חזון לכבוד השבת גם אם לא שרים תמיד, כוונתו פשוטה להתיר לשיר את הזמירות בתוך הסעודות כרגיל, אבל אין כוונתו להתיר לערוך מסיבות שלא בשעת הסעודה בשירה וזמרה (ואף בזמירות הנהוגות בשעת הסעודה שהגאון הנ"ל מתיר גם בלא רגילים תמיד יש לפקפק, ולדעתי אין להתיר אלא ברגילים תמיד, והרי אף בזה כתב היוסף אומץ אשכנזי, הובאו דבריו לעיל, להנמיך את הקול).
ובקשר לשלום זכר, כבר כתבתי לעיל שהמנהג להקל ולעשות, ומכיון שאין המנהג בשלום זכר להרבות בשירה וזמרה, לכן לא אאריך בזה, לכתוב אם זה מותר או לא, וראוי איפוא למעט.
ובקשר לעליה לתורה של חתן בשבת לפני החתונה שגם זה ביטל התרוה"ד בלקט יושר ע' 110, ואנו מנהגנו עפ"י המהרי"ל והרמ"א לעשות כן, הדבר מותר גם אם מזמרים מיד אחר העליה לתורה כנהוג וגם כפי הנהוג להביא החתן מביתו לבית הכנסת בשירה וזמרה יש להתיר כן, ודוקא במקום שנהוג להביא אותו כך, דכל זה בהעדרו יתפרש כאבילות בפרהסיא.
ולענין הקידושא רבא הנהוג בזה אז בכל מקום בזמנינו מיד אחר התפלה, הדבר מותר גם כן, דמכיון שבזמנינו נהוג הדבר בכל מקום כמעט ללא יוצא מן הכלל, הרי ההעדר והמניעה מזה יתפרש כאבילות בפרהסיא, ומותר אז בזה גם לשמוח ולשיר, כיון דנהוג תמיד לשיר בקדושא רבא כזה, והדבר מפורש במהרי"ל שם בלשון ושמחו העם. ובמקור חיים לבעל חוות יאיר סי' תקנ"א הובא בספרי ט"ב שחל ביום א' במו"ה ל"ח, התיר גם כן אז לרקוד לאלה המרקדים תמיד בעליה לתורה של חתן (אם הם מהמקילים לרקוד בשבת וכרמ"א בסי' של"ט ג') ואף שבמהרי"ל עשו את זה בליל שבת אין בזה נפק"מ, כי זה היה לפי מנהגם שעשו בליל שבת במקום בשבת בבקר לפי מנהגנו.
ושניא, קדושא רבא זה של עליה לתורה של החתן מהא דסעודת אירוסין ושידוכין האסורה גם בשבת מחמת כמה טעמים:
א. דסעודת אירוסין האסורה הוא דוקא בפת, ובמיני תרגימא לחוד הרי מותר וכמ"ב שם ס"ק ט"ז, והרי כל הקידושים האלה אין בהם פת וכל מה שניתן בהם הוא בכלל מיני תרגימא.
ב. סעודת אירוסין היא סעודה מיוחדת לשם שמחת האירוסין, וכאן זה רק קידושא רבא הנהוג בכל שבת במיני תרגימא רק באופן מורחב יותר, ואין הכי נמי לעשות סעודת אירוסין בגדר של סעודת שבת ראשונה שניה או שלישית יש לומר דמותר, דאין כאן אלא סעודת שבת מורחבת.
ג. קידושא רבא זה הנהוג הוא נהוג בכל מקום ומניעתו יהיה כאבילות בפרהסיא, וגם הוא בא בזמנו דהיינו ביום העליה לתורה, משא"כ בסעודת אירוסין ושידוכין שמעשה השידוכין או האירוסין נעשו מערב שבת אין במניעת הסעודה בשבת כל כך פרהסיא, דמי יימר שצריך לעשותה דוקא בשבת לאחר שעבר זמנה ממילא.
ודאתינן להכי, גם במה שנהוג אז שקרובי החתן והכלה שבאו לשבת העליה לתורה מתאספים יחד גם לאכול סעודת שבת, דגם זה יש להתיר עצם הסעודה, והשירה בה לא יותר מהרגיל, דאין כאן אלא סעודה שניה של שבת ואינה סעודה מיוחדת, והרי מבואר בחידושים וביאורים למהר"ז מרגליות בהל' אבילות סעיף כ"ג דמותר להזמין חבירו האבל לאכול אצלו סעודת שבת דאין כאן אלא עונג שבת גרידא, ע"כ. ואף דמדינא דגמרא גם בסעודה כזו היו מברכים שהשמחה במעונו, מכל מקום, כיון שבזמננו אין מברכים אז שהשמחה במעונו, ומטעם שהתבאר בראשונים שערבה כל שמחה ולכן אין כאן אלא סעודת שבת גרידא, ומותר, ואין הכי נמי אם היו עושין סעודה זאת כעין סעודה מיוחדת שלא בגדר סעודה שניה או שלישית, אלא מיוחדת, בזה היה מקום לאסור דדמיא לסעודת שידוכין ואירוסין האסורה בשבת מר"ח אב גם בזמן הזה שאין מברכין שהשמחה במעונו, ומטעם שהסעודה היא מיוחדת לשם זה, מה שאין כן בסעודה שניה או שלישית של שבת.
ואף שבספרי תשעה באב ביום א' כתבתי במו"ה ל"ח לאסור בכהאי גוונא גם בסעודת שבת שמתאספים יחד באולם כנהוג, שם היתה כוונתי בעיקר לט"ב שחל בשבת שיש להחמיר מעט יותר, מה שאין כן כאן דהוא רק שבת חזון, ולמעשה, גם שם לא ברור כל כך לאסור. [א"ה, וע"ע בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ו סי' לז אות ב'].
הסיכום מכל הנ"ל
בשבת מר"ח אב נוהגים כל הדינים הנוהגים מר"ח אב בימי החול, הקשורים בממעטים בשמחה, ולא הותרו רק הדברים שבהעדרם יתפרש כאבילות בפרהסיא. ולכן אנו נוהגים כהגר"א ללבוש בגדי שבת, ומותר בתוך הסעודות לשיר את הזמירות כרגיל כמו ששרים תמיד. ובשר ויין מותר כמו בכל סעודות מצוה. מותר לעשות שלום זכר ועלית חתן לתורה כרגיל עם הקידושא רבא בשירה כרגיל. ומותר למחותנים לאכול יחד סעודות שבת באולם כנהוג. אך אין לעשות מסיבות בלתי רגילות בשבת זאת בשירה וזמרה, וללא שירה מותר.
השרים תמיד בסעודה שלישית יש להתיר גם אם הסעודה נמשכה לאחר צאת הכוכבים במוצאי שבת, כל שהוא לפני ברכת המזון והם שרים לכבוד השבת.
בענין בגדי שבת שהמנהג ללבוש כאמור וכן לבישת בגדים תחתונים וחולצה מכובסת שמותר לכבוד שבת כרמ"א בסעיף א' וג', אין להתיר בער"ש לפחות לפני מנחה קטנה (שעה 4:40 לשעון קיץ) אלא אם כן עומד לנסוע למקום אחר. וכמו כן במוצאי שבת לאחר הבדלה ואולי גם לאחר מלוה מלכה, יש לפשטם וללבוש בגדי חול, אמנם אין למהר באופן מיוחד עבור זה, וכמובן, שאת הבגדים התחתונים שאינם מיוחדים לשבת אין צריך להחליף, אחר שכבר נתיישנו בלבישת השבת.

ושוב כתב

כל הנ"ל נכתב בשנת תש"ן וכעת בשנת תשס"ה עברתי על זה וראיתי להוסיף כמה פרטים.
א. אליבא דאמת יש לעיין דאולי לדעת הגר"א כפי המובן בביאור לסי' תקנ"א סע' א', אולי לדידיה בשבת שבתוך ט' הימים הכל מותר ואינו נוהג שום דבר וצ"ע בזה.
ב. במ"ש בביאור הלכה לסי' תקנ"א סע' ו' ד"ה כלים להתיר כתונת חדשה בשבת חזון והבין כן מדברי הפרמ"ג, כבר כתבתי בהוספות ותיקונים למקורות והערות בספרי ט"ב שחל ביום א' (מהדורא ב', ובמהדו' ג' במו"ה י"ד) דאין כן כוונת הפרמ"ג, דמ"ש הפרמ"ג דנהגו בכותונת הכוונה למה שמפורש ברמ"א סע' א' דבשבת חזון (שאין לובשים בגדי שבת למנהג הקדמונים) דרק כותונת מחליפים. ור"ל כותונת מכובסת ולא חדשה.
ג. ומה שכתבתי כאן להתיר בשבת עליה לתורה לעשות סעודות שבת עם המוזמנים כנהוג, מ"מ כשחל שבת חזון בט"ב או בערב ט"ב קשה להתיר גם סעודה שלישית בכהאי גוונא, דהרי כתבו הפוסקים במ"ב סי' תקנ"ב ס"ק כ"ג דישב בדאבון נפש שלא ינהג בשמחה. ואף למתירין שם לישב בסעודת חברים מ"מ גם הם בודאי ס"ל דישב בדאבון נפש, ופשוט דזה לא מתקיים בסעודת מזומנים, ואין להתיר.
סוף דבר, אם ט"ב ביום ה' אז אין זמן להתחתן ביום ו', ואופי השבת הוא כשבת חזון, משא"כ כשחל ביום א' או ג' דאז שבת חזון נהפך לשמחת תורה. ובקרוב גם ט"ב גופא יהפך לשמח"ת בבאס"ו.

ובשנה אחרת הוסיף וכתב

תוספת דברים בענין הנ"ל
במה שכתבתי על שמחה ושבת חתן בשבת חזון
אחר שכתבתי כנ"ל עלה בדעתי בליל שב"ק חזון בשעת הסעודה, די"ל דכל הנכתב הוא אמת אליבא דמאי דקיי"ל דאין חיוב שמחה בשבת, דלפי זה השבת והחול שווים מר"ח, ואין ביניהם אלא דברים של פרהסיא שאסורים בחול ומותרים בשבת. ואף המושג הזה שאין אבילות בפרהסיא בשבת, יפה העירו, שלמעשה אין לו יסוד בדיני האבלות בין המצרים, ולא מצינו בזה בראשונים שיעירו בזה וטעמא דמילתא נראה מוסבר, דנהי דבאבילות על קרובים שרק הוא אבל בזה שייך טעמא דציוו חז"ל דלא יגלה אבלותו בשבת בתנאים ידועים, אבל באבילות זאת שמה הוא נוהג, נוהגים בזה כל ישראל, מה שייך לומר שאין לנהוג בפרהסיא, בפרהסיא כלפי מי, הלא גם השני נוהג כן.
ונוכל לומר דזהו הטעם שבאמת הקדמונים הלכו בבגדי חול בשבת זאת, וכל הטעמים שנתנו בזה להוציא מדין אבילות בפרהסיא לא נראים בזה כלל, דהערוך השלחן בסעיף י"א כתב, דהיו מלבושיהם שווים חול כבשבת וממילא לא היה ניכר ע"כ, וכמדומה שאליבא דאמת לא עומד דבר זה במבחן המציאות ושאדרבה הקדמונים עם כל המלבושים הססגוניים בעינינו כהיום ושהיו אז באופנת ימי הביניים היו להם צורות אחרות בשבת מבחול. וכמו כן מה שמובא ששאלו את מהרי"ל או את התרה"ד על זה וענה, דאינו ניכר, דיאמרו בגדי שבת אין לו, שכל זה הוא בבחי' דחייה בקש, דזה ניחא לאדם יחיד, אבל גם על עיר שלימה יגידו שפתאם נאבדו לכולם בגדי השבת, אתמהה, אלא ודאי הביאור האמיתי הוא שלגבי אבילות כזאת שהיא דרבים לא חששו לאבילות בפרהסיא כלל.
ומה שחידש הגר"א ז"ל ללבוש כן בגדי שבת, אפשר לומר שהוא מטעם אחר, אמנם קרוב לזה, אך שונה, והוא דיש ענין כלפי שמיא שלא להראות אבילות בשבת וכדאיתא במדרש לגבי אבילות חדשה, ברכת ה' היא תעשיר זו שבת שאין בה אבילות, ור"ל אבילות גלויה, וזהו ענין בפני עצמו, ולא משום פרהסיא אתינן עלה, ואם כנים אנחנו בזה דהקדמונים לא חששו כלל בזה, הרי שפיר הוא מה שהתרה"ד ביטל השלום זכר והעליה לתורה של חתן בשבת זו, אף שנראה כפרהסיא, מדלא חששו לזה. וגם אתי שפיר במה שתרה"ד לא אמר זמירות כלל, ושיוסף אומץ ציווה לומר בקול נמוך ועצוב. ומה דאיתא במהרי"ל שנהגו כן בעליה לתורה של חתן וגם שמחו העם במסיבה שעשו אצלו בליל שבת י"ל שהוא על פי מה דאיתא בב"י (ויבואר לקמן) דלדבר מצוה מותר שמחה, ומכיון דמדינא דגמרא אומרים כבר השמחה במעונו בסעודות שעושים לחתן לפני החתונה ואף שביטלו זה מטעם דערבה כל שמחה, מ"מ קצת שמחה נשאר עדיין, ושמחה זו מצוה היא, דהרי בירכו ע"ז דהשמחה במעונו, ולכן ראו את זה כשמחה בזמנה, מדהמנהג כן להעלות החתן בשבת לפני החתונה, ושניא זה מסעודת אירוסין שהיא תמיד שלא בזמנה בשבת, ועל כן אסורה, אך ראיתי שגם זה קשה, דלפי דברנו שיש בסעודת אירוסין היתר של שמחה של מצוה, אם כן למה אסרו סעודת אירוסין בזמנה בימי החול. עכ"פ, נהי דעצם העליה לתורה אינו קשה כל כך, מ"מ מה שכתב דשמחו העם, נשאר קשה וצ"ע, אבל עצם הענין דבטלה כל שמחה בשבת זה, לפי מהלך זה הוא נראה כנכון.
אמנם, לפי הדעות שיש בשבת חיוב שמחה, נראה דיש לקיים דברי אותו החכם, שכתב דיש לשמוח בשבת זו יותר מכל השבתות, דנהי דיותר משאר שבתות הוא בודאי כעין הפרזה, אבל כמו שאר שבתות, יש כן לקיים דבריו, והוא ממה דאיתא בב"י ד"ה ומ"ש בשם רבנו האי גאון דכל מה שאסרו בבנין וכו' הוא דוקא בשל רשות אבל בשל מצוה מותר, ע"כ, ומבואר דס"ל דלגבי מצוה לא אסרו השמחה כלל, ונפסק כן להלכה בשו"ע סעיף א'.
ולפי זה י"ל דלדעות דס"ל דיש חיוב שמחה בשבת, הוא הדין דגם בשבת זו מותר כרגיל, ומה שלא הובא דבר זה במשנה דבשבת שרי, יתפרש אליבא דרב האי, דכמו מה דאיתא במשנה דבית חתנות הוא לדידיה בשל רשות דהיינו בדקיים כבר פריה ורביה ודייק ליה התם דומיא דמשא ומתן שהוא רשות ה"ה לכל רשות דוקא, אותו הדבר נאמר גם לגבי מה דאיתא בכולל דממעטין בשמחה דזה דוקא בשמחת רשות ולא בשמחת מצוה במקום שיש חיוב לשמוח.
וממה דדייקינן דסעודת אירוסין יהיה אסור גם בשבת וכמג"א הנ"ל, יתפרש בשלשה פנים, או דנאמר דגם סעודת אירוסין בשבת יהיה מותר והמשנה אסרה רק בחול ודלא כמג"א, או שנאמר דשניא סעודת אירוסין דאף שהיא מצוה הרי חזינן דעכ"פ בחול נאסרה אף לפי השיטה דשל מצוה מותר והוא מטעם שזה שמחה יתירה שנאסר אף בשל מצוה וממילא אין חילוק בין שבת לחול, או דנאמר דרק נאסר בדאית ליה בנים אבל בדלית ליה באמת מותר בחול כבשבת או דנאמר דאף בשבת שיש בו חיוב שמחה אפי' הכי סעודת אירוסין זוהי שמחה אחרת שאינה שייכת לשבת ואסורה גם בשבת כבחול וגם בזה נצטריך לאוקומי בדאית ליה בנים או מטעם שמחה יתירה. אבל שמחת השבת גופא י"ל דיהיה מותר.
ולמעשה, אחר שהחלטנו דהשמחה בשבת חזון תלויה אם יש חיוב שמחה בשבת או לא, ואחר דקיי"ל להלכה דאין חיוב שמחה בשבת, וחזינן דגם סוגיין דעלמא הוא כך, דאצל הקדמונים היתה שבת זו כשבת עצובה, מדור דור. הרי למעשה הוא כמו שכתבתי מקודם בכתיבה הראשונה, דדין השבת הזאת כדין ימי החול ואין לשמוח בה כלל, זולת בדברים שבהעדרן יראה כפרהסיא, אם מטעם של אבילות בפרהסיא, ואם מטעם דגם כלפי שמיא אין להראות אבילות גלויה בשבת, אף שהקדמונים גם לזה לא חששו בשבת זאת.

[מגיד]

יש מי שיוכל להפנות אותי למקורות בענין רחצה בחמין (פניו ידיו ורגליו כמובן) בשבת זו?
או רחיצת כל גופו בצוננין?

דלכאו' למה לא נתיר, וכי זהו דברים הנוהגים בצינעא?
(ועכ"פ בסתם שבת חזון, למה לא נתיר)

ואי שרי
א"כ למה אין זה חיוב גמור, הלא יש חובת רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, ואם אסרוהו בער"ש למה לא יעשה זאת מיד בתחילת השבת. (כפי שאכן שיטת רש"י דמנהגו של ר"י בר אילעאי היה בליל שבת עצמה).

[אברהם]

יישר כוח.

אבל כל המאמר הזה עוסק ברחיצה ב'ערב' שבת חזון
ואנכי שאלתי על רחיצה בשבת עצמה.