שנים רבות לפני בנין בית המקדש היו דרים על מקום בית המקדש שני אחים אשר חיו באהבה ואחוה עצומה. לימים קבלו שדה בירושה מאביהם ויחלקוהו ביניהם שוה בשוה. בכור האחים היה חשוך בנים ואילו אחיו הצעיר עבד בזיעת אפיו לכלכל את משפחתו העניפה, לימים נתעוררו בקרבו רגשי אשמה, היתכן שהוא בתור אדם בודד יקח מהתבואה היוצאת בשדה שירשו מאביהם שוה בשוה עם אחיו שיש לו משפחה גדולה? מיד ירד ממטתו והעביר חלק גדול מתבואתו לחלקו של אחיו הצעיר, כאשר גמר לעשות דבר זה חזר למיטתו ושינתו ערבה לו, אך גם לאחיו הצעיר קרה כדבר הזה ששנתו נדדה בלילה והתחיל לחשוב על אחיו הבכור שלא זכה להקים משפחה ועוד מעט יגיעו ימי זקנה ומי ישתדל לפרנסו ולבוא לעזרתו, לכן החליט שחלק גדול מהתבואה מגיעה לאחיו הבכור בכדי שיוכל לחסוך לימי זקנתו. ירד באמצע הלילה ולקח חלק גדול מתבואתו ובהשקט העבירם לחלק השדה אשר לאחיו הבכור. בבוקר יצאו שניהם אל השדה ומה מאד השתוממו לראות שאין שינוי ניכר בשדותיהם ולשניהם יש אותה כמות שהיתה להם אתמול לפני שהלכו לשם. לא הבינו מה קורה כאן. בלילה השני שוב החליט כל אחד להעביר מתבואתו לחלק אחיו אך הפעם נפגשו שניהם בעת פעולתם ונפלו אחד על צוארי אחיו ובכו בכיה מתוך שמחה עצומה באהבה גדולה. האהבה העצומה הזאת שהיתה בין שני אחים עוררה רעש גדול בשמים ואז הוחלט בשמים שבמקום זה יבנה בית המקדש...
מחיפוש באוצר מצאתי שלראשונה היא הובאה בספר 'מקוה ישראל' לרבי ישראל מקושטא רבה של ליוורנו (קושטא תרי"א). ומשם הועתקה בספר 'מעשה ניסים' (באגדד תר"ס).
מצאתי על כך מאמר שלם בקובץ 'ירושלים' ח"ד (ירושלים תשי"ג) מאת הרב אלכסנדר שייבר, שם הוא טוען שמקורה של אגדה זו היא אצל הערבים ולאחריה אצל הנוצרים....
ראו כאן כיצד אגדה זו התגלגלה עד שכבר הפכה להיות 'מדרש':
- בית המקדש.jpg (8.56 KiB) נצפה 21645 פעמים
אשמח אם יוסיפו בזה פרטים
