"ובזה רוב התורה לשמח אדם" - דברי הגר"א באגרתו

[צביב]

באגרת הגר"א

וגם לאמי בקשתי שיהא שלום בין שניכם
ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים כי זה מצוה גדולה לכל אדם
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח
הרי צריך שימליכהו בנחת
ובזה רוב התורה לשמח אדם

לכאורה השורה האחרונה מחודשת מאוד

[אלי_ש]

יש לצרף לזה את דברי ר"ח מוולוז'ין, כפי שכותב בנו ר' איצ'לה בהקדמה ל'נפש החיים':

והי' רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד, שזה כל האדם - לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות

[מאיר סובל]

היה מרגלא בפומיה דהגרמ"מ שולזינגר,
והיה נאה דורש ונאה מקיים.

ולפי דרשותיו וסיפוריו - הפליג בנקודה הזו בעיקר את כל גדולי התורה והדעה. מה שהיה נכון אבל אחרים לא עמדו לתאר זאת ולהדגיש זאת..

[תוך כדי דיבור]

באגרת הגר"א

וגם לאמי בקשתי שיהא שלום בין שניכם
ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים כי זה מצוה גדולה לכל אדם
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח
הרי צריך שימליכהו בנחת
ובזה רוב התורה לשמח אדם

לכאורה השורה האחרונה מחודשת מאוד

עי' תענית כ"ב ע"א, אתו הנך תרי וכו'.

[שטיינער]

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, והלל אמר דזה כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור.

[גאולה בקרוב]

במידותיו של הקב"ה, שנצטווינו ללכת בדרכיו, להחיות רוח:
ישעיהו פרק נז: (טו) "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים":

ומ"מ באמת מחודש הלשון "לשמח אדם", ולא "להיטיב לאדם" וכיו"ב.

[יורה דעה]

צביב,
עד שאתה שואל על המשפט האחרון, אולי תסביר לי איך הבנת את מש"כ:
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח, הרי צריך שימליכהו בנחת.
מצאתי בחיפוש בפרוייקט השו"ת מאמר זה מאוצר המדרשים אייזנשטין, ואולי מופיע בעוד מקומות,

אך מה הפירוש? האם אני צריך להיות עבד נרצע של חברי???

[תוכן]

גם בספר התניא כתוב שעיקר עבודתו של האדם לפני הגאולה היא בגמילות חסדים.

[גאולה בקרוב]

לגבי "המלכת חברך", יש מאמר נחמד של הרב דוד סלמון, "בעין יהודית" ח"ב עמ' 182-184 "ממליך מלכים". מומלץ.

[צביב]

צביב,
עד שאתה שואל על המשפט האחרון, אולי תסביר לי איך הבנת את מש"כ:
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח, הרי צריך שימליכהו בנחת.
מצאתי בחיפוש בפרוייקט השו"ת מאמר זה מאוצר המדרשים אייזנשטין, ואולי מופיע בעוד מקומות,

אך מה הפירוש? האם אני צריך להיות עבד נרצע של חברי???

נדמה לי שיש בזה מכתב של הסבא מקלם
שזה דרך התלמדות בהמלכת ה'
[יש במכתב מאליהו שבימינו אין מלכים משום שמלכות ניתנה ללימוד זה בלבד וכו']

[אליהוא]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?60147&

[משה ששון]

באגרת הגר"א

וגם לאמי בקשתי שיהא שלום בין שניכם
ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים כי זה מצוה גדולה לכל אדם
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח
הרי צריך שימליכהו בנחת
ובזה רוב התורה לשמח אדם

לכאורה השורה האחרונה מחודשת מאוד

מהו רוב התורה - ומה המיעוט?
ונראה שגירסה מוטעית נזדמנה לצביב,
ובדקתי אצלי בבית וכתוב ובזה חוב התורה

ואולי יש כאן חידוש אחר
שחשבתי שהספר הראשון שכתב מצוה גדולה להיות בשמחה
הוא ליקוטי מוהר"ן
וכאן זה כבר נמצא עשרות שנים קודם באיגרת הגר"א

[בברכה המשולשת]

באיגרת אדוננו הגר"א לא נאמר שיש מצוה להיות בשמחה אלא שיש לשמח אחרים- שזה אינו עניין לזה כידוע.

[חיס]

באגרת הגר"א

וגם לאמי בקשתי שיהא שלום בין שניכם
ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים כי זה מצוה גדולה לכל אדם
ושואלין לאדם בשעת הדין וכו' המלכת את חבירך בנחת רוח
הרי צריך שימליכהו בנחת
ובזה רוב התורה לשמח אדם

לכאורה השורה האחרונה מחודשת מאוד

מהו רוב התורה - ומה המיעוט?
ונראה שגירסה מוטעית נזדמנה לצביב,
ובדקתי אצלי בבית וכתוב ובזה חוב התורה

ואולי יש כאן חידוש אחר
שחשבתי שהספר הראשון שכתב מצוה גדולה להיות בשמחה
הוא ליקוטי מוהר"ן
וכאן זה כבר נמצא עשרות שנים קודם באיגרת הגר"א

בספר "עלים לתרופה" (אגרת הרמב"ן וגם אגרת של הגאון אליהו) הנמצא כאן באוצר (מספריה הלאומית י-ם)
משנת תקצ"ו כתוב: רוב התורה לשמח אדם.

[משה ששון]

באיגרת אדוננו הגר"א לא נאמר שיש מצוה להיות בשמחה אלא שיש לשמח אחרים- שזה אינו עניין לזה כידוע.

מצינו כאן שרבינו הגר"א כותב על השמחה מצוה גדולה, [שזה נאמר בגמרא על פדיון שבויים]
וכיון שלשמח אחרים זו מצוה גדולה, מה החילוק בין לשמח עצמו לבין לשמח אחרים

[בקיצור בבקשה מהרב בברכה המשולשת שיבאר את כוונתו במ"ש כידוע]

[אליהוא]

יש מצוה להאכיל רעבים ולהשקות צמאים, מכאן שמצוה לאכול ולשתות תמיד.

וראה בצוואת החוו"ד לא להקשיב לאותם האומרים שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.

[לומד]

יש לפחות לשקול את האפשרות שההבנה הנכונה אינה כבמושכל הראשון, שרוב התורה היא לשמח אנשים. אלא שרוב התורה היא לשמח את האדם עצמו! כלומר שרוב מצוות התורה נועדו לגרום לאדם שמחה, ומתאימים הדברים עם דברי הרמח"ל שדרך הטוב להיטיב, ומשום שהחיים על פי התורה הם החיים הכי נכונים ומשמחים יותר מכל דבר אחר. ודו"ק כי קיצרתי.

[משה ששון]

יש מצוה להאכיל רעבים ולהשקות צמאים, מכאן שמצוה לאכול ולשתות תמיד.

לא מצינו מצוה גדולה לאכול ולשתות

וראה בצוואת החוו"ד לא להקשיב לאותם האומרים שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.

לא נאמר בדברי רבינו הגר"א תמיד (וגם מוהר"ן אמר...ושאר היום להיות בשמחה)

[בברכה המשולשת]

באיגרת אדוננו הגר"א לא נאמר שיש מצוה להיות בשמחה אלא שיש לשמח אחרים- שזה אינו עניין לזה כידוע.

מצינו כאן שרבינו הגר"א כותב על השמחה מצוה גדולה, [שזה נאמר בגמרא על פדיון שבויים]
וכיון שלשמח אחרים זו מצוה גדולה, מה החילוק בין לשמח עצמו לבין לשמח אחרים

[בקיצור בבקשה מהרב בברכה המשולשת שיבאר את כוונתו במ"ש כידוע]

הכוונה פשוטה. לשמח אחרים זו מצווה כענף של ואהבת לרעך כמוך, ואילו לגבי לשמח עצמו לא מצאנו שום מקור שיש מצווה לשמוח, אלא רק שיש מצווה גדולה לקיים את המצוות בשמחה.

[צביב]

באיגרת אדוננו הגר"א לא נאמר שיש מצוה להיות בשמחה אלא שיש לשמח אחרים- שזה אינו עניין לזה כידוע.

[בקיצור בבקשה מהרב בברכה המשולשת שיבאר את כוונתו במ"ש כידוע]

הכוונה פשוטה. לשמח אחרים זו מצווה כענף של ואהבת לרעך כמוך, ואילו לגבי לשמח עצמו לא מצאנו שום מקור שיש מצווה לשמוח, אלא רק שיש מצווה גדולה לקיים את המצוות בשמחה.

נראה שכוונת בברכה משולשת שמכיון שואהבת זה כלל גדול בתורה, הרי כל ענף ממנה הוא בכלל מצוה רבה
או שהענף העיקרי הוא שמחה,
ולכן רוב התורה היא לשמח,

אומנם כן מצינו לכאורה מפורש בתורה
הלומד חמשה חומשי תורה רואה שהדבר הגדול ביותר בעולם הזה הוא ארץ ישראל
[ובברכות ה אמר רשב"י שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה א"י ועוה"ב]
ובפרשת ראה מבואר מה היא הדרך בארץ ישראל
1 כניסה לארץ ישראל
2 קבלת שמירת התורה בהר גריזים והר עיבל
3 איבוד ע"ז מארץ ישראל
4 המקום אשר יבחר ה'
5 שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם וגו'
6 ושמחתם לפני ה' אלוקיכם

הרי שתכלית ארץ ישראל - תורה - מקדש - עבודת הקרבנות היא שמחה לפני ה'

[ארי במסתרים]

כיון שהוזכר כאן העניין להאכיל אחרים, אפנה בדרך אגב למהר"ל שכתב "ומעלמת עין מן הרשעים כי מאחר שהוא עושה חסד ליתן לאחרים גם מדת הדין מעלים העין ממנו ואין נוהג עמו בדין"
עי' בקובץ שהובא כאן viewtopic.php?p=98187#p98187
לתשומת לב גבאי קופות הצדקה לקראת הימים הנוראים...