וכתב חד מקמאי:
"ויי נתן קולו". אמרינן (פסיקתא דר"כ, כד ג, עמ' 351; ראש השנה טז ע"ב): בראש השנה נפתחים ג' ספרים. של רשעים - זה "חילו", חולין המחוללין; "מחנהו" - בינוניים; "עצום עושה דברו" - אלו הצדיקים שדומים למלאכים . "חילו", הם חולין, כדאמרינן: "ברך יי חילו" (דברים לג יא), אפילו חללין; "פועל ידיו תרצה" (שם), אפילו חולין שלהם; "מחניהו" - אלו בינונים, הם מחניהו, לפי שהם תלויין ועומדין; "כי עצום עושה דברו" - אלו צדיקים גמורים, כמלאכים שכתוב בהם: "עושה דבריו".
לא הבנתי בדיוק את הסברו מדוע משום שהבינונים 'תלויים ועומדים' הם נקראו 'מחנהו'.
אולי כוונתו, כי מפני שעדיין לא הוכרע דין הבינונים הם נזהרים יותר במצוות, ויאה להם הכינוי 'מחנהו', מחנהו של הקב"ה.
נראה לכם? יש למישהו הסבר אחר?