לענ"ד אין לפרש הגמ' כן כלל אף בדוחק, דא"כ מדוע אסור ליתן לתוכו חמראאיש_ספר כתב:ובדוחק י"ל דמיירי באיסור דרבנן, (סתם יינם) דבכה"ג ס"ל כעיטור ודעימיה, דמהני הגעלה בכ"ח ג"פ, ובזה מדחי בעל ההגהה את דברי השע"ד, דלעולם אסור להניח בכלי איסור, ושאני התם דהגעיל החבית. ולבד שזה דחוק מחמת עצמו, צ"ע דבגמ' אמרו בסתם דמותר להניח שכר ולא הזכירו הגעלה כלל וכמובן.
ארי במסתרים כתב:לא שייך להתווכח ע"ז, הגמ' לא מיירי בהגעלה כלל, נקודה.
דאם מיירי בהגעלה אמאי אסור ליתן חמרא וכמו שכתבתי לעיל
יורה דעה כתב:הרב איש ספר, עם כל הכבוד, לא יאה ולא נאה להגיב בכזו היסטריה כשנוגעים לך ב"נקודה" שלך. מה בדיוק אני רוצה, אתה לא יודע? אז אגלה לך! ברצוני להעמיד את הדברים על דיוקם, וברצוני ללמוד את התורה הק' ולגלות את מצפונותיה. לא קרה כלום, אם קצת השתמשתי בלשון חריפה, והרי זה כדרך כל הלומדים (ויעו' בהקדמה לשו"ת "יביע אומר" להגר"ע יוסף שליט"א, שהרחיב בנושא זה).
והנה, באשר לתירוץ הרב אורייתא, אמנם איני בטוח כי אכן תירוצו יעלה ארוכה למכתנו, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ומותר לנו להשתדל ולעיין בצוותא בסוגיא עמוקה זו.
וזה החילותי:
יש מן הראשונים שסוברים שבאיסור דרבנן, כגון קדירה שאינה בת יומה, שאינה אסורה אלא מדרבנן, או כלי שבלע מתחילה איסור דרבנן, אפילו שהוא בן יומו, מועילה הגעלה לכלי חרס, על ידי שיגעילנו שלש פעמים, ויש סוברים שלא התירו הגעלה ג"פ אלא באיסורים דרבנן שאין להם עיקר מן התורה, כתרומת חו"ל, וחלת חו"ל, ובשולי גויים, אבל באיסורים דרבנן שיש להם עיקר מן התורה לא הקלו. ויש סוברים שאפילו באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה לא התירו בהגעלת ג"פ, אלא בתרומה דרבנן, ואכמ"ל.
ולפי זה, אם מיירי בסתם יינם, שאין איסורו אלא מדרבנן, לפי השיטה הא', הרי יועיל הגעלה ע"י שיגיעילו את הכ"ח ג"פ.
וכעת, נעבור לשלב הבא: מהי הגעלה?
ובכן, ההגעלה מועילה משום שהמים הרותחים פועלים להפליט את הבלוע בתוך הכלים לתוך המים, אך מכיון שמים אלה חוזרים ומבליעים את האיסור לתוך הכלים, נחלקו הראשונים (ושוב, זו סוגיא ארוכה מארץ מדה, ואכמ"ל), יש הסוברים שמשום כך קיימא לן שאין להגעיל כלי בן יומו, אלא אם כן יש ששים כנגד כל הכלי, כדי לבטל פליטתו במי ההגעלה, שאם לא כן תחזור הפליטה ותאסור את הכלי כשחוזרת ונבלעת בתוכו. ולעומתם יש הסוברים שאין צריך שיהיו במים ששים כנגד כל נפח הכלי, אלא די בששים כנגד האיסור הבלוע בדפנות הכלי בלבד, ולשיטתם, כשיש כנגד ששים כנגד הפליטה המועטת, מותרים המים אף בשתיה, כיון שאין האיסור נותן טעם.
וא"כ נמצאנו למידים, שרצון כותב הגהה ההיא לומר לנו, שאע"פ שצריך לומר דמיירי בנגעלה, כי אם לא כן קשה דהלא כבוש כמבושל, וא"כ מדוע מותר להניח דבר היתר בכלי איסור, וע"כ מיירי בשנגעלה, ואם תקשי (כמו ששאל ארי במסתרים) א"כ מאי אתי לאשמועינן דזה בודאי מותר, התירוץ פשוט, שמדובר בכה"ג שאין ששים כנגד כל הכלי בכדי לבטל את המים האסורים שבלעו מהפליטה, ולכן לכתחילה הוה אמינא שיש לחוש לשיטות המחמירות, קא משמע לן בעל ההגהה הקדמון, שלא צריך לחוש לזה, כיון שמספיק שיהיה ששים רק כנגד הפליטה המועטת.
והכל בא על מקומו בשלום.
ברם, הרב אורייתא, לא סיפרת לנו מאיזה דפוס באה לשון ההגהה שציטטת. תחכים אותנו בבקשה.
הרב אורח, אל יחר אפך, הרב "יורה דעה" חשב שהרב אורייתא מצא גירסא כזאת וכמו שכתב:אורח כתב:במחילה מכבוד תורתך, אין לדברים שחר. אם זהו החידוש של הגהת קושטא, אמאי לא פירש כלום? מהיכן צריכים אנו לנחש שמיירי בבן יומו ואין ששים כנגד הכלי. וכיון שצריכים אנו לנחש כל זאת, איך נאמר שזה מה שבא לחדש?
יורה דעה כתב:ברם, הרב אורייתא, לא סיפרת לנו מאיזה דפוס באה לשון ההגהה שציטטת. תחכים אותנו בבקשה.
איש_ספר כתב:ומש"כ אורייתא אינו מובן, דהגעלה בת יומא כשאין ששים כנגדה במי ההגעלה, כאילו לא הגעיל.
.אורייתא! כתב:בגליון שע"ד שלי, כתבתי: "שמא כוונתו דאיירי בנגעלה כשהיא בת יומה, ואף שאין ס' כנגדה, שרי ליתן דבר לח צונן לתוכה. [ושמא אפי' בדיש ס' כנגדה] ויל"ע".
ארי במסתרים כתב:ולגבי מה שהציע הרב "אורח", צריך עיון בזה כי כל הראשונים מתחבטים איך שרי ליתן שכרא והציעו בזה כמה וכמה תירוצים וכמדומני אף אחד מהם לא עלה על דעתו להציע פירוש מחודש כזה, (ובפרט שזה לא נראה כן מפשטות הגמ')
יורה דעה כתב:אהה, איש ספר, אתה בוודאי חוכך את ידיך בהנאה על כך שנפלתי בפח של אורייתא..
נו, נו, שיהיה לך לארוחת ערב.. עכ"פ מהדרנא בי, ומודה ועוזב ירוחם.
- את המסקנות חייבים להסיק, אורייתא, להבא כתוב את דבריך בהדגשה וביתר בהירות. "לפני עוור לא תתן מכשול" כתיב באורייתא.
יורה דעה כתב:- הרב אורייתא,
תשוא"ח על שתי תשובותיך,
סוף סוף הוברר לנו כוונת ההגהה הנ"ל, ויש לנו כאן תשובות טובות על ב' השאלות של "ארי במסתרים", ושל "איש ספר", ולא סתם התחמקויות שונות ונשנות (לתשומת לבך, הרה"ג איש ספר).
אם יש למישהו השגה על דברי ההגהה, הוא עדיין יכול להביע דעתו, ולנסות לחלוק על הקדמונים, אבל לכל הפחות ברור לנו כבר לאן חתר בעל ההגהה, ומה הייתה מחשבתו וכוונתו.
יאוש שלא מדעת, ואין אדם עומד על דבר הלכה אא"כ נכשל בה (גיטין מג.) ואין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנה (ע"ז ה:), וב"ה שלא אבדה תקוותי, הנה תציץ בתשובתו של אורייתא, וירווח לך, ולאיש ספר.
.
יורה דעה כתב:ואין אדם עומד על דבר הלכה אא"כ נכשל בה (גיטין מג.).
אחשדרפנטובסקי כתב:ועד דבר הרב יורה דעה:
דע לך כי יאוש שלא מדעת, ואין אדם עומד על דבר הלכה אא"כ נכשל בה (גיטין מג.) ואין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנה (ע"ז ה:), וב"ה שלא אבדה תקוותנו, הנה תציץ בהודעת ארי במסתרים וירווח לך.
.
אחשדרפנטובסקי כתב:את המסקנה אתה בעצמך צריך להסיק. מה אתה קופץ? איפה כתוב באורייתא שיש גירסה כזו? כל כך אתה להוט להכות באיש ספר עד שאתה מדמיין גירסאות באורייתא?
אפילו לפי מה שהבנת באורייתא אתה במחילה, מקשקש קישקושים, כאילו שהגהה זו שבדפוס קושטא באה לחדש דינים בהלכות הגעלה. מה הקשר דיני הגעלה לכאן?
איש_ספר כתב:בקיצור: יותר דברים לגופו של ענין, פחות ציונים וצביטת לחיים.
יורה דעה כתב:כעת הוברר לי שטעיתי, וההגהה על הגליון (כמו שכתב), אינה אלא הסבר שלו להגהה. קרה לך פעם שטעית ולא הבחנת? (זה נשמע מדבריך שאף פעם לא), ובכן אני הנני בן אנוש ולא מתיימר להיות מלאך כמוך (שמך נאה לך), ועכ"פ הפתגם ידוע טעות לעולם חוזרת.
"את המסקנות חייבים להסיק, אורייתא, להבא כתוב את דבריך בהדגשה וביתר בהירות. "לפני עוור לא תתן מכשול" כתיב באורייתא".
ספר התרומה הלכות איסור והיתר סימן נה
ואם קדירה אסורה מחמת שנבלעה מבשר וחלב שזהו הנאה לכאורה אסורה להשתמש בה אפילו צונן פירות וסובי' אף על פי שעתה אין נהנה מן האיסור הבלוע מידי דהוה אחרס הדרייני שאסור לסמוך בו כרעי המטה הא ליתא, שהרי חבית של יין נסך שאסור בהנאה אמרינן פרק אין מעמידין רמא ביה עכו"ם חמרא שרי לישראל למרמא ביה שכרא וכן פרק שנים אוחזים גבי מצא חבית של יין קאמר שהיין הוי אסור בהנאה והחבית מותרת וסתם חביותיהן של חרס הוו דלא שייך בהו הגעלה. ועוד דשרי לתת בה שכרא ואסור לתת חמרא, אם כן לא עשה בה הגעלה, והא דחרס הדרייני אסור בהנאה משום שרוצה בקיומו משום הבלוע בתוכו.
יורה דעה כתב:מעניין רק יהיה לראות בקרוב את דברי החקרי לב מסומנים על הגליון השערי דורא של מהדורת איש_ספר
ארי במסתרים כתב:אנסה לעשות סדר
בש"ד כתב דבקדירה שנאסרה מבב"ח מותר ליתן פירות או דבר צונן, ונחלקו הפוסקים בדבריו דבב"י וב"ח בסי' צ"ד למדו דכוונתו בתיבת דבר צונן דמותר ליתן אף דבר היתר לח. אמנם במהרש"ל חולין פכ"ה סי' מ"ו שהבאתי באשכול סמוך viewtopic.php?f=17&t=10411 נקט דדעת הש"ד ליתן רק דבר יבש צונן אבל לא דבר לח צונן
בש"ד כתב בתוך דבריו להוכיח מהדין של חביות של גוים דשרי ליתן שיכרא, ולפי פירוש המהרש"ל לענ"ד כוונתו רק להוכיח דאין כאן חשש מצד שהכלי אסור בהנאה (ודלא כחרס הדרייני) אמנם לפי הב"י וב"ח צע"ק מה הראיה מחביות של גוים הרי התם יש טעמים מיוחדים להתיר וכמו שהביא הרב 'הוגה ומעיין' לעיל (אי משום ששורף, או משום שפגום מעיקרו, או משום שיש בליעה מועטת והיתר רב וכדברי הרשב"א ואכמ"ל) ואולי גם הם סוברים כמו שכתבתי בדברי המהרש"ל דהראיה רק לעניין הא שאין כאן איסור הנאה מהכלי.
איך שלא יהיה זה ברור שהש"ד רוצה להתיר ליתן היתר בכלי שבלע בב"ח, ואם כוונת ההגהה לחלוק דאין ליתן היתר לח בקדירה שבלעה בב"ח היה צריך להגיה את זה במפורש על הש"ד ולא לכתוב את זה על הגמ' שהגמ' של "למירמי ביה שיכרא" איירי בנגעלה כי בודאי בגמ' איירי בלא נגעלה.
אמנם אחר העיון אני חושב שאולי אפשר באמת ליישב בדוחק גדול כדברי "הוגה ומעיין" דזוהי באמת כוונת ההגהות לחלוק על ש"ד דאין ליתן דבר היתר לח בכלי הבלוע מבב"ח. וצ"ע. ונראה אם יסכימו כאן החברים לזה.
הוגה ומעיין כתב:אכן זו בדיוק הנקודה. לא ראיתי בדברי ההגה"ה שהוא כותב זאת על הגמרא, וזה אשר הביאני לחשוב שאולי אינו מדבר על יי"נ כגמ' אלא על בב"ח שזה הנושא בשע"ד.
איש_ספר כתב:הוגה ומעיין כתב:אכן זו בדיוק הנקודה. לא ראיתי בדברי ההגה"ה שהוא כותב זאת על הגמרא, וזה אשר הביאני לחשוב שאולי אינו מדבר על יי"נ כגמ' אלא על בב"ח שזה הנושא בשע"ד.
כתב בשע"ד: כדאמרינן חבית של יין נסך אסור בהנאה, ואמרינן בפרק אין מעמדין אי רמא ביה גוי חמרא שרי לישראל למירמא ביה שכרא.
הגהה בד"ק: ונ"ל דצ"ל בנגעלה דאי לאו הכי הוה אסיר למירמי ביה שכרא.
דוק שהשע"ד כלל לא דיבר על שכרא, הראיה מן הגמרא, היא משכרא! ולכן אם ההגהה אינה עוסקת בגמרא, לא היה לה להזכיר שכרא כלל
(וגם ריהטת לשונו, 'הוה אסיר' נראה שמדבר בלשון עבר, היינו על הגמרא, ולא כמי שבא לפסוק הדין).
ואיני רואה מקום לדחוק.
איש_ספר כתב:וכבר הבאנו למעלה שמקור דברי השע"ד הוא מספר התרומה.
פלפולים מיותרים. רבינו ברוך וספרו התרומה נזכרים בשמם בשע"ד בכמה מקומות (מלבד מקומות רבים ששע"ד בנוי עליו)יורה דעה כתב:איש_ספר כתב:וכבר הבאנו למעלה שמקור דברי השע"ד הוא מספר התרומה.
יתכן בהחלט, אבל לא בהכרח. כי רבי ברוך מגרמייזא בעל ספר התרומה, היה חי בסוף האלף החמישי ותחילתו של האלף השישי, ואילו רבי יצחק מדורא לא היה הרבה שנים אח"כ, לפי דברי ספר צמח דוד, שכתב שר"י מדורא היה בזמנו של רבנו ירוחם, שהיה ג"כ ממש בתחילת האלף השישי, ואם כן לאו בהכרח שראה את ספר התרומה. .
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: גבול ים ו־ 518 אורחים