ראה בערבי נחל סוף פרשת שמיני, אחרי שהאריך בדברי החסד לאברהם הידועים על היציאה ממ"ט שערי טומאה בשלשים יום שקודם הפסח, בלילה בעת שינה, הוסיף עוד
וזהו מה שאמר הכתוב וספרתם לכם וגו' תמימות תהיינה, ר"ל כי אלו ז' שבתות שהן מ"ט יום יהיו תמימות לא כמו ע"י שאר מצות שמהלך היכל א' אינו נגמר אלא בח' ימים, משא"כ ע"י הספירה נגמר המהלך ביום אחד, וכאמור. אכן סגולת התקדשות האדם וכניסתו להיכלות הקדושה וכן יציאתו מהטומאה הוא בלילה בעת השינה וכמש"ל בלשון החסד לאברהם, לזה ארז"ל דאין תמימות אלא אם כן סופר בלילה דוקא שאז עת התקדשות האדם והליכתו ממדריגה למדריגה, וכאמור. ואפילו מי שניעור כל הלילה אין בכך כלום כי נפשות כל ישראל דבוקים ובאים בלילה בסוד מיין נוקבין אף מי שאינו ישן מ"מ נפשו היא נכללת בכלל ישראל והם ישנים. ועכ"פ אין עת סגולה זו רק בלילה דוקא ולא ביום, ולכן אין תמימות אלא אם כן סופר בלילה.
ועל פי דבריו נמצא שאין צורך בשינה בפועל לכל אדם. אך עדיין יש מקום לעיין בליל שבועות אם מיקרי ש"כלל ישראל ישנים", שמשום כך לא יתוקנו התיקונים הנצרכים להיות בעת שינה.
ובדרך אגב, נראה שהי"ל ספר חסד לאברהם בכתב יד ובשינוי גירסאות. כי לאורך דרוש זה מדגיש הערבי נחל שבשלשים יום שקודם חג הפסח אין עולים רק חלק שמינית מהיכל לכל לילה (כלומר כל העליה בליל פסח היא פחות מארבעה שערים ממה שעמדו לפני פורים), כי הרי כתב החס"ל שאי אפשר לעלות יותר מזה בלילה אחת. ועל פי זה מיוסד המשך דבריו בענין הספירה שבזה יש בכח להעלות היכל שלם בכל לילה.
כאמור נראה שזה נגרם משינויי גירסא, כי בערבי נחל מעתיק דברי החס"ל בזה"ל: אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וצוה שיעשו ישראל בכל שנה פסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה. והענין מאחר שהיותר רשע אי אפשר שיכנס בהיכל הנ' אלא אם כן ירשיע ת' יום רצופים ובכל שנה שלשים יום קודם פסח הקב"ה עושה לישראל משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט עד ליל פסח כו', עכ"ל.
אך בחס"ל שלפנינו במקום התיבות האחרונות "מעט מעט עד ליל פסח" כתוב וז"ל: מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שיעור חלק אחד משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח, ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכולם פטורים ובני חורין, עכ"ל.
ואם תקשה לפי דברי הערבי נחל איך הועיל זה לענין החשש שלא ידח ממנו נדח, הרי סוף סוף מרויחים רק שלשים יום, והרשע הגדול יכול להרשיע שלשים יום כנגדם (וכמובן רשע כזה אינו סופר ספיה"ע, כך שגם זה לא יועיל לו). אך ניכר בערבי נחל שההדגשה על ת' יום רצופים, שבלי זה אי אפשר להגיע לשער הנ' של טומאה, וכיון שיש הפסק ל' יום שמתעלה אף הרשע בע"כ, שוב אינו יכול להגיע לשער הנ', ושפיר יש לו תקנה עולמית.