הגאון ר' ישראל זאב גוסטמן זצ"ל

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ג' מאי 29, 2012 5:21 pm

קראתי מאמר מעניין מאד של הרב אליעזר מלמד שליט"א עליו,

נמצא כאן ברשת:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2666

אעתיק קטע אחד:

""חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת שלום הגליל הגיע הרב גוסטמן כמטופל אחרון לד"ר פיינגולד, והקליניקה הייתה כבר ריקה מבני אדם. לאחר תום הטיפול, בעוד הרב יושב על כסא הטיפולים, שאל ד"ר פיינגולד את הרב: "הרב גוסטמן, יש לי שני בנים שמתקרבים לגיל צבא (למדו בישיבה לצעירים של ´מרכז הרב´), מה כתוב בתורה של משה רבנו, הולכים לצבא או לא?" והוסיף ד"ר פיינגולד והתחייב שלא יספר את התשובה לאף אחד.

"רק רגע" השיב הרב גוסטמן. קם מהכסא. לבש את הפראק ואת הכובע הרבני, עמד ואמר: "עכשיו תשאל" (כאילו רצה לומר, זו שאלה רצינית וצריך לענות עליה באחריות של תורה). ושוב חזר ד"ר פיינגולד על השאלה. אמר הרב: "אמרת מה כתוב בתורה של משה רבנו? בתורה של משה רבנו כתוב: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (כך אמר משה רבנו לבני ראובן וגד). ואז הלך הלוך וחזור בחדר כשיד ימינו חצי מורמת כמנהיג, וחזר על הפסוק כמה וכמה פעמים, כל פעם בקול יותר חזק. ולבסוף הוסיף ואמר: "אתה יכול לספר את מה שאמרתי לכל אחד. זה מה שאני אומר לכל מי ששואל אותי. אבל מי שואל אותי..."

מעניין כיצד התייחסו אליו גדולי התורה שבאותו הדור עם דעות כאלו.

ראיתי שהותיר אחריו חתן שממשיך את הישיבה, הרב מיכל ברינקר שליט"א.
היכן הוא למד והאם ממשיך בהשקפתו של השווער שלו.

לבב · הודעהעל ידי **לבב** » ד' מאי 30, 2012 12:25 am

ולעניין אחר:
זכור אני שהיה איזה עניין עם עיכוב קבורתו.
מי זוכר מה היה?

חיס · הודעהעל ידי **חיס** » ד' מאי 30, 2012 12:55 am

מהגאון רבי ישראל זאב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת נצח ישראל, מקצת משיעוריו נדפסו בספריו "קונטרסי שעורים" עמ"ס ב"ק וגיטין,
עם הסכמה הרב אלישיב שליט"א, והרב ר' חיים קריזווירט זצ"ל, והרב יחיאל מיכל פינשטיין זצ"ל.

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ד' מאי 30, 2012 4:20 am

על אחרון ראשון:
נדפסו קונטרסי שיעורים על: ב"ק. ב"מ. גיטין. קידושין. נדרים.
אין הסכמות.
יש באחד הכרכים מכתבי אזהרה מרבנים כי נגנבו כתביו ויש להחזירם לבעלים היחיד ה"ה חתנו הרב ברניקר.

הרב גוסטמאן לא היה מזרחניק. הוא עמד בראשות ישיבה בירושלים שלא היתה הסדר, ולא נתן לאף אחד מתלמידיו להתגייס.
וכן - הם כן היו שואלים אותו!! יש חכמה טמונה בתשובה שלו, והיא לפי השואל....

ובכן הרב ברניקר חתנו מחזיק אכן בהשקפות חמיו. כאמור.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 30, 2012 8:10 am

בודאי שלא היה מזרוחניק. אבל בודאי שלא החזיק בהשקפת עולם סטנדרטית לגבי המדינה והצבא.

מה ידוע על ישיבתו נצח ישראל? כמה בחורים יש היום וכמה היו בזמן שהוא כיהן.
האם היא נחשבת לישיבה טובה, האם קשה להתקבל?

אילו הייתי עיתונאי זריז, הייתי מנסה לראיין את בתו וחתנו ולשאול אותם על דרכו המיוחדת.

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ד' מאי 30, 2012 8:24 am

בזמנו הקים את הישיבה בלי חדר אוכל, והבחורים - שיאכלו טעג...
אחרי מספר שנים התקבלה תרומה ועשו חנוכת הבית לחדר אוכל [החוברת עבת הכרס של האירוע, כולל שיעור כללי של ראש הישיבה מתפרס על עשרות עמודים בתוך החוברת].
היו מתי מספר תלמידים בחורים "נורמלים", השאר חוצניקים, ובעיקר עשרות אברכים שהיו מגיעים מרחבי העיר לשיעור המפורסם שלו.

כשנפטר נעזבה הישיבה, מלבד מנין בשבתות מתושבי האיזור.
יתכן שהתאוששה - טרם שמעתי.

מה שייך אליו השקפות לגבי המדינה? הרי לא היה בארץ בתש"ח, וכמדומני אפילו לא בתשכ"ז. הוא התגורר באמריקה רוב השנים, והגיע לדעתי באמצע שנות תש"ל לירושלים. כך שלא היה שותף למצוקות הישוב ולא לשחרור ולתחושות השמחה.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 30, 2012 8:39 am

לפי מה שקראתי, הגיע ארצה בתשל"א. אבל למה זה קשור להשקפת העולם על היחס למדינה?
צריך להיות פה בארץ בכדי לגבש דעה?

נהנה מהאוצר · הודעהעל ידי **נהנה מהאוצר** » ד' מאי 30, 2012 11:53 am

דמיונות דמיונות

ראש ישיבה גדול מחזיק ישיבה, ולא שולח את הבחורים להתגייס, כלומר אף בחור אפילו לא אחד,

וזה לא מונע מהדמיון המפותח להמציא סיפורים שהיו או שלא היו, שהובנו או שלא הובנו, שנאמרו לפלוני מסוים או שלא נאמרו כלל וכו' וכו'

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 30, 2012 12:38 pm

אתה מזכיר לי את האימרה המפורסמת, כתגובה על סיפור מדהים שסופר על החפץ חיים, אמר אחד שאלו דמיונות וקשה להאמין, ונענה, אולי, אבל עלי ועליך לא מספרים כאלה סיפורים. גם כאן זה נכון, על ראשי ישיבה אחרים לא מספרים כאלה סיפורים.
מלבד, מנין לך לפקפק ולומר שסיפורים אלו אולי לא היו ואותו ד"ר פיינגולד אולי ממציא סיפורים?
אתה מכיר את הנפשות הפועלות?
אתה הכרת את הרב גוסטמן זצ"ל?
אדרבה, נשמח לשמוע מה ידוע לך.

נהנה מהאוצר · הודעהעל ידי **נהנה מהאוצר** » ד' מאי 30, 2012 12:52 pm

לא הכרתי אף אחד מהנפשות הפועלות

אבל כתבתי הוכחה שלדעתי היא ברורה מאד, שבידוע ומפורסם שישיבתו היתה ככל הישיבות ולא הלכו משם לצבא

ואין זה דומה לדוגמא שהבאת מהמשל עם הח"ח ופשוט

לפני שנים קראתי ספר של אחד מאנשי הלח"י שכתב שהחזו"א אחז מדרכם בצורה ברורה מאד, והראיה שהם החביאו אצלו סליק בחצר, והוא גילה את זה ושתק שתיקה עמוקה, ורק קרא להם והתענין בשלומם וכו'.........

גם שם תגיד שעלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלו, או שמא לפעמים צריך להגיב בצורה מסוימת, וכמובן שזה הכל אם הידיעה נכונה ולא דמיונות כפי שמסתבר יותר

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ד' מאי 30, 2012 1:13 pm

אין לך הוכחה כלל. אין ספק שהרב אחז שלימוד התורה נעלה מהכל ומי שיושב ולומד, שימשיך. אף אחד לא חושב אחרת.
השאלה היא כיצד להסתכל על מי שרוצה להתגייס לצבא. האם ניתן לראות את זה באופן חיובי מצד המעלה של הגנה על כלל ישראל.
יש רבנים הסוברים שבגלל המצב הירוד ביותר ברוחניות בצבא, לא ניתן לראות התגייסות לצבא בשום אופן כחיובי, רק שלילי.

הרב גוסטמן לפי המתואר, ראה את הפן החיובי של הגנת העם, אמנם שני במעלה לאחר לימוד התורה, אבל עדיין כמעלה, ומסתבר שבהיותו ניצול שואה, הנושא הזה היה מאד קרוב ללבו.

כך אני מבין את הענין. אשמח אם אנשים שלמדו שם והיכירוהו מקרוב יכנסו ויגיבו.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' מאי 30, 2012 4:49 pm

א. בקובץ המעין בשנות הנ' בערך (נ"ל סמוך לפטירתו) פורסם שהרב גוסטמן דרש מתלמידי ישיבתו בזמן מלחמת של"ג כמדומה לישון כמו שחיילים ישנים בחזית עם בגדים ו4 שעות ביום וכו'. ע"כ. נ"ל שדי פשוט להבין מזה שהוא לא דגל בגישה של התעלמות ועצימת עיניים מעושה מהחיילים. ואידך זיל גמור.
ב. כמו שבכל ישיבה יש כאלו שהם מצוינים בגמ"ח יש כאלו שמצוינים בתפילה וכו' וכו' כאו"א לפי מעלתו וכו' אותו דבר ניתן להבין שיש בחור שמצוינותו תבוא לידי ביטוי דווקא בשירות צבאי, ואין כאן שום סתירה למה שהוא החזיק לאידך ישיבה עמוסה בדחויי גיוס. וז"פ לענ"ד. (כמובן שמכאן אי אפשר להסיק שהוא תמך בישיבת הסדר וכו' כי כמובן זו שאלה אינדיבידואלית ואל משהו שבטיו ועדרי.)
ג. וגם נזכיר את שיחתו של הגרי"ג שליט"א מהחורף שעבר.
ד. גם פשוט שודאי יש מצב בצבא לשרת ללא לעבור על איסורי תורה.

ישראל הר כסף · הודעהעל ידי **ישראל הר כסף** » ד' מאי 30, 2012 4:52 pm

: GUSTMN2.JPG (32.65 KiB) נצפה 34694 פעמים

: GUSTMN6.JPG (33.52 KiB) נצפה 34694 פעמים

שי אבי דוד · הודעהעל ידי **שי אבי דוד** » ה' מאי 31, 2012 3:11 am

אם נצרף לזה את הסיפור 'המסופר' על הגרשז"א אוירבעאך שנעצר 'להתפלל' על קברו של הרצל (אין לפני כעת הציטוט המדוייק), ועוד איזה ספק ספיקא של שמועה על גדול נוסף, נגיע למסקנות מרחיקות לכת בכל הנוגע לצבא ומדינה והמסתעף. אם הרב מלמד שליט"א משקיע עשירית מזמנו בחיפוש אחר סיפורים עם מסקנות הפוכות, היינו מגיעים אל 'התיקון השלם' כבר מזמן.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ה' מאי 31, 2012 6:35 am

הרב שמואל בירנבוים הי"ו שלמד אצלו מספר עליו (באתר ישיבות בנ"ע) כמה סיפורים ברוח זו.

בברכה המשולשת

שי אבי דוד כתב:אם נצרף לזה את הסיפור 'המסופר' על הגרשז"א אוירבעאך שנעצר 'להתפלל' על קברו של הרצל (אין לפני כעת הציטוט המדוייק), .

הסיפור הוא שפעם אחת מרן הגרש"ז זצ"ל אמר למישהו שרצה ליסוע לקברות צדיקים, שהוא יכול ללכת להתפלל על קברם של חיילים הקבורים בהר הרצל, ואמר שהם קדושים.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' מאי 31, 2012 12:09 pm

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ה' מאי 31, 2012 12:44 pm

h33

"נזכיר את שיחתו של הגרי"ג שליט"א מהחורף שעבר"

מי זה הגרי"ג ומה אמר בשיחה זו שקשורה לכאן?

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ה' מאי 31, 2012 3:50 pm

[כידוע אמר שאם פוגשים חייל צריכים לחשוב שהוא יותר ממני במסירות שלו שמחרף נפשו על עמ"י וכו' וא"כ פשוט כמש"כ שהרב גוסטמאן ראה בחור שכוחו יפה במידת החסד ואהבת הבריות וע"כ הורה לו מה שהורה אבל אין כאן שום קרשר למסקנות שיצאו במאמר הנזכר

ארי במסתרים · הודעהעל ידי **ארי במסתרים** » ה' מאי 31, 2012 4:02 pm

מתפעל כתב:הרב גוסטמן לפי המתואר, ראה את הפן החיובי של הגנת העם, אמנם שני במעלה לאחר לימוד התורה, אבל עדיין כמעלה, ומסתבר שבהיותו ניצול שואה, הנושא הזה היה מאד קרוב ללבו.

כך אני מבין את הענין. אשמח אם אנשים שלמדו שם והיכירוהו מקרוב יכנסו ויגיבו.

דבריך לא מיישבים את הסיפור, כי אם לימוד התורה הוא במעלה הראשונה לא היה אומר לד"ר לשלוח לצבא ולא לישיבה

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ה' מאי 31, 2012 4:10 pm

ארי, זו לא קושיא גדולה. יתכן והכיר את בניו והבין שרצונם ללכת לצבא.
אני מנסה ליצור קשר עם ד"ר פיינגולד הנ"ל בכדי לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ה' מאי 31, 2012 9:21 pm

זה נראה דו שיח של חרשים!
הוראה לבחור פלוני ללכת לצבא אלא אומרת שכולם צריכים. תורה מה תהא עליה?!

בברכה המשולשת

מתפעל כתב:ארי, זו לא קושיא גדולה. יתכן והכיר את בניו והבין שרצונם ללכת לצבא.
אני מנסה ליצור קשר עם ד"ר פיינגולד הנ"ל בכדי לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון.

ד"ר שמחה צבי פיינגולד ז"ל נפטר לפני מספר שנים.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ו' יוני 01, 2012 12:50 am

לבב כתב:ולעניין אחר:
זכור אני שהיה איזה עניין עם עיכוב קבורתו.
מי זוכר מה היה?

יתכן שכבודו מחליף בטעות ברי"י ויינברג ?

שי אבי דוד · הודעהעל ידי **שי אבי דוד** » ו' יוני 01, 2012 4:24 pm

הקראתי לרב ברניקר שליט"א (חתנו של הרב גוסטמן) את הציטוט המופיע לעיל. בקשתי לשאול האם הדברים שפורסמו בשם חמיו נכונים?
ענה לי הרב כך: א. הוא עבד הרבה בשביל שבני הישיבה יקבלו פטור. שנית, מה שהיה אומר בישיבה תמיד - אם היה בחור שלא היה לומד, היה שואל אותו: 'בשביל מה אתה נשאר בישיבה? תלך לצבא'. וביקש לוודא שאכן שמעתי את הדברים שאמר)!
לעצם הענין. ד"ר פינגולד כבר לא נמצא בחיים כמה שנים. אי אפשר לי לומר אם זה כן נכון או לא נכון. אבל הבנים שלו כנראה התכוונו ללכת לצבא, הוא בעצמו היה חובש כיפה סרוגה, תלמיד של הרב סולוביציק. ממילא צריך לענות לכל בנאדם לפי המצב שלו. אם הסיפור עם כל הפרטים האלה נכונים, איני יכול לומר כן או לא. הסיפור כבר נדפס כמה פעמים. אינני אומר שהמעשה היה או לא היה, צריך להבין מי היו הילדים שלו.
מסקנת הדברים לעניות דעתי: אם תורה אין כאן, חכמה יש כאן. הרב גוסטמן היטיב להבין ולהכיר את העומד לפניו. זיהה את נתוני המקרה, ופעל בהתאם. אם כבר בניו של הד"ר מתכוונים ללכת לצבא, ואין בכוונתם לגדול בתורה (כפי שהשתמע מדברי החתן), מדוע לא יתמוך בצעד שהם כבר בין כך מתכוונים לעשות?! הרי לנו גדול בישראל תלמיד חכם וגאון מופלג, היודע להלך נגד רוחו של כל אחד.
אגב, יש בנותן טעם לצרף לכאן דוגמה מעין זו על ראש ישיבה ידוע בבני ברק בדור הקודם, בשם הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, על אודותיו מסופר (שמעתי באוזניי מאחד מתלמידיו): כי עלה פעם למונית ביום ה' באייר שחל בו יום העצמאות של מדינת ישראל, אמר לו נהג המונית: 'חג שמח'. השיב לו הרב: 'אם חג אצלך היום, שיהיה לך שמח'.
אגב, דעתו של הרב שך בענין הליכה לצבא ביחס לאותם שאינם לומדים, עולה בקנה אחד עם דעתו של הרב גוסטמן. והדברים ידועים.
אני מקווה, מצפה, מייחל ומשתוקק שיגיעו הדברים עד למקלדתו של הרב מלמד שליט"א ויפרסמם ברבים. ובא לציון גואל.

בברכה המשולשת

שאלתי את בנו של ד"ר שמחה צבי פיינגולד ז"ל, הרב יעקב פיינגולד שליט"א (היה שנים רבות אברך בישיבת שבי חברון, ומזה מספר שנים ר"מ בישיבה באיתמר), והוא אישר את פרטי הסיפור. הוא ספר לי שאביו שאל את הגאון זצ"ל בקליניקה של הד"ר (הוא היה רופא השיניים שלו) והוא השיב לו כאמור בסיפור. כששב ד"ר פיינגולד לביתו, הוא ספר את הסיפור לבנו בהתרגשות רבה.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' יוני 03, 2012 1:14 pm

יישר כח ברכה משולשת,
אודה לך אם תוכל להעביר אלי מייל של אותו בן, הרב יעקב פיינגולד. יישר כח.

שי אבי דוד,
מה הבעיה לכתוב אל הרב מלמד, אולי באמת יפרסם.
ושאלה אליך, כתבת: "הוא עבד הרבה בשביל שבני הישיבה יקבלו פטור".
מה הכוונה עבד הרבה? חשבתי שבסך הכל צריך לחתום לכל בחור שתורתו אומנותו, הכוונה שעבד שיקבלו פטור ולא דחיה?
ועוד בקשה, אם תוכל להראות לרב ברניקר גם את הציטוט הבא שהוא מעניין:
"שאלוהו: איך הרב בוחר את מי להושיב במזרח? הרב הבין שכוונת השאלה מדוע הושיב במזרח הישיבה פרופסורים שאינם רבנים, והשיב: "פה בארץ ישראל צריכים לדאוג למלכות, ואלו אנשים שמסמלים את המלכות".
האם הוא יכול לאשר את זה? זה קצת נשמע כמו שיטת מרכז הרב לכאורה.

ושאלה אגבית, למה שי ולא ישי?

תודה רבה ויום טוב.

כלבאשבוע · הודעהעל ידי **כלבאשבוע** » ו' יוני 08, 2012 5:27 pm

שמעתי איזה סיפור מעניין שהיה בינו לבין הסטייפלער.
שכשנפגש עם הסטייפלר לראשונה, הסטייפלער חשב שהוא בנו של "הדיין מוילנא" ושאלו אם אביו נרצח בשואה...

אשמח אם מישהו יודע את פרטי הסיפור באופן מדוייק יותר.

כמו כן היה מרבה לדבר בלימוד עם הגר"ח צימרמן זצ"ל.

עמקן · הודעהעל ידי **עמקן** » ו' יוני 08, 2012 6:03 pm

שמעתי הסיפור עם הגאון מטשעבין ששאל אותו אם הוא נכדו של הדיין מולינא. [הוא הכיר אותו ממה ששלח שאלה פעם לר' חיים עוזר ורח"ע העביר השאלה לר' גוסטמן.]

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' יוני 10, 2012 9:50 am

לפני שנה היתה כתבה עליו בעיתון קהילה

אנסה להעלות דף אחד ששלח אלי יהודי יקר הי"ו,
אני מקוה שזה יצא קריא

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' יוני 10, 2012 12:54 pm

יצא בסדר, אני אעלה עוד עמוד, זה אמנם לא לפי הסדר

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' יוני 17, 2012 1:30 pm

מחר , כ"ח סיון הוא היאהרצייט של הרב זצ"ל
שלח אלי הרב בירנבוים שהוזכר כאן באשכול, קובץ לזכרו

אני לא מצליח לצרף קובף וורד אז אעשה קופי פייסט לדבריו:

בס"ד לקראת כ"ח בסיון תשע"ב יום הזיכרון למו"ר הרב גוסטמאן זצ"ל

לתלמידינו וכל ידידינו שלום רב!

כ"ח בסיון הוא יום הזיכרון למו"ר הרב גוסטמאן זצ"ל גאון הדור הקודם, שזכיתי ללמוד מתורתו וממידותיו, והזכרתי אותו לא פעם בדברי.
אפתח דווקא בדבר הלכה משמו המשקף את אופי פסיקתו: הוא חפש דרכים להקל בהלכה, והיה איתן בפסיקתו.
מצאתי מאמר הלכתי הדן בבעיה כאובה ומעשית של הקפאת זרע לצורך קיום מצוות פריה ורביה. את המאמר כתב הרב משה ביתן חבר לשכת הרבנות בחולון.
הוא מספר בין השאר:
וכעת, אספר לכב' העורך שליט"א, שבשנת תשמ"ז הוזמנתי אל הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א לישיבת "חזון עובדיה" בירושלים. ובהגיעי אליו, פתח את ספרי "באר משה" (ח"א עמ' ק"י), שבו הבאתי את דעת הרמ"א (אבה"ע סימן כ"ה ס"ב), שאם מוציא זרע באקראי ואינו רגיל בכך יש מקילים ומתירים. ומיד ביקש ממני הגר"ע יוסף שליט"א, שבעת שאוציא את המהדורה הבאה של הספר אמחק את דעת הרמ"א, כיון שכבר כתב מרן הבית יוסף, בהגהות בדק הבית, "ואלו היה רואה מ"ש הזוהר בעונש המוציא זרע לבטלה כי הוא גדול משאר העבירות שבתורה לא היה כותב זה שכתב" עכ"ל.

העורך הרב ד"ר הלפרין מביא הערותיו לנושא הנדון, ובין השאר כותב:
הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנה בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה. לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, ולא רק בדיעבד .
הרב הלפרין מוסיף ומעיר: בשנת תשל"ח, אור ליום ג' דחוה"מ פסח, שאלתי את הגרי"ז גוסטמאן שאלה רפואית הלכתית בשם זוג שומר מצוות. התשובה ההלכתית היתה תלויה בשאלה מהו מקורו של איסור ההשחתה. הרב גוסטמאן זצ"ל הורה להתיר את הפעולה שהיו לה השלכות עתידיות לגבי אפשרות קיום פ"ו. כעבור שבועיים קרא לי הרב גוסטמאן ובקש ממני לחזור לבני הזוג, להסיר מהם דאגה ולומר להם שההיתר הוא לכתחילה ולא בדיעבד. על בקשה זו חזר הרב גוסטמאן שוב כעבור זמן.
לעומתו הרב משה פיינשטיין, גדול הפוסקים בארה"ב בשלש הדורות האחרונים, פסק שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה , שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.

ברצוני להעיר, כי בכל שנה היה הרב נוסע לכחודש לארצות הברית, והחליף את ר' משה פינשטיין כפוסק מרכזי. אני גם זוכר שיחות טלפון של ר' משה פינשטיין , לטלפון הציבורי של הישיבה, והוא היה מתייעץ לא פעם עם הרב. משנפטרה אשתו הרבנית- פסק מלסוע. הוא הסביר שנסע בעצם בשבילה, וכעת אין סיבה לעזוב את הארץ. יחסו אליה היה מיוחד מאד- הוא גידל וורדים בגינה מדין הכרת הטוב על השיחים שהצילו אותו בזמן השואה, טיפח אותם וקטף פרחים לאשתו. וגם כאן, משנפטרה פסק מלעבוד בגינה. מצאתי, באתר חרדי סיפור זה המשלים את סיפורנו:
אחד הענקים שפלשו לדורנו הנהנתן, והביאו אל אווירת-הבמבה שלנו מחדר משכיתו של נשיא ישראל, מרן רבי חיים עוזר וגוריו, היה מרן הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל. זכיתי להכיר אותו מקרוב, נר אלוקים טרם יכבה, בישיבת ר'מיילס ברחביה, כשחייו כבר הפכו לשעיטה אדירה, חסרת-מעצור לפסגות קדושת התורה.
במלאת השלושים לפטירתו, פרסמתי מוסף רחב-יריעה על אישיותו המדהימה. במהלך הכתיבה נועדתי עם תלמיד ותיק שלו, והוא סיפר לי בין היתר, שלאחר מותה של רעייתו נותר הרב גוסטמן, הארי-החי, כבוי. שבר כלי.כשהוא הבחין שאני כותב את המשפט הנ"ל, הפסיק אותי בזעזוע.
"אל תכתוב. חלילה! הצבור לא צריך לדעת!"
"פשיטא". אני מרגיע ומאיר לו פנים. "מעצמי אני מבין. אדם גדול אמור להיות אדיש עם פטירת רעייתו".
לא רק שפרסמתי את העובדה, אלא שפרסמתי גם על העובדה העלובה הזו מאמר לעצמו.
צריך גם לדעת רקע. מרן הרב גוסטמן זצוק"ל, מחברי בית-דינו של נשיא ישראל רבי חיים עוזר מווילנה, היה בשנות המלחמה פרטיזן. היה גם גאה על כך שנזדמן לו לחנוק במו ידיו הקדושות איש גסטפו. במשך חודשים הסתתר עם רעייתו בבור חשוך.
הוא סיפר לי פעם, שבחשכת הבור ההוא הספיק לגרוס שלושים פעם את סוגיותיה של זבחים...
תקופת הבור החשוכה-המאירה הזו, חיברה בינו לרעייתו הרבנית ע"ה באופן נדיר. כשעלה לירושלים, והגיע אל המנוחה והנחלה – גידל וטיפח גינה, על מנת לקטוף ולהעניק לה במו ידיו פרחים מעמלו בערבי שבתות.
ניסתי לפרסם את העובדה המקסימה על הגינה הפרטית של מרן הרב גוסטמאן בשתי פרסומים חרדיים, והם הגיבו באי-נוחות. בחדרי חרדים- כותב הרב יעקב פרידמן

סח לי בשעתו הרב גוסטמאן, שהיה גר בשניפישוק שבווילנה:
המעשה היה ב-13 ביולי 1941, במוצאי שבת, ערב שבעה עשר בתמוז, שחל כנדחה בראשון בשבוע. בשתים עשרה בלילה התקרבה מכונית לחצר; מתוכה יצאו 3 גרמנים וליטאי אחד. התחילו הגרמנים מכים אותו על ראשו. למה תכוני? - שאל. - יען כי רב הנך; בבית קם שאון; עלה בידו להיחלץ מידיהם, לברוח לחצר ולהסתתר שם בין שיחי תפוחי-האדמה הצפופים.
למחרת נודע לו, כי בו ביום עברו הגרמנים ורשימה בידם, על פני דירותיהם של כל הרבנים בעיר, מדירה לדירה, וכל מי שנמצא בביתו נלקח אתם.
"יום הרבנים" - כך נקרא היום ההוא אחר-כך. ד"ר דבורד'צקי
הרב היה מתחשב ומתעניין גם בפרטים שאינם קשורים ללימוד תורה ותמיד סייע בעצותיו הנבונות. הוא אמר שאם היה מתעסק בענייני מסחר הוא היה מצליח מאד, אך את כל חכמתו השקיע בתורה בלבד. ואכן, היה בעל חוש מסחרי מפותח מאד- הוא רכש את מבנה הישיבה ברחביה בעיסקה מוצלחת מאד, והוא התכוון בכך להקים ישיבה במרכז האריסטוקרטיה הירושלמית, כדי שאנשי מדע יבואו אליו.
ואכן לא מעט פרופסורים (כמו פרופ.אומן , פרופ. אלון ועוד) באו לישיבה לתפילות והוא כבדם כבוד רב, כיון שראה בהם חלק מהמלוכה. הוא גם ייחס חשיבות רבה לעובדה שהישיבה שוכנת בפינת הרחובות אבן עזרא ורמב"ן, ובכל יום היה צועד עם אשתו בסימטת הראב"ד הסמוכה. הוא אמר כי ביזו את הראב"ד בירושלים, בכך שנתנו לו סימטה קטנה, ולכן מצא לנכון חשיבות לצעוד דווקא בסימטה זו מדי יום...
אסיים בסיפור ששמעתי, ומעיד על החשיבות שייחס לפסקיו:
סיפר הרב הדרי ראש ישיבת "הכותל" שביום ראש השנה בבוקר הוא פוגש שני תלמידים נושאים תיק, ומבקשים ממנו להתקבל לישיבה. הוא התפלא מאד- איזה תלמיד מחפש ישיבה באמצע ראש השנה??
סיפרו לו התלמידים כי למדו בישיבת "נצח ישראל" של הרב גוסטמאן, וכדרכו, הוא דאג להם למשפחות מרחביה שיארחו אותם בחג. התלמידים חששו לכשרות הבתים (שלא היו חרדים) והחליטו להישאר בישיבה ולאכול לבדם. הרב שמע קולות (שהרי גר בעליית הגג של הישיבה) וירד וראה אותם בסעודתם. הם סיפרו לו מדוע הם לא הלכו. תגובתו של הרב היתה חדה וברורה- אם אינכם סומכים על הכשרות של "ראש הישיבה" אין לכם מקום בישיבתו, והוא גירשם מהישיבה עוד באותו הלילה!
וסיפור נוסף שמצאתי ביום הזכרון תחת הכותרת "הרב והפרופסור":
לפני שנים רבות, כשעדיין הייתי בחור ישיבה צעיר, הייתה לי הזכות ללמוד אצל אחד מגדולי הרבנים בדור הקודם. שמו היה הרב ישראל זאב גוסטמן, אשר כפי הנראה היה אחד מגדולי רבני המאה ה-20, וללא ספק, גדול הרבנים ה"בלתי מוכרים". למרות שהוא הקפיד להתרחק מאורות הזרקורים ולכן היה בלתי מוכר לציבור הכללי, הוא היה מוכר היטב ללומדי התורה הרציניים.
הזינוק המטאורי שלו מילד פלא אל תפקידו הנכבד כדיין בבית דינו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי, בערך בגיל 20, הוא חומר טוב לסיפורי אגדות – ובכל זאת, עובדה. שנים רבות אחר כך, שמעתי את הנוסח האישי והצנוע של הרב גוסטמן לאירועים שהובילו למינוי זה: רעיון ייחודי (ומבריק) אותו שיתף עם חבריו ללימודים, הוצג אחר כך בפני הרב חיים עוזר שהגיע לביקור. הרב הזמין את התלמיד הצעיר לחזור בפניו על הרעיון, במשרדו שבוילנא. הרב גוסטמן לא ידע שהרעיון שלו נגע במחלוקת בין הדיינים בבית דינו של הרב חיים עוזר, בתיק מורכב בו עסקו – ואפשר לאישה להינשא שוב.
אחד הדיינים שדן באותו מקרה, הרב מאיר באסין, בירר על הבחור, ותוך זמן קצר אירס אותו לבתו שרה. הרב באסין נפטר עוד לפני החתונה, והרב גוסטמן נאלץ למלא את מקומו כרבה של שפיניפישוק וכדיין בבית הדין. למרות שהרב גוסטמן טען שהוא בסך הכל היה "במקום הנכון ובזמן הנכון", ברור שהרב באסין והרב חיים עוזר הבחינו בגדולתו.
למרות שנראה כאילו צפויה לו קריירה ארוכה בפרברי וילנא, החיים היהודים בוילנא ומחוצה לה נגדעו במלחמת העולם השנייה. הרב גוסטמן הצליח להימלט, אם כי לא בלי פגע. הוא התחבא בין גוויות; הוא התחבא במערות; הוא התחבא בדיר חזירים... ואיכשהו ניצל.
בשבילי, הרב גוסטמן היה קשר-חי לעולם היהודי שהושמד על ידי הנאצים. מעולם לא הייתי צריך לתהות כיצד נראה רב בוילנא שלפני המלחמה, משום שהרב גוסטמן היה אתי 35 שנים אחרי המלחמה. הרב גוסטמן עמד בראש ישיבה קטנה בשכונת רחביה הירושלמית, וששה ימים בשבוע היה מלמד קבוצה קטנה של תלמידים נאמנים. אולם בימי חמישי בצהריים, היכל הישיבה היה מתמלא כולו: רבנים, אנשי רוח, דיינים, שופטים ומגוון של פרופסורים היו מצטרפים לתלמידים, יחד עם כל מי שחשקה נפשו בשיעור עמוק בגמרא, שנתן להם טעימה ממה שכמעט והושמד. וכשהרב גוסטמן היה מוסר שיעור, וילנא שוב הייתה חיה ותוססת.
אחד ממשתתפי השיעור הקבועים היה פרופסור מהאוניברסיטה העברית, ישראל אומן (זוכה פרס הנובל). פרופסור אומן היה תלמיד ישיבה מבריק לשעבר, שהחליט לפתוח בקריירה אקדמית, והכניס למערכת השבועית שלו את שיעורו של הרב גוסטמן, יחד עם תלמידים מפורסמים יותר או פחות מרחביה וירושלים.
הרב סקר את שורות הקברים של החיילים, ואמר: "כולם קדושים"
הייתה זאת שנת 1982, וישראל שוב הייתה במלחמה. חיילים גויסו, ויחידות המילואים הופעלו. בין המגויסים היה גם חייל מילואים, סטודנט שהתפרנס מהוראה, בשם שלמה אומן - בנו של ישראל אומן. בערב י"ט בסיוון, בקרב קשה במיוחד, שלמה נהרג.
הרב גוסטמן גייס את הישיבה שלו: כל תלמידיו הצטרפו לקיים עמו את מצוות לווית המת. בבית הקברות, הרב גוסטמן היה נסער: הוא סקר את שורות הקברים של הצעירים - החיילים שנהרגו בהגנה על הארץ. בדרך חזרה מבית הקברות פנה הרב גוסטמן לאדם שנסע איתו, ואמר: "כולם קדושים". נוסע נוסף שאל את הרב: "אפילו החיילים החילוניים?" והרב גוסטמן ענה: "כל אחד ואחד מהם". אחר כך הוא פנה אל הנהג ואמר, "קח אותי לביתו של פרופסור אומן".
המשפחה חזרה זה עתה מבית הקברות והייתה צריכה להתחיל את השבעה – שבוע האבלות על הבן, האח הבעל והאב (שלמה היה נשוי ואב לילד אחד. אלמנתו, שלומית, ילדה את בתם השנייה זמן קצר אחרי שהוא נהרג).
הרב גוסטמן נכנס וביקש לשבת ליד הפרופסור אומן, שאמר: "הרב, אני כל כך מעריך שבאת לבית הקברות, אבל עכשיו הרב ודאי צריך לחזור לישיבה." הרב גוסטמן השיב, תחילה ביידיש ואחר כך בעברית, כדי שכל הנוכחים יבינו:
"אני בטוח שאתה לא יודע, אבל היה לי בן בשם מאיר. הוא היה ילד מקסים. הוא נלקח מתוך ידיי ונרצח. אני נמלטתי. מאוחר יותר מכרתי את נעליו של בני כדי שיהיה לנו מה לאכול, אבל לא הייתי מסוגל לאכול את האוכל הזה – אז נתתי אותו לאחרים. מאיר שלי קדוש, הוא וכל ששת המיליונים שנהרגו קדושים."
ואז הוסיף הרב: "אני אספר לך מה קורה עכשיו בעולם האמת, בגן עדן. מאיר שלי מצרף את שלמה שלך למניין ואומר לו, 'אני נהרגתי בגלל שאני יהודי – אבל לא יכולתי להציל אחרים. אבל אתה, שלמה, אתה נהרגת בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל.' מאיר שלי קדוש – אבל שלמה שלך הוא שליח ציבור – חזן במניין השמימי הקדוש".
הרב גוסטמן המשיך: "מעולם לא הייתה לי הזדמנות לשבת שבעה על מאיר שלי; תן לי לשבת כאן איתך רק עוד קצת."
פרופסור אומן השיב, "חשבתי שלעולם לא אוכל להתנחם, אבל הרב, ניחמת אותי."
הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט בחייו. הוא מצא נחמה בתלמידיו, בבתו ובנכדיו, ובכל ילד יהודי. הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה ובריקוד. רב שנקרה בדרכו באחת השנים, שאל את הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו בילוי חסר תוכן. הרב גוסטמן הסביר: "אנחנו, שראינו דור של ילדים מת, נהנים לראות דור של ילדים ששרים ורוקדים ברחובות."
"אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי"
אחד התלמידים הפציר פעם ברב גוסטמן לחלוק את זיכרונותיו מהגטו והמלחמה בצורה יותר פומבית ולעתים קרובות יותר. הוא ביקש ממנו לספר לאנשים על בנו ועל הנעליים שלו, והרב השיב לו: "אני לא יכול, אבל אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי. אני רואה אותן כל לילה לפני שאני נרדם".
בכ"ח בסיוון תשנ"א (1991), נפטר הרב גוסטמן. אלפים צעדו ברחובות ירושלים וליוו אותו במסעו האחרון. ובליל כ"ט בסיוון, 9 שנים אחרי ששלמה אומן נפל במלחמה, נקבר גוסטמן בהר הזיתים. ואני מאמין שכאשר הוא נכנס לגן-עדן הוא התאחד עם אשתו, רבותיו ובנו האהוב מאיר. אני בטוח גם ששלמה אומן וכל שאר החיילים הקדושים שנהרגו בהגנה על העם והארץ, הגיעו לקבל את פניו של הרב המיוחד.
ב-10 בדצמבר 2005, זכה פרופסור ישראל אומן בפרס נובל בכלכלה. ואני בטוח שהוא נשא עמו לשטוקהולם את זכרם של אשתו אסתר ובנו שלמה. ויש לי הרגשה שהוא נשא גם את זכרו של רבו, הרב גוסטמן.
יהי רצון מלפני אלוקים שעם ישראל יקדש את שמו בחיי קדושה ויהיה אור לגויים – ויהי רצון שלא ייקראו עוד ילדים, חיילים ותלמידים למניין הקדוש בגן עדן.
בשולי הדברים
בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן, הלכתי בשכונת מאה שערים/גאולה בירושלים עם אשתי ובני הבכור שישב בעגלה. היה זה יום ששי בבוקר, וכשראינו את ראש הישיבה, בירכנו אותו בשלום, איחלנו לו "שבת שלום", ואז עשיתי דבר שאני כמעט ולא עושה: ביקשתי ממנו לברך את בני. הרב גוסטמן הביט בפעוט, חייך ואמר: "יהי רצון שהוא יהיה ילד כמו כל הילדים".
בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או תלמיד חכם, אבל לא, הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו כל הילדים".
שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו. הוא בירך את הילד בילדות נורמאלית, שיהיו לו חיים נורמאליים, שתהיה לו בריאות... במבט לאחור, אני מבין איזו ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן, ומדוע.
לאחר שנים רבות, הבן הזה - מתתיהו, ובננו השני- הלל, שירתו ביחידות קרביות בצה"ל. אמיצים, חזקים ואידיאליסטים – חיילים נפלאים ויהודים נפלאים. ואני מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו חיים נורמאליים – "כמו כל הילדים".
נמצא באתר: http://www.aish.co.il/h/imd/91258489.html

ניתן להאריך בסיפורים והבאנו אך מעט ל"דור אשר לא ידע את יוסף...."
ואני מודה להקב"ה שזיכני ללמוד בישיבתו וללמוד מאורחותיו.

יהי זכרו ברוך!
שמואל

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' יוני 17, 2012 2:45 pm

מתפעל כתב:הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט בחייו. הוא מצא נחמה בתלמידיו, בבתו ובנכדיו, ובכל ילד יהודי. הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה ובריקוד. רב שנקרה בדרכו באחת השנים, שאל את הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו בילוי חסר תוכן. הרב גוסטמן הסביר: "אנחנו, שראינו דור של ילדים מת, נהנים לראות דור של ילדים ששרים ורוקדים ברחובות."
"
בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן, הלכתי בשכונת מאה שערים/גאולה בירושלים עם אשתי ובני הבכור שישב בעגלה. היה זה יום ששי בבוקר, וכשראינו את ראש הישיבה, בירכנו אותו בשלום, איחלנו לו "שבת שלום", ואז עשיתי דבר שאני כמעט ולא עושה: ביקשתי ממנו לברך את בני. הרב גוסטמן הביט בפעוט, חייך ואמר: "יהי רצון שהוא יהיה ילד כמו כל הילדים".
בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או תלמיד חכם, אבל לא, הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו כל הילדים".
שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו. הוא בירך את הילד בילדות נורמאלית, שיהיו לו חיים נורמאליים, שתהיה לו בריאות... במבט לאחור, אני מבין איזו ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן, ומדוע.
לאחר שנים רבות, הבן הזה - מתתיהו, ובננו השני- הלל, שירתו ביחידות קרביות בצה"ל. אמיצים, חזקים ואידיאליסטים – חיילים נפלאים ויהודים נפלאים. ואני מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו חיים נורמאליים – "כמו כל הילדים".

על הסיפור הראשון :
הכוונה לתלהוכה של חב"ד?
על הסיפור השני:
לכאורה הרי המקור הוא תפילתה של חנה בברכות שלא יהיה ארוך ולא קצר וכו' עיי"ש.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' יוני 17, 2012 3:50 pm

צh33 כתב:
מתפעל כתב:הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט בחייו. הוא מצא נחמה בתלמידיו, בבתו ובנכדיו, ובכל ילד יהודי. הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה ובריקוד. רב שנקרה בדרכו באחת השנים, שאל את הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו בילוי חסר תוכן. הרב גוסטמן הסביר: "אנחנו, שראינו דור של ילדים מת, נהנים לראות דור של ילדים ששרים ורוקדים ברחובות."
"
בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן, הלכתי בשכונת מאה שערים/גאולה בירושלים עם אשתי ובני הבכור שישב בעגלה. היה זה יום ששי בבוקר, וכשראינו את ראש הישיבה, בירכנו אותו בשלום, איחלנו לו "שבת שלום", ואז עשיתי דבר שאני כמעט ולא עושה: ביקשתי ממנו לברך את בני. הרב גוסטמן הביט בפעוט, חייך ואמר: "יהי רצון שהוא יהיה ילד כמו כל הילדים".
בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או תלמיד חכם, אבל לא, הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו כל הילדים".
שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו. הוא בירך את הילד בילדות נורמאלית, שיהיו לו חיים נורמאליים, שתהיה לו בריאות... במבט לאחור, אני מבין איזו ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן, ומדוע.
לאחר שנים רבות, הבן הזה - מתתיהו, ובננו השני- הלל, שירתו ביחידות קרביות בצה"ל. אמיצים, חזקים ואידיאליסטים – חיילים נפלאים ויהודים נפלאים. ואני מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו חיים נורמאליים – "כמו כל הילדים".

על הסיפור הראשון :
הכוונה לתלהוכה של חב"ד?
על הסיפור השני:
לכאורה הרי המקור הוא תפילתה של חנה בברכות שלא יהיה ארוך ולא קצר וכו' עיי"ש.

לגבי שאלתך הראשונה - לא. כבר נכתב על כך כאן (ונמחק?). מדובר על תהלוכה שלא בהכרח היתה צנועה, כך הובא שם.
לגבי הסיפור השני, הרי שם מובא שתפילתה של חנה לא התקבלה. כלום ידוע לך על ילד שנגמל וקיפח את הכהן הגדול (גדול הדור?) בהלכה?!

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' יוני 17, 2012 5:30 pm

א. זכרתי מה שהיה כתוב. שאלתי היתה האם באותו מעשה עסקינן או דתרתי הוו. ומכ"מ כנראה שנעניתי על שאלתי.
ב. מה ההוכחה מזה שתפילה לא התקבלה?!

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' יוני 17, 2012 6:50 pm

צh33 כתב:מה ההוכחה מזה שתפילה לא התקבלה?!

שיש על מה להתפלא בתפילה זו.
(אע"פ שכלל לא כיוונתי ל'הוכחה' או משהו מעין זה).

כלבאשבוע · הודעהעל ידי **כלבאשבוע** » ב' יוני 18, 2012 2:08 am

לרגל היארצייט כתבה מעיתון 'יתד נאמן' יום אחר פטירתו.
(לצערי המשך העיתון חסר לי.)

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' יוני 18, 2012 8:33 am

מענין, יש סיפור דומה על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שראה פעם תהלוכה של ילדים חילוניים עם דגלי ישראל בידיהם והמלווה שלו ראה את ר' חיים ממלמל משהו בשפתיו. הסתקרן לדעת מה אומר הרב והקריב אוזנו ושמע שאומר: 'יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם'.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ד' יוני 20, 2012 2:15 pm

לגבי הסיפור על הרב גוסטאמן וניחומי פרופ' אומן, ישנן כמה גרסאות (ואף הרב חיים סבתו שילבו בתוך ספרו 'כעפעפי שחר'), ואלידע בר שאול פרסם לפני כמה שנים מאמר ובו גרסה של הסיפור, שלטענתו אימת אותה עם פרופ' אומן (למיטב זיכרוני, הכתבה התפרסמה כמה שבועות לפני זכייתו בפרס נובל).

הגיונות · הודעהעל ידי **הגיונות** » ג' אוגוסט 22, 2017 10:19 pm

למאי_נמ? כתב:לגבי הסיפור על הרב גוסטאמן וניחומי פרופ' אומן, ישנן כמה גרסאות (ואף הרב חיים סבתו שילבו בתוך ספרו 'כעפעפי שחר'), ואלידע בר שאול פרסם לפני כמה שנים מאמר ובו גרסה של הסיפור, שלטענתו אימת אותה עם פרופ' אומן (למיטב זיכרוני, הכתבה התפרסמה כמה שבועות לפני זכייתו בפרס נובל).

גם בקובץ שכתב הרב אוריאל בנר על הרב גוסטמן מופיע סיפור ניחומי פרופ' אומן בצורה שונה, ע"פ ראיון שרך ד"ר שלם (ושם הוסיף שכך ניחם גם את בן ציון גאבורין, חברו מגרונדא, על מות בנו אבנר במלחמת יום כיפור).

פורום אוצר החכמה

מי מחובר