המנחת חינוך אינו מביא את רעק"א

[תיקו]

שמעתי שהמנ"ח אינו מביא את הגרעק"א בשמו [ומזכירו כמ"פ שלא בשמו] מקפידא על פרשת סאלאוויטא.
האם יש אמת בדבר?

[הוגה]

מתקליטור התורני די בי אס:

מנחת חינוך - מצוה רנא - אות ז
וראיתי בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קל"ט מביא בשם חותנו הגאון החסיד ר"ע איגר, שהעיר לפי זה אם אין לו אלא שיעור פאות

[תיקו]

ועדיין חידוש הוא שבכל הספר לא מצא להזכירו חוץ מבשם חתנו החת"ס.

[איש אשכולות]

ועדיין חידוש הוא שבכל הספר לא מצא להזכירו חוץ מבשם חתנו החת"ס.

לא היה לו שו"ת רעק"א.
אה... כמה פשוט. אפשר לשלוח את דמיונות קפידת סלאוויטה למגירה של כל הדמיונות מהסוג הזה.

[מאיר סובל]

מקובלני מבית אבי אבא שהמנחת חינוך לא מביא את הגר"א מטעמים עקרוניים, ולכן היו מגדולי ליטא שלא החזיקו מנחת חינוך בבית.

[פרץ מוצקין]

מקובלני מבית אבי אבא שהמנחת חינוך לא מביא את הגר"א מטעמים עקרוניים, ולכן היו מגדולי ליטא שלא החזיקו מנחת חינוך בבית.

עוד שטות. חיפוש קל ובלתי מושלם העלה את התוצאות האלה:

1. מנחת חינוך מצוה קמא אות א
ט"ז ממעה"ק מ"מ כשר לקרבן א"כ יוצא ידי חגיגה או בנדר שלמים סתם ודוקא בנודר כבש או איל לא יצא או לר"י מטעם דהוא ברי' בפ"ע ואינו לא כבש ולא איל או לבר פדא דהוא ס' כבש או איל או ברי' ע"ש אבל שלמים אם רוצה מנדר או מנדב פלגס או שלמי חובה אם רוצה מביא פלגס דכשר לקרבן. וע' לקמן הבאתי בשם הגאון ר"א מווילנא דפי' במשנה דפ"ק דפרה דר' ישמעאל קורא אותו פרכדיגמא ופוסל אותו לקרבן אבל לית הלכתא כוותי' דר"י עמ"ש לקמן. והנה המקריב את הפלגס מביא נסכי איל לר"י הוא גזה"כ או לאיל לרבות הפלגס ולב"פ מייתי נסכי איל ומתנה אם הוא כבש המותר לנדבה עי' בחולין וע' ר"מ פט"ז וע' לח"מ עכ"פ אם צריך
2. מנחת חינוך מצוה קסא אות א
טמאה כיון דהאחרון נטמא במשא וכן כ' קודם לזה ומביא ראיה מרש"י נדה נ"ד ותמהני עליו איך לא שת לבו דהר"מ והר"ש חולקים ע"ז וראייתם מספרא ומתוס' ומשנה דזבים ודברי רש"י אפשר ליישב עכ"פ ראוים ראשונים הנ"ל לסמוך עליהם בכתמים דרבנן. וצ"ע עליו דהעלים עין מהם. וראיתי בהגהות שלי מכבר הבאתי בשם הגאון מוהר"א ווילנא דעתו דגם הבגדים אינם טמאין בחיבורין רק הבגד הנוגע בגוף ולא שאר הבגדים דלא כהרא"ש ואין הספר א"ר ת"י כעת. וכמו שכזית בשר נבלה מטמא במגע ובמשא כך אמ"ה ומן הנבלה מטמאין במו"מ והוא שיש באבר בשר גידים ועצמות והאברים אין להם שיעור אפי' אבר כ"ש מטמא. מוח הרי הוא כבשר. דם הנבלה
3. מנחת חינוך מצוה קעז אות ה
הרבה ולא הכניס לבית רובה רק גע"ג מכל מקום נטמא הטלית כולה ואם אין בהטלית רק גע"ג ונכנס רובה של גע"ג דעת המ"ל דג"כ טמא דלא גרע משאר הכלים מכיון שנכנס רובו טמא רק גבי טלית אפילו לא נכנס רובו מכל מקום טמא בגע"ג אבל ברובא טמא אף על פי שלא נכנסה גע"ג וסברתו נוטה לזה מ"מ הניח ד"ז בצ"ע. אבל הגאון מהר"א ווילנא סוף נגעים כ' בפשיטות ברוב מבגד גע"ג נטמא כל הבגד. וכל המציל בצמיד פתיל באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כגון כ"ח או כלי גללים וכלי אבנים אע"פ שלא היתה עליהם צמיד פתיל רק מכוסה והיו בתוכם כלים ואוכלים ומשקים אין מקבלין טומאה מהבית וכל המציל באוהל המת מכוסה טהור בבית
4. מנחת חינוך מצוה רפ אות י
בח"ז דל"ד תרומה אלא ה"ה שאר איסורים כגון חדש או ערל' כיון דמבואר בש"ס דבטלה דעתו והוי שלכד"א אבל האיסורים שחייבים עליהם אף שלכד"א כגון כה"כ בודאי חייבים אף אם גחין ואכל כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י. והנה במ"ש לעיל הפלוגתא אי הפרשת התשלומין מקדשתו או נתינתו לכהן מצאתי בס' שנות אליהו להגאון מווילנא פ"ו דתרומות מ"א מביא ג"כ ברייתא זו וגרס ג"כ דרבי סובר דנתינתו מקדשתו וראב"ש סובר הפרשתו מקדשתו אם כן נראה דהלכה כרבי מחבירו ולכאורה אם נאמר דהפרשה אינו מקדש התשלומין א"כ א"י מאי הדין המבואר במס' הנ"ל ובר"מ פ"י הט"ז דאם בת ישראל אכלה תרומה בשוגג ואח"ז נשאת לכהן
5. מנחת חינוך מצוה רצט אות א
גדול יצא. אך אם הוא ברי' לא יצא עיין לעיל גבי פלגס ובקרבנות צבור ל"ש דין עגל כי ליכא עגל בק"צ. ואם הביא זה הוא רק ספק דלמא כר"מ דיום א' חשוב שנה והוי פר אך הר"מ מסתם לה סתים בהאי דין דעגל בן י"ג חודש. וגם התוס' נראה דעתם דלא הוי כפלגס ואיני מבין כלל וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז. אח"כ ראיתי באליהו רבה להגאון מווילנא כת' פ"ק דפרה על המשנה וז"ל ר"ט קורהו פלגס דהיינו ס' כבש ס' איל הלכך האומר הרי עלי מן הכבש אינו מביאו שהוא ס' איל וכן האומר הרי עלי איל אינו מביאו דהוא ספק כבש אבל האומר הרי עלי או איל או כבש יכל להביא ממ"נ אם איל הוא יצא ואם כבש הוא יצא בן עזאי קורהו נוקד הוא לשון צאן שאינו נקרא

6. מנחת חינוך מצוה רכג אות ג
הוא הנושר בשעת בצירה ותיכף שבצר נראה דעניים מותרים תיכף ליטול אף אם בצר אשכול א' ונפל גרגרים דאין זה מוזכר במשנה ובפרט הפסוק כי תבצור לא תעולל נראה דוקא עוללות וגם הרהמ"ח לא הביא דין זה כאן רק לגבי עוללות וצע"ק ואפשר ד"ז איתא בירושלמי ואינו ת"י. אחר כתבי כל הנ"ל בא לידי בשאלה ספר שנות אליהו להגאון מוהר"א ווילנא. ועיינתי קצת וארשום איזה הערות. הנה כבר הבאתי לעיל בשם הר"מ דאם נטל עני מקצת פאה וזרק על השאר אף מה שנטל בהיתר מוציאין ממנו ועכ"מ בשם התוספתא פ"ב הח"י אין לו בה כלו' רמ"א קונסי' אותו ונוטלי' ממנו זו וזו וכ' הכ"מ בשם הר"ן שהר"מ הי' גורס שרמ"א וכול' ר"מ היא ובס' הנ"ל
* * * * * * * * * * * * * *

[מאיר סובל]

תודה פרץ!
אני אנסה לחזור עם המציאות הללו לדור הוותיק שאני מכיר, אולי יהיו חידושים.

[פרץ מוצקין]

מאיר, אנחנו לא מצפים לשום תשובה, רק פעם הבאה לפני שאתה מפריח פה צ'יזבטים תבדוק את עצמך קודם.
למה אני להגיד ציז'בטים? משום שכל הספרים מגדולי ליטא, שיצאו אחרי המנ"ח כולם מזכירים את המנ"ח בכבוד גדול.
אמור לי ספר אחד שהיה מתאים שיביא אותו, ולא מביאו, ואני לאכול קאסקעט שלי אכילה גסה. (ראיתי פעם על הגר"י פערלא בירור).

[הוגה]

בלי קשר לפרשה כל שהיא, אך ספרי הגרע"א נפוצו כבר בדורו על פני תבל,
כך שדוקא כן מעניין טעם העדרותו (כמעט) של רעק"א במנ"ח.

[איש_ספר]

רעק"א זה באמת מפליא מאד, אולי אפשר לומר שהרי המנ"ח כותב בהקדמתו שחיבר את הספר בנערותו (או שבנערותו התחיל, צריך לבדוק). ספרי רעק"א נדפסו לראשונה בתקצ"ט ואילך, ואולי בשנים האלה כבר השלים את חיבורו (שיצא שלושים שנה אחרי זה! בתרכ"ט)

[הוגה]

אולי אפשר לומר שהרי המנ"ח כותב בהקדמתו שחיבר את הספר בנערותו (או שבנערותו התחיל, צריך לבדוק). ספרי רעק"א נדפסו לראשונה בתקצ"ט ואילך, ואולי בשנים האלה כבר השלים את חיבורו (שיצא שלושים שנה אחרי זה! בתרכ"ט)

בעל המנ"ח נולד תקס"א, הדפיס ספרו בתרכ"ט (כאמור), נפטר תרל"ד.
בהקדמתו כותב, שמימי נעוריו החל להתעסק בספר החינוך, עד שברבות הימים בא לידי חיבור גדול.
בשנת תק"ץ י"ל חידושיו של רעק"א על המשניות, ובשנת תקצ"ה י"ל "דרוש וחידוש" ח"א, תקצ"ט ח"ב.

[איש_ספר]

בהקדמתו כותב, שמימי נעוריו החל להתעסק בספר החינוך, עד שברבות הימים בא לידי חיבור גדול.
בשנת תק"ץ י"ל חידושיו של רעק"א על המשניות, ובשנת תקצ"ה י"ל "דרוש וחידוש" ח"א, תקצ"ט ח"ב.

שיבוש בתוך שיבוש בתוך שיבוש.

ובשנת תקצ"ה י"ל "דרוש וחידוש" ח"א

על שער דרוש וחידוש כתוב שנת משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, רעק"א נפטר בתקצ"ח. דרו"ח נדפס בתקצ"ט!

תקצ"ט ח"ב.

החלק השני יצא בתרל"ח !

בשנת תק"ץ י"ל חידושיו של רעק"א על המשניות

על המשניות יצא לראשונה במשניות אלטונא תר"א !

[הוגה]

לגבי המשניות, כתבתי דברי על פי האמור כאן, אך עיון נוסף מגלה שבאמת נדפס לראשונה בתר"א.
ולגבי הדרוש וחידוש, כתבתי על פי כאן, אך למעשה צדק הרב אי"ס,
סוף דבר: לראשונה נדפס שו"ת של רעק"א בתקצ"ה, ואח"כ בתר"א חידושיו על המשניות.

[שטיינער]

סוף דבר: לראשונה נדפס שו"ת של רעק"א בתקצ"ה, ואח"כ בתר"א חידושיו על המשניות.

טעות (לא היום שלך...): אחרי השו"ת בתקצ"ה, נדפס הדרוש וחידוש בתקצ"ט, ואח"כ המשניות בתר"א.
סיכום של הדפוסים נמצא בספר היפה מאורן של ישראל על רעק"א.

[הוגה]

מצחיכות אותי כל הטעויוט שלי.. חוזרות ונשנות מרגע לרגע..
זה בכלל לא אני, מישהו פרץ לי לניק..

[שטיינער]

מצחיכות אותי כל הטעויוט שלי.. חוזרות ונשנות מרגע לרגע..
זה בכלל לא אני, מישהו פרץ לי לניק..

זה נחמד אדון הוגה שאתה מתבדח על חשבון עצמך.
אבל להבא הייתי מציע לך לבדוק טוב לפני שאתה שופך נתונים. כל הטעויות האלו מקטינות את האמינות שלך.

[תיקו]

על המנ"ח ודאי אינו נכון וכנ"ל. אך אני שמעתי כן על ה'תהילה לדוד'.

אגב, יש מידע אמין על מידת 'חסידותו' של המנ"ח?

[קראקובער]

חוץ מהשאלה לגבי ערב יום כיפור "וראיתי בספר אחד ושמו פלאי", האם זה לא מוזר?

כך שמעתי מח"א להעיר.

[שברי לוחות]

קראתי לאחרונה סיפור על כך שהיה מי מגדולי ליטא שלא למד במנחת חינוך מפני שלא הביא אף פעם את הגר"א, ושוברו בצידו שהוא כן מביא את הגר"א לכל הפחות חמש פעמים
וכך גם לענייננו, המנחת חינוך במצוה רנ"א מביא את רבי עקיבא איגר בשמו ומתארהו בשם הגאון החסיד, ומה שכתב ושמו פלאי פשוט הוא שלא זכר שר באותה שעה באיזה ספר ראה זאת.

[חיימקה]

ופלא גם שהמ"ב מביאו פעם אחת בלבד בבה"ל סי' רעא וגם זה בלשון "ושמעתי שבספר מנח"ח" משמע שלא היה בידו

[יוסף משה]

ופלא גם שהמ"ב מביאו פעם אחת בלבד בבה"ל סי' רעא וגם זה בלשון "ושמעתי שבספר מנח"ח" משמע שלא היה בידו

גם לא הביא את ה"בית אפרים" בהלכות עירובין וכבר העיר הגרי"י פישר (אבן ישראל ח:ל"ו) שהמ"ב "לא ראה את דברי הבית אפרים" וכמו"כ בשו"ת דברי יציב (ב:קע"ג) כתב "שכבר העירו עליו שלא ראה דעת הרבה מחברים" , ואכן בביה"ל סי' ר"ח ד"ה אינו מברך, כתב "וספר בית אפרים שלו אין בידי".

[השש בדברי תורה]

ראיתי הערה שגם דברי חתם סופר כמעט שאינם נזכרים בספר מנחת חינוך, רק במקום אחד כתוב "אחר שעוררתי על כל הנ"ל בא לידי ספר חתם סופר חלק יו"ד להגאבד"ק פרעשבורג וראיתי שהביא וכו', עכ"ל. ובמקו"א כתב "וראיתי בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן קלט שמביא בשם חותנו הגאון החסיד ר"ע איגר וכו' ואין הספר תח"י".

האם גם החתם סופר נפסל מאיזה טעם?

בשו"ת אבני נזר נזכר החתם סופר הרבה יותר מחמשים פעם. וכמו כן רעק"א.

אמור מעתה שדרך הלימוד העצמאי של המנחת חינוך הוא הגורם ולא ענין פוליטי.

[מיללער]

היום כ"ד אלול הוא היארצייט של הגה"ק בעל מנחת חינוך זצ"ל - זכותו יגן עלינו - בבחינה מסוימת אפשר להגדירו כ'רבן של כלל ישראל' וכבר דנו בזה שבאופן יוצא דופן זכה המנ"ח ששמעתתיה מתבדרין בבי מדרשא, ועד היום הוגים בספרו בכל תפוצות ישראל ממש.

-

מה שדנו פה על שהמנ"ח כמעט ואינו מביא חידושים מהגרעק"א או מהחת"ס - מלימוד במנחת חינוך נראה שאף הירושלמי לא היה בפניו בכל פעם ובכמה מקומות ציינו המציינים שבירושלמי יש ראי' או פירכא לדבריו. ונראה שבדרך לימודו וכתיבת חיבורו היה לי גישה עצמאית לחקירות ופלפולים כמו שהעירו כבר כאן.

[ברוז]

אחד מחכמי דורו הבלתי מפורסמים כ"כ, אולם חיבר למעלה מעשר ספרים עמוקים מני ים ורחבים מארץ מידה. מביא בספריו את חידושי המנחת חינוך כמה פעמים, ובכל פעם שמביאו מקשה עליו כדי להפריך את דבריו, אולם בעיון קל מתיישבים דברי המנחת חינוך.
לבי אומר לי שהיה להגאון ההוא איזה תרעומת וכדו' על הגאון המנח"ח.

[מקדש מלך]

שמעתי פעם, ואולי גם בדקתי בעצמי, שבחידושי רבינו חיים הלוי כמעט ולא מביא מהאחרונים, פרט לכמה מגדולי האחרונים שמוזכרים פעם אחת בכל הספר.

יוצא מן הכלל הוא הספר מנחת חינוך שמוזכר פעמיים! וזאת משום ההערכה הגדולה שהיתה לרבי חיים לספר הזה. והיה אומר שכל ספק שמסתפקים בו ניתן למצוא בספר הזה.

[מקדש מלך]

מעניין לציין למקומות שהם במנחת חינוך משתף את הקורא בהכנת ספרו (מהזיכרון, שלא בדיוק).
יש כמה מקומות שמעיר שהפסיק באמצע מצוות וזה מקשה עליו להאריך ולהיכנס בנידונים.
יש מקום שכותב שהפסיק 'והיה מטולטל ארבע שבועות בדרך'.
ויש מקום ש'הפסיק לחתונת בתו'.
והמעניין מכולם, שכותב שהפסיק בגלל 'שהיו לו יסורים של ביטול תורה' , וממשיך לפלפל... וכותב שוב 'ואין ביכולתי להאריך מטעם הנ"ל...'

ועוד הרהור מעניין לכבודו של בעל ההילולא, שרוחש המון כבוד לדברי גדולי האחרונים, וכמעט כל הספר מיוסד על דבריהם, ואולי בזכות זאת זכה שספרו נערץ כל כך, עד שנלמד שיעורים תמידין כסדרם, מידה כנגד מידה...

[מקדש מלך]

ועוד קראתי פעם, שרבי חיים עוזר ורבי ישראל זאב גוסטמן היה להם שיעור קבוע במנחת חינוך. ורבי חיים עוזר היה קורא את הדברים במהירות הבזק, והרב גוסטמן הפציר בו שיקרא מעט יותר לאט, כי אינו יכול לעיין ולהבין בכזה קצב, אבל רבי חיים עוזר ענה לו שהוא יכול אלא שהוא סתם מתעצל...

[מקדש מלך]

בשו"ת יד חנוך (סימן נח, נמצא במהדורת בר אילן) מפרש את דברי המנחת חינוך בסוף מצוה קצ' עפ"י הסוד!

וואצטט את לשונו המענינת: כבר כתב הרב מנחת חינוך (בספרו מצוה ק"ץ) דהנך שיעורא לא שייכי רק בישראל אבל לא בגויי הארצות, שהרי הא דבת שלש לביאה וכן בן תשע לביאה הלא המה בכלל שיעורין וחציצין שנאמרו למשה בסיני. (כמו שאמרו להדיא בש"ס פרק בנות כותים (נדה דף ל"ב ע"א) בת שלש שנים הלכתא היא, וכן איתא בפרק יוצא דופן (שם דף מ"ה ע"א) בת שלש שנים לביאה הלכה למשה מסיני הוא). והרי כבר כייל לן כללא הרמב"ם ז"ל (פרק תשיעי מהלכות מלכים הלכה י'), דשיעורין לא נאמרו לבני נח, א"כ אין זה שייך בגוים, ורק לישראל נאמרו. אלה דברי הגאון החסיד הנזכר בספרו הנ"ל. וקלסיה מאוד להך מילתא שיצא לדון בדבר החדש הלכה חדתא אשמועינן, וסיים באחרית דבריו שדבריו אלה מיוסדים על אדני פז:

(הגהה. ואנכי הצעיר הנני מגלה סוד עומק דבריו הקדושים, שידוע שהיה מופלג בחסידות ותורתו מעולפת בספירי כותנות אור, מה שכתב שדבריו מיוסדי"ם ע"ל אדנ"י פ"ז, נראה לפע"ד שהבליע פה במתק לשונו הזהב שדבריו אלה יסודתם על אדני חכמת יסודי הקבלה, דהנה מרן האר"י ז"ל כתב (עץ חיים שער דרושי הצלם פרק ג') הטעם שהקטן אין ביאתו רק מתשע שנים ויום אחד הוא מפני שאז נשלם בו השפעת ספירת הדעת, כי בזעיר אנפין נשלם מוח הדעת בימים ההם, עיין שם. והנה כתב עוד מרן האר"י ז"ל (עץ חיים שער הקליפה פרק ב') דגבי בני נח אין בהם לעולם מוח מספירת הדעת, ורק בישראל שייך זאת וכו', עיין שם באריכות הסבר הענין. וא"כ בבני נח לא תלוי כלל שיעור ביאה בהשלמת זמן מוח הדעת, והבן זה. ואני לא באתי להאריך בזה אף שיש לנו דברים עמוקים בהסבר ענינים אלה. אען ואומר הנסתרות לה' אלקינו. ואנכי אתנהלה לעטי פה לברר פשוטן של דברים עפ"י ההלכה וסוגיית הש"ס, וקב"ה חדי בפלפולא, ואין לנו פה עסק בנסתרות):

[דרופתקי דאורייתא]

הגרי"ח סופר שליט"א בספר כנסת יעקב עמוד קפד,

ואגב אכתוב שנעלם ממני הטעם על שמעולם לא מזכיר הגאון מנחת חינוך לדברי הגאון רע"ק איגר ז"ל. ובמקום אחד הוא כותב ושמעתי קושיא משם חכם אחד ומפלפל בה, והיא קושית הגרע"א בתשובותיו. וצ"ב

עע"ש.

ובספר מאורן של ישראל ח"ב עמוד תיא, הביא דברי הגריח"ס הנ"ל, והוסיף עוד -
מנחת חינוך מצוה שיג ד"ה הנה, כתב בשם "ספר אחד פלאי, ואינו בידי", והוא נמצא בשו"ת רעק"א קמא סי' טז.

[מקדש מלך]

כפי שכתב לעיל שברי לוחות, הוא מביא חידוש ממנו בשם חתנו החתם סופר, מזכירו בשמו ומכנהו "הגאון החסיד". אם כי לא היה לו את הספר שלו.

[מקדש שביעי כל שביעי]

כפי שכתב לעיל שברי לוחות, הוא מביא חידוש ממנו בשם חתנו החתם סופר, מזכירו בשמו ומכנהו "הגאון החסיד". אם כי לא היה לו את הספר שלו.

להזכיר בשם חתנו, זה להזכיר בדרך אגב.

לא היה לו את הספר. זאת השערה גרידא.

[נוריאל עזרא]

להזכיר בשם חתנו, זה להזכיר בדרך אגב.

לא היה לו את הספר. זאת השערה גרידא.

אם יש קפידא, האם כשמזכירו בדרך אגב למה יזכיר שמו ועוד יתארהו "הגאון החסיד"?
יכל לכתוב בשם חתנו ותו לא. או לכתוב בשם חתנו ר' עקיבא אגר.

[מיללער]

שמעתי פעם, ואולי גם בדקתי בעצמי, שבחידושי רבינו חיים הלוי כמעט ולא מביא מהאחרונים, פרט לכמה מגדולי האחרונים שמוזכרים פעם אחת בכל הספר.

יוצא מן הכלל הוא הספר מנחת חינוך שמוזכר פעמיים! וזאת משום ההערכה הגדולה שהיתה לרבי חיים לספר הזה. והיה אומר שכל ספק שמסתפקים בו ניתן למצוא בספר הזה.

גם בחזון איש ראיתי שמרבה להביא את דברי המנחת חינוך (לדוגמא בתמורה מביא כמעט כל קטע שבמנחת חינוך על מצוות תמורה ודן בדבריו)

[עמקן]

מקובלני מבית אבי אבא שהמנחת חינוך לא מביא את הגר"א מטעמים עקרוניים, ולכן היו מגדולי ליטא שלא החזיקו מנחת חינוך בבית.

עוד שטות. חיפוש קל ובלתי מושלם העלה את התוצאות האלה:

1. מנחת חינוך מצוה קמא אות א
ט"ז ממעה"ק מ"מ כשר לקרבן א"כ יוצא ידי חגיגה או בנדר שלמים סתם ודוקא בנודר כבש או איל לא יצא או לר"י מטעם דהוא ברי' בפ"ע ואינו לא כבש ולא איל או לבר פדא דהוא ס' כבש או איל או ברי' ע"ש אבל שלמים אם רוצה מנדר או מנדב פלגס או שלמי חובה אם רוצה מביא פלגס דכשר לקרבן. וע' לקמן הבאתי בשם הגאון ר"א מווילנא דפי' במשנה דפ"ק דפרה דר' ישמעאל קורא אותו פרכדיגמא ופוסל אותו לקרבן אבל לית הלכתא כוותי' דר"י עמ"ש לקמן. והנה המקריב את הפלגס מביא נסכי איל לר"י הוא גזה"כ או לאיל לרבות הפלגס ולב"פ מייתי נסכי איל ומתנה אם הוא כבש המותר לנדבה עי' בחולין וע' ר"מ פט"ז וע' לח"מ עכ"פ אם צריך
2. מנחת חינוך מצוה קסא אות א
טמאה כיון דהאחרון נטמא במשא וכן כ' קודם לזה ומביא ראיה מרש"י נדה נ"ד ותמהני עליו איך לא שת לבו דהר"מ והר"ש חולקים ע"ז וראייתם מספרא ומתוס' ומשנה דזבים ודברי רש"י אפשר ליישב עכ"פ ראוים ראשונים הנ"ל לסמוך עליהם בכתמים דרבנן. וצ"ע עליו דהעלים עין מהם. וראיתי בהגהות שלי מכבר הבאתי בשם הגאון מוהר"א ווילנא דעתו דגם הבגדים אינם טמאין בחיבורין רק הבגד הנוגע בגוף ולא שאר הבגדים דלא כהרא"ש ואין הספר א"ר ת"י כעת. וכמו שכזית בשר נבלה מטמא במגע ובמשא כך אמ"ה ומן הנבלה מטמאין במו"מ והוא שיש באבר בשר גידים ועצמות והאברים אין להם שיעור אפי' אבר כ"ש מטמא. מוח הרי הוא כבשר. דם הנבלה
3. מנחת חינוך מצוה קעז אות ה
הרבה ולא הכניס לבית רובה רק גע"ג מכל מקום נטמא הטלית כולה ואם אין בהטלית רק גע"ג ונכנס רובה של גע"ג דעת המ"ל דג"כ טמא דלא גרע משאר הכלים מכיון שנכנס רובו טמא רק גבי טלית אפילו לא נכנס רובו מכל מקום טמא בגע"ג אבל ברובא טמא אף על פי שלא נכנסה גע"ג וסברתו נוטה לזה מ"מ הניח ד"ז בצ"ע. אבל הגאון מהר"א ווילנא סוף נגעים כ' בפשיטות ברוב מבגד גע"ג נטמא כל הבגד. וכל המציל בצמיד פתיל באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כגון כ"ח או כלי גללים וכלי אבנים אע"פ שלא היתה עליהם צמיד פתיל רק מכוסה והיו בתוכם כלים ואוכלים ומשקים אין מקבלין טומאה מהבית וכל המציל באוהל המת מכוסה טהור בבית
4. מנחת חינוך מצוה רפ אות י
בח"ז דל"ד תרומה אלא ה"ה שאר איסורים כגון חדש או ערל' כיון דמבואר בש"ס דבטלה דעתו והוי שלכד"א אבל האיסורים שחייבים עליהם אף שלכד"א כגון כה"כ בודאי חייבים אף אם גחין ואכל כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י. והנה במ"ש לעיל הפלוגתא אי הפרשת התשלומין מקדשתו או נתינתו לכהן מצאתי בס' שנות אליהו להגאון מווילנא פ"ו דתרומות מ"א מביא ג"כ ברייתא זו וגרס ג"כ דרבי סובר דנתינתו מקדשתו וראב"ש סובר הפרשתו מקדשתו אם כן נראה דהלכה כרבי מחבירו ולכאורה אם נאמר דהפרשה אינו מקדש התשלומין א"כ א"י מאי הדין המבואר במס' הנ"ל ובר"מ פ"י הט"ז דאם בת ישראל אכלה תרומה בשוגג ואח"ז נשאת לכהן
5. מנחת חינוך מצוה רצט אות א
גדול יצא. אך אם הוא ברי' לא יצא עיין לעיל גבי פלגס ובקרבנות צבור ל"ש דין עגל כי ליכא עגל בק"צ. ואם הביא זה הוא רק ספק דלמא כר"מ דיום א' חשוב שנה והוי פר אך הר"מ מסתם לה סתים בהאי דין דעגל בן י"ג חודש. וגם התוס' נראה דעתם דלא הוי כפלגס ואיני מבין כלל וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז. אח"כ ראיתי באליהו רבה להגאון מווילנא כת' פ"ק דפרה על המשנה וז"ל ר"ט קורהו פלגס דהיינו ס' כבש ס' איל הלכך האומר הרי עלי מן הכבש אינו מביאו שהוא ס' איל וכן האומר הרי עלי איל אינו מביאו דהוא ספק כבש אבל האומר הרי עלי או איל או כבש יכל להביא ממ"נ אם איל הוא יצא ואם כבש הוא יצא בן עזאי קורהו נוקד הוא לשון צאן שאינו נקרא

6. מנחת חינוך מצוה רכג אות ג
הוא הנושר בשעת בצירה ותיכף שבצר נראה דעניים מותרים תיכף ליטול אף אם בצר אשכול א' ונפל גרגרים דאין זה מוזכר במשנה ובפרט הפסוק כי תבצור לא תעולל נראה דוקא עוללות וגם הרהמ"ח לא הביא דין זה כאן רק לגבי עוללות וצע"ק ואפשר ד"ז איתא בירושלמי ואינו ת"י. אחר כתבי כל הנ"ל בא לידי בשאלה ספר שנות אליהו להגאון מוהר"א ווילנא. ועיינתי קצת וארשום איזה הערות. הנה כבר הבאתי לעיל בשם הר"מ דאם נטל עני מקצת פאה וזרק על השאר אף מה שנטל בהיתר מוציאין ממנו ועכ"מ בשם התוספתא פ"ב הח"י אין לו בה כלו' רמ"א קונסי' אותו ונוטלי' ממנו זו וזו וכ' הכ"מ בשם הר"ן שהר"מ הי' גורס שרמ"א וכול' ר"מ היא ובס' הנ"ל
* * * * * * * * * * * * * *

יש להוסיף:


מנחת חינוך מצוה קעז אות כ
ועיין באליהו רבה להגר"א מווילנא תחילת כלים פ"א מ"ב [ד"ה במשא], שכתב כן דבגדים שאין נוגעים בגופו אין טמאין. ולא הביא דברי הרא"ש הנזכרים לקמן

מנחת חינוך מצוה שסג אות ב
וכבר עמד בזה הגר"א בהגהותיו בעירובין

[אליסף]

מישהוא יכול לחשוב על סיבה אחת למה המנ"ח לא ירצה לצטט את רע"א???

[אפרים זלמן]

מישהוא יכול לחשוב על סיבה אחת למה המנ"ח לא ירצה לצטט את רע"א???

תיקו

[ברוז]

אחד מחכמי דורו הבלתי מפורסמים כ"כ, אולם חיבר למעלה מעשר ספרים עמוקים מני ים ורחבים מארץ מידה. מביא בספריו את חידושי המנחת חינוך כמה פעמים, ובכל פעם שמביאו מקשה עליו כדי להפריך את דבריו, אולם בעיון קל מתיישבים דברי המנחת חינוך.
לבי אומר לי שהיה להגאון ההוא איזה תרעומת וכדו' על הגאון המנח"ח.

לפני כשנה פגשתי רב חשוב מצאצאי הגאון הנזכר, שחתי בפניו על תחושתי כי לזקנו היתה איזו תרעומת על המנח"ח.
הוא כמעט קפץ ממקומו בהתפעלות ושאלני מנין לי זאת.
הצגתי בפניו כמה דוגמאות בהם הוא דוחה את דברי המנח"ח בקושיות קלות.
גילה אותו רב את אזני, כי אכן מקובל במשפחתם כי אותו גדול החל לערוך ספר על תרי"ג מצוות בסגנון המנחת חינוך, אך משהתפרסם המנחת חינוך התאכזב וגנז את הרעיון.
הרב שליט"א התפעל מאוד לשמוע כי עקבותיה של אותה אכזבה ניכרות עדיין בספרי הגאון המחבר.