תוכן כתב:לפי הבנתי דעת הגריש"א שאין ההרגשה תנאי בדבר אלא שבדרך כלל זה סימן של ראיית וסת. וכל עוד שאין הרגשה הרי זה סימן שאין כאן וסת אמיתי. אבל היכא שלעולם האשה לא מרגישה, הרי אמרינן דאשה זו רואה וסת גם ללא הרגשה. וכל זה אמרינן דוקא גבי וסת, אבל גבי כתמים וכיוצא הרי אמרינן שאין כאן וסת אלא דם שנפלט לחוץ, ומשום כך אפשר להקל בזה. ולפ"ז יוצא שעיקר הטומאה הויא דוקא ראיה של וסת, ולא שאר ראיות, וזה חדש עצום ביותר, אבל לענ"ד אולי יש לשקול דבר זה.
שתי הערות:
א. לכאו' ד"ז תמוה, והלא נדה מטמאה בין באונס ובין ברצון (נדה לו: ויו"ד קפג, וע"ש בבאר הגולה ובט"ז ס"ק א).
ב.למיטב הבנתי, הגריש"א לא חילק בין וסת לראיית דם מעט, וראה במאמר של הרב שלמה לוי שליט"א הנ"ל שהביא שכ"ה שיטת האדמו"ר קלויזנבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' פה אות ב ואילך) וז"ל:
"וביותר יל"ע באשה שאבדה ההרגשה, וכמו שיש שמשתינות ואינן מרגישות כלל, מה גדרה, האם כל דמים שתראה הוו רק מדרבנן, או דגבול יש בדבר דשיעור דמים כהאי אי אפשר שיצא ממנה בלא הרגשה, והך יציאת דם ע"כ עושה הרגשה בבשרה, ואף שבדידה ניטל חוש ההרגשה מ"מ יש לזה דין הרגשה.
ויש לדון בזה טובא דאם נימא דגם בכה"ג אמרינן ארגשה ולאו אדעתה ויש בזה גדר הרגשה, לפמ"ש בשב יעקב המובא בתשורת שי מהדו"ק סי' תנ"ז, ששאל לנשים אם מרגישות פתיחת המקור ואין פותר, וכתב דהוא משום דנחלשו החושים והדעת עיי"ש, וא"כ נימא דכל כתם הוי מה"ת דילמא ארגשה פתיחת פי המקור ולאו אדעתה, וע"כ דכיון דלא הרגישה כלל לא מקרי הרגשה אף דאפשר שזה מחמת שניטל ממנה חוש ההרגשה, ואדרבא כיון דליכא הך הרגשה לא חיישינן לה כלל וליכא חשש תורה אלא מדרבנן, [וע"ע לעיל סימן ע"ו ופ"א].
...ומ"מ עדיין יל"ע באשה ששופעת הרבה דמים, שבדרך כלל בכה"ג מרגישות הנשים, אלא שהיא לא הרגישה, או שלא הרגישה מחמת שניתן לה איזה סם שלא תרגיש וכידוע מדרכי הרפואה, דאפשר דבכה"ג מקרי הרגשה. וה"נ במצאה סדינה מלא דם באופן שבכמות כזו הדרך שמרגישות, אלא שהיא מחמת שינתה וכיו"ב לא הרגישה, י"ל דמקרי בהרגשה וטמאה מה"ת ואינו בגדר כתם."
אך, הגריש"א לא חילק בזה.
ג. המקור להגריש"א הוא הריטב"א גבי שוטה, - האם לשוטה יש דיני כתמים וקולותיהם?
שחר כתב:תוכן כתב:ודומני שזה חידושו של הגר"ח גריינימאן. וכבר צווחו רבים שזה נגד כל הראשונים והאחרונים בדבר זה.
מי הם ה"רבים" שצווחו...
אצטט את היביע אומר הנ"ל:
"הרואה כתם יותר מכגריס ועוד על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה, שע"פ הדין טהורה היא, הדבר ברור שאינה צריכה לבדוק את עצמה בעד הבדוק כדי לברר שהיא טהורה, שהרי בלאו הכי בחזקת טהורה היא עומדת, וכל שכן אם היה הכתם פחות מכגריס, שיש לתלות במאכולת, ואדרבה ראוי ונכון שלא תבדוק עצמה כדי שלא תקלקל עצמה. וכמ"ש כיו"ב בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' מח) ובשו"ת עין יצחק (חיו"ד ס"ס יז). ועוד.
ובספר שערי טהרה שטרן (סי' כד) הביא מ"ש בספר חידושים וביאורים בהל' נדה (סי' ט סק"ג), שהרואה כתם טהור חייבת לבדוק עצמה מיד, בין שהכתם לח בין יבש, וכתב עליו, ודבריו תמוהים, שא"כ היה להם להפוסקים להזכיר דין זה, וממה שלא הזכירו כלל דבר זה, מוכח שאינה צריכה לבדוק עצמה, וה"ט משום שכתם טהור לא נחשב ריעותא כלל.
אלא שי"ל שאם ראתה כתם יותר מכגריס ועוד על בגד צבוע או על דבר שאינו מקבל טומאה, שבמציאות הוא דם גמור אלא שחכמים טיהרוהו, אפשר דהוי ריעותא, וצריכה לבדוק עצמה לברר הדבר וכו'. ושוב הביא שהגאון ר' יוסף שלום אלישיב נר"ו, אמר לו, שאם ראתה כתם יותר משיעור מאכולת של זמנינו, אע"פ שהיא טהורה חייבת לבדוק עצמה וכו'. ע"ש.
ומדויל ידיה משתלים, שא"כ היה להם להפוסקים האחרונים לבאר דין זה, ולא משתמיט לשום פוסק לומר כן, אלא ודאי דליתא, ובכל אופן כיון שהיא בחזקת טהרה אינה צריכה לבדוק. ודם נדה לא שכיח כלל שלא בשעת וסתה, וכמ"ש המהרש"א כתובות (ט א), והבית שמואל (סי' סח סק"ג). וכן כתב הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק (חיו"ד סי' יז), ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' כג). ע"ש.
וע' בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' קיב) שכ' שרוב דמים שבאשה (שלא בשעת וסתה) אינם מחמשת דמים טמאים, ע"ש. ואף שהראב"ד ס"ל שרוב דמים שבאשה טמאים, הרי הרז"ה חולק עליו, וכתב הנודע ביהודה תנינא (חיו"ד ס"ס קיח) ששיטת התוס' כדברי הרז"ה. ובשו"ת ברכת יוסף לנדא (חיו"ד ס"ס מח) כתב, שכן דעת התוס' ושאר פוסקים כהרז"ה. ע"ש. וע"ע במנחת יעקב (ר"ס קצ). ע"ש. ובחידושי הרמב"ן והרשב"א (נדה טז א) והר"ן בהלכות (פ"ב דשבועות) כ' שאשה שלא בשעת וסתה היא בחזקת מסולקת דמים עד שעת הוסת. ע"ש. וא"כ בודאי שיש להעמידה בחזקת טהרה, וא"צ בדיקה כלל.
ואמנם ראיתי בשבט הלוי על הל' נדה (דף קסז ע"ב) שכ', אשה שראתה כתם, והחכם טיהר הכתם, יש מי שכתב שצריכה לבדוק עצמה, ואין לזה מקור בהלכה כלל, ואילו היה כן היה להם להפוסקים לפרש דין חשוב כזה, אלא ודאי שאינה חייבת לבדוק, ומ"מ אם נמצא הכתם גדול יותר ממאכולת שבזמנינו, שאין בו תלייה, אע"פ שהיא טהורה ע"פ הדין, וכן אם היה כתם יותר מכגריס על בגד צבוע או ע"ד שאינו מקבל טומאה, יש לחוש להצריכה בדיקה, אע"פ שמסתימת דברי הפוסקים נראה שגם בזה א"צ בדיקה. ע"כ.
ותמוה, ואינו מובן, כי למה לא נלמוד מסתימת הפוסקים שגם בזה א"צ בדיקה, ומאן פלג ליה בהכי. וידוע מ"ש הגאון בית מאיר בתשובה שהובאה בספר חכמת אדם (בינת אדם שער הקבוע סי' ד) בזה"ל: ודע אהובי שנוח לי ללמוד יותר מסתימת הראשונים מפירושם של האחרונים. וכבר כתבתי כן בספרי כמה פעמים. ע"כ. וע"ע בספרו בית מאיר א"ח (סי' תמג אות ב) בד"ה ואולם. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. ובאמת שמעולם לא שמענו ולא ראינו מי שיורה כן למעשה. וכבר הזכרתי כל זה כמעט בספרי טהרת הבית ח"א (עמוד תג).
והן עתה האיר אל עבר פנינו ספרו של ידידנו הדגול הרב הגאון המפורסם רבי חנוך דוב פדווא שליט"א, ראב"ד בלונדון, הוא שו"ת חשב האפוד ח"ג (סי' צט), שכתב, ראיתי בספר אחד על הל' נדה שכתב: "ויש כמה מן המורים שבא"י האומרים שהרואה כתם יותר מכגריס על בגד צבעוני או ע"ד שאינו מקבל טומאה, צריכה לבדוק עצמה בעומק, ורק אם לא תמצא כלום אז מטהרים הכתם". ואני עמדתי מרעיד ותימה תימה אקרא על הוראה זו, כי פירושו של דבר שאשה טהורה ע"פ הדין משתדלים לעשות אותה רואה דם ולטמא אותה. ואני זכיתי לשמש את גדולי המורים זקני הרבנים מורי הוראה שבירושלים, וראיתי כמה פעמים שהיה פשוט להם בתכלית הפשטות בבוא אליהם אשה שמצאה כתם, שאם המצב הוא שיש לטהרה מדין כתם, היו מטהרים אותה מיד בלי שום היסוס או פקפוק, ואיך יעלה על הדעת שאם תבא אשה לפנינו שע"פ הדין היא טהורה, לגרום לטמאה לבעלה, והן אמת שלפעמים הרואה כתם נבהלת ומעצמה בודקת את עצמה, אבל שתהיה הוראה שצריכה לבדוק עצמה, הוא דבר זר אשר לא נשמע מעולם. עכ"ד. שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
הנה כי כן מ"ש בס' שערי טהרה בשם הרה"ג רי"ש אלישיב, וכן בס' שבט הלוי, שצריכה לבדוק עצמה בכה"ג, אין להם על מה שיסמוכו. ואורויי מורינן שלא תבדוק עצמה, כיון שהיא עומדת בחזקת טהרה. וזה ברור."