שעות שוות וזמן קיץ

[אוהב ספרים]

באתי לבקש מקהל הלומדים הנכבדים

אלו האוחזים בשיטת שעות שוות [קאמארנא זידיטשוב ועוד] לגבי סוף זמן קריאת שמע שהוא לעולם בשעה 9 וסוף זמן תפלה היא לעולם בשעה 10, מה עושים בשעון קיץ כשזזים השעון, האם אוחזים סוף זמן קריאת שמע בימות הקיץ בשעה 10 או 9 זה לעולם 9


נסיתי לחפש בספרי זמנינו, ולא מצאתי מי שידבר מזה.

אודה מאוד לכל העוזרים והמסייעים בזה

[ישראל הר כסף]

תוכל להחכים בור שכמוני מהי שיטה זו?

[הוגה ומעיין]

פשיטא שמזיזים בשעות קיץ. הרי אין כאן גזה"כ בלי טעם אלא שיטה שמבוססת על דעת כמה ראשונים. גם אין טעם לשעה 9 ו10 אלא צריך להקדים כשיעור ההקדמה מקו התאריך האיזורי (כ20 דקות בא"י, תלוי במיקום כל עיר).

במק"א כתבתי:

היעב"ץ (לחם שמים ברכות שם, מור וקציעה סי' א וסי' רלג, ובקצרה בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ) חלק על הפוסקים שנקטו ללכת אחר שעות זמניות אף לקולא, ובלחם שמים האריך להוכיח שדברי הרמב"ם הם חידוש מדעתו הגדולה, אבל אין מבואר כן בחז"ל. וכתב שאף מדברי המשנה בברכות קשה על פירושו, למה אמרה המשנה שיעור של עד שלוש שעות, היה לה לומר עד שליש היום, שהוא שיעור מוגדר יותר. ועוד טעם המשנה 'שכן דרך בני מלכים לעמוד לשלוש שעות' אינו מסתבר לפי פירושו, שהרי שינת האדם אינה משתנה לפי קיצור ואריכות הימים והלילות, אלא האדם מתרגל לישון שיעור מסוים של זמן, ולפי פירוש הרמב"ם שבני מלכים ישנים עד שלוש שעות זמניות מתחילת היום, יצא שבזמן שהימים והלילות שוים ישנים בני מלכים ט"ו שעות שוות, שהרי ודאי אין מאחרים את תחילת שנתם יותר מכל אדם, ועולים על יצועם בתחילת הלילה, והלילה כולו עם שלוש שעות ביום, הרי זה ט"ו שעות. ובימים שהלילות ארוכים והימים קצרים ישנים י"ח שעות שוות, ובקיץ שהלילות קצרים והימים ארוכים ישנים רק י"ב שעות שוות, ותמוה מאוד לומר כך.
וכתב שודאי גם כן אין מחשבים שעות שוות מתחילת המעת לעת עד סופו עשרים וארבע שעות ומתחילים למנותם מהנץ החמה או משקיעת החמה, שאם כן הקושיא על שינת בני מלכים במקומה עומדת, שעדיין תשתנה שנתם לפי הימים והלילות, שאם ימנו תמיד משקיעת החמה נמצא שבלילות החורף יקדימו לעלות על יצועם כארבע שעות קודם לילות הקיץ, ואם ימנו תמיד מהנץ החמה יהיה להיפך, ואין כן דרך בני אדם לשנות את זמן שינתם לפי העת.
אלא הנכון הוא שמחשבים את השעות לפי חצות היום, שמתחיל היום שש שעות שוות לפני חצות ונגמר שש שעות שוות לאחריו, בין אם היום ארוך ובין אם הוא קצר, ואם היום ארוך, השעות הנותרות לפני השש שעות הראשונות נחשבות שייכות ללילה הקודם, והשעות הנותרות שאחרי השש שעות האחרונות, נחשבות ללילה הבא. ואם היום קצר הרי זה להפך, שהשש שעות הראשונות של היום נכנסים לשעות האחרונות של הלילה הקודם, שנחשבים כבר יום, והשש שעות האחרונות נכנסים לתחילת שעות הלילה הבא, שנחשבים גם כן יום, שהיום לווה מן הלילה והלילה מן היום, וכדברי המדרש (ויק"ר כו ד, וכ"ה במדרש תהלים) 'יום ליום יביע אומר' (תהלים יט ג) תניא, באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין, מכאן ואילך היום לווה מן הלילה והלילה מן היום, ופורעין זה לזה בפיוסין הכל בלי שטר ובלי גזר דין. ואם כן בני מלכים תמיד ישנים ט"ו שעות מתחילת השעות שנחשבות לילה, עד שלש שעות שנחשבות יום, שהם שלש שעות קודם חצות. וכתב שכן מבואר גם בזוהר (ח"ב קצה:).
וכן היא דעת הפני יהושע (ברכות ג. מהדורא בתרא ד"ה בפיסקא), שזמן קריאת שמע אינו לפי שעות זמניות אלא לפי שעות שוות, והאריך להוכיח כן. והביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה כאן, וכתב שמדברי המשנה כאן אין מוכח כלל שהכוונה לשעות זמניות, שגם בשעות שוות, לעולם שעה חמישית היא קודם חצות והחמה במזרח, ושעה שביעית היא אחר חצות והחמה במערב. ואדרבה דעת תנא קמא שאחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה, תמוה לפרשה בשעות זמניות, ששעות זמניות בחורף הם קצרים ובקיץ הם ארוכים, ולא מסתבר שרגילות בני אדם לטעות משתנה אם היום קצר או ארוך, אלא ודאי הכוונה לשעות שוות.
וכתב שנראה שגם הרמב"ם חזר בו, שבהלכות עדות הביא את דברי המשנה, ולא הוסיף לפרש שהכוונה לשעות זמניות. וכתב שנראה ברור כשמש, שאין הכלל כדברי הרמב"ם שבכל מקום שעות שאמרו חז"ל הם שעות זמניות, אלא יש לפרש כל מקום לפי ענינו, שלפעמים פירושו שעות זמניות ולפעמים פירושו שעות שוות, ועי"ש שמאריך בזה.
הלכה למעשה לענין זמן קריאת שמע וזמן תפילה אם הוא לפי שעות זמניות או לפי שעות שוות
כתב היעב"ץ (שם) שעל כל פנים אין להקל בזה כנגד דעת הרמב"ם, אלא יש להחמיר כשני הדעות, שבקיץ דעת הרמב"ם היא לחומרא ששלושת השעות מתחילות בתחילת היום, ובחורף דעת הסוברים שמחשבים לפי שעות שוות היא לחומרא, ששלושת השעות מתחילות קודם תחילת היום. וכתב שגם בקיץ יש נפקא מינה בזה, שבדיעבד אם לא קרא עד סוף שלש שעות זמניות, יקרא על כל פנים עד סוף שלש שעות שוות.
ובשו"ע (או"ח סי' נח ס"א, סי' פט ס"א), וברמ"א (שם סי' רלג ס"א) פסקו כדעת הרמב"ם, ויש מי שכתב שאין לחשוש בזה אפילו לחומרא, שכל דברי האחרונים הנ"ל בטלים ומבוטלים כנגד דברי הרמב"ם השו"ע והרמ"א ונושאי כליהם, ולא מצינו מי שחולק עליהם (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' כ).
אמנם יש שכתבו שלענין קריאת שמע ותפילה יש שנהגו להקל בזה, ואפשר לקרוא קריאת שמע עד סוף שלש שעות שוות, ולהתפלל עד ארבע שעות שוות. ולעולם זמן קריאת שמע הוא בשעה תשע וזמן תפילה בשעה עשר בין בקיץ ובין בחורף [פירוש עצי עדן ופני זקן על המשניות למהר"י מקאמרנא (ברכות שם), שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' סט), וכן נתפרסם בכרוז שיצא על ידי הדברי חיים מצאנז, אך ראה להלן דברי נכדו בשו"ת דברי יציב על זה]. אמנם שיעור זה הוא דווקא בזמן שהיו מכוונים את השעון בכל מקום לפי זמן חצות במקום זה, אבל בזמננו שהשעונים מכוונים לפי חוקי הממשלה, בכל המקומות בשוה, הרי השעה משתנית ממקום למקום, וצריכים לידע בכל מקום מה השעה האמיתית בו. ויש להזהיר את ההמון על זה (שו"ת מנחת אלעזר שם). ובזמנינו גם אין מכוונים את השעון על פי חצות של כל יום ויום אלא על פי שעת חצות הממוצעת, והשעה משתנית גם מיום ליום על פי חצות של יום זה.
ובשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סי' יד אות ד) כתב, שלענין זמן קריאת שמע ודאי אין להקל בזה לכתחילה, אלא רק בדיעבד אם נאנס ולא קרה עד סוף שעות זמניות, יקרא לפחות עד שעה תשע, וכתב שזו היתה כוונת הדברי חיים בכרוז שפרסם, ולא נתכוין להקל בזה לכתחילה. וכ"כ בשו"ת ארץ צבי (סי' יט) בשם הרה"ק מלובלין, שמי שחלוש יכול לסמוך על זה לכתחילה. אמנם לענין זמן תפילה שהוא מדרבנן, אם אינו יכול לכוין בתפילתו אם יתפלל מוקדם, יכול להקל בזה, להתפלל לפי הזמן של שעות שוות.

[תוך כדי דיבור]

"גם אין מכוונים את השעון על פי חצות של כל יום ויום"

זה גם פעם לא עשו, אלא היו מכוונים בד"כ אחת לשבוע או לשבועיים (ראה במאמר על השעון שהשתמש בו החת"ס, באחד הגליונות האחרונים של 'המעיין'). כמובן לא היה כמו בימינו שבכל בית כנסת יש לוחות לכל יום שמודיעים בהם את הזמן על דקותיו (והמהדרין - על שניותיו), וגם לא בכל שטיבל דאז היה שעון מדוייק בהישג עין - אלא היו מצמצמים כפי האפשר.

ולא הבנתי למה פתחת בהתייחסות לקו התאריך האיזורי ולשעות קיץ, הלא לפי שיטה זו אין צורך אלא לדעת מתי חל חצות היום במקום שנמצאים בו, ואז להוריד מזה שעתיים קבועות (לזמן תפילה) או שלוש (לזמן קריא"ש). ואין נפק"מ לשעות חורף או קיץ או איזורי זמן וכל כיו"ב.

[אוהב ספרים]

פשיטא שמזיזים בשעות קיץ. הרי אין כאן גזה"כ בלי טעם אלא שיטה שמבוססת על דעת כמה ראשונים. גם אין טעם לשעה 9 ו10 אלא צריך להקדים כשיעור ההקדמה מקו התאריך האיזורי (כ20 דקות בא"י, תלוי במיקום כל עיר).

לא הבנתי במדויקא מה שייך כאן ענין ה20 דקות וכו'

לא הבנתי למה פשיטא שמזיזים, הרי בני מלכים אינם קמים אז שעה מאוחר יותר, הם קמים ב9 הן בקיץ והן בחורף

[בברכה המשולשת]

יש על ענין השעות השוות בכלל (ומן הסתם עם נפק"מ לשאלה שהועלתה כאן) שני מאמרים של הרה"ג זלמן מנחם קורן שליט"א, האחד כנספח למהדורת לקט יושר מכון ירושלים (שההדיר כב' ידידנו ומכובדנו הרה"ג עמיחי ישראל כנרתי שליט"א), ולשני הוא מפנה שם.

[אוהב ספרים]

יש על ענין השעות השוות בכלל (ומן הסתם עם נפק"מ לשאלה שהועלתה כאן) שני מאמרים של הרה"ג זלמן מנחם קורן שליט"א, האחד כנספח למהדורת לקט יושר מכון ירושלים (שההדיר כב' ידידנו ומכובדנו הרה"ג עמיחי ישראל כנרתי שליט"א), ולשני הוא מפנה שם.

תודה על המאמר המקיף הנ"ל בשיטת התרוה"ד אבל לפום ריהטא לא ראיתי שיתייחס [חוץ מבהערה אחת הערה 50 בע' שצה] לענין שעות קיץ וזמן קרי"ש

[לחם_יומם]

קצת להסביר את ענין זמן קיץ.
אנו רגילים להגדיר את השעה 12 בצהרים כשעת חצות, וכשאנו באים לדבר על שעות שוות, אנו קוראים לשעה 9 סוף שעה שלישית ביום, ולשעה 10 סוף שעה רביעית.
זה נכון בנקודה על פני כדור הארץ בה אכן שעה 12 בצהרים היא שעת חצות. אבל אנו צריכים לדעת האם אכן אצלנו, נניח בארץ ישראל, שעה 12 היא חצות. כי אם למשל חצות היא ב-11:40, אין מקום לשעה 9 ושעה 10 אלא לשעה 8:40 ו-9:40 בהתאמה.
בעבר, כאשר כל מקום ומקום לא התחשב במקומות רחוקים, היה יכול להיות השעון מוזז ממקום למקום ב-10 דקות, או ב-20 דקות. כך שבמזרח התיכון לא היה שעון אחיד, אלא בגדד, דמשק, קהיר, ירושלים ובירות - כל אחד היה מוזז מהשני בדקות ספורות. ואז החצות בכל מקום היה (עקרונית, בלי להיכנס לדיוקים) שעה 12 של אותו שעון המקובל באותו מקום.
היום מחלקים את כדור הארץ ל-24 אזורי שעה, כאשר ההפרש בין מקום למקום הוא בשעות שלימות. לשם כך, כל מי שנמצא בטווח מסוים לנקודת השעה נגרר אחריו, כשהסטיה היא בדרך כלל חצי שעה פלוס מינוס (שוב, יש יוצאים מן הכלל מטעמי נוחות שהסטיה היא בשעה ויותר).
ארץ ישראל אינה נקודה עיקרית באזורי הזמן. הנקודות הקרובות אליה הן, קהיר ממערב ובגדד ממזרח. לכן 12 שבארץ ישראל מכוון לחצות היום שבקהיר. בשביל לדעת את ההפרש בין 12 לחצות האמתי, מחשבים את מרחק ירושלים מזרחית מקהיר, וזה בערך 20 דקות מינוס. לכן במקום 6 לתחילת היום, 9 לסוף שעה שלישית, 10 לסוף שעה רביעית ו-12 לחצות היום והלילה, צריך להתאים 5:40, 8:40, 9:40 ו-11:40.
כאשר מונהג שעון קיץ בישראל, זאת אומרת שבמקום לכוון את השעון 20- מקהיר, מכוונים את השעון 40+ מבגדד. ואז שעת חצות היא לא ב-12 אלא בשעה 12:40. אי לכך השעות השוות משתנות בהתאמה: 6:40, 9:40, 10:40 ו-12:40.

[אוהב ספרים]

לחם, שיין שטיקל תורה, אבל מאיפה אתה לוקח את ההנחה שמחליפים את האופק כפי מה שנשתנה שעון הקיץ.


והשאלה לחדד קצת יותר, האם הזמן היא ג' שעות מהנץ ממילא זה זז עם שעון הקיץ, או אמרינן בשעה שבני מלכים עומדים, וזה נשאר שעה 9 בכל עת ועונה, כשזזים השעון לא קמים ב10 שוב קמים ב9

[הוגה ומעיין]

אנסה להשיב לך בסגנון אחר:

שעות שבני מלכים עומדים בהם אינם נקבעים על פי שעון אלא על פי השמש, שהרי בני מלכים קדמו להמצאת השעון, ואיך תהיה שעת קימתם תלויה בו? מעתה יש לך לתמוה, וכי בכל יום ישנו זמן קימתם על פי הזריחה והשקיעה? נמצא ישנים כל יום מנין אחר של שעות, וכן שאר קלקולים. מה עושים איפוא? על פי מה קובעים שעות שוות כשאין שעון?

התשובה היא, שהשעות השוות נקבעות על פי שעת חצות הממוצעת. שעה זו ניתן לחשבה בשני אופנים. האחד על ידי רישום של שעות חצות של כל השנה כולה ובחינת השעה הממוצעת, והשני על ידי חישוב מתמטי פשוט למדי אלא שאכ"מ.

משעת חצות הממוצעת מחשבים שש שעות אחורה - הרי שעת תחילת היום; שש שעות קדימה - הרי שעת סוף היום.

בשלב כלשהו בהיסטוריה אכן חישבו שעת חצות ממוצעת לכל מקום באשר הוא. אך הדבר מביא לקלקולים כיון שבכל עיר שעת חצות הממוצעת שונה, גם אם סמוכות זו לזו, ואם לכל עיר יהיה שעון אחר, נמצא אדם יוצא את ירושלים, נוסע שעה עגולה לבני ברק, ומגיע כעבור שעה ודקה וחצי!

לכן התקינו שלא יהיו מחשבים בכל עיר לפי חצות הממוצע שלה, אלא חילקו העולם כולו לכ"ד חבלי ארץ, שבכל אחד מהם השעון הוא על פי חצות הממוצע של עיר המרכז שלו. ובתוך כך קבעו שארץ ישראל כולה על פי שעת חצות הממוצע של קהיר היא חושבת.

א"כ פשוט ששעת קימה של בני מלכים לדעה זו נשארת שלוש שעות שוות לפני שעת חצות הממוצע, כל השנה כולה. ובכל מקום צריך לחשב לפי שעת חצות הממוצעת שבו. וכדי לדעת שעה זו אפשר לקבץ כל שעות חצות של כל השנה כולה ולעשות את הממוצע, ואפשר גם לנכות/להוסיף מספר קבוע של דקות על השעה 12, לפי קו האורך של העיר המבוקשת, הסרת כל כפילויות 15 שלה והכפלת השארית בארבע. כך ירושלים היושבת בקו אורך ל"ה מעלות וי"ג שניות, טול מהם שלושים שהם שני חמיסרים, פשו בידך ה' מעלות וי"ג שניות, הכפל אותם בד' הרי עשרים דקות ונ"ב שניות, שאותן תפחית מהשעה 12, והרי לך שעת חצות ממוצעת של ירושלים: 11:39:08. כיוצא בדבר אתה דן בבני ברק היושבת בקו אורך ל"ד מעלות ונ' שניות, טול מהם ל' כנ"ל ופשו בידך ד' מעלות ונ' שניות, הכפל אותם בד' הרי י"ט דקות ועשרים שניות, הרי שעת חצות ממוצעת 11:40:40.

כל זה כתבתי מתוך הזכרון כיון שכבר שנים רבות לא עסקתי בתחום, ויתכן שנפלו כמה טעויות בדברים, ויבואו המתקנים ויתקנו.

[אוהב ספרים]

אנסה להשיב לך בסגנון אחר:

שעות שבני מלכים עומדים בהם אינם נקבעים על פי שעון אלא על פי השמש, שהרי בני מלכים קדמו להמצאת השעון, ואיך תהיה שעת קימתם תלויה בו? מעתה יש לך לתמוה, וכי בכל יום ישנו זמן קימתם על פי הזריחה והשקיעה? נמצא ישנים כל יום מנין אחר של שעות, וכן שאר קלקולים. מה עושים איפוא? על פי מה קובעים שעות שוות כשאין שעון?

ובשביל זה הדעת נותנת [לפחות דעתי] שקמים בכל יום בשעה 9, או באותו מצב של היממה, ואינו משתנה לפי מה שהממשלה זזה השעון קדימה או אחורה

[לחם_יומם]

לחם, שיין שטיקל תורה, אבל מאיפה אתה לוקח את ההנחה שמחליפים את האופק כפי מה שנשתנה שעון הקיץ.


והשאלה לחדד קצת יותר, האם הזמן היא ג' שעות מהנץ ממילא זה זז עם שעון הקיץ, או אמרינן בשעה שבני מלכים עומדים, וזה נשאר שעה 9 בכל עת ועונה, כשזזים השעון לא קמים ב10 שוב קמים ב9

הרב אוהב שליט"א, במקום להשיב לך על שאלותיך, הרשה נא לי להצביע על נקודה אחת שלענ"ד אתה שוגה בה, וכשתתקן אותה נקודה כל שאלותיך יקבלו תשובה.

היום אנחנו מדברים בשפה של שעון, כל אחד מחזיק לפחות שעון אחד ויודע מה היא השעה, ולפי אותו כלי הוא מתכנן את אורחות חייו היומיומיים. גם קביעת הזמן שלו מיום אל יום נעשית על פי אותו שעון. כלומר אם יש לו מנין קבוע בשעה 7 בבוקר, הכונה היא לרגע שהשעון שלו (ושל כל תושבי העיר) מראה על השעה 7.

לפי שפה זו, אכן כל שאלותיך טובות ונכוחות.

אבל כשאנחנו מדברים על שעות חז"ל, על שעות ההלכה, אנו שוכחים מהשעון. אין כזה דבר. לא היה ולא נברא. מורי השעות שלנו הם התלויים בטבע, זריחה, שקיעה וחצות יום. יכולים אנו למדוד מרחקים מרגע לרגע באמצעים שונים (כמו שעון חול, או נר בעל שנתות, או כלי מחורר עם מים מטפטפים וכדו'). אבל עיקר המדידה נעשית ע"פ השמש.

לכשנדבר בשפה של שמש, אז חצות (במצב שהשמש באמצע בין מזרח למערב) ושעות שוות לא נמדדות בשם השעה המקובל על השעון. אלא ביחס של מרחק שוה מנקודה מסוימת. וגם בני מלכים אין להם שעון אלא הערכה של מרווחי זמן מנקודה מסוימת.

בשפת השעון, כל השאלות נשארות ללא תשובה. בשפת השמש אין מקום לשאלות.

[ס''ק]

סוכ"ס, גם אם מכוונים את היום ע"פ השמש, הרי יותר קל לחשב מנקודה מוקדמת, לא מחצות אחורה. ובאמת לשיטה הזאת שמחשבין ע"פ חצות נתחדשה באחרונים. ולשעון א"י השקיעה כל יום בשעה 12:00. [מזיזים את השעון כל יום לפני מנחה, שהיא ג"כ קבועה ב11:40 וזמן מעריב ב12:30]. וכ"ה עד היום במקומות הנוהגים ע"פ האראבישער זייגער כמו בביהכ"נ הגר"א שערי חסד, בישועות יעקב מא"ש, ובבתי ברוידא ושכונת כנסת שבירושלים.
אמנם בימי קדם, היו מחשבין ע"פ זמן הנץ החמה [או עלות השחר, עכ"פ לפי תחילת היום], ומשם שלש שעות לזק"ש, וארבע לסו"ז חמץ. וכידוע מהתה"ד בזה.
וענין זה ג"כ א' מהטעמים שנתנו להקדמת המעריב, מפני שכבר נגמרו י"ב שעות היום. ועכ"פ הוא כבר ודאי אחר שעה ורביע מסוף היב"ש.
ועכ"פ, הרב קורן שם מרחיב בנושא השוות מכל צד, עבר ופינה. [אמנם הלשון שם קצת כבדה].

[הבונה]

כיון שדברו כאן על חצות היום הממוצע.
כידוע ישנן 2 סיבות לכך שחצות היום אינו בזמן קבוע:
הסיבה הראשונה, שמהירות הסיבוב השנתי של השמש (את הארץ או של הארץ את השמש ממש לא משנה לענין זה, אני רגיל לחשוב שהשמש מסובבת כמו שמסבירים המפרשים הקדמונים) איננה אחידה, והיתה מחלוקת בין התוכנים הקדמונים לסיבת הדבר (מובא כמדומה במפרש להל' קדה"ח), כולם מודים שהארץ לא נמצאת במרכז הסיבוב השנתי, לכן לצופה מן הארץ מהירות הסיבוב אינה קבועה, אך היו שטענו שמלבד זאת לשמש יש "גלגל נושא" כלומר היא חגה סביב גלגל קטן שצירו קבוע בגלגל השנתי הגדול וכיוון סיבובו הפוך משל הגלגל הגדול, כך שגם אילו היתה הארץ במרכז הסיבוב, לא היתה אחידות במהירות הסיבוב כי כאשר השמש לפי מצבה בגלגל הקטן רחוקה יותר מאיתנו היא סובבת מעט בניגוד לכיוון הכללי, וסך המהירות נמוך מהממוצע, ואילו כאשר היא קרובה יותר מהירותה מעל לממוצע. היא נמצאת לדעה זו במרחק הגדול בגלגל הקטן בדיוק כאשר היא גם במרחקה הגדול (כי הארץ לא במרכז) בגלגל הגדול. (חוקי קפלר של התכונה בת ימינו, קרובים יותר לדעה השניה אם כי לא ממש אותו דבר, הסיבוב אליפטי בעוד הארץ באחד משני מרכזי האליפסה, בנוסף כאשר היא רחוקה יותר היא גם נעה לאט יותר במציאות, לפי הכלל הידוע שבאותו זמן היא תסובב קטע שאם נחבר את קצותיו לארץ, יהיו המשולשים שווים בשטחם.)

הסיבה השניה, קשה יותר להבנה, היא נובעת מנטיית גלגל המזלות (מישור המילקה, המישור בו סובבת השמש בסיבוב השנתי) כ-23.5 מעלות מהקו המשוה, כך שהשמש בסיבובה השנתי חותכת את מעלות האורך באלכסון, ועקב כך לא בזמן אחיד, כאשר היא בדיוק במעלות 0 (ראש טלה), 90 (ראש סרטן), 180 (ראש מאזניים), 270 (ראש גדי), אין שינוי אחורה או קדימה, אבל בין 0-90 וכן בין 180-270 היא תפגר, ואילו בשני הרבעים האחרים היא תקדים. תופעה זו קרויה בפי התוכנים הקדמונים (כולל המפרש להל' קדה"ח) "מצעדי המזלות".

שתי הסיבות הנ"ל לעיתים מצטרפות זו לזו ולעיתים סותרות זו את זו כלומר האחת מושכת קדימה והשניה אחורה כך שהשמש מתקרבת למקומה הממוצע.
בספרו של הרב בניש "הזמנים בהלכה" יש את ההסברים הנ"ל, אך לפחות הסיבה השניה כתובה בשפה שלולי הייתי יודע קודם למה הכונה לא הייתי מצליח להבין לעולם.
עכ"פ מוזר מאד שנותן שם טבלה לפי תאריכים מבלי להעיר שהטבלה אינה קבועה לעולם, כי הרי גובה השמש (האפיליון) נע במשך הזמן כמעלה אחת בשבעים שנה כדברי הרמב"ם, שמא סבור שבעוד 70 שנה כבר לא יהיה ספרו רלוונטי, או שמעלה אחת לא כל כך משמעותית, ועד שכן יחול שינוי משמעותי כבר בטח הספר לא יהיה רלוונטי...

[בר ששת]

לתועלת המתדיינים והמתעניינים:

דבר בעתו, נכפל בו כי טוב!

כפי שנודע לי, בימים הקרובים, יורד לדפוס ספר מקיף המתעסק בדיוק בנושא זה. שם הספר "שעות שוות בהלכה", והוא משובח ביותר. כמה ידידים מביני-מדע ובקיאים בתחום, העידו באוזניי כי עבודת העריכה ממש מופלאה. הכתיבה מרתקת וקולחת, הכל נכתב באופן ברור ובהיר. והעיקר, הספר מקיף את כל הנושא וגם נותן סקירה מלאה על התפתחות מדידת הזמן, ועל השיטות השונות.

לפני שתשאלו, המחבר הוא הרב הגאון רבי יצחק זילבר שליט"א, תלמיד חכם מובהק ממאנסי ניו-יורק, שמוניטין יצא למאמריו.

ברכתי לו, כי יזכה שיפוצו מעיינותיו, ויאמר מילי דיתקבלו.

[אוהב ספרים]

לתועלת המתדיינים והמתעניינים:

דבר בעתו, נכפל בו כי טוב!

כפי שנודע לי, בימים הקרובים, יורד לדפוס ספר מקיף המתעסק בדיוק בנושא זה. שם הספר "שעות שוות בהלכה", והוא משובח ביותר. כמה ידידים מביני-מדע ובקיאים בתחום, העידו באוזניי כי עבודת העריכה ממש מופלאה. הכתיבה מרתקת וקולחת, הכל נכתב באופן ברור ובהיר. והעיקר, הספר מקיף את כל הנושא וגם נותן סקירה מלאה על התפתחות מדידת הזמן, ועל השיטות השונות.

לפני שתשאלו, המחבר הוא הרב הגאון רבי יצחק זילבר שליט"א, תלמיד חכם מובהק ממאנסי ניו-יורק, שמוניטין יצא למאמריו.

ברכתי לו, כי יזכה שיפוצו מעיינותיו, ויאמר מילי דיתקבלו.

אכן ידוע הרב זילבר כבקי בענינים אלו

[אוהב ספרים]

בר ששת, אולי תוכל לשאול אותו [כפי הנראה שאתה מכירו] מה דעתו לשאלתנו פה

[בר ששת]

בר ששת, אולי תוכל לשאול אותו [כפי הנראה שאתה מכירו] מה דעתו לשאלתנו פה

אנסה לשאול בל"נ. סביר להניח שדעתו כי כדאי לכל המתדיינים לרכוש את הספר...

[אוהב ספרים]

בר ששת, אולי תוכל לשאול אותו [כפי הנראה שאתה מכירו] מה דעתו לשאלתנו פה

אנסה לשאול בל"נ. סביר להניח שדעתו כי כדאי לכל המתדיינים לרכוש את הספר...

אכן, אבל שיצא מהדפוס ויגיע למחוזותינו עוד יקח קצת זמן

אם תוכל לשלוח אלי הטלפון של המחבר באישי אודה לך מאוד

[בר ששת]

חברים, ניצלתי קשר רחוק, ערבתי כמה ידידים עד שהפנתי את תשומת לבו של בעל הדברים אל הנידונים. ביקשתם את תגובתו. קבלו אותה באריכות ובפירוט, כלשונה:

ב"ה
א. בענין אופן חישוב השעות לפי שיטת היעב"ץ וסיעתו - אין ספק שבאופן עיקרוני הניק 'הוגה ומעיין' צודק. אני מעתיק כאן קטע ממה שכתבתי ב'מבוא' בספרי:
אופן החישוב הידוע ביותר, הוא שיטת היעב"ץ והרה"ק מקָאמַרְנָא (אצל רבים היא מכונה על שמו של האחרון), וכן נראה שסובר הש"ך. לפי שיטה זו מחשבים לשעות היום את שתים עשרה השעות האמצעיות של היום: כשהיום הטבעי ארוך יותר מי"ב שעות שוות - מחשיבים רק את י"ב השעות האמצעיות לשעות היום, ואילו הזמן שלפני השעה הראשונה ואחרי השעה האחרונה אמנם נחשב ליום, אבל אינו נכלל בתוך שעות היום. וכן להיפך: כשהיום מתקצר ואין בו י"ב שעות שוות, מכל מקום לגבי חישוב השעות מחשיבים שתים עשרה שעות לשעות היום. ולמרות שתחילתו וסופו של 'יום' זה נחשבת לגבי כל דיני תורה כלילה גמור, מכל מקום לענין חישוב השעות הן נחשבות כשעות היום.
כמובן שאותה הוספה או גירוע שמוסיפים או גורעים מן היום, נעשית בתחלת היום ובסופו באופן שווה. שהרי לא יעלה על הדעת כי מוסיפים או גורעים כמויות שונות לפני היום או אחריו.
הדרך הקלה ביותר לחישוב שעות היום היא מחצות היום: שש שעות לפני חצות היום מתחילות שעות היום, והוא נמשך עד שש שעות לאחריו.
אופן זה של חישוב שעות היום היה מקובל מאז ומעולם אצל חכמי התכונה. כשאמרו לדוגמא 'השעה הראשונה של היום' התכוונו תמיד לשש שעות לפני חצות היום, בין אם מדובר בימות החורף - עמוק בתוך חשכת הלילה, ובין בימות החמה שכבר האיר היום לפני כמה שעות. אצל התוכנים 'השעה הראשונה של היום' היא תמיד שש שעות לפני חצות היום.
על דרך החישוב הזה היה מיוסד השעון הנוצרי-אירופי לאורך הדורות האחרונים, אלא שמִספור השעות היה אחרת: הנוצרים קראו לשעה הראשונה של היום שעה 'שש', עד 'שש' בערב. אלא שבימינו כבר עבר השעון כמה שינויים, כמו שיתבאר בפרוטרוט לקמן בפרק 'שעות שוות בימינו'.
בפרקי ספרנו נתמקד בשיטה זו בשני מישורים:
לאורך פרקי הספר נעמיק חקר ביסוד ההלכתי של שיטה זו, תוך בירור וליבון הסוגיות התלמודיות ודברי הפוסקים. ובשער השישי נעסוק במישור המציאותי, כיצד מתאימים שיטה זו לפי השעון שלנו.

היום מיותר ההסברים על ה'חצות ממוצע' ו'שעון אזורי' דהרי יש לנו לוחות לחצות היום שבכל מקום. זה לא משנה איך בעלי הלוחות הגיעו להחצות, פשוט לוקחים את החצות ושעתיים לפניה סוף זמן תפילה ושלוש שעות שלפניה סוף זמן ק"ש.

ב. מה שכתב ששיטה זו "מבוססת על דעת כמה ראשונים" מספוקני אם גם אחרי לימוד הספר שלי יסבור ככה. ויתירה מזו אני כמעט בטוח שאחרי קריאת הספר שלי לא יאמר ש"כן היא דעת הפני יהושע...".

ג. אוהב ספרים שואל הרי זמן קימה שווה בכל ימות השנה לפי שעון שלנו, אם כן גם סוזק"ש צ"ל בשעה תשע לפי שעון שלנו. אבל באמת טענת היעב"ץ וסיעתו אינם שכיון שזמן קימה הוא לפי שעות שוות גם סוזק"ש צ"ל לפי שעות שוות. דהרי החז"ל מעולם לא אמרו שסוף זמן ק"ש הוא בזמן קימת בני מלכים. חז"ל אמרו שסוזק"ש הוא עד שלש שעות, והם נתנו טעם שכיון שאז קמים הבני מלכים. היעב"ץ וסייעתו רק טוענים שמזה שאנחנו רואים שחז"ל אמרו שבשלש שעות הבני מלכים קמים זה הוכחה שה'שלש שעות' שדיברו בהם חז"ל הם 'שעות שוות' ולא 'שעות זמניות' כשיטת הר"מ. ועכשיו אעתיק קצת מדבריי בפרק יא משער השישי (התאמת שעות שוות לפי שעון שלנו):
לאחר שאנחנו יודעים, לפחות ידיעה כללית, את ההיסטוריה של מדידת הזמן, ברור לנו שכשאנחנו באים לומר שחז"ל דברו על סוג כלשהו של שעון, זה יכול להיות רק אם השעון כבר היה בשימושם של בני אדם בימיהם. כמובן שחז"ל לא דברו רק למען דורות הבאים אחרי שהאומות ימציאו איזשהו סוג של שעון. אשר על כן ברור למעלה מכל ספק שלפי השיטה הסוברת ש'שעות' בדברי חז"ל הן שעות שוות ברור שהשעות השוות היו לפי השעון השמשי האמיתי. ולא לפי השעון הממוצע-שנתי ובוודאי לא על האזורי-סטנדרטי. שהרי האנשים לא השתמשו בשעון ממוצע, ובימי חז"ל (לפני המצאת השעון המכני) היה נצטרך איצטגנינות גדולה לדעת את הממוצע השנתי.
ולא רק חז"ל אלא גם הפוסקים שסוברים שעות שוות, כפי שאפשר להוכיח מדבריהם, בוודאי לא כוונו לשעון שלנו.
אעתיק עוד כמה קטעים שכתבתי בשער השישי:
המחלוקת שבין שיטת הסוברים 'שעות זמניות' ובין הנוקטים 'שעות שוות' היא שאלה היסטורית-עובדתית: מה היה השעון המקובל בימי חז"ל (או לפחות מקובל לגבי דיני תורה). לפי בעלי שיטות אלו הרי כשחז"ל אמרו "עד ג' שעות" היתה כוונתם לשעון שהיה בשימוש אנשי דורם. א"כ איך אפשר להעלות על הדעת שבימי חז"ל כבר היה שעון הבנוי על החצות הממוצע?
השעון הרי היה שעון שמשי, ורוב או כל האנשים כלל לא ידעו שמחצות של אתמול לחצות של היום לא עבר כ"ד שעות מדויקת.
איך אפשר לחשוב שכל העולם השתמשו באיזה אינדיקטור שעל פיו ידעו בכל ימות השנה את זמנו של החצות הממוצע ועל פיו חשבו את כל שעות היום?
אכן הוא צודק, שהסברא נותנת שאילו היינו צריכים עכשיו בימינו לקבוע את ההלכה, מסתבר שבעלי השיטה של שעות שוות היו קובעים את ההלכות התלויות בחלקי היום - לפי השעון שלנו.
אבל אל לנו לשכוח שזה לא הנושא, הנושא הוא מה היא ההלכה שתקנו חז"ל בשעתם, למה כוונו כשאמרו 'עד ג' וד' שעות', מאיזה שעות דברו חז"ל.
ד. עכשיו לדברי הניק ס"ק:
1. "סוכ"ס, גם אם מכוונים את היום ע"פ השמש, הרי יותר קל לחשב מנקודה מוקדמת, לא מחצות אחורה".
אכן לשיטת היעב"ץ לא מחשבים מחצות אחורה. אלא לפי השעון שמש, כלומר מיקום השמש בשמיים. ושלש שעות לפי חצות היום בכל יום השמש עומד באותה מקום. אנחנו היום שלא רגילים לחשב את חלקי היום לפי השמש, הדרך הכי קלה זה לחשוב מחצות אחורה.

2. עוד כתב: "ובאמת לשיטה הזאת שמחשבין ע"פ חצות נתחדשה באחרונים. ולשעון א"י השקיעה כל יום בשעה 12:00. [מזיזים את השעון כל יום לפני מנחה, שהיא ג"כ קבועה ב11:40 וזמן מעריב ב12:30]. וכ"ה עד היום במקומות הנוהגים ע"פ האראבישער זייגער כמו בביהכ"נ הגר"א שערי חסד, בישועות יעקב מא"ש, ובבתי ברוידא ושכונת כנסת שבירושלים. אמנם בימי קדם, היו מחשבין ע"פ זמן הנץ החמה [או עלות השחר, עכ"פ לפי תחילת היום], ומשם שלש שעות לזק"ש, וארבע לסו"ז חמץ. וכידוע מהתה"ד בזה".

בזה הוא צודק ששיטת התה"ד הוא שמחשבים את הג' שעות מתחלת היום בכל יום. ואני הוכחתי בספרי שעוד ראשונים סברו כמותו. אבל את ה'שידוך' שעשה לזה לשעון הערבי אינו עולה יפה. הרי לפי השעון הערבי מתחילים את שעות היממה כלומר את הכ"ד שעות מן השיקעה וממשיכים עד השקיעה. וסוף זמן ק"ש אינו שייך לג' שעות, לא של היום ולא של הלילה. בספרי הארכתי בזה.
ועוד נוקדה, התה"ד השתמש באותה שעון שהשתמש בה היעב"ץ. שעון שמשי אמיתי מחצות היום לחצות היום.

[תוכן]

אכן לשיטת היעב"ץ לא מחשבים מחצות אחורה. אלא לפי השעון שמש, כלומר מיקום השמש בשמיים. ושלש שעות לפי חצות היום בכל יום השמש עומד באותה מקום.

זה לא נכון. אלא כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת במקום אחר.

[לחם_יומם]

אכן לשיטת היעב"ץ לא מחשבים מחצות אחורה. אלא לפי השעון שמש, כלומר מיקום השמש בשמיים. ושלש שעות לפי חצות היום בכל יום השמש עומד באותה מקום.

זה לא נכון. אלא כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת במקום אחר.

במחכ"ת.
מחד גיסא, הדברים נכונים עד מאד - כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת במקום אחר. נכון מאד.
מאידך גיסא הדברים לא נכונים - כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת באותה נקודה.
הא כיצד?
מהלך השמש הנראה לעינינו מורכב מ-2 כיוונים: כיוון אחד - בין מזרח למערב. וכיוון שני - בין צפון לדרום.
מבחינת הצפון והדרום, אכן כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת במקום אחר, אבל מבחינת המזרח והמערב כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת באותה נקודה.
מי שאינו מבין את מהלך השמש, לא ימצא את השעה השווה לפי השמש. אבל מי שישכיל להפריד בין שני הכיוונים השונים, ימצא את השעה השווה לפי השמש בכל תקופה מתקופות השנה.
לשם המחשה:
רבי משה שפירא ז"ל, מתקין שעוני השמש ב"זהרי חמה" ובפתח תקוה, השכיל לנטרל את הנטיה מצפון לדרום, ובנה שעון שמש המראה את השעות השוות. והוא עשה את זה בצורה פשוטה מאד, את המוט שהצל שלו מראה את השעה קבע ביחס ישר לציר כדור הארץ, כך שהנטיה מצפון לדרום אינה משפיעה על הצל, רק הנטיה ממזרח למערב. והשעונים שלו מראים את השעה השווה בכל יום מימות השנה.

דרך אגב, לענין החצות הממוצע.
אני מרשה להאמין כי חז"ל לא חייבו לדקדק אחרי החצות הממוצע כמו שהשעונים שלנו מדקדקים.
דוגמה לדבר כל שיש בהקיפו ג"ט יש ברחבו טפח, שכידוע אינו מדויק כלל, אלא שחז"ל הרשו לנו למדוד בקירוב זה. וכן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא. הקירוב שיש בידי אדם למדוד באופן פשוט הוא מספיק לקיום המצוות.

[אוהב ספרים]

בר ששת, תודה על כל האריכות, אבל בקיצור הוא לא עונה על השאלה שלי, מה דעתו שזזים את הזמן עם שעון הקיץ או לא?


והוא רוצה לחדש נגד הרבה אחרונים בדעת הפני יהושע והתוספות הרא"ש וכו' זאת לא הנקודה כעת.

[תוכן]

מבחינת הצפון והדרום, אכן כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת במקום אחר, אבל מבחינת המזרח והמערב כל יום בג' שעות שוות לפני חצות השמש נמצאת באותה נקודה.

זה לא נכון. הגע בעצמך במקום קרוב לקוטב הצפוני, שהיום הכי קצר הוא שש שעות מנץ החמה עד שקיעה, והיום הכי ארוך הוא 18 שעות מהנץ עד השקיעה, הרי שביום הכי קצר, שלש שעות שוות לפני חצות השמש באופק המזרחי, וביום הכי ארוך שלש שעות שוות לפני חצות השמש קרוב לאמצע השמים. וכן יש שנוי זה בכל מקום אשר על כדור הארץ.

[הוגה ומעיין]

בר ששת, תודה על כל האריכות, אבל בקיצור הוא לא עונה על השאלה שלי, מה דעתו שזזים את הזמן עם שעון הקיץ או לא?


והוא רוצה לחדש נגד הרבה אחרונים בדעת הפני יהושע והתוספות הרא"ש וכו' זאת לא הנקודה כעת.

במחילה, הרב אוהב ספרים, הוא כן התייחס לשאלתך, דוק היטב. אלא שקשה לאנשים "להיכנס לראש" של שאלתך, והיא נראית להם מופרכת בעליל, לכן מנסים להוסיף קצת חומר מסביב כדי לבאר העניין.

צא וחשוב שלא ברור מה ההוא אמינא שלך שחז"ל יקבעו זמן קריאת שמע שיהיה תלוי בשעון קיץ שלא היה כלל בזמנם, ופשוט שכשם שכל השעות הטבעיות, הזמניות והשוות, זזות עם הזזת השעון בקיץ, כך גם זמן זה.

אולי סבור אתה שחז"ל קבעוהו לפי זמן הקימה של בני מלכים בכל דור ודור, בפועל ממש. אלא שלפי הנחה תמוהה זו, בדיוק כמו שצריך להשתנות מחמת שעון קיץ כך צריך להשתנות בגלל אלפי גורמים נוספים, כגון זמן הגעת הלחם הטרי למכולת הסמוכה (תראה לי היום בן מלך, ותראה לי גם באיזו שעה הוא קם). כמדומה שהיה איזה אדם (רי"מ יעבץ) שחשב כמוך, ועד הסוף, וכתב כמה הגיגים בנושא בגליון דאצ'ה ז"ל. אך אין לזה שום קשר עם שיטת הראשונים והאחרונים הסוברים שזמן קריאת שמע תלוי בשעות שוות, ובכללם קאמארנא.

[בר ששת]

שוב חברים יקרים, הצגתי את דבריכם לפני הרה"ג המחבר, וכדרכו נהג בטובת עין והשיב במאמר מפורט.

ב"ה

א. על השאלה של אוהב ספר יפה השיב הוגה ומעיין. אעתיק מה שכתבתי בספרי שער השישי פרק 'שיטת המחשבים לפי שעון שלנו', (הסבר ה: הולכים לפי חשבון השעות שהסכימו עליו בני המדינה), זה מה שאני כותב שמה (בערך לא בדיוק):
אעתיק דברי הרב הגאון רבי ישכר דוב איינהארן שליט"א דומ"ץ סקווירא בורו פארק בקובץ 'אור ישראל' (גליון נ עמוד רמט):
"ועוד סברא יש בכל זה לחשוב ע"פ מורה שעות שלנו, דמסתבר שאם תקנו חז"ל ע"פ שעות שוות, תקנו לפי חשבון השעות שהסכימו עליו בני המדינה, ואפי' לענין ק"ש דאורייתא העיקר תלוי בשעה שבני מלכים קמים וזה תלוי לפי מה שהבני מלכים חושבים הג' שעות.
ובדרך זה תמצא ישוב ג"כ על מה שהזהירו כמה גדולים (עי' שו"ת מנחת אלעזר ח"א סוסי' ס"ט ועוד) שהמורה שעות שלנו הוא ודאי אינו מכוון כלל לפי המקום ממש אלא חכמי האומות השוו השעות בערך לכל אלף מייל (הדבר תלוי במרחק לפי מעלות, לפיכך יש שינויים גדולים בהתאם למרחק מקו המשוה, ואכמ"ל), יהי' הזמן שווה.
אבל מכל מקום למעשה הרבה צדיקים לא חששו לזה וחשבו לגמרי השעות כפי המורה שעות שלנו, ולכאורה הוא פלא, וע"כ צריך לומר כמו שכתבתי דמכל מקום הבני מלכים הם קמים לפי השעות שנהוג בעולם ודוק".

הנחה זו שהכל לפי מנהג המקום גוררת בעקבותיה דיון בנושא עקרוני, האם אנחנו צריכים ל'תרגם' את הדינים של חז"ל למציאות של ימינו או שאנחנו חייבים ללכת בעקבותם של חז"ל. אבל באמת איננו צריכים בכלל לדון בנושא זה, שכן כל ההסבר הנוכחי אינו שייך כלל לשאלת השעות הזמניות – שוות. שהרי המחלוקת של זמניות - שוות היא מאיזה שעות דברו חז"ל כשאמרו 'שעות'. כמו שכתב הר"מ, וכן כתבו האחרונים בעלי שיטת שעות שוות. ומטעם זה כל הפוסקים מביאים ראיות מדברי חז"ל לחזק שיטתם של זמניות או שוות. אבל סברא זו של הגרי"ד איינהארן תיתכן לפי זמניות כמו לפי שוות. שהרי אפשר לומר שאם כי חז"ל דברו משעות זמניות, זהו לפי שבימיהם נהגו אנשי העולם לפי שעות זמניות, אבל בימינו הולכים לפי השעות שלנו. שהרי גם הסוברים שחז"ל דברו משעות שוות – מודים הם שהם לא התכוונו לשעון שלנו שהמציאו האומות בזמן אחרון.
לפיכך מה שכתב: "דמסתבר שאם תקנו חז"ל ע"פ שעות שוות תקנו לפי חשבון השעות שהסכימו עליו בני המדינה". קשה להבין מדוע סברא זו שייכת יותר למי שסובר שחז"ל דברו משעות שוות, מאשר למ"ד שחז"ל בכל מקום דברו משעות זמניות. הרי בין לנוקטים 'זמניות' ובין לנוקטים 'שוות' לא חז"ל הם שתקנו את סוג השעות. סוג זה של חישוב היה מקובל בזמנם על כל העולם. כמו שכתב הגרי"ד איינהורן עצמו שזמן קימה תלוי בשעה שבני אדם קמים לפי השעון שלהם. אילו חז"ל תקנו איזה סוג של שעון, הם היו צריכים לומר דבר כזה, אך מעולם לא מצאנו בדברי חז"ל רמז לתקנה כזאת. לכן לא נראה שיש סברא לחלק בין שיטת שעות זמניות ובין שיטת שעות שוות לגבי הסבר זה.

ועוד זאת: לפי הסבר זה שסוף זמן ק"ש הוא תמיד בשעה תשע לפי השעון הסטנדרטי-אזורי, צריכים אנו לומר שבימות הקיץ יוקדם סוף זמן ק"ש בהתאם לשעון הקיץ (דיי לייט סייבינג טיים) ויהיה בשעה תשע של שעון הקיץ, שהרי לכאורה אין נפק"מ בין הליכה אחרי השעון האיזורי, ובין הליכה אחרי שעון קיץ. [אלא שיש לדחות ששעון קיץ אינו יכול להחשב כהסכמת המדינה, שכן לא בכל המקומות מזיזים את השעון בקיץ, וכן אין זמנו קבוע בכל שנה.]

עוד העיר הגאון רבי יודל גרובער שליט"א, שאם אנחנו מתרגמים את ה'שלש שעות' לשעות שעות שלנו, מן הנכון היה לתרגם זאת לזמן קימה של היום, וזה קשה מאוד. שהרי בימינו נשתנה כל סדרי העולם, 'בני מלכים', כלומר האנשים שאינם עובדים כלל יש להם הרגלים אחרים, וגם לגבי האנשים העובדים, צריך לערוך סטטסטיקה חדשה מהו זמן קימה.
וזה דומה למה כתב רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל בשו"ת שלמת חיים (סי' תקמ"ג) ועוד אחרונים, ראה בספר "ישראל והזמנים" (סימן ז' אות ל) בענין זה.
עד כאן מה שכתבתי בספרי.

ב. בשעה שכתבתי הדברים חשבתי לתומי שאף אחד לא חושב שלא צריכים לנכות את השעון קיץ, לכן הבאתי את זה כראיה שאין אפשר להתחשב לפי השעון שלנו. הסיבה שחשבתי ככה הוא כיון שפשוט מעולם לא שמעתי איש מסתפק בזה.

ג. לחם יומם כותב: "רבי משה שפירא ז"ל, מתקין שעוני השמש ב"זהרי חמה" ובפתח תקוה, השכיל לנטרל את הנטיה מצפון לדרום, ובנה שעון שמש המראה את השעות השוות. והוא עשה את זה בצורה פשוטה מאד, את המוט שהצל שלו מראה את השעה קבע ביחס ישר לציר כדור הארץ, כך שהנטיה מצפון לדרום אינה משפיעה על הצל, רק הנטיה ממזרח למערב. והשעונים שלו מראים את השעה השווה בכל יום מימות השנה".
סליחה אבל זה טעות. לא רבי משה שפירא הוא זה שהשכיל לעשות שמש לשעות שוות, כל השעוני שמש שאנשים השתמשו בה באלף שנים האחרונות (בערך) היו שעוני שמש לשעות שוות. בערך כמו השעון שמש ב'זהרי חמה'. החידוש של רבי משה שפירא כפי שמוסר הרב טיקוצינסקי הוא בשעונים אחרים, שהוא נסה (ואולי אף הצליח) לשחזור שעון שמש ל"שעות זמניות". אעתיק לך את דברי הרב טיקוצ'ינסקי שהעתקתי בספרי הנ"ל בשער השישי פרק א' (השעון בימי קדם):
"אכן כיום נפתעתי מפי ידידי הר' משה אלי' לעווי נ"י בהפתעה חדשה שאפשר להעמיד שעון שמשי המראה י"ב שעות זמניות בכל ימי השנה. זה הר' משה אלי' נ"י, ברא כרעא דאבוהי הר"ר שמאול לעוי ז"ל, כאביו כן הוא עוסק כל ימיו בהעמדת שעונים שמשיים מעל מגדל ביהמ"ד שלהם "זהרי חמה", ובעזרתו המציא הר' משה שפירא נ"י שעונים שמשיים ארצי-ישראליים 'ערביים' (אשר כמתכונתם לא היה עד כה (בסוגריים מספר הגרימ"ט: "והשיכים הציעו לפני הר"מ שפירא סכום גדול שיקים להם שעון כזה על מסגר עומר, וכמובן לא היה יכול למלא רצונם בשביל איסור הכניסה למקום המקדש".)). וטובים השנים האלה, בני ציון היקרים וגידולי ישיבותינו (עץ חיים ומאה שערים), רמ"א לעווי ור"מ שפירא, עוסקים כיום בהמצאה החדשה להקים גם שעון שמשי המראה 12 שעות זמניות בכל יום, וכבניסן ותשרי כך גם בטבת ובתמוז (בסוגריים מוסבר הצד הטכני של הכנת שעון כזה: "וזה הרמ"א לעווי הוכיח לי המצאתם זו ע"י הנקב שעשו בהקו העושה את הצל השמשי באופן שהקשת סביב נקודת השמש (מהנקב) של יום הארוך מתחלק לי"ב חלקים וכמו"כ הקשת (ההפכי, שממעל לקשת יום הארוך) של יום הקצר מתחלק לי"ב חלקים ובהקוים המחברים את י"ב החלקים שלמעלה לשלמטה – נקודות המציינות לשאר ימי השנה".). ויש לקוות כי בקרב הזמן יזכונו גם בשעון השמשי הזה החדש במינו בימינו".
היום סוברים החוקרים שבתקופת חז"ל השתמשו בשעון שמש המראה שעות זמניות. ואכן בחפירות נמצאו שעוני שמש שעובדים לפי שעות זמניות. כפי שהבאתי בספרי. אבל ברור שבאלף השנים האחרונות כל השעוני שמש היו לפי שעות שוות.
ד. כאן התשובה ל'תוכן', כיון שהשעון שמש עבד לפי שעות שוות לא חשבו מחצות ואחורה פשוט הסתכלו על שעון שמש. ורוב האנשים נצרכו לשעון שמש רק לדעת את השעה המדויקת, אבל 'בערך' הם ידעו גם בהרמת העיניים לשמיים. כמובן שאתה לא חייב להאמין לי שהשעוני שמש הראו שעות שוות, תברר זאת בעצמך.
'לחם' אגיד לך עצה טובה, במשך השנים כבר למדתי את הכלל שבענינים אלו 'כל המוסף גורע'. אם אתה רוצה שאנשים יבינו מה שאתה אומר תגיד רק את השורה האחרונה: "השעון שמש מראה ככה" וזה הכל. אם אתה מתחיל להסביר למה השעון שמש מראה ככה, מעולם לא יבינו אותך.

[למאי_נמ?]

דיון ברב צעיר (ע"ש בתגובות)

[ידידיה]

האם בספר "שעות שוות" העתידי ידון גם במנהג הרווח אצל ההולכים בשיטת ר"ת בזמן הלילה לחשב דקות שוות בין שקיעה לצה"כ בכל זמן ובכל מקום?

[לענין]

התו' בעירובין נ"ו א' דנו לענין זמני התקופה ושעות המזלות, אם מחשבין אותן בשעות זמניות, וממילא הם משתנות בחורף ובקיץ, או דילמא בשעות שוות הם נמדדות, ולעולם קצב הילוך המזלות שוה בין בקיץ ובין בחורף.

"כאמור, התוספות בעירובין נשארו בספק אודות השעות שעל פיהן מחשבים את זמני התקופה ושעות המזלות. לידינו לא הגיעו כתבים של בעלי התוספות המכריעים בעניין, וגם אין בידינו כתבים שלהם הדנים בזיקה שבין שעות אלו לשעות שהוזכרו בחז"ל לעניין זמן קריאת שמע וכיו"ב. אולם יש בידינו עדות של בעל תרומת הדשן אודות קיומו של תוספות שכזה שהיה לפניו במסכת ברכות" (הרב זלמן קורן, לקט יושר מכון ירושלים, או"ח עמ' שע"ח).

והנה אמרו בגמרא (ב"מ ק"ו ב') דזמנה של עונת הזריעה הוא 'עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה ארישייהו', ופירש רש"י 'בזמן שהן רגילין ליכנס, דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית, קיימא כימה שהוא זנב טלה להדי רישייהו בראש כל אדם, דהיינו באמצע הרקיע, שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו והן הן ימי אדר'.
והקשו התוספות על רש"י שתי שאלות, א' 'דפועלים לא אתו מדברא עד צאת הכוכבים', ב' 'דבסוף י' שעות הן עוד היום גדול ואין נראין הכוכבים, ומשמע שבא ליתן סימן לאריסין להכיר שעה שיבאו מן השדה'.
וכתב בעין יהוסף 'וצריך לומר דהאי שעות הם זמניות, דאם בשוה א"כ בסוף היום כימה ברשייהו שהרי היום עשר שעות, ולא מקשו התו' לרש"י מידי, ע"כ לומר דששה שעות דקאמר דעולין היינו שעות זמניות, כל יום מתחלק לי"ב שעות אם קצר ואם ארוך'.

נמצא מדברי העין יהוסף, שבדברי התו' בב"מ מוכרח דשעות המזלות זמניות הם ולא שוות.

אם כי גוף דבריו לכאורה קשה מאד, שהרי בימי אדר היום הוא כמעט שתים עשרה שעות [פחות רבע שעה בערך], וא"כ גם בשעות שוות, בשעה עשירית עדיין היום גדול.

[מילומיו]

המזלות דבבא מציעא הם שנים עשר שבגלגל והם לעולם ששה ביום וששה בלילה כמו שביארו תוספות ראש השנה יא: וכן ידוע לכל אסטרונום מתחיל ואין לערב סוגיא דעירובין שמדברת על חשבון מהלך השמש והירח ושליטת כוכבי הלכת