"נהגו הכל"(2), "נהגו כל ישראל" (8), "נהגו ישראל" (3), "נהגו כל בית ישראל" (1), נהגו אנשים הרבה (1), נהגו העם (9), נהגו כל העם (3), נהגו (5), מקומות הרבה נהגו (1), נהגו חכמי ישראל (1), "נהגו מקצת העם" (1), נהגו מקצת (1), נהגו רוב העם (2), נהגו העם בשנער ובמערב (1), נהגו בשנער ובספרד ובכל המערב (1), נהגו כל ישראל בשנער ובמערב ובארץ הצבי ובספרד ובערי המערב (1), נהגו רוב העולם (1), נהגו ישראל בכל המקומות (1), נהגו בכל המקומות שידענו וששמענו שמען (1) נהגו ישראל כולם (1), לא נהגו זה לא בצרפת ולא בספרד ולא נשמע זה במערב (1), "יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו" (1), "נהגו הכהנים" (2).
האם כתבו ועמדו על לשונותיו של הרמב"ם בזה ??
נתעוררתי לכך, בעקבות וויכוח עם ידיד:
האם ניתן להבין את לשון 'נהגו העם' כמנהג עממי בלבד, שצמח בלא תקנה של רבני וגדולי הדור,
או שיש להבינו כמנהג שלא אוזכר במקורות חז"ל אך נתקן ע"י גדולי הדור.
אני טענתי, שאין לראות בלשון זו של הרמב"ם יותר ממה שכתוב בה.
כלומר, דבר שלא מצא לו הרמב"ם מקור במקורותיו, כמו לדוגמא - אמירת "נשמת כל חי" בתפילת שבת, שנהגו במקומו וזמנו של הרמב"ם לאומרו (כבימינו).
הרמב"ם - במקום "להמציא" ולשייכו אוטומטית ל"תקנת גדולי הדור/אנשי כנסת הגדולה" - וכיוצ"ב (כמו שאחרים עשו על סמך סברתם), דבר שאיננו ידוע גם להרמב"ם, קוראהו הרמב"ם בשמו וכותב את הידוע לו בלבד:
"נהגו כל העם".
? ?