ראיתי הבוקר -
כאו -
https://www.inn.co.il/news/655561[איני מכיר את הכותב]
השיר "עוד יותר טוב" של יאיר אליצור הפך להמנון של תקווה ושמחה, אך עורר גם ויכוחים על מהותה של האמונה. האם הוא פשטני מדי או בדיוק מה שעם ישראל זקוק לו בשעה זו?
הרב רועי אביחי
השנה האחרונה לא הותירה יהודי אחד כפי שהיה עד עתה. כולנו עברנו ועודנו עוברים טלטלה, כאב, וגדילה. בשנה זו יצאו גם שני שירים מדהימים מהזמר המיוחד יאיר אליצור.
אודה כי עד כה פחות התחברתי לסגנון שלו (עניין אישי, וכנראה גם עניין של גיל..), אבל השירים הללו היו מיוחדים במינם באמת.
לפני שנה יצא השיר המטלטל "אין נחמה", שיר שכולו זעקה וכאב, וגם תקווה גדולה. מילים החורכות בבשר החי והמדמם, ומבטאות בדיוק את הזעקה והתוהו שחשנו כולנו: "כל הלבבות שבורים, עד מתי נהיה זורעים, לא בדמעה בדמעות הרבה וגם בדם, עם קדוש שלוחשים: א-ל נקום את נקמתי, אין שום נחמה יותר, עכשיו רק גאולה". והנה כחצי שנה אחר כך יצא להיט נוסף.
בסגנון ובקצב שונה לחלוטין: "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב", ומפיח תקווה של עוד יותר ועוד יותר טוב..
השיר הקופצני והמקסים הזה, היה כנראה בדיוק מה שהעם היקר שלנו היה זקוק לו כמו חמצן לנשימה, בשנה המטלטלת הזו, והוא הפך ללהיט שכבש את הרשת ואת הלבבות באופן חסר תקדים, מעבר לכל ציפיה. מליוני יהודים מכל המגזרים נחשפו אליו בשלל גרסאותיו ושרים אותו לעצמם. המסר הפשוט הזה שה' תמיד אוהב אותי, גם בבלבולים ובנפילות, ושהוא רוצה שיהיה לי רק טוב.
כמו כל דבר טוב, כמו כל בשורה, גם עליו, איך לא, התחילו לקום עוררין. על כל הצלחה מתעוררת גם ביקורת. כמה רבנים ואנשי חינוך מתריעים מפני רדידות, פשטניות, סכנה חינוכית ונפשית, ואפילו.. כפירה!
אינני בא בדברים אלו להתווכח ולהתנצח, כל אחד יכול להישאר בעמדתו. רק רציתי להציג כמה נקודות מבט נוספות לדברים. אני חושב כי לא צריך להיות מעריץ של אליצור היקר או תלמיד של הרב ארוש שליט"א. גם לא צריך להיות חסיד ברסלב, וגם לא חסיד בכלל, כדי להתחבר לדברים. ניתן לראות ולחוש בשיר הזה שתפס כל כך משהו הרבה יותר פשוט והרבה יותר גדול.
אז אלו הנקודות שאני רואה:
אין הבטחה, יש תקווה. אין כאן שום הבטחה. יש כאן תקווה וגישה לחיים – ה' רוצה לעשות לי טוב. גם אם יהיו דברים קשים, הם חלק ממה שבונה את הטוב. הגישה מראש היא גישה אופטימית, גישה של "הרחב פיך ואמלאהו", גישה של "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". זה לא סותר את ההבנה המורכבת שכולנו יודעים מהמציאות, וגם מהמקורות, ש"לא מחשבותי מחשבותיכם".
תמימות ופשיטות. גם מי שלא מחזיק בדיבור של ר' נחמן כי "עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות", בכל זאת כנראה הם גם חלק מהמסרים של היהדות.. לא תמיד צריכים להיות מורכבים. לפעמים מורכבות היתר הזו מפספסת את העיקר, ולא רק זה – היא מפספסת גם את ההבנה על המורכבות האנושית. אנשים יכולים להחזיק תפיסות מורכבות באופן אינטואיטיבי גם בלי תורות ופלפולים. דומני כי רובם המוחלט של השרים בהתלהבות שיר זה, מבינים היטב כי אף אחד לא מבטיח להם הבטחות שווא. אולם הנפש נאחזת באופטימיות של הטוב. האמונה הפשוטה של היהודי הפשוט לפעמים עמוקה יותר מזה של הפלפלן.
הפשטות והכֵּנוּת הן סוד ההצלחה של השיר, הן-הן הצורך הבסיסי של הדור שלנו. השיר "עוד יותר טוב" לא מנסה להרשים מישהו. הוא לא מתחכם. הוא בדיוק מה שהוא נשמע: כל-כך פשוט, הגאונות שבפשטות.
משנת הביטחון. אכן, ישנה מחלוקת ידועה במהות הביטחון – האם לבטוח שיהיה טוב גלוי או לבטוח שהכל לטובה. אין כאן המקום להאריך בסוגיה הרחבה והגדולה הזו. מקובל לטעון כי זו מחלוקת בין ליטאים לחסידים. אבל המחלוקת אינה קוטבית: מצד אחד – לרוב הדעות עצם הביטחון אינו מותנה בטובה הגלויה, אלא הביטחון הוא עצם הידיעה כי יש על מי לסמוך, יש על מי להניח את הראש, מתוך הבנה שה' הוא טוב ומיטיב וכוונתו תמיד לטובה.
מצד שני – לרוב הדעות הביטחון ברצונו של ה' להיטיב לנו, אכן גם משפיע יותר שיהיה גם טוב גלוי. הביטחון בה' הוא עצמו כוח עצום שפועל נפלאות ומושך הנהגה של טוב וחסד (פסוקים רבים מוכיחים זאת. לדוגמא: "בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים"; "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבתך דורשיך ה'", "והבוטח בה' חסד יסובבנו"; "מגן הוא לכל החוסים בו". וכן מבואר במפורש במאמרי חז"ל רבים. לדוגמא: "אמר הקב"ה בטחו בשמי והוא עומד לכם, שנאמר: 'יבטח בשם ה''. ולמה? שכל מי שבוטח בשמי, אני מצילו! וכן דוד אומר: 'בך ה' חסיתי אל אבושה'".
ובבעל שם טוב: "מי שיש לו מדת הביטחון בהי"ת באמת, אפילו אם נגזר עליו ח"ו כמה גזירות רעות, אי אפשר למידת הדין לשלוט עליו, והוא בדוק. ובאמת דבר זה מבואר בכתוב בתהלים: 'שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב'". ר' לוי יצחק מברדיטשב: "כשאדם מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא הוא אבינו ויש לו תענוג כשמשפיע טובות על עמו ישראל... אז האדם אינו חסר כלום. וכשיבקש מן הקדוש ברוך הוא לרחם על עמו, בודאי הקדוש ברוך הוא ימלא רצונו". ועיין בספר מנחת אשר אמונה ובטחון, לגאון הרב אשר וייס שליט"א, המביא על כך עוד מקורות רבים מחז"ל, ראשונים ואחרונים).
על אף הציטוטים ההחלטיים הללו, נראה כי אין הכוונה לבטוח כי בוודאי יעשה רצוני, אלא עצם הידיעה כי ה' רוצה לעשות לי טוב, וגם טוב גשמי, עצם התחושה הזו, מושכת השפעה של טוב על האדם, כי הוא דבק בטוב האלוקי.
התרופה של הדור: עם ישראל עבר כבר כל כך הרבה הסתר פנים, גלויות, שואות, חורבנות וטלטולים. נפשו הפכה נפש הישרדותית. אולם אור הגאולה ההולך וזורח מנער את עם ישראל מן העפר ומעורר אותו לשוב לחיות בגאון בתקווה ובאופטימיות. כדברי הנביא הקורא אלינו מימים קדמונים: "כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב, הלוך להרגיעו ישראל.. ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד". לעומת כל הפחדים והחרדות והדאגות והאיומים, המביאים לדכאונות, הדיבור שעם ישראל זקוק נואשות לשמוע הוא בדיוק הדיבור כי "ה' הוא אבא טוב.. ויהיה לי עוד יותר טוב".
למקרא הביקורת על מילות השיר, נזכרתי בסיפור שקראתי בעבר, על אחד מגדולי ישראל החרדים בדור הקודם, שבאו אליו עסקנים לבקשו לחתום על כרוז קורא שלא לשמוע מוזיקה, כעיקר דין הגמרא, אולם הוא דחה אותם בטרוניה כנגדם: "עד שיש משהו שיכול לעזור ליהודים בדור הזה להיות בשמחה ולצאת מן הדיכאונות, גם את זה אתם רוצים לקחת??". סיפור זה עלה לי בהקשר זה, בו עם ישראל מתחזק כל כך בביטחון בטוב ה' למרות המכה המטלטלת כל כך שספג, ובאים אנשים טובים עם כוונות טובות ומבקשים לצנן את התלהבותו.
לסיכום, אני חושב כי במקום לראות בתופעת ההתלהבות מן השיר רדידות וסכנה, המבט צריך להיות מבט מתרונן ומתרגש: מדהים מדהים כיצד הנשמה הקדושה של עם ישראל, בתוך השנה הקשה והמטלטלת כל כך, נאחז במילות השיר ויודע בפנימיותו כי ה' הוא טוב ורחמן, ובאמת רוצה להביא לנו טוב. שיר זה, שמתנגן בכל מקום ומעורר התלהבות רבה, מבטא את האמונה העמוקה הזו, שהנשמות של עם ישראל מרגישות אותה בכל לבם. לא רק ברגעי שמחה, אלא גם ברגעי הסבל. גם שם אנו יודעים שהכל כחלק מהרצון של ה' לעשות לנו רק טוב. ולא רק אנשים תורניים, גדולי אמונה ויראה, אלא גם כלל עמך ישראל הפשוטים. אין על הנשמה היהודית!
