ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּגו

[יוסף חיים אוהב ציון]

ומה פשעי בדיוק?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

כמובן שכל הענין הזה אינו אלא זוטות, הלוואי ולא היה לנו מה לטפל יותר מזה.

וצריכים למחות ג"כ על השקר שמוציאים על הרב קוק זצ"ל בסיפור ההוא עם הח"ח. ואדרבא, הרי ידוע היה בהתנזרותו מגשמיות, ולא היה לו מושג בזה כלל. וכידוע שהרבה צדיקים מאשימים אותם במדה שאין בהם, וכבר האשימו את משה רבינו העניו מכל אדם ב'מדוע תתנשאו על קהל הוי"ה'.

.

[צופה_ומביט]

לפי כותב השיר שמתעלם לחלוטין מתורת הגמול, מעניין באמת מדוע לא כבר עכשיו הכי טוב לי שאפשר, הרי ה' יתברך תמיד אוהב אותי ורואה בי רק טוב, שומע מרחם עלי ותמיד עונה לי. אז למה הוא עדיין לא מיטיב לי בהכי טוב שאפשר?

שו"ר שענה ע"ז: "חסרות לי כולה כמה תפילות". [וחוזר ע"כ שוב: תתן לי כל יום מחדש מתנות וכו' שיראו כולם שכן אתה שומע תפילות].
כלומר: הטוב תלוי בתפילות,
כלומר: כן צריך קרבה לקב"ה. אמונה וביטחון [בעיקר בטובו ואהבתו, שזהו עצם השיר], ותפילות [לבקש ממנו את הטוב, דבר שבא אחרי ההכרה שרקו בו זה תלוי].

נו, לפחות הוא מודה שזה תלוי במשהו, ושזה קשור לקרבה לקב"ה.

הקדשתי לזה קצת מחשבה, לנסות להיכנס לראש של השיר / מי שמתחזק מהשיר. מה השיר הזה אומר למי שרע לו.
וכנראה שמה שהוא אומר הוא:
אין רע, הכל טוב. וככל שתתקרב יותר לקב"ה - באמונה ביטחון ותפילה - כך הטוב יתגלה יותר, עד שהטוב האמיתי [הפנימי] והטוב הפשוט [החיצוני] יתאחדו.

עדיין חסר לי כאן מאד החלק של חיזוק מעשי, שמירת תורה ומצוות, התקרבות לקב"ה אפשרית רק באופנים שהוא קבע [כל ספר הכוזרי], אין פה שום דיבור ע"כ שהקב"ה רוצה מאיתנו משהו, כל שכן שהוא התנה את הדבר בחוזה של אם תשמעו ואם לא תשמעו.

ושו"ר שהחלק של תורה ומצוות אולי מובלע בשיר כשהוא מדבר על כשלונות ובזיונות.
"ה' הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי רואה בי רק ת'נקודות הטובות. רואה שאני רוצה להיות טוב רק לא יוצא לי וכו'. וה' הוא גם ראה את הרצון שהיה לי שניסיתי לא אמרתי נואש. רואה בבזיון שלי במר שהרגשתי איך התחלתי כל פעם שוב מחדש".
וזו תורת מוהר"ן שהמצוות נועדו בעיקרן לנסיון, ולא להצליח בהן [בכוח האדם, שהרי בלא"ה אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו]. והנסיון העיקרי הוא שתיכשל - ולא תתייאש. אלא תתחיל מחדש, ובעיקר: שהרצון [שהוא החלק היחיד שבידך, ועליו הבחירה] יתמיד ויהיה קבוע. ואדרבה, כך היא מציאת ה' במקום שהוא איננו מצוי/גלוי [בתוך החושך והרע] - בכיסופים ורצון. איה מקום כבודו היא מציאת כבודו במקום שאינו יכול להיות גלוי. מאמר סתום וכו'.

[עקביה]

ומה פשעי בדיוק?

לא פשע, אבל אני כתבתי על כותב אנונימי (עבורי) ולא על ת"ח ידוע, ואחר דבריך הם נעשו למפרע על מישהו ידוע.

[בברכה המשולשת]

לפי כותב השיר שמתעלם לחלוטין מתורת הגמול, מעניין באמת מדוע לא כבר עכשיו הכי טוב לי שאפשר, הרי ה' יתברך תמיד אוהב אותי ורואה בי רק טוב, שומע מרחם עלי ותמיד עונה לי. אז למה הוא עדיין לא מיטיב לי בהכי טוב שאפשר?

שו"ר שענה ע"ז: "חסרות לי כולה כמה תפילות". [וחוזר ע"כ שוב: תתן לי כל יום מחדש מתנות וכו' שיראו כולם שכן אתה שומע תפילות].
כלומר: הטוב תלוי בתפילות,
כלומר: כן צריך קרבה לקב"ה. אמונה וביטחון [בעיקר בטובו ואהבתו, שזהו עצם השיר], ותפילות [לבקש ממנו את הטוב, דבר שבא אחרי ההכרה שרקו בו זה תלוי].

נו, לפחות הוא מודה שזה תלוי במשהו, ושזה קשור לקרבה לקב"ה.

הקדשתי לזה קצת מחשבה, לנסות להיכנס לראש של השיר / מי שמתחזק מהשיר. מה השיר הזה אומר למי שרע לו.
וכנראה שמה שהוא אומר הוא:
אין רע, הכל טוב. וככל שתתקרב יותר לקב"ה - באמונה ביטחון ותפילה - כך הטוב יתגלה יותר, עד שהטוב האמיתי [הפנימי] והטוב הפשוט [החיצוני] יתאחדו.

עדיין חסר לי כאן מאד החלק של חיזוק מעשי, שמירת תורה ומצוות, התקרבות לקב"ה אפשרית רק באופנים שהוא קבע [כל ספר הכוזרי], אין פה שום דיבור ע"כ שהקב"ה רוצה מאיתנו משהו, כל שכן שהוא התנה את הדבר בחוזה של אם תשמעו ואם לא תשמעו.

ושו"ר שהחלק של תורה ומצוות אולי מובלע בשיר כשהוא מדבר על כשלונות ובזיונות.
"ה' הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי רואה בי רק ת'נקודות הטובות. רואה שאני רוצה להיות טוב רק לא יוצא לי וכו'. וה' הוא גם ראה את הרצון שהיה לי שניסיתי לא אמרתי נואש. רואה בבזיון שלי במר שהרגשתי איך התחלתי כל פעם שוב מחדש".
וזו תורת מוהר"ן שהמצוות נועדו בעיקרן לנסיון, ולא להצליח בהן [בכוח האדם, שהרי בלא"ה אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו]. והנסיון העיקרי הוא שתיכשל - ולא תתייאש. אלא תתחיל מחדש, ובעיקר: שהרצון [שהוא החלק היחיד שבידך, ועליו הבחירה] יתמיד ויהיה קבוע. ואדרבה, כך היא מציאת ה' במקום שהוא איננו מצוי/גלוי [בתוך החושך והרע] - בכיסופים ורצון. איה מקום כבודו היא מציאת כבודו במקום שאינו יכול להיות גלוי. מאמר סתום וכו'.

מה שהסביר הזמר עצמו (פורסם בשבוע שעבר, בעיתון בשבע):
השיר// לפני פחות מחצי שנה הוציא את השיר "תמיד אוהב אותי", שזכה להצלחה מסחררת. מילות השיר לקוחות מדברי רבו הרב שלום ארוש: "ה' יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב. ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב". השיר זכה לשלל גרסאות כיסוי ובהן של הזמרים ששון שאולוב, קובי פרץ ואיציק דדיה, שזכו ליותר מ־15 מיליון צפיות.

עוד יותר טוב// "הרב ארוש אמר לי כבר לפני שנתיים לקחת את המילים האלה שלו ולהפיץ אותן כשיר, כדי שהאנשים יחיו את האמת הזאת. השיר מתאר אמונה עמוקה ואופטימית בנוגע לקשר בין האדם לאלוקים והאהבה ללא תנאי. ערב אחד ישבתי עם חבר טוב שלי, הרב אורן לוי, ואמרתי לו: יאללה, בוא נלחין את הפזמון. בהמשך כתבתי לשיר בתים ולחן ונכנסתי לאולפן להקליט את הגרסה המקורית".

ועוד יותר טוב// "זה שיר שהיו לי עליו הכי הרבה מניעות. לא היה לי דבר כזה בחיים. במשך שנתיים ניסיתי להוציא את השיר, וכל פעם הייתה תקלה אחרת. הייתי מגיע מצונן לאולפן ולא מצליח להקליט את השיר כמו שצריך. הוא עבר הרבה גלגולים. בכל פעם משהו אחר היה משתבש. אבל כנראה שהיה לו את הזמן המדויק לו לצאת לאוויר העולם. לפני חמישה חודשים הוא יצא לראשונה לאור והתפוצץ".

הצלחה3// השיר זכה להצלחה מסחררת ולמיליוני צפיות והפך בתוך זמן קצר לוויראלי. השיר מוביל במצעדי הפזמונים בישראל, הפך להמנון המלחמה בפי לוחמים ואזרחים, ולאחר חיסול סינוואר ביטא את השמחה של עם ישראל. "זה שיר אמונה, ומבחינתי השיר הזה עושה את השליחות שלו כשכל אחד ידע שה' אוהב אותו תמיד".

קאברים// כמה משיריו יצאו כגרסאות כיסוי וזכו להצלחה רבה. "הייתה הסכמה גורפת לאפשר את הקאברים לשיר, כי הרב רצה שהשיר הזה יתפרסם כמה שיותר. לכן גם אני שמחתי על כל קאבר שיצא". וכשהקאברים זכו להצלחה גדולה יותר מהשיר המקורי? "אין לי שום עניין בכבוד. אנחנו רק רוצים לעשות טוב לעם ישראל ולשמח אותו".

[סגי נהור]

הקשר של יהודי עם הקב"ה הוא רב פנים ויש בו צד של אהבה ללא תנאי, ויש לכך מקורות רבים ונאמנים. ובכן, בחינוך הליטאי הפן הזה לא מודגש (שלא לומר לא מוכר). בחסידות ברסלב כן.
יכול שיר להציג צד מסוים וזווית מסוימת של עניין. זאת לא עבודת דוקטורט בעניין מהות הטוב בעולם, תפקידו והדרכים להשיגו, ואין שום הכרח שיקיף את הנושא מכל צדדיו ופינותיו.
במחילה, חלק מההשגות על השיר הן כמעט בגדר פורים תורה. מטפלים בו ומנתחים אותו בכלים לא-לו. מבחנו של שיר הוא מבחן אחר לגמרי ונעשה בכלים אחרים לגמרי.

[צופה_ומביט]

מבחנו של שיר הוא מבחן אחר לגמרי ונעשה בכלים אחרים לגמרי.

אכן: מבחן התוצאה.

אלא שהשאלה היא מה קובעים כתוצאה רצויה.
י"א: האם השיר גורם ליהודים להתחזק באמונה וקרבת ה', או שהוא מרחיק יהודים מהקב"ה.
וי"א: האם השיר גורם ליהודים להתחזק בעשיית רצון ה', או שהוא גורם ליהודים להרגיש טוב עם עצמם.

ויסוד המחלוקת עתיק: האם יש קרבה לה' חוץ מע"י תורה ומצוות.
[ומושרש בעומק לפנים מעומק ואכמ"ל].

יש להוסיף עוד שמבחן התוצאה עצמו יש לחלק בו בין לטווח קצר לבין לטווח ארוך.


כל זה כמובן כי מתייחסים לשיר הזה כגורם משפיע, ולא סתם כאיזה ביטוי עצמי של אמן אלמוני.
אם לא שהשיר הזה משפיע לא היו עוסקים בו כאן כלל.

[אכשר דרא]

בבא קמא נ ע"א: "אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא – יותרו חייו, שנאמר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט".
"אפילו אומר על עבירה אחת הקב"ה ותרן הוא להעביר אותו הפשע בלא תשובה, יותרו לו חייו" (יש"ש).

[דרומי]

איני יודע מה מלות השיר בדיוק ומה קצף מצאו בו.

אולם זאת אני יודע שבתוך עמי אנכי יושבת, וכשרוצים להניא את ההמון משיר 'פסול' יש להציע לו אלטרנטיבה מתאימה.

סתם לבוא ולומר 'אסור' זו לא חכמה גדולה וזה גם לא יתפוס.

אם יעשו שיר דומה עם תיקונים מסויימים זה יכול יותר לעזור.

[כ"ז בהנחה שאכן יש איזה פסול כאן, מה שלא הכנסתי את ראשי לזה]

[איש_ספר]

יש לי הצעה לשיר שלאגר והפעם מילים מהכתובים, וכך יסכר פי לוטוואקים מרירים:

השי"ת אתה הסיבות לבם אחורנית

[מן הדרום]

(ועל השטויות שבהערה הראשונה בנוגע לגראי"ה, מיותר להגיב).

ויהיה לי.pdf

בפורום השכן נטען שהסיפור המקורי הוא זה המופיע בלב אליהו המצ"ב,שכמובן הוא שונה בתכלית השינוי, ולפי הנשמע בשם ר"ש שבדרון מדובר בראי"ה [לא שאני משוכנע שאכן כך הוא]

צילום מסך 2024-12-02 135043.png

לספר את זה על הרב קוק
שכולם יודעים שלא ידע צורת מטבע
זה הזוי
אבל כשרוצים לזלזל, מסתדרים גם עם המציאות האמיתית

[תפוזי]

נרעדתי לראות זאת תוך כדי קריאת האשכול

בנושא האם מלבד ניהוגי האבלות יש הלכה להצטער בלב, ראו מאמרו של הרב אלישע לוינשטרן, על מחלוקת הגרי"ד סולוביצ'יק והגר"ש פישר: http://asif.co.il/wpfb-file/%d7%90%d7%9 ... d7%91-pdf/

ובוודאי שבנידון דהכותב זצ"ל הי"ד יש הרבה מקום לצער הלב. ואף רעייתו שתחי' מחזקת את עצמה ואת הרבים באופן שמצד אחד נותן מקום לצער הגדול ואינו מתעלם ממנו ומצד שני יש בו אמונה מופלאה.

[יהושפט]

(ועל השטויות שבהערה הראשונה בנוגע לגראי"ה, מיותר להגיב).

ויהיה לי.pdf

בפורום השכן נטען שהסיפור המקורי הוא זה המופיע בלב אליהו המצ"ב,שכמובן הוא שונה בתכלית השינוי, ולפי הנשמע בשם ר"ש שבדרון מדובר בראי"ה [לא שאני משוכנע שאכן כך הוא]

צילום מסך 2024-12-02 135043.png

לספר את זה על הרב קוק
שכולם יודעים שלא ידע צורת מטבע
זה הזוי
אבל כשרוצים לזלזל, מסתדרים גם עם המציאות האמיתית

כבר רמזתי שאני מפקפק בכל הקישור לראי"ה
אולם הבאתי סיפור זה להראות שלו יהי, עדיין כמה גדולים השקר והחוצפה בסיפור בגירסא הבדויה שהביא הכותב

[צופה_ומביט]

נרעדתי לראות זאת תוך כדי קריאת האשכול

בנושא האם מלבד ניהוגי האבלות יש הלכה להצטער בלב, ראו מאמרו של הרב אלישע לוינשטרן, על מחלוקת הגרי"ד סולוביצ'יק והגר"ש פישר: http://asif.co.il/wpfb-file/%d7%90%d7%9 ... d7%91-pdf/

ובוודאי שבנידון דהכותב זצ"ל הי"ד יש הרבה מקום לצער הלב. ואף רעייתו שתחי' מחזקת את עצמה ואת הרבים באופן שמצד אחד נותן מקום לצער הגדול ואינו מתעלם ממנו ומצד שני יש בו אמונה מופלאה.

מאמר נפלא.
למדתיו כעת ובוודאי יהיה זאת לעילוי נשמתו, ה' יקום דמו.
היתה לי ידיעה מסוימת בסוגיא זו, אבל הוא הוסיף הרבה וסידר והבהיר, בצורה יוצאת מן הכלל.
והכל בישרות ונעימות שאין כמוה. ניכר איש אמת מתוך דברי אמת.
חבל על דאבדין ל"ע.


אוסיף, שכדברי הבית ישי שמעתי בזמנו כדבר פשוט מהגרד"צ הילמן זצ"ל, ואכן הביא מקורו מהסוגיא בסוכה ורש"י שם.

וקשור לנושא הנידון כאן, כי שמעתיו אומר זאת בניחום אבלים ל"ע לאבל ששאלו כך:
במשך כל תקופת המחלה של הנפטר היתה עבודת החולה וכן אותו קרוב [בנוסף לעבודת תשובה ותיקון המעשים] להתחזק באמונה וביטחון שהכל מאת ה' וממילא הכל לטובה [גם אם הטובה היא לייסרו כעת]. כך גם ניחמו אותם וייתבו דעתם כולי עלמא, וכך למדו מדברי רבותיהם. ואכן התעלו בכך, וחשו כך ממש, שהכל לטובה. וממילא הגם שזו טובה שבאה בדרך ייסורים, ובוודאי מחייבת חשבון הנפש ותיקון המעשים, אבל צער הלב לא היה. בוודאי לא אבלות ודיכאון הנפש. כי היתה אמונה שלימה ובטוחה שהכל לטובה מאת הטוב והמיטיב. [ואת הצער על עצמו ומצבו, שהטוב עבורו הוא לייסרו, לקחו אל תשובה ותיקון המעשים כנ"ל]. ובוודאי שלא היתה לחולה וקרוביו עבודה של אבלות, לשבת לארץ ולבכות על המצב. הגם שהיה קשה ומייסר מאד.
והנה, ל"ע נפטר החולה, ובבת אחת השתנתה ההשקפה? כעת צריך לשבת לארץ ולהתאבל ולהיות בדכאון נפש? מה השתנה מאתמול להיום? נכון שאתמול היה חי והיום איננו עמנו, אבל אתמול היה מיוסר ויחד עמו קרוביו, והיום הוא בעולם שכולו טוב וקרוביו עדיין מיוסרים, רק בייסורים מסוג אחר. אבל מה השתנה בעצם ההשקפה? ומדוע כעת צריך ומצוה להתאבל? האם מחייבים כעת את האדם לפרק בידיים את האמונה והביטחון - וממילא התחושה - שכה עמל עליהם במשך תקופת המחלה, ועד שהגיע למה שהגיע, מחייבים אותו כעת להתנהג באופן הפוך לתחושתו ולאמונתו, ולהחדיר לעצמו צער ועוגמת נפש? ומי המחייב - התורה?
מיד כששמע הגרד"צ את השאלה, ענה לאותו אבל, בכנות ובנחרצות:
[אין כאן שאלה וצורך בתשובה. אלא:] אתה אכן צודק. באמת לא חייבים להצטער, וזו גמרא מפורשת. סוכה כה, א-ב ורש"י שם. וציטט אותה על אתר. חייבים לנהוג ניהוגי אבלות להראות כבוד מתו, שלא קל בעיניו שהלך מעמו, אבל אין חיוב להצטער.
ונחה דעתו של האבל.

[מהיכרות מסוימת שהיתה לי עם אותו אבל אני חושב שלאחר שנחה דעתו מה"מאבק" הזה על אמונתו ומהסתירה שראה (בין הדברים שחיזקוהו בתקופת המחלה לבין מה שהוא חייב כעת), וממילא נהג את ניהוגי האבלות בלב שלם, ממילא נפתח בלבו מקום גם לצער הטבעי על האובדן, שאינו עומד בסתירה לאמונה שהכל לטובה. כי הצער הזה הוא הוא (עכ"פ חלק מ)הייסורים שהם הטובה שעושה עמו ה' כעת. ואמנם בתקופת המחלה הצליחו החולה וקרוביו להתעלות למצב שאינם מצטערים בלב, והייסורים עבורם הם רק עצם המחלה והקושי, אבל עכ"ז מיתת הקרוב הוא סוג אחר לגמרי של ייסורים, זהו אובדן וכו', משא"כ בכל תקופת המחלה עדיין יש תקוה, ועכ"פ האדם עדיין ישנו. וממילא גם מי שמצליח לא לחוש צער הלב על מחלה, לא ייפלא אם אינו מצליח כן כלפי מיתה.
ועכ"ז, ניכרים היו אז דברי אמת של האבל, ששאלתו לא היתה מדוע אינו מצליח לחוש כלפי המיתה את מה שהרגיש כלפי המחלה, והאם עליו להמשיך לעבוד לחוש אותו הדבר כלפי המיתה - במקום לעבוד על אבלות. אלא להיפך, הוא באמת הצליח להמשיך את מה שהרגיש כלפי המחלה - אל המיתה ג"כ. ובאמת ובתמים לא הבין מה רוצים ממנו כעת, שמכריחים אותו לא רק לעשות תשובה ותיקון המעשים - אלא גם להצטער ולהתאבל].

[צופה_ומביט]

עוד יש להוסיף, שכל הנידון במאמר הוא האם יש חיוב/מצוה להצטער בלב, אבל איסור להצטער בלב בוודאי שאין, ומי שמרגיש צער הלב אינו כופר [ויש לדון לגבי העמדתו כבעל דרגה נמוכה, חלקית או לא מושלמת באמונה (ובכל מקרה אין עליו שום תביעה בזה לפי מצב אמונתו של כעת)], וגם בעלי דרגה ואמונה עצומה גדולי ישראל ממש חשו צער אמיתי בלב על אובדן. ואינו סותר ל"חייב אדם לקבל את הרעה בשמחה כשם שמקבל את הטובה". [איני יכול כעת להרחיב בראיות ודיון בזה].

עוד אוסיף שראיתי [בקונטרס על הביטחון] מובא מהגה"צ רי"מ ארלנגר שליט"א, שאין באמת מחלוקת בין כל הדעות בעניין הביטחון, כולם מדברים על אותו הדבר אלא שאלו חילוקי דרגות.

[צופה_ומביט]

נרעדתי לראות זאת תוך כדי קריאת האשכול

בנושא האם מלבד ניהוגי האבלות יש הלכה להצטער בלב, ראו מאמרו של הרב אלישע לוינשטרן, על מחלוקת הגרי"ד סולוביצ'יק והגר"ש פישר: http://asif.co.il/wpfb-file/%d7%90%d7%9 ... d7%91-pdf/

ובוודאי שבנידון דהכותב זצ"ל הי"ד יש הרבה מקום לצער הלב. ואף רעייתו שתחי' מחזקת את עצמה ואת הרבים באופן שמצד אחד נותן מקום לצער הגדול ואינו מתעלם ממנו ומצד שני יש בו אמונה מופלאה.

מאמר נפלא.
למדתיו כעת ובוודאי יהיה זאת לעילוי נשמתו, ה' יקום דמו.
היתה לי ידיעה מסוימת בסוגיא זו, אבל הוא הוסיף הרבה וסידר והבהיר, בצורה יוצאת מן הכלל.
והכל בישרות ונעימות שאין כמוה. ניכר איש אמת מתוך דברי אמת.
חבל על דאבדין ל"ע.

ביקשוני לצרף כאן את המאמר לטובת החסומים, לזיכוי הרבים ולדיבוב שפתיו של הקדוש הי"ד.
הנהו בבקשה.

[גביר]

דומה שיש בנותן טעם לציין גם דברי הספורנו דברים יד א -

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו. שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב לפיכך אתם בנים לה' שהוא אביכם קיים לעד אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת:
ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה. וגם כן אין להצטער מאד בשביל נזק המגיע למת במיתתו כי עם קדוש אתה מזומן לחיי העולם הבא אשר קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה:

[צופה_ומביט]

דומה שיש בנותן טעם לציין גם דברי הספורנו דברים יד א -

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו. שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב לפיכך אתם בנים לה' שהוא אביכם קיים לעד אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת:
ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה. וגם כן אין להצטער מאד בשביל נזק המגיע למת במיתתו כי עם קדוש אתה מזומן לחיי העולם הבא אשר קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה:

יסודו בגמרא מועד קטן כז, ב:

אמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה.
אל תבכו למת ואל תנודו לו (ירמיהו כב, י) אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור. הא כיצד משלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת. מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אי אתם רחמנים בו יותר ממני.

רמב"ם הלכות אבל יג, יא:

אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש אלא כיצד יעשה שלשה לבכי שבעה להספד שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים.

שו"ע יו"ד שצד א:

אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה אלא שלשה ימים לבכי שבעה להספד שלשים לתספורת ולגיהוץ

[בן ראובן]

אכן: מבחן התוצאה.

אלא שהשאלה היא מה קובעים כתוצאה רצויה.
י"א: האם השיר גורם ליהודים להתחזק באמונה וקרבת ה', או שהוא מרחיק יהודים מהקב"ה.
וי"א: האם השיר גורם ליהודים להתחזק בעשיית רצון ה', או שהוא גורם ליהודים להרגיש טוב עם עצמם.

אין שום צל של ספק שאדם שאינו שומר תומ"צ, ועד עתה היה רגיל רק בשירי חול ותִפְלוּת, ועתה (להבדיל אא"ה) שגור שם שמים בפיו בשיר זה, קרוב הוא עתה באין ערוך גם לעניני תומ"צ וקיום רצון ה' (גם אם "רח"ל" מאהבה ולא מיראה).

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אגב, בענין שירים עם מילים מוזרים.

ראיתי מודעה עם שם של שיר 'סוף חמה לבא'.

האם הם מכירים את המקור של המילים? כהיום יש אינטרנט, איך טעו כ"כ?

[עזריאל ברגר]

אגב, בענין שירים עם מילים מוזרים.

ראיתי מודעה עם שם של שיר 'סוף חמה לבא'.

האם הם מכירים את המקור של המילים? כהיום יש אינטרנט, איך טעו כ"כ?

הוצאת ביטויים מהקשרם - זה דבר שרגילים בו משוררים בכל הדורות.
כולל היפוך של רע לטוב וטוב לרע, אור לחושך וחושך לאור.
צא ובדוק בכל ספר פיוטים (אשכנזי עכ"פ...).

[גביר]

דומה ששירה, מעצם היותה שירה, נוטה להצגת דברים בצורה מוקצנת ומועצמת, והרי זה בכלל 'מיטב השיר כזבו'.
קביעת קנה מידה מתאים, היא, אם כן, תנאי בסיסי, אולי אפילו ראשוני, להבנה ולפרשנות של שירה.

[צופה_ומביט]

דומה ששירה, מעצם היותה שירה, נוטה להצגת דברים בצורה מוקצנת ומועצמת, והרי זה בכלל 'מיטב השיר כזבו'.
קביעת קנה מידה מתאים, היא, אם כן, תנאי בסיסי, אולי אפילו ראשוני, להבנה ולפרשנות של שירה.

ה"להיטים עממיים ומקפיצים" של היום לא עונים בשום צורה להגדרה של "שירה".
אולי להגדרה של "סטיקרים", "כיתובים על מגנטים למקרר וספלי קפה", או "עוגיות מזל".
מאידך, הם מתיימרים להיות "מחנכי הדור". קובעים ומחדירים מסרים, אמונות וערכים.
[מעודי תמהתי, כיצד אנשים נותנים לילדיהם (לעצמם מילא) לשמוע ולקבל חינוך אמוני וערכי - במסרים של "שירים" - מאנשים שלא היו נותנים לילדיהם לדבר איתם].

[בברכה המשולשת]

ראיתי כעת:

"ועוד יותר טוב" – אמונה או אשליה?

הרב יוני לביא
ג' בכסלו תשפ"ה


בתוך חודשיים הוא גרף 15 מיליון צפיות וטיפס לראש המצעדים. "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב" הפך להמנון הבלתי רשמי של ישראל והוא מלווה ישראלים במקלחת, בפקקים ובקניות. ילדים שרים אותו בגן ומבוגרים מזמזמים אותו בעבודה והפזמון "ועוד יותר טוב" נשמע בכל פינה.

מה הסוד של השיר הזה ולמה דווקא עכשיו? הנה 3 תשובות אפשריות:

1. לעם ישראל כבר נמאס לשמוע את רואי השחורות המקצועיים שעובדים מסביב לשעון כדי לדכא ולבאס ולהסביר כמה רע פה. אנשים צמאים לשיר אחר, כזה שיסביר להם שדווקא טוב פה ויש לנו ארץ נהדרת.
ומה לגבי העתיד? ובכן, יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

2. אחרי הסתר הפנים הגדול שראינו בשמיני עצרת השחור, כשהיה נדמה לכמה שעות שאלוקים הפנה לנו עורף והופקרנו לציפורני השטן, אנשים רוצים בכל מאודם לשמוע ש"ה' הוא אבא טוב" ש"תמיד אוהב אותי" והוא "שומע, מרחם עלי ותמיד עונה לי".

3. לכולנו יש חסרונות ולאורך החיים אנו חווים לא מעט כשלונות. הביקורת החיצונית והפנימית צורבת ולפעמים אפילו משתקת אותנו. אנחנו שמחים מאד לגלות שיש מי שרואה בנו "רק ת'נקודות הטובות" ומעריך את המאמצים וההשתדלויות שלנו – גם אם לא הבשילו לכדי הצלחה.

מעבר לכל אלה זה אי אפשר שלא להתפעל מכך שגם אחרי יותר משנה של מלחמה קשה עם ישראל, "מאמינים בני מאמינים" לא איבד את התקווה והאופטימיות. ובעוד שבעזה, ביירות וטהרן שרים שירי דיכאון, אצלנו בראש מצעד הפזמונים מככב שיר של אמונה ושמחה.


אך דווקא בגלל הכוח העצום והחיובי של השיר הזה, חשוב לשים לב למספר נקודות שעולות ממנו:

1. לא נעים לומר אבל הדובר בשיר מאד מרוכז בעצמו. מאד מאד אפילו. "בי", "אני", "אותי", הן מילות המפתח שחוזרות שוב ושוב. היינו צריכים לעבור חצי שיר רק כדי למצוא רמז שיש עוד מישהו בעולם מלבדי, וגם אז זה זניח. הפזמון החוזר הוא "שיהיה לי" רק טוב.

וראוי לשאול: האם תמצית השאיפות של יהודי היא שיהיה לו רק טוב, או שהוא בא לעולם כדי להיות טוב ולעשות טוב ולהביא ברכה ואור לעולם?

2. הדימוי שהשיר מציג למערכת היחסים בין אלוקים לאדם היא של אבא ובן.
לא נתכחש לכך שיש פן כזה, אבל הוא בוודאי לא היחיד. בל נשכח שאנחנו גם עבדים שעומדים בפני אדונם ביראה ורוממות, ואנחנו עובדים אצלו ולא הוא אצלנו.

3. האומנם ה' רואה בי רק ת'נקודות הטובות' ולא משנה בכלל ש"חסרות לי כולה כמה תפילות"?
ובכן, זה נכון שאלוקים הוא רחמן, אבל עם זאת הוא איננו ותרן. חז"ל הדגישו "כל האומר הקב"ה ותרן – יוותרו חייו" (בבא קמא נ,א). כיהודים המבט שלנו על העולם הוא אופטימי ביסודו: אנחנו מאמינים שמבחינה כמותית העיקר הוא טוב ומבחינה איכותית משקלו הסגולי גדול משל הרע.

א-ב-ל בל נשלה את עצמנו: אלוקים לא מתעלם מהחסרונות והקלקולים, וכדאי מאד שגם אנחנו לא. אם יש פגמים – צריך לעבוד כדי לתקן אותם.


4. הציפיה "שיהיה לי רק טוב" היא ילדותית במקרה הטוב ומסוכנת במקרה הנפוץ.
כבר לפני 80 שנה, כתב ה"חזון איש" כנגד המחשבה השגויה כאילו ביטחון בה' פירושו להאמין שהכול יהיה טוב כמו שאנחנו היינו רוצים.

לא! ביטחון פירושו להאמין שהעולם הוא מושגח והכול נעשה ברצון ה', גם אם איננו מבינים את פשרו ואנו חווים אותו כרע.

מי שבונה על כך שבגלל שה' יתברך תמיד אוהב אותו (מה שנכון), הכול יסתדר בדיוק כמו שהוא היה רוצה, עלול להתנפץ אל המציאות ולהתאכזב קשות. כי הדרך אל הטוב הסופי שיום אחד יתגלה בע"ה, עשויה להיות רצופה בהרבה קשיים, כאבי לב וייסורים. ובינתיים עלינו נזכור שאמונה אמיתית היא לא לצפות שהכול יהיה טוב, אלא לדעת שגם כשקשה - הכול מאיתו יתברך.

אז לסיום הנה טיפ קטן:


כשאתם נתקלים בשיר - גם אם הקליפ מגניב והמנגינה מהפנטת - אל תכבו את המוח שלכם. שימו לב טוב למילים ולמה שמסתתר מאחוריהן. כי יש מצב שבתוך אריזת הצלופן יכולים להסתתר מסרים שצריך לבחון היטב...

אז בואו ונמשיך לשמוח ולשיר ולקוות לטוב, ונתפלל שיהיה לכולנו, לכם ולי ובעיקר לכלל ישראל, רק טוב, ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

[יהושפט]

למי שהיה מאד מוטרד מחשש האפיקורסות שבשיר, הנה מכתב חדש ומתפתל מתלמידי הגאב"ד דמעלה אדומים שקיבלתי כעת

בד''צ מעלה אדומים.jpg (188.09 KiB) נצפה 798 פעמים

[עקביה]

למי שהיה מאד מוטרד מחשש האפיקורסות שבשיר, הנה מכתב חדש ומתפתל מתלמידי הגאב"ד דמעלה אדומים שקיבלתי כעת

בד''צ מעלה אדומים.jpg

מן הפח אל הפחת...

[איש_ספר]

שמעתי שהתפרסם ברשת תמונה של בית כנסת שיש בו פרוכת עליה רקום הפסוק הנזכר, 'ויהיה לי טוב ועוד יותר טוב'. הגבאי כנראה חשב שזה ממשלי או לפחות מזוה"ק. אשרי המביא כאן לשמח לבבות נדכאים.

[מטה עז]

הסופר שמחה רז ז"ל הלך היום לעולמו בגיל 93. הוא כתב קרוב ל-30 ספרים אבל אבל הספר המרכזי שמוכר למגזר החרדי הוא הספר המיתולוגי על רבי אריה לוין - "איש צדיק היה". משפחתו מספרים כי שמחה תמיד הסביר פנים, והיה עם עין מאד טובה על המציאות. בכל שיחת טלפון שדברנו, גם בימים שלא חש בטוב, תמיד הודה לקב"ה על כל הטוב שהוא גומל איתו. וששאלנו לשלומו היה אומר כמו רבו, רבי אריה, "ב"ה טוב, ובעז"ה יהיה עוד יותר טוב...".

WhatsApp Image 2024-10-30 at 20.06.44.jpeg (36.78 KiB) נצפה 718 פעמים

[צופה_ומביט]

למי שהיה מאד מוטרד מחשש האפיקורסות שבשיר, הנה מכתב חדש ומתפתל מתלמידי הגאב"ד דמעלה אדומים שקיבלתי כעת

בד''צ מעלה אדומים.jpg

אוי, הנחרצות, ההתלהמות, הפנאטיות.
מי יודע מה יותר מזיק, הגישה הזו או מה שהם יוצאים כנגדו.

[סגי נהור]

למי שהיה מאד מוטרד מחשש האפיקורסות שבשיר, הנה מכתב חדש ומתפתל מתלמידי הגאב"ד דמעלה אדומים שקיבלתי כעת

במחכ"ת נראה שיש כאן אי הבנה מעיקרא של לשון הח"ח המצוטטת. הדברים מתייחסים לביטוי מריר "ס'קען זיין בעסער", שפירושו שהמצב לא טוב, אלא שאומרים בלשון נקיה "יכול להיות יותר טוב" (ע"ד אשתקד נעשו חטין יפות), וע"ז אמר הח"ח מה שאמר. ואין זה שייך כלל לנדון דידן שהכוונה חיובית - יהיה רק טוב ויהיה עוד יותר טוב.

[עקביה]

ראיתי כעת:

"ועוד יותר טוב" – אמונה או אשליה?

הרב יוני לביא
ג' בכסלו תשפ"ה

יישר כח! יפה מאד.

[חרסון]

שמעתי שהתפרסם ברשת תמונה של בית כנסת שיש בו פרוכת עליה רקום הפסוק הנזכר, 'ויהיה לי טוב ועוד יותר טוב'. הגבאי כנראה חשב שזה ממשלי או לפחות מזוה"ק. אשרי המביא כאן לשמח לבבות נדכאים.

מוכרחני לשתף בכך שהעובדה שהשיר הזה הוא כבר חודש ימים ה'צלצול' של ביה"ס הממלכתי הסמוך לביתי, משמחת מידי יום את.לבבי הנדכא..

[דרומי]

גם אני שמעתי מקרוב משפחתי שי' המתגורר בתל אביב, על גן ילדים שהוא עובר לידו בדרכו, ועד לא מכבר היה שומע משם הכרזות של 'ד-מו-ק-ר-טיה', ולאחרונה הוא שומע את השיר הזה מתנגן...

[ונתנו ידידים]

אני לא כל כך מבין על מה יצא הקצף עם השיר הזה.
הרי זהו הנוסח המקובל בדורינו מאת כל המשפיעים והמחנכים למיניהם לדבר תמיד על אהבת הקב"ה לישראל בכל מצב שלא יהיה, ועל כח האמונה להביא השפעות טובות.
וכי המשפיע המפורסם רבי מיילאך לא מדבר כך, וזה רק דוגמא אחת מיני רבות.
ואם כי אני אישי לא כ"כ מזדהה עם הדרך הזה ואני חונכתי על לדעת את חובותינו להקב"ה יותר מהפוך, אבל כך הוא דרכם של משפיעי בני דורינו וזהו הרוח השולט ברחוב (החסידי, והעממי), וכנראה שדורינו צריך לכך, ובכל אופן איני יודע למה יצא הקצף על שיר זה דייקא.

[בינה נא זאת!]

היום התפרסמה דעת תורה מאת הגר"ש קוק שליט"א:

כיצד מודדים הצלחה? ובכן, אחד המדדים היותר מדויקים לכך הוא כאשר קמים ליוזמה מתנגדים.

לפני כחמישה חודשים פרץ לאוויר העולם השיר "כי ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. ויהיה לי עוד יותר טוב, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב".

המנגינה קליטה והמילים פשוטות. כל-כך פשוטות עד שהן עלולות להרגיז – בשמיעה ראשונה – כל מי שמחשיב עצמו לאינטלקטואל.

אבל אחרי שהשיר הזה פוגש אותך בכל פינה, אין לך ברירה אלא לנסות להבין את סיפורו. וראה זה פלא: כמעט כל אחד נכבש בסוף בקסמו, לא לפני שההבנה מחלחלת בו: הפשטות והכֵּנוּת הן סוד ההצלחה של השיר, הן-הן הצורך הבסיסי של הדור שלנו. השיר "עוד יותר טוב" לא מנסה להרשים מישהו. הוא לא מתחכם. הוא בדיוק מה שהוא נשמע: כל-כך פשוט, הגאונות שבפשטות.

"עוד יותר טוב" הוא הלהיט הבלתי מעורער של עם ישראל בשנה הנוכחית. מיליוני יהודים מכל מגזר ותת-מגזר בעם נחשפו אליו בשלל גרסאותיו. מיליוני יהודים מזמזמים אותו באינסטינקט, הן אם מדובר ברגע של שמחה והן אם מדובר ברגע של תקווה לשמחה.

בשבת שעברה, בעודי צועד לתפילה בבית הכנסת, עברה בכביש – רחמנא ליצלן – מכונית. הנהג, מסתבר, היה תינוק שנשבה. המחזה היה סוריאליסטי. החלונות היו פתוחים לרווחה, ובלתי אפשרי היה להתעלם מהשיר שבקע בווליום מופרז ממערכת השמע במכונית: "כי ה' יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב". ומצד שני, אין חתונה חרדית – מ'דימול' עד 'היכלי מלכות', מ'אבניו' עד הארמונות של חן, וולף ופרידמן – שלא רוקדים בה בהתלהבות "עוד יותר טוב".

המסר אופטימי ומדויק לכל יהודי בכל מצב ובכל מקום. הוא מזכיר לנו שאנו אהובים תדיר לפני המקום. הוא גם מזכיר לנו את השאיפה הבסיסית של כל יהודי ירא ושלם – לשאוף תמיד ליותר טוב, ועוד יותר טוב. אם אנו מבקשים "יותר טוב", בוודאי שעכשיו גם טוב, אבל בהחלט צריך עוד יותר טוב.

אם מאן-דהוא עוד היה זקוק להוכחה להצלחה, השבוע קמו לשיר, בשעה טובה, מתנגדים. הנימוקים היו השקפתיים. מתחילה תהיתי האם יש בכלל סיכוי לטענה "לא טוב" לגבור על טענה העוסקת אך ורק ב"עוד יותר טוב ועוד יותר טוב". ובכן, מסתבר שאין סיכוי. ההתנגדות, כצפוי, עוררה סערה ותוך זמן קצר – ישתבח שמו – המבקרים חזרו בהם מטענותיהם, הביעו התנצלות והסבירו כי לא ירדו לסוף דעתו של המשורר הלא הוא מזכה הרבים הנודע, גאון הפשטות רבי שלום ארוש.

הרב ארוש, כידוע, גדל במחוזות אחרים. הוא בעל תשובה. הוא חסיד ברסלב. הכי לא חרדי מיינסטרים. אבל מסובב הסיבות סובב שהספרים שכתב, המדריכים לעבודת ה' בשפה פשוטה ונעימה (ומנוקדת), ובראשם ספרים העוסקים בשלום בית, נמצאים באלפי בתים חרדיים. ולא רק הספרים. אני מכיר אברך ליטאי צדיק מקריית ספר שנוהג לנסוע עם הזאטוטים שלו כל חול המועד לפנות בוקר להתפלל ולרקוד הלל במשך שעות ארוכות במניין הנץ הענק של הרב ארוש. "זה נותן לנו דלק לכל השנה", הסביר לי האברך. כדאי לכם גם להציץ כמה אברכים ובני ישיבות רוקדים אצלו בדביקות בסוכה בשמחת בית השואבה בליל ההילולא של רבי נחמן מברסלב.

אבל יש אנשים שקשה להם לראות את כל זה. הם חייבים 'לקרר את האמבטיה'. מה לעשות, יש גם סוג של יצר הרע כזה. לזרוע פירוד עם שלל תירוצים של פרומקייט וטיעוני ס'פאסנישט. מעניין מה הם מכוונים במילות הווידוי ביום כיפור קטן "את אשר התרת – אסרתי".

הציבור – כן, גם הציבור החרדי – בוחר לא רק את המנהיגים שלו. גם את השירים שלו. בעומק השיר הפשוט כל-כך מסתתרת אפוא גם מחאה: הציבור מואס בפּוֹזה. הציבור צמא לאמת פשוטה היוצאת מלב טהור.

במחשבה שניה, האהבה הציבורית לפשטות היא לא חידוש טרי מתשפ"ה. להבדיל בין חיים לחיים, השבוע נפטר – בשיבה טובה – גאון בפשטות מעולם הספרות היהודית: ר' שמחה רז (רקובר) ז"ל, נכדו של הרב שמחה מנדלבוים, נו"ן למאורי החסידות הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב זי"ע.

ספריו זכו לפופולאריות רבה. המפורסמים שבהם הם צמד ספרי הביוגרפיה - "איש צדיק היה" ו"צדיק יסוד עולם" שעסקו בצדיק וגאון נשגב שהתנהג כל ימיו בפשטות – רבי אריה לוין, וכבשו את העולם. לצד זאת, ליקט ר' שמחה בספריו הרבים אמרות ופתגמים, תורות וסיפורים מגדולי החסידות.

הכתיבה שלו נעימה ואהובה. סוד הצלחתו – בפשטותו; בהפשטת הרעיונות, בהנגשת האמת, בכתיבה לא מתנשאת, נעדרת תיאורים מוגזמים וכותרות גרנדיוזיות. אפילו כריכות הספרים שלו לא ניסו להרשים יותר מדי. הן סיפרו את הסיפור האמיתי של הספר. והציבור התחבר וקרא בשקיקה את הגאונות שבפשטות.

חבל על דאבדין ולא משתכחין, אבל יש גם נחמה: הספרים שלו בוודאי ימשיכו להעביר את המסרים הטובים ואת דמויות הצדיקים גם לדורות הבאים.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

גישה מוזרה מאד.

הואיל ויש הרבה שמתלהבים ממשהו, לכן צריכים לקבל אותו. מי שמקרר הרי הוא היצר הרע.

סליחה, אבל כך זה לא עובד. אלפים התלהבו מהמון דברים בהיסטוריה, וגדולי ישראל קיררו ועוד איך.

בינתיים כל הנושא נראה לי הבל הבלי הבלים, אין כאן כפירה ואין כאן יהדות, אין שום תועלת מהשיר הזה, וגם לא הפסד. הכל עורבא פרח. כל מי שחי על האדמה כמה שנים יכול להווכח שכל כמה שנים יש להיט אחר, ושאר השירים סובבים את הנושא של הלהיט. בילדותי שרו על משיח, בתקופה אחרת שרו על 'חזרה בתשובה', בשנים אחרות שרו על 'הקב"ה אנחנו אוהבים אותך', ועכשיו על שאיפה שיהיה יותר טוב. בעוד שנה שנתיים יבא שיר אחר, אולי על מתכון של פיצה, סוג נעלים, או תרופה לכאב ראש. מי יודע?

וההתרשכבהגות של אדם שהוא חוזר בתשובה והמסר שלו הוא פרי בטנו, וכל הסחף שלו הוא בהשכבה התחתונה, אינו אלא מתמיה. בתור איש פשוט, מסתמא הרב ארוש הוא איש חשוב מאד. אבל לא מרשכבהגים אדם על סמך משענת קנה הרצוץ כזה.

[בינה נא זאת!]

סליחה, אבל כך זה לא עובד. אלפים התלהבו מהמון דברים בהיסטוריה, וגדולי ישראל קיררו ועוד איך.

סליחה, בדיוק ככה זה עובד. כי אין זו מן החכמה היתירה להשוות בטעות בין דברים שהיו מקובלים בדורות הקודמים למה שראוי ונכון לדורנו. כיום המנהיגים ונציגי הציבור חייבים להתחשב בסנטימנט הציבורי, וכבר היו פעמים רבות שנאלצו לחזור בהם ממורא האלקטורט (הדוגמא המפורסמת היא מתווה הכותל, שאז נחלו הנציגים בזיונות, ודוגמא אחרת היא המאבק באנג'ל). גפני כבר אמר שהבחירה בגוש הימין אינה נתונה בידי הנציגים, ולעיתונאי טוויטר יש כח הרבה יותר גדול משלהם.

[תבא]

וגדולי ישראל

המנהיגים ונציגי הציבור

?

[דרומי]

הרב ליטוואק היקר, השיר הזה בפירוש לא נועד לתושבי בודפסט או ליטא. תנוח דעתך, לא אליכם כיוון המשורר. השיר הזה נועד לתושבי ארץ הקודש, מאמינים בני מאמינים, שברובם הגדול הגיעו מארצות חמות יותר, תרתי משמע.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בקיצור, רואים כבר לאן הדברים מתדרדרים.

אין לי בעיא עם השיר, העולם לא עומד על שיר זה או אחר. אבל דברי קודמי בשרשרת כאילו מי שיש לו דעה אחרת מהמון העם הרדוד הוא היצר המקרר את האמבטיה הרגיזו אותי. סליחה, לא מדמים בן אדם כזה לעמלק. הוא לא יצר הרע, סה"כ יש לו דעה אחרת.