לתולדות מחבר הספר האגודה

[אלון בן שמרי]

על שאלת הפירוש של:
"והיה בדעתי להוציא על זה כי בסיעתא דשמיא נבנו על פי"
נראה הכוונה שהגם שלא היה לו בירור מספיק לחייב כדי להוציא הוצאות המזוזה מקופת הקהל רצה להחמיר על עצמו להוציא על זה מכספו על זה, אך מכיון שראה שבקהילת וורמישא לא היה מזוזה והבין שהטעם הוא משום סכנה, מנע מזה לגמרי.

[א. חיים]

ותבורך על שמו המלא של בעל ספר האגודה: רבי אלכסנדרי בר' יצחק הכהן. (וידידי לא הסכים לגלות מהיכן הגיע לכאן יצחק..)

האם אפשר לפרט מה מקור התמונות ומה הבטחון שמדובר בבעל האגודה?

אכתוב. אקווה שיאמרו הדברים בעתיד בשם אומרם.
כ"י אוקספורד Mich 502 (מ"ס: F 21841), דף 51.
כ"י אמשטרדם, Rosenthaliana 333, דף 8.
מסתבר מאוד שהכוונה לרבינו. ניתן להסיק זאת מן הרקע כולו.

[א. חיים]

אז השאלה העולה היא כמובן האם מייסטר זיסקינד קונה הבית הוא אותו מייסטר זיסקינד מהסכסוך עם הגוטשאלקים. ואם הוא רבינו.
אם כן זה יגיד שחזר מהבריחה מהעיר, יאשר שהוא במקור מפרנקפורט, יתן לנו את שם אשתו, וימעט את הזמן שיכל להיות בארפורט.

בעיני, ההנחה שרבינו חזר לעיר בה רדפו אותו ושם דווקא רכש בית להשקעה ואחר כך עוד עזב משם - היא בגדר צ'יזבט. ואכ"מ.

[א. חיים]

על שאלת הפירוש של:
"והיה בדעתי להוציא על זה כי בסיעתא דשמיא נבנו על פי"
נראה הכוונה שהגם שלא היה לו בירור מספיק לחייב כדי להוציא הוצאות המזוזה מקופת הקהל רצה להחמיר על עצמו להוציא על זה מכספו על זה, אך מכיון שראה שבקהילת וורמישא לא היה מזוזה והבין שהטעם הוא משום סכנה, מנע מזה לגמרי.

חושבני שזה מפולפל מידי בשביל ספר אגודה שנוהג לומר דברים קצרים ומסקנות קבועות. אבל עקב דבריך נתעוררתי לפירוש מעט שונה: 'היה בדעתי להוציא' ממון (מקופת הקהל?) 'על זה', עד כדי כך חשבתי שזה מחוייב, 'כי בס"ד נבנו על פי' ולכן היתה לי אפשרות לקבוע שם מזוזות ברשות העיריה (וגם לקבוע אותם בצורה שלא יינזקו בידי חוליגנים, כמו שיהיו חבויים בתוך המשקוף).

[הוגה]

חושבני שזה מפולפל מידי בשביל ספר אגודה שנוהג לומר דברים קצרים ומסקנות קבועות. אבל עקב דבריך נתעוררתי לפירוש מעט שונה: 'היה בדעתי להוציא' ממון (מקופת הקהל?) 'על זה', עד כדי כך חשבתי שזה מחוייב, 'כי בס"ד נבנו על פי' ולכן היתה לי אפשרות לקבוע שם מזוזות ברשות העיריה (וגם לקבוע אותם בצורה שלא יינזקו בידי חוליגנים, כמו שיהיו חבויים בתוך המשקוף).

האם שני הפירושים לא אותו דבר?
שוב ראיתי שיש סריקה ל'ספר האגודה' כתב יד קדמון, בודליאנה אוקספורד (מאה י"ד), ונמצאים הדברים שם בדף 217 ע"ב, ובמקום תיבות "נבנו על פי" שכתוב בכ"י משנת רל"ג הנזכר למעלה, כאן כתוב : "כי בסייעתא דשמיא נכונו ע"פ".
בסימני ספר האגודה שבדפו"ר, ובכתב יד הנ"ל (מס' יומא סי' ק, דף 17 ע"א): לא עשו מזוזה לרחובות וורמי"ש וקלוני"א.

[א. חיים]

לא נראה לי שאותו דבר. והבוחר יבחר.
אשמח מאוד לדעת היכן מצאת (במרשתת?) סריקה של כ"י זה. סריקת העמוד שאתה מציין אליו ישנה אצלי, רכשתיה בכסף.

[הוגה]

ספר האגודה כתב יד קדמון (מאה י"ד): קטלוג נויבאואר, אוקספורד, אנגליה 671, נמצא בקישור כאן.

מפתח כתב היד

סימני הספר - דף 1 ע"א - דף 27 ע"ב
א. בבא קמא מתחיל דף 28 ע"א "ארבע אבות נזיקין", מסיים בדף 43 ע"א.
ב. בבא מציעא דף 43 ע"א -דף 64 ע"א
ג. בבא בתרא דף 64 ע"ב - דף 92 ע"ב.
ד. סנהדרין דף 92 ע"ב - דף 99 ע"ב.
ה. מכות דף 99 ע"ב - דף 100 ע"ב.
ו. שבועות דף 100 ע"ב - דף 106 ע"ב:
ז. עבודה זרה דף 107 ע"א - דף 116 ע"ב.
ח. הוריות דף 116 ע"ב.
ט. ברכות דף 116 ע"ב - דף 133 ע"א.
י. חגיגה דף 133 ע"א.
יא. חולין דף 133 ע"ב - דף 147 ע"א.
יב. זבחים דף 147 ע"ב - דף 149 ע"א.
יג. כריתות דף 149 ע"א - דף 149 ע"ב.
יד. ערכין דף 149 ע"ב - דף 152 ע"א.
טו. בכורות דף 152 ע"א - דף 155 ע"ב.
טז. תמורה דף 155 ע"א - דף 157 ע"א.
יז. מנחות דף 157 ע"א - דף 161 ע"ב.
יח. זבחים דף 161 ע"ב - דף 162 ע"א
יט. פאה דף 162 ע"א - דף 163 ע"א.
כ. דמאי דף 163 ע"א - דף 164 ע"ב.
כא. כלאים דף 164 ע"ב - דף 167 ע"א.
כב. שביעית דף 167 ע"א - דף 168 ע"ב.
כג. תרומות דף 168 ע"ב - דף 170 ע"ב.
כד. מעשרות דף 170 ע"ב - דף 171 ע"א.
כה. מעשר שיני דף 171 ע"א - דף 172 ע"א.
כו. חלה דף 172 ע"א - דף 173 ע"א.
כז. ערלה דף 173 ע"א - דף 173 ע"ב.
כח. בכורים דף 173 ע"ב - דף 174 ע"א.
כט. כלים דף 174 ע"א דף 177 ע"ב.
ל. אהילות דף 177 ע"ב - דף 179 ע"ב.
לא. מקוואות דף 179 ע"א - דף 180 ע"א.
לב. מכשירין דף 180 ע"א - דף 180 ע"ב.
לג. זבים דף 180 ע"ב.
לד. טבול יום דף 180 ע"ב - דף 181 ע"א.
לה. ידים דף 181 ע"א - דף 181 ע"ב.
לו. עוקצין דף 181 ע"ב.
לז. טהרות דף 181 ע"ב - דף 182 ע"ב.
לח. נגעים דף 182 ע"ב - דף 183 ע"א.
לט. פרה דף 183 ע"א - דף 184 ע"ב.
מ. שקלים דף 184 ע"ב - דף 185 ע"א.
מא. שבת דף 185 ע"א - דף 195 ע"א.
מב. עירובין דף 195 ע"א - דף 207 ע"א.
מג. פסחים דף 207 ע"א - דף 217 ע"א.
מד. מסכת יומא דף 217 ע"א - דף 220 ע"ב.
מה. סוכה דף 220 ע"ב - דף 226 ע"א.
מו. מגילה דף 226 ע"ב - דף 232 ע"א.
מז. ביצה דף 232 ע"א - דף 238 ע"א.
מח. ראש השנה דף 238 ע"א - דף 241 ע"ב.
מט. תעניות דף 241 ע"ב - דף 245 ע"א.
נ. משקין דף 245 ע"א - דף 251 ע"א.
שמחות דף 251 ע"א - דף 251 ע"ב.
נא. יבמות דף 251 ע"ב - דף 265 ע"ב.
נב. קידושין דף 265 ע"ב - דף 273 ע"א.
נג. כתובות דף 273 ע"א - דף 291 ע"ב.
נד. גיטין דף 291 ע"ב - דף 303 ע"ב.
נה. נידה דף 303 ע"ב - דף 308 ע"ב.
נו. סוטה דף 308 ע"ב - דף 313 ע"א.
נז. נזיר דף 313 ע"א - דף 314 ע"א.
נח. נדרים דף 314 ע"א - דף 317 ע"א.
נט. עדיות דף 317 ע"א - דף 317 ע"ב.
ס. כלה דף 317 ע"ב - דף 318 ע"א.
סא. מסכת דרך ארץ - דף 318 ע"א - דף 318 ע"ב.
סב. הלכות ארץ ישראל – דף 318 ע"ב - דף 319 ע"א.
סג. מסכת סופרים, דף 319 ע"א - דף 321 ע"ב. (פרק יט. העמוד האחרון מהכ"י אינו לפנינו).

[באמונתו]

אוצר החכמה_-_ ירושתנו - ז - מכון מורשת אשכנז__ 223_241.pdf

(8.52 MiB) הורד 20 פעמים

אוצר החכמה_-_ ירושתנו - ז - מכון מורשת אשכנז__ 223_241.pdf

(8.52 MiB) הורד 20 פעמים

על שאלת הפירוש של:
"והיה בדעתי להוציא על זה כי בסיעתא דשמיא נבנו על פי"
נראה הכוונה שהגם שלא היה לו בירור מספיק לחייב כדי להוציא הוצאות המזוזה מקופת הקהל רצה להחמיר על עצמו להוציא על זה מכספו על זה, אך מכיון שראה שבקהילת וורמישא לא היה מזוזה והבין שהטעם הוא משום סכנה, מנע מזה לגמרי.

חושבני שזה מפולפל מידי בשביל ספר אגודה שנוהג לומר דברים קצרים ומסקנות קבועות. אבל עקב דבריך נתעוררתי לפירוש מעט שונה: 'היה בדעתי להוציא' ממון (מקופת הקהל?) 'על זה', עד כדי כך חשבתי שזה מחוייב, 'כי בס"ד נבנו על פי' ולכן היתה לי אפשרות לקבוע שם מזוזות ברשות העיריה (וגם לקבוע אותם בצורה שלא יינזקו בידי חוליגנים, כמו שיהיו חבויים בתוך המשקוף).

ברם לענ"ד ההסבר של אב"ש בהחלט אפשרי.

מעניין לעניין, ספרי התורה המקוריים אשר קרא בהם רבינו בעל האגודה וקהילתו הקדושה, הרי הם בידינו היום.
ס"ת אלו בעצמם מעידים על טבח המזעזע, עיין https://imhm.blogspot.com/2013/07/blog-post.html

עכ"פ, מדובר בתופעה ייחודית, אשר שרדו ס"ת שהיו בשימוש אחד מגדולי הפוסקים מן הראשונים, וגם בלי שינוי כלל מן המסורה האשכנזית הישנה והעתיקה, היות שהרשעים ימ"ש שדדום ושמרום, בעוד ס"ת אחרים בודדים מאותם תקופות, נשארו בשימוש יהודי, אשר ממילא שינו והגיהו רובם בכתיב ובפרשיות לפי הרמב"ם ועוד.

מנהג נדיר מאוד נמצא באחד מהם, אשר מעיד דווקא על השתייכות אל קהילות אוסטרייך, כמצורף פה.
קיצור של המאמר ישנו בעמודיו האחרונים, וכן התפרסם פה: http://imhm.blogspot.com/2020/06/blog-post_24.html

[א. חיים]

ספר האגודה כתב יד קדמון (מאה י"ד): קטלוג נויבאואר, אוקספורד, אנגליה 671, נמצא בקישור...

יישר כוח גדול ורב. כל כך הרבה חיפשתי באתר שלהם ומשום מה לא מצאתי.

[הוגה]

בשמחה. מצורף בזה בס"ד פנינה חדשה שדליתי מתוך כתב יד זה.

סיומי המסכתות בספר האגודה כתב היד

בנוסח כתב היד הקדמון של 'ספר האגודה' (כ"י אוקס'), נמצאים "סיומי מסכתות" בסוף כמה מסכתות, המעידים גם הם על התלאות והגזירות בזמן חיבור הספר, וכפי הנראה אלו הם דברי הגאון המחבר. בדפוס הראשון של הספר (קראקא של"א) לא מופיעים "סיומי מסכתות" אלו, והרי הם לפנינו מכתב היד.

וראה הלשון האמורה במסכת בבא בתרא "אחל לתוות מסכת בבא בתרא", ובמסכת סנהדרין "בהתחילי לתוות מסכת סנהדרין". (לשון דומה מצאתי לפנינו בחיפוש רק פעם אחת בספר התרומה בהקדמה להלכות נדה: "יערב שיחי ואשמח תוך עדה, בהתחילי לתוות הלכות נדה").

בסוף סימני מסכת בבא בתרא (דף 7 ע"א): סליק מסכת בבא בתרא, ה' יוציאנו מאפילה לאורה.
בסוף סימני מסכת עבודה זרה (דף 9 ע"א): סליק מסכת עבודה זרה, ה' יגאלינו במהרה.
בסוף סימני מסכת דרך ארץ (דף 25 ע"ב): סליק מסכת דרך ארץ, ה' יגאלנו במרץ. תמו הרמזים שבח ליודע רזים, ונשלמו הסימנים תהילה לשוכן מעונים. והוא יגאלינו מיד כל המענים, וזה סדר המסכתות ופירקי' נימנים.
בסוף מסכת בבא קמא (דף 43 ע"א): סליק' מסכת בבא קמה, הצור שוכן רומה יעלינו ירושלימה, ויתן לנו תקומה מפני חורי אדמה. וחית קנה מקינה יורידנה, ויראינו בבנין אריאל. וישלח לנו בן עמיאל, ובא לציון גואל. וצורי ישמריני בכל רגעה, בהתחילי לכתוב מסכת בבא מציעה.
בסוף מסכת בבא מציעא (דף 64 ע"א): סליק מסכת בבא מציעא, פירקוהי עשרה. ובשם עוטה כשלמה אורה, אחל לתוות מסכת בבא בתרא.
בסוף מסכת בבא בתרא (דף 92 ע"ב): הדרן עלך גט פשוט והג' בבות, סלו לרוכב ערבות. וה' יעשינו בני חורין, בהתחילי לתוות מסכת סנהדרין.
בסוף מסכת מכות (דף 100 ע"ב): סליק הלוקין וסליקא לה מסכת מכות, רוב ברכות יהיו על ראשינו ברוכות. וה' ישלח לנו ארוכות ממעייני הישועות, וישמע לקול שוועות ויגאלינו מאומות הרעות, בהתחילי מסכת שבועות.
בסוף מסכת שבועות (דף 106 ע"ב): סליק' מסכת שבועות, ה' יצילנ' מכל פגעים רעות.
בסוף מסכת עירובין (דף 207 ע"א): סליקא לה מסכת ערובין, נקינו ה' מחט' ומחיובין. וה' יאמיץ שיחים, בהתחילי מס' פסחים.

[א. חיים]

בנוסח כתב היד הקדמון של 'ספר האגודה' (כ"י אוקס'), נמצאים "סיומי מסכתות" בסוף כמה מסכתות, המעידים גם הם על התלאות והגזירות בזמן חיבור הספר, וכפי הנראה אלו הם דברי הגאון המחבר

לא הייתי אץ לקבוע כן. כדאי לשאול מומחה לפני שמחליטים.

ומעניין הלשון האמורה במסכת בבא בתרא "אחל לתוות מסכת בבא בתרא", ובמסכת סנהדרין "בהתחילי לתוות מסכת סנהדרין". (לשון דומה מצאתי לפנינו בחיפוש במחשב רק פעם אחת בספר התרומה בהקדמה להלכות נדה: "יערב שיחי ואשמח תוך עדה, בהתחילי לתוות הלכות נדה").

ושם, בספר התרומה, אתה בטוח שהוא לשון המחבר?

[הוגה]

בנוסח כתב היד הקדמון של 'ספר האגודה' (כ"י אוקס'), נמצאים "סיומי מסכתות" בסוף כמה מסכתות, המעידים גם הם על התלאות והגזירות בזמן חיבור הספר, וכפי הנראה אלו הם דברי הגאון המחבר

לא הייתי אץ לקבוע כן. כדאי לשאול מומחה לפני שמחליטים.

ומעניין הלשון האמורה במסכת בבא בתרא "אחל לתוות מסכת בבא בתרא", ובמסכת סנהדרין "בהתחילי לתוות מסכת סנהדרין". (לשון דומה מצאתי לפנינו בחיפוש במחשב רק פעם אחת בספר התרומה בהקדמה להלכות נדה: "יערב שיחי ואשמח תוך עדה, בהתחילי לתוות הלכות נדה").

ושם, בספר התרומה, אתה בטוח שהוא לשון המחבר?

אני לא יודע. רק נתתי את מה שכתוב בכתב יד ספר האגודה "בהתחילי לתוות" וכדומה, האם מעתיק היה משנה לכזה סגנון? פשטות וישרות הדברים מלמד לעניות דעתי שאלו הם דברי המחבר.
ספר התרומה איננו עסוקים בו כעת ואינני יודע, אם כי גם בו פשטות לשונו מורה כן. נתתי אותו כדוגמא שלשון זו נמצאת בכל ספרי הדפוס המופיעים ב'פרויקט השו"ת' רק בספר התרומה, בכתב יד ספר האגודה מופיע 2 פעמים.

[איש_ספר]

במהדורה החדשה הועתקו כל הסיומים בציון שכך הוא בכתב היד, מבלי להביע עמדה על זהות כותבם.

[הוגה]

מעולה.

[באמונתו]

הפשטות ודאי שאלו דברי רבינו המחבר זצ"ל.
מקום מנוחת קדושי ארפורט הי"ד:

[א. חיים]

צריכים לברר אצל מומחים. האם מעתיקים באותה תקופה נהגו בזה גם הם. שהיו מוסיפים דברי ברכה מעצמם במפנה חטיבות ופרקים. ואז להשוות את הדוגמאות. לעולם לא נוכל לידע בוודאות אבל באם ישנם דוגמאות לכך בכתבי יד אחרים, שנכתבו בוודאי ע"י מעתיקים הרי שבכך יירד הסיכוי שרבינו כתב זאת.
יצא לי לעיין פעם בטיוטה ממאמר מחקרי שכתב אחד המומחים הגדולים שבדור. בו סקר כתב יד מסוים של ספר ראשונים. במהלך המאמר הוא העתיק את החרוזים שמצויים מפעם לפעם בכתב היד במעבר של חטיבות. אבל לא נגע בשאלת זהות הכותב של חרוזים אלו. כתבתי לו הערת ביקורת: 'הקורא רוצה לדעת מי היוצר כאן האם המחבר עצמו'. וענה לי 'גם אני רוצה לדעת'...
בקשר למקום מנוחתם של קדושי ארפורט - מדובר בקבר אחים אחד שנמצא ולא במקום מנוחת הקהילה כולה.

[באמונתו]

הניסיון הרי מוכיח כי המעתיקים נטו דרך כלל להשמיט דיבורים ומליצות כאלו, וכ"ש שמדבר בגוף ראשון.
הממצאים בשטח הוכיחו כי שם, מתחת מבנה האסם וסביבו, בית קברות העתיק של קהילת ארפורט עם סביבתה.

[א. חיים]

כנראה שערבבתי עם קהילה אחרת. היה בזכרוני שמצאו שם מעצמות הקדושים.
אם מדובר בביה"ח העתיק, מניין לך שהרוצחים קברו שם את קורבנותיהם?

כעת נזכרתי: בקלן (קולוניא) מצאו אוצר גדול של תכשיטים ומטבעות וחושבים שהוטמן אז בעת הגזירות. שרידים מהקדושים עצמם מצאו ביורק שבאנגליה וזה מתקופות מוקדמות יותר.

[באמונתו]

כנראה שערבבתי עם קהילה אחרת. היה בזכרוני שמצאו שם מעצמות הקדושים.
אם מדובר בביה"ח העתיק, מניין לך שהרוצחים קברו שם את קורבנותיהם?
באיזו קהילה בגרמניה מצאו מקורבנות גזירות ק"ט?

לא הרוצחים ימ"ש קברו הקדושים באותם פרעות כלל, אלא שרידי היהודים.
בית הקברות העתיק שם, אשר שימש מאות שנים לקהילה היהודית, מרכזי היה לארפורט וגלילותיה, וכל מתיהם נקברו בו. הי"ד.

[הוגה]

ח. לדעתי השערה סבירה שהמרדכי של ריינוס התחבר בדיוק בשנים שר"א הכהן ישב כבר ב'אושטרייך' ולכן רבינו לא הכירו. המרדכי של ריינוס התחבר בוודאי לפני הגזירות כי החומר הנדיר ששולב בו כבר לא היה קיים אחרי הגזירות. והדברים ארוכים.

תודה רבה!

ט. אין סיבה לחשוב שרבינו חזה בזיו פניו של הרא"ש. בנוגע למה שנטען על ישיבה משותפת שלהם בקולוניא, לא ידוע לי בסיס לזה, לא ידוע אפילו על אחד משניהם שישב בקולוניא באותם עשור וחצי האחרונים לשבת הרא"ש באשכנז. ומעניין לעניין, דברי פריימן על מקומות מושבי הרא"ש באשכנז תלושים מן המקורות.

מקובל וברור.

י. פלא על חכם שכמותו שרמז שהמרדכי בספרו כבר מתחשב בגדולת הרא"ש - לא דובים ולא יער. המרדכי מעתיק לשון מהר"ם ותו לא. לא ידוע שהמרדכי כפף עצמו לרא"ש.

לא ביארתי את דברי נכונה, וכי אבוא לבחון גדולת שני ראשונים שהמרחק בינם אלינו שנות אור?
כל העניין הוא, שבמשך זמן רב הייתי בספק וחוסר ידיעה, מי בתראי למי, הרא"ש להמרדכי או המרדכי להרא"ש? הבית יוסף פוסק בכל מקום כמו שלושה עמודים שהשלישי הוא הרא"ש, ובהקדמת הב"י מבאר, שבמקומות שאין הכרעה ברורה בין ג' עמודים ראשונים, יש לפנינו את דברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי ואח"כ שאר ראשונים. ואילו הרמ"א בהקדמת דרכי משה, הקדים בסדר הדברים את המרדכי להרא"ש. הא כיצד?
על כך נסובו דברי מה שניסיתי לרמוז את הדבר שסוף סוף הבנתי, שמבחינה מציאותית המרדכי והרא"ש הרא"ש והמרדכי ודאי שניהם תלמידי מהר"ם, אבל ספר המרדכי הוא קדמון לספר פסקי הרא"ש, שכל מה שכתוב במרדכי יכול היה הרא"ש לראות. ועוד הרא"ש האריך ימים 23 שנה אחרי המרדכי, וכמה שנים אחרי פטירת הרשב"א היה הרא"ש יחיד בעולמו (שכל תוארי הכבוד של כתבי הדור לגדולי הדור לא היו מצליחים ליגע באפס קצהו של גדולת הרא"ש בהיותו גדול הדור יחידי לבני אשכנז ובני ספרד עד שבני דורו יכלו רק לתארו כמלאך בפשטות ותו לא), ושם נגלו לו כל ספרי רבני ספרד הרמב"ן ורבינו יונה והרשב"א יותר על כל מה שהכיר באשכנז, ואת כל הדברים המובאים בספר המרדכי מהתוספות והראבי"ה - גם הרא"ש הכל היה מונח לפניו (ומסודר קודם לכן כבר בתוספות רא"ש שהן מיוסדות על התוס' הגדולות). אם כן לכאורה זהו הטעם וזה הוא הסיבה שהרא"ש הוא בתראי לכל הראשונים, ולכן נקט בו מרן הב"י כעמוד ההוראה השלישי.
זאת ועוד, המרדכי בדרך כלל מביא תשובות רבות של מהר"ם אבל בדר"כ לא כותב אל מי היתה מיועדת התשובה, כי מה לקורא בכך. אבל כאן במסכת גיטין פרק הניזקין (רמז תא) כתב המרדכי "תשובת מורי. אשר שאלת מורי ה"ר אשר". וזו לשון מהר"ם שנשמרה בטהרתה והובאה במרדכי. וגם לפנינו בשו"ת הרא"ש (כלל פד סי' ה) תשובת המרדכי שכתב והשיב לבקשת הרא"ש, כמו שכותב המרדכי: "אני היום סמכוני כאשישות כיום הפיד, ואעפ"כ לא אמנע מלקיים מצות מורי קרובי ה"ר אשר" על אודות הנדון שלמעלה, וחותם: "והכל כאשר כתב קרובי מורי הרא"ש, כן נראה לי אני הדיוט בר הלל בן יאיר" - אם כן כבר ראינו כיצד רבינו המרדכי מכבד את חבירו רבינו הרא"ש, שכבר בצעירותו יחסית באשכנז, כמו מהר"ם שכיבד את תלמידו הרא"ש, גם חבירו הגדול כיבדו והעריצו כראוי לו. רק משמיא קא זכו ליה להרא"ש שהאריך ימים וחיבר את הפסקים, ותל"מ.

[א. חיים]

לא הרוצחים ימ"ש קברו הקדושים באותם פרעות כלל, אלא שרידי היהודים

אפשר מקור?

[הוגה]

יא. פסקי הרא"ש הגיעו טיפין טיפין לאשכנז לפני הגזירות, אבל רק לאושטרייך ולא לריינוס. האגודה מביא במקומות בודדים מפסקי הרא"ש, כך דרכם של חכמי אושטרייך נוספים באותה תקופה (כאן מתאים לי לזרום עם המקובל שהגהות אשר"י - שהרא"ש מרכז לימודם - התחברו באושטרייך רק אחרי הגזירות, אף שלא ידועה לי ראייה לכך בפרט). לריינוס הגיעו פסקי הרא"ש הרבה מאוחר יותר. לא ארחיב בזה עוד.

אין לי להוסיף אלא את הפירור שבציקלוני, שאם גם מהר"ש מחבר 'קיצור מרדכי' הוא מרבני ריינוס, א"כ מצאנו אצלו בקצת מקומות שמביא פסקי הרא"ש או תשובותיו, כך הוא במסכת עירובין כאן. (וכן עוד בהגהות מרדכי אחרונות חולין רמז תשנד "שאלו לה"ר אשר ז"ל מטוליטלא").

קיצור מרדכי מסכת עירובין פרק א
{המשך רמז תעח}
<ט> [יא: רי"ף שם] צורת הפתח שאמרו צריכה שתהא בריאה. כתב מהר"מ, תמיה אני למה דילג רב אלפס מילתיה דריש לקיש (שם) דאמר בעינן היכר ציר, והא ליכא מאן דפליג עלה: (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"ב סי' רצה)
{הוספת מרדכי קטן}
ואני ראיתי בספר הר"ר אשר מטוליט"א [1] (הרא"ש פ"א סי' יד) שכתב, דיש סומכין להתיר מהא דאמרינן (שם) אמר מר מידי בצורת הפתח, אמרו ליה לא כלום [2]. פירוש, אין צריך היכר ציר. ודחה, דאין הלשון משמע כן [3]. וכתב לבסוף, שמצא בירושלמי (פ"א ה"א) פלוגתא דאמוראי אי צריך היכר ציר אם לאו: (הגהות מרדכי לרבינו רמז תקכח) [4]

[4] וזה לשון רבינו בהגהות מרדכי שם (הגהה שניה, מוגה מדפו"ר קושטא רס"ט): "א"ל ר"ל צורת פתח צריכה היכר ציר. מצאתי שכתב הרא"ש מטוליטולא, שתימה הוא על מנהג העולם שלא נהגו לעשות היכר ציר, והא ליכא מאן דפליג. ואמר שיש סומכים על הא דקאמר בגמרא, אמר מר מידי בצורת הפתח, אמרו ליה ולא כלום, ומפרש א"צ כלום, פי' היכר ציר. ודחה זה דאין הלשון משמע כן כלל. וגם מנא לן לפרש כן כדי להקל. והאריך הרבה בחיבור שלו, ולסוף כתב שמצא מזה פלוגתא דאמוראי בירושלמי אי צריך הכר ציר או לא, ואולי לזה כיון האלפסי שדילגו, כי רוצה לפסוק שאין צריך היכר ציר, וצ"ע". (ובהגהות הרמ"א כתוב להגיה: (הרא"ש) [הר"א] וא"צ).[/size]

יב. איני יודע מי גברא רבה לקבוע שאגודה חשוב ממרדכי של ריינוס. שני הספרים הוכרה גדלותם על ידי אותו פוסק - הוא מהרי"ל ממגנצא.

מכיוון שצריך גברא רבה, זו תהיה יוהרא חמורה ביותר לנסות לומר מילה. אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים, מה אמרו גברות רבות קדומים?
אבל לצורך כך סידור הדברים הוא הנכון, ולזה צריך דעת נכונה ובהירות רבה. אין כאן חלילה מעשה כסילות לעשות מלחמות להראות ילדות, אלא לנסות להבין קצת דברים סתומים כדי לזכות לטעום מעץ החיים. [ולזה עוד צריך זמן לדון דברים לגופם].

[א. חיים]

אין לי להוסיף אלא את הפירור שבציקלוני, שאם גם מהר"ש מחבר 'קיצור מרדכי' הוא מרבני ריינוס, א"כ מצאנו אצלו בקצת מקומות שמביא פסקי הרא"ש או תשובותיו, כך הוא במסכת עירובין כאן. (וכן עוד בהגהות מרדכי אחרונות חולין רמז תשנד "שאלו לה"ר אשר ז"ל מטוליטלא").

מהר"ש שליצטאט אכן מרבני ריינוס. מה שמצאת הוא תגלית מחודשת עבורי אבל גם מוכיח את טענתי. צא וראה שמדובר כדור שלם אחרי הגזירות, ובכל ליקוטיו הוא מעתיק ציטוט אחד ויחיד מתוך כל פסקי הרא"ש!
כמו כן הוא מעתיק תשובת הרא"ש (בהגמ"ר חולין). אפשר שזוהי תשובה אשכנזית ואם כן איך בכך כל חידוש.

[הוגה]

במה דברים אמורים, בשני החיבורים המדוברים 'הגהות מרדכי' ו'מרדכי קטן', שחיברם תחילה רבי שמואל שלישטט בשנת קל"ו. ספרים אלו הם תורת המרדכי, ורק קצת מביא מתורת הרא"ש על המרדכי. אבל לאחר מכן הוסיף רבי שמואל לחבר חיבורים נוספים, כגון 'הלכות רב אלפס' למסכת נדרים, בהם הוא מיוסד על פסקי הרא"ש.

[א. חיים]

אלא רק לשמור לעצמי את הזכות לבאר בעיקר את 2 הנקודות האחרונות הנ"ל שטרחתי עליהם רבות לבררם, והיא סמכות ספר מרדכי ריינוס בעיני הדורות שלאחריו, כספר ליקוט מן הראשונים, או כפוסק מן הראשונים? לצד ספר האגודה שלכל הדעות התקבל כפוסק מן הראשונים

נו, היכן מצאת שהמרדכי ריינוס התקבל בריינוס כספר ליקוט ולא כפוסק גמור?! הרי החשיבו כל מה שכתוב שם כיצא מפה קדוש של רבינו המרדכי בעצמו!

והדבר השני, עובדת היותו של ספר המרדכי לר' מרדכי בן הלל חיבור על הרי"ף ממש, כשמטרת הדברים היא רק לומר: חע"ד ש-500 שנה הוא מודפס בפני עצמו אחרי הרי"ף, ולא על עמוד הרי"ף כמו שהיה בחלק מכ"י, ושכך היה נכון להדפיסו בעתיד לתועלת הלומד

כעת אני רואה את הצד שלך. המרדכי נכתב כנראה כתשלום הרי"ף. היינו שהלומדים רי"ף ילמדו לצדו את המרדכי. בערך כמו הגהות מיימוניות.

[א. חיים]

אין לי להוסיף אלא את הפירור שבציקלוני, שאם גם מהר"ש מחבר 'קיצור מרדכי' הוא מרבני ריינוס, א"כ מצאנו אצלו בקצת מקומות שמביא פסקי הרא"ש או תשובותיו, כך הוא במסכת עירובין כאן. (וכן עוד בהגהות מרדכי אחרונות חולין רמז תשנד "שאלו לה"ר אשר ז"ל מטוליטלא").

מהר"ש שליצטאט אכן מרבני ריינוס. מה שמצאת הוא תגלית מחודשת עבורי אבל גם מוכיח את טענתי. צא וראה שמדובר כדור שלם אחרי הגזירות, ובכל ליקוטיו הוא מעתיק ציטוט אחד ויחיד מתוך כל פסקי הרא"ש!
כמו כן הוא מעתיק תשובת הרא"ש (בהגמ"ר חולין). אפשר שזוהי תשובה אשכנזית ואם כן איך בכך כל חידוש.

במה דברים אמורים, בחיבוריו הנ"ל הקדמונים אשר חיברם תחילה. לאחר מכן מהר"ש הוסיף לחבר חיבורים נוספים, ובהם הרא"ש מופיע יותר, ויתירה מזו, חיבור אחד של מהר"ש אשר מיוסד ברובו על פסקי הרא"ש

עזוב, אין סיכוי.

[חד ברנש]

שאלה קטנה
בחיבור לקטני אשכנזי, משנות ה-קנ (בערך), הביא קטע מספר האגודה, וציין את מקורו:

כתב' ----12.PNG (47.46 KiB) נצפה 414 פעמים

הפיענוח: כתב' הדרך.
או: כתב' המך.
מה פשרו של הכינוי וכיצד הוא קשור לספר אגודה?

[א. חיים]

שאלה קטנה
בחיבור לקטני אשכנזי, משנות ה-קנ (בערך), הביא קטע מספר האגודה, וציין את מקורו:

כתב' ----12.PNG

הפיענוח: כתב' הדרך.
או: כתב' המך.
מה פשרו של הכינוי וכיצד הוא קשור לספר אגודה?

כתב' הרז"ך

- כתב'ה הר'ב ז'ושקינט כ'הן

[חד ברנש]

יישר כוח גדול!!

[איש_ספר]

וראה כאן הערה 2

viewtopic.php?f=19&t=65558#p852970

[הוגה]

אלא רק לשמור לעצמי את הזכות לבאר בעיקר את 2 הנקודות האחרונות הנ"ל שטרחתי עליהם רבות לבררם, והיא סמכות ספר מרדכי ריינוס בעיני הדורות שלאחריו, כספר ליקוט מן הראשונים, או כפוסק מן הראשונים? לצד ספר האגודה שלכל הדעות התקבל כפוסק מן הראשונים.

נו, היכן מצאת שהמרדכי ריינוס התקבל בריינוס כספר ליקוט ולא כפוסק גמור?! הרי החשיבו כל מה שכתוב שם כיצא מפה קדוש של רבינו המרדכי בעצמו!

ראשית, הן ידוע לך אחי ידידי, שלא אני המצאתי את הענין של נוסחאות שונות בספר המרדכי, ולא עלי מוטל להשלים לבאר את הכל בהודעות קצרות. ב' - ידוע שבהרבה מקומות הביאו הב"י והרמ"א והב"ח והמג"א ושאר פוסקים אחרונים, נוסחאות שונות של ספר המרדכי מ'ספרים ישנים', ונאמנים לדרכם בדברי הלכה מעולם לא הסכימו לקבל הלכות בגישה סתמית של 'הכל טוב', אלא טרחו לברר כל דבר ודבר במקורותיו ובשורשו. ג' - בנוסף ידוע שבספרי המרדכי הרגילים בסוף כרכי הגמרות מופיעות עשרות מאות ואלפי הגהות, גדולות וקטנות, והגהות להגהות, והגהות ראשונות והגהות שניות, וארוך וקצר וקצר של הקצר ריי' או אושטרי', יכלה הזמן והמה לא יכלו מימין ושמאל צפון ודרום ובין השיטין. בשנים האחרונות יצא הספר לאור בשלימותו לראשונה מכ"י, על ידי מכון ירושלים בספר 'מרדכי השלם', לאחר עבודה גדולה של עשרות שנים של חכמים וחוקרים, ובתוספת מאות פיסקאות חדשות מכ"י מתורת המחבר רמב"ה לראשונה בשלימותו. אך אולי זה כבר היה מאוחר מידי... דורות ארוכים כבר שכחו הכל מן הספר הזה והלכו לספרים אחרים, עד שחלילה כמעט אין מרדכי יושב בשער, שאין הספר מצוי ונלמד בידי כל אדם כמו שהיה בדורות קדמונים.

והדבר השני, עובדת היותו של ספר המרדכי לר' מרדכי בן הלל חיבור על הרי"ף ממש, כשמטרת הדברים היא רק לומר: חע"ד ש-500 שנה הוא מודפס בפני עצמו אחרי הרי"ף, ולא על עמוד הרי"ף כמו שהיה בחלק מכ"י, ושכך היה נכון להדפיסו בעתיד לתועלת הלומד - [ככוונת מחבר הספר ר' מרדכי בן הלל] -

כעת אני רואה את הצד שלך. המרדכי נכתב כנראה כתשלום הרי"ף. היינו שהלומדים רי"ף ילמדו לצדו את המרדכי. בערך כמו הגהות מיימוניות.

נכון, ייש"כ. לפי המבואר נראה שזו היתה כוונת המחבר רמב"ה ע"ה. ב'הלכות רב אלפס' רואה הלומד את מסקנת ההלכה המבוארת בגמרא ובספרי הגאונים, ואחר כך בספר של הרב מרדכי - המופיע על עמוד האלפס לצדו - רואה הלומד את פסקי ההלכה של רש"י ובעלי התוספות, ואת עיקרי משא ומתן של הלכה הנמצא בספרי רבני אשכנז וצרפת, ואת פסקיו ותשובותיו של רבו מהר"ם שהשיב והורה להלכה פסוקה. וכאשר המרדכי מביא את דברי הפוסקים הראשונים, לפעמים הוא מביא את דבריהם באריכות, אבל כאשר הוא צריך להביא את דבריו של הרי"ף, לעולם אין צריך המרדכי לכתוב את לשון הרי"ף, אלא מדבר הוא על ה'אלפס' שבכלל לא נזכר קודם לכן, היות שזה ה'דיבור המתחיל' שלו, שזה כבר כתוב לפני המעיין במרכז עמוד הספר. ה'דיבור המתחיל' הוא לשון הרי"ף, ממנו הוא בא, ואליו הוא שב. וכאשר המרדכי צריך להביא את דברי הגמרא שאינם מובאים באלפס, כתב הפוסק הגדול רבי' מרדכי בר' הילל: "גרסינן בתלמודא". [ועוד אריכות רבה בכל זה, כעת יותר מתמיד אני מבין את הנחיצות לכתוב מבוא לספר 'קיצור מרדכי', שיעסוק בעניינים הנ"ל, יזכני ה' הטוב להשלימו. אם יש פירכא אמיתית חזקה על אחד משני הדברים הנ"ל, אשמח מאוד לשמוע ואשמח עוד יותר להשיב. מפני שאלו הם דברים של פרי יגיעה ומחקר ועמל רב שהתבררו אצלי היטב לעניות דעתי. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.]

[ההוא גברא]

ה. "והיה בדעתי להוציא על זה" מסתמא פירושו להוציא הוצאות על המזוזות (איני יודע עד כמה מזוזות היו יקרות, ואולי בשערי הגטו היו צריכים בתי מזוזות מברזל שלא יוכלו גוים לפגוע בהן). "על פי נבנו" כלומר אני הייתי הרב של הקהילה והיו שומעים לכל מה שאפסוק
בעניין הרא"ש שהגיע קודם לאושטרייך. גם ספר הרמב"ם הגיע לשם קודם (האור זרוע מעתיק ממנו בשאלה ששלח לרבנו שמחה משפירא ומסביר לו שזה ספר שאינו כותב מקורות). , וההסבר הפשוט הוא שאוסטריה דרומית יותר ולכן הסוחרים מהים התיכון היו מגיעים לשם ומביאים ספרים. והרי הרא"ש חיבר את פסקיו בספרד.

[א. חיים]

ווינה רחוקה כל כך מקסטיליה עד שקשה לדבר על מעבר טבעי של תכולה מהתם להתם. גם חופי הים התיכון אינם נושקים בדיוק לאוסטריה.
אם תרצה: הריצב"א ור"ש משאנץ ראו את ספר משנה תורה אצלם בצפון צרפת בעת היות ר' יצחק אור זרוע עדיין יניק וחכים. ומשם לארץ הריין הדרך כבר פחות מאיימת. אבל ספר הרמב"ם כמעט ולא התפשט דווקא בצפון צרפת עוד כמאה שנים - עד הגירוש ! (מחוץ לבעל הסמ"ג, שנקשר אליו במסעותיו בספרד). והסיבה היא מפני שבצפון צרפת אחזו שאין להם שום צורך בחידושים נוספים על אלו שהיו מסורים להם מבית מדרשם של ר"ת, ר"י הזקן וממשיכיהם.
ובכן, לדעתי גם בריינוס היו פחות פתוחים לקבלת חומר חדש מאשר באושטרייך ולכן התפשטותם של פסקי הרא"ש אצלם הייתה איטית יותר ולאו דווקא המיקום הגיאוגרפי גרם לכך. אפשר שגם התקבלותו המסיבית והמוקדמת יחסית של הרמב"ם, על ידי האור זרוע שהִדרים מארץ הריין, דווקא - יכולה הייתה לשמש דוגמא, קדומה, לאותה תופעה של מזרח ודרום מול מערב, באשכנז וגרורותיה, אבל מה נעשה שאין לנו דוגמאות על חכמי ריינוס מקבילים אל האור זרוע. כידוע. ולכן קשה להסיק מסקנות מתוך דוגמא זו.
הרי"ד שישב בדרום איטליה, שהיא מבחינה גיאוגרפית הכי קרובה למצרים מקום חיבור המשנה תורה, מתוך ארצות אירופה - קיבל את הרמב"ם בצורה יחסית מאוד מוגבלת. דומני שהאור זרוע שישב בווינה היה פתוח הרבה יותר מן הרי"ד לקבלת פסקי הרמב"ם. כך שלא המרחק הגיאוגרפי הוא מה שקבע אלא אופיו של בית המדרש.