חיוב יין אף למי ששונאו או מזיקו

[שמואל דוד]

כתב המחבר שאף מי ששונא יין או שיין מזיקו צריך לשתות יין לד' כוסות. וכתב המשנה ברורה שדווקא אם מזיקו בכאב ראש אבל אם ע"י יין יפול למשכב לא. ועיין שער הציון דאין זה דרך חירות.
ולא הבנתי, הרי גם כאב ראש אינו דרך חירות ומ"ש?

[אפשר]

כתב המחבר שאף מי ששונא יין או שיין מזיקו צריך לשתות יין לד' כוסות. וכתב המשנה ברורה שדווקא אם מזיקו בכאב ראש אבל אם ע"י יין יפול למשכב לא. ועיין שער הציון דאין זה דרך חירות.
ולא הבנתי, הרי גם כאב ראש אינו דרך חירות ומ"ש?

להיות מלך זה כאב ראש לא קטן...

הכוונה שאפשר להיות ולקיים דרך חירות בכאב ראש, אבל מי שסגור למיטתו אינו יכול לקיים מצב של דרך חירות.

[שמואל דוד]

חכם אחד כתב לי וז"ל הגריש'א הסביר שמדובר במי שאינו אוהב יין אך לא מתענה ממש בשתיתו ויש לו קצת הנאה בשתיתו . אך מי שממש שונא יין ונגעל מזה אינו חייב יין

[מן הדרום]

הציטוט מהגריש"א מ"דרשו". אבל לגופו של ענין, האם אין זה חידוש גדול שהח"ח מגדיר א החרות כאמת מידה לפיה אפשר לגזור פרטי הלכה בלי מקור נוסף?

[הרואה]

יש לכך מקור בחז"ל אינני זוכר איפה על אחד האמוראים שהיה כואב לו הראש חודשים אחר כך משתיית ד' כוסות

[אפשר]

יש לכך מקור בחז"ל אינני זוכר איפה על אחד האמוראים שהיה כואב לו הראש חודשים אחר כך משתיית ד' כוסות

נדרים מט ב
ומהגמ' הזאת הוכיח הרשב"א את דינו, שפסק השו"ע כנ"ל דאם שונאו צריך לדחוק א"ע.
ואכן משמע מזה שלא כהגריש"א, אבל ברור שהגריש"א לא העלים עינו מזה כשדן בהלכה זו עצמה.
אלא נקט דרבי יהודה היה לו כאבים ולא נגעל.

[חוקר ודורש]

ד"א מה דעתכם על עירוב יין במיץ ענבים או שלשתיית כוסות אחרונות ביין ובכוסות ראשונות במיץ

[אפשר]

ד"א מה דעתכם על עירוב יין במיץ ענבים או שלשתיית כוסות אחרונות ביין ובכוסות ראשונות במיץ

תלוי איזה יין יש לך ואיזה מיץ יש לך.

אם היין הוא יין חלק למהדרין לכל הדיעות בלי שום תערובת כלל [אפי' לא סולפיד], וגם המיץ הוא ברמת מהדרין כזה, היינו לא מבושל וללא שום תוספות, א"כ כל הנידון הוא שאתה מוריד היין מלהיות משכר לאינו משכר, ולזה כל שהיין נשאר לערך 4 אחוז זה בסדר, וכמו דל כהל, שלכא' אין בזה חשש, וכמו שביאר הרב בעלסקי בספרו שלחן הלוי באורך בטו"ט.

אבל אם היין הוא חלק והמיץ לא מבושל או יש בו איזו תוספות, אז אם אתה מערב אתה מוריד ערך היין, מלהיות ראוי לנסך ע"ג המזבח לאינו ראוי, ולמה לעשות כך?
אך יצויין יש תשובת הרי"ף כמדומני סי' רצה, [עכ"פ לקראת הסוף], שיש לו תשובה בענין יין אי מערב בו יין אחר מבושל, אם דינו כיין המזוג ולא ירד דרגתו כלל, או שזה מוריד דרגתו והוי כל היין כיין מבושל. עניות דעתי האישית שכוונת הרי"ף לומר שנפסל מלהיות ראוי לנסך, ואבד מעלתו. אמנם כמדומני שיש תשו' באיזו דוכתא מהר"ב מרנשבורג שהוא מביא התשו' הנ"ל ומפרשו לאידך גיסא, דאפשר למזוג יין מבושל ביין שאינו מבושל ונשאר ראוי לנסך וכשר למהדרין.

[עושה חדשות]

מעל"ע
למה מברכים 'הגפן' על שתיית יין ששונאו ומזיקו. וביותר ק' בשתיית יין בפורים למי ששונאו ומזיקו, ושותה רק כדי שיכנס אלכוהול לגוף (והיה מעדיף ע"י זריקה וכד'), האם מברך הגפן. אשמח למ"מ.

[אכשר דרא]

מעל"ע
למה מברכים 'הגפן' על שתיית יין ששונאו ומזיקו. וביותר ק' בשתיית יין בפורים למי ששונאו ומזיקו, ושותה רק כדי שיכנס אלכוהול לגוף (והיה מעדיף ע"י זריקה וכד'), האם מברך הגפן. אשמח למ"מ.

פשוט שאסור לברך על כל מאכל שהוא מתעב.

[תלמיד חברים]

לתועלת חכמי הפורום
אעתיק לכאן מה שכתבתי בנידון זה, ואקווה שיהיה לעיניים.
או"ח סימן רד סעיף ח
כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף. הגה: אם אנסוהו לאכול או לשתות, אף על גב דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו, הואיל ונאנס על כך.
האם מברך כשהמאכל או המשקה טובים אך הוא אינו נהנה מהם
עיין מ"ב (סקמ"ה) דיש חולקים על הרמ"א, דסו"ס נהנה. אך באופן שאינו נהנה, עיין מג"א (סק"כ) והו"ד במ"ב (סקמ"ח) שאינו מברך.
הנה בשדי חמד (מע' ברכות אסיפת דינים אות לג) הסתפק אם יש לברך על דבר שמזיקו, וכתב שמסתימת המחבר בשו"ע סי' תעב (ס"י) 'מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו, או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות, לקיים מצות ארבע כוסות'. וכן מסתימת שאר פוסקים שלא כתבו שלא יברך, משמע שצריך לברך.
ונתקשה שם 'וטעמא בעי אמאי יברך ברכת נהנין במה שמזיק לו, ואין סברא לומר דדוקא לדבר המזיק לכל אדם הוא, אבל דבר שבטבעו אינו מזיק ורק הגרעון הוא מצד שותה דמזיק לו אינו פוטרו מברכה, דסוף סוף כיון דהוא אין לו בזה הנאה של כלום, ואדרבא מזיק לו, אמאי יברך. ואולי י"ל דיין אף למי שמזיק לו בשתייתו מ"מ יש לו בו הנאה כמו בחומץ שאינו חזק כ"כ, שכתב המג"א בסי' ר"ד שיש דאית ליה הנאה מיניה, וכלומר דאע"ג דמזיקו כיון שנהנה צריך לברך, ולא אמרו שלא לברך על דבר המזיק אלא א"כ אינו נהנה כלל וכו'. ע"כ חלק מלשונו. ועיי"ש שדחה סברא זו, ואח"כ רצה לתרץ שצריך לברך בד' כוסות מצד המצוה, ודחה גם זאת, דאין מסתבר שזה יחייבו בברכת הנהנין. ונשאר בצ"ע.
וראיתי כמה ספרי קיצורים שהביאו בשם השד"ח הנ"ל (במ"מ שם) שפסק דיש לברך אף כשאין נהנה כל עוד שאין פגם במאכל, וטעו והטעו את הרבים, כי לא פסק כן [ורק צידד דכן משמע מדברי המחבר].
והנה מסתימת המחבר שם משמע לכאורה דלא כמ"ש המג"א כאן, [ואין לחלק בין שתחילת הדבר היה בכפייה לבין אם אכלו שלא בכפייה, דעיקר הדבר פשוט שכל שאין נהנה, ויודע שאין נהנה, וסתם לקח את היין להכניסו לתוך פיו, מתוך שיעמום וכדומה, למה יברך, ועל מה יודה], והוא לכאורה גם שלא כהמחבר בסעיף דנן 'כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף', ומשמע שאם אין החיך נהנה מהם, אע"פ שטעמם טוב [היינו לשאר אנשים], לא יברך עליהם, ואע"פ שאין נפשו קצה מהם. וצ"ע.
והנה בבן איש חי (שנה א נשא ס"ו) כתב בזה"ל: הברכה על השכר אינה ברורה אצל כל אדם, יען כי הוא שורף הגרון, ויש כמה בני אדם הוא להם כקוץ מכאיב, ומחמת כן נוהגים לשתות אחריו מים תכף ומיד, ועל כן טוב להזהר לאכול דבר שברכתו שהכל כמו סוכ"ר וכיוצא קודם שישתה השכר ויכוין לפטור השכר. וזכור לטוב הרב אדוני אבי זלה"ה שמימיו לא בירך על השכר אלא היה לוקח חתיכת סוכר ומברך לפטרו. עכ"ל.
ונראה מדבריו שהזכיר חשש המצוי בשתיית שכר שאולי הוא מפריע להנאה, דנקט 'אינה ברורה אצל 'כל אדם'', והזכיר ב' דרגות של סיבה של חוסר הנאה, דיש ששורף להם, ויש אף בדרגת 'קוץ מכאיב', ומשמע מדבריו שאלו הם סיבות לדחות את ההנאה שכן יש קצת מהשתייה, ולכן יש לברך על דבר אחר לפנ"כ מספק. אך לא משמע שדיבר במי שיודע שכלל אינו נהנה, דבכה"ג נראה כאמור שאף אם אין מציק לו, לא יוכל לברך.
ואולי יש לבאר דגם המחבר והפוסקים בסי' תעב לא רצו להכנס לנידון זה שאינו ברור כל כך לקבוע בו מסמרות, דיש שחושב ששונא את היין, אבל באמת נהנה ממנו קצת, ויש מי ששונאו ממש, אך עדיין נהנה ממנו קצת [ומצוי ביין יבש שיש לו טעם קצת מר, אך מלבד זה יש לו טעם אחר מצד היין שלו, וכן ביין מתוק, שיש שנהנים ממנו אך קצת מתוק להם, וכיון שיש יינות אחרים יותר טובים, שונאים יין זה], וכיון שהוא דבר שלרוב מוטל בספק, סמכו דרק כשיודע בבירור שאינו נהנה ישתה בלא ברכה, וכל עוד שמסופק ינהג כפי שנוהגים בספק, ויבקש מאחר שיוציאו.
סוף דבר נראה שאין שום מקור שמי שברור לו שאינו נהנה כלל שחייב לברך, ואדרבה מהמחבר כאן משמע ומהמג"א והמ"ב מפורש שלא יברך. והשד"ח והבא"ח אינם כלל מקור שיש לברך, ודלא ככמה ספרי קיצורים שטעו בהבנתם. אמנם באופן שמסופק שמא נהנה, אז ודאי שיברך על דבר אחר או ישמע ברכה מאחר. וכמו שחמור ענין ברכה לבטלה, חמור ג"כ להנות מן העוה"ז בלא ברכה (ברכות לה.).

[אכשר דרא]

וכמו שחמור ענין ברכה לבטלה, חמור ג"כ להנות מן העוה"ז בלא ברכה (ברכות לה.).

ועל כך בדיוק נאמר: ספק ברכות להקל, כי ברכה לבטלה חמורה יותר.

[כדכד]

מזה שכתוב בהלכה שעל מים יש לברך רק בשותה לצמאו ואחרת אינו נהנה בעצם המים
ורק במים דינם כך אבל כל מאכל או משקה אחר ששותה יש לברך גם אם אינו רעב או צמא
כי נהנה בעצם הכנסתם לגופו - פשוט וברור שעל כל דבר (מאכל או משקה לאפוקי תרופות וכד'*)שאדם מכניס לפיו ולגופו - צריך לברך
ואע"פ שאינו מרגיש שנהנה מזה - עצם ההכנסה לגוף היא ההנאה

[עושה חדשות]

מזה שכתוב בהלכה שעל מים יש לברך רק בשותה לצמאו ואחרת אינו נהנה בעצם המים
ורק במים דינם כך אבל כל מאכל או משקה אחר ששותה יש לברך גם אם אינו רעב או צמא
כי נהנה בעצם הכנסתם לגופו - פשוט וברור שעל כל דבר (מאכל או משקה לאפוקי תרופות וכד'*)שאדם מכניס לפיו ולגופו - צריך לברך
ואע"פ שאינו מרגיש שנהנה מזה - עצם ההכנסה לגוף היא ההנאה

כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף

[אכשר דרא]

בוודאי שצריך להנות כדי לברך, וכל האיסור הוא הנאה ללא ברכה. ואם אין הנאה - ברכה מניין.
ההכנסה לגוף אינה הנאה אם אינו נהנה. ופשוט.

לעניין המים כדכד לשיטתיה:
viewtopic.php?f=43&t=60147

ויעויין עוד:
viewtopic.php?t=23695

[כדכד]

מזה שכתוב בהלכה שעל מים יש לברך רק בשותה לצמאו ואחרת אינו נהנה בעצם המים
ורק במים דינם כך אבל כל מאכל או משקה אחר ששותה יש לברך גם אם אינו רעב או צמא
כי נהנה בעצם הכנסתם לגופו - פשוט וברור שעל כל דבר (מאכל או משקה לאפוקי תרופות וכד'*)שאדם מכניס לפיו ולגופו - צריך לברך
ואע"פ שאינו מרגיש שנהנה מזה - עצם ההכנסה לגוף היא ההנאה

כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף

מה בא כת"ר לומר בזה ביחס למה שכתבתי?

[כדכד]

בוודאי שצריך להנות כדי לברך, וכל האיסור הוא הנאה ללא ברכה. ואם אין הנאה - ברכה מניין.
ההכנסה לגוף אינה הנאה אם אינו נהנה. ופשוט.

לעניין המים כדכד לשיטתיה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=43&t=60147

ויעויין עוד:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=23695

הגדרת הנאה אינה ביחס להרגשה של האדם אלא בזה שהוא מקבל תועלת מהדבר

[אכשר דרא]

בוודאי שצריך להנות כדי לברך, וכל האיסור הוא הנאה ללא ברכה. ואם אין הנאה - ברכה מניין.
ההכנסה לגוף אינה הנאה אם אינו נהנה. ופשוט.

לעניין המים כדכד לשיטתיה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=43&t=60147

ויעויין עוד:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=23695

הגדרת הנאה אינה ביחס להרגשה של האדם אלא בזה שהוא מקבל תועלת מהדבר

רפואה תוכיח, שהוא מקבל תועלת מן המאכל ואעפ"כ אינו מברך עליו עד שיהנה ממנו הנאת החיך.

[תלמיד חברים]

וכמו שחמור ענין ברכה לבטלה, חמור ג"כ להנות מן העוה"ז בלא ברכה (ברכות לה.).

ועל כך בדיוק נאמר: ספק ברכות להקל, כי ברכה לבטלה חמורה יותר.

לא התכוונתי שהחומרא היינו הך, אלא שגם זה חמור [ואין להקל לאכול דברים שמסופק בברכתם - בלא ברכה - רק בגלל שסב"ל, רק יברך על דבר אחר וכו'].
וכי 'ראשון' אני שצריך לדייק בתיבת 'כמו' שכתבתי?