עוד על חיבור ספר הזוהר - מאמר חדש מאת הרב יהושע ענבל בהמעין

[בינה להבין]

לגבי ד' יסודות אציין מקור מעניין שמצאתי פעם:
שו"ת מפענח נעלמים סימן ח
ביאור הארבע יסודות שבהן נברא העולם
שלומים מרובים, כטל וכרביבים, כבוד אהובי, תלמידי חביבי, אוצר בלום, ספיר ויהלום, מו"ה יוסף ספיר הלוי נ"י:
אשר שאלו לך המשכילים, במה דאיתא בספר יצירה, ארבע יסודות אש רוח מים עפר, והרי חכמי ההרכבה מצאו יסודות הרבה שקורין להם אטאמען, ולא אלה:
תשובה. שאלה בורית היא זו, וזה לא ישאל רק מי שאינו מבין דברי חכמים. הנה חז"ל אמרו שכל דבר נתייסד והורכב מן אלה הדברים, ואלו הן, נוזליים, גושיים, אוויריים, אשיים. את הנוזלי יכנו בשם מים, ואת הגושיי יכנו בשם עפר, ואת האווירי בשם רוח, ומה להן לחז"ל עם האטאמים של חכמי הרכבה, ולא קרב זה אל זה, כי גם בהאטאמין עצמם יש מהן גושיים ויש מהן נוזליים, ויש מהן אוויריים, וזה פשוט:

1. כל דבר בעולמינו מורכב ממוצק נוזל וגז?
2. יש אטמים מוצקים, יש נוזליים ויש גזיים?

מדברי הרב זמיר כהן בתשובה לשאלה זו

609631_162.png (237.91 KiB) נצפה 671 פעמים

אבל לכאו' י'ל באופן הרבה יותר פשוט שהרי [כפי הבנתי ואינני בקי כ'כ בענינים אלו] לדעת החוקרים כל אטום אכן מורכב מד' יסודות והם
אש= אלקטרון [שממנו האנרגיה והחום והאור]
רוח= שטח ריק [בין האלקטרון ובין הגרעין] [וכמבואר בקדמונים שהרוח מפסיק בין גלגל האש שלמעלה להמים שמתחתיו שלא יפגשו זב'ז]
מים= פרוטון [כח המנגד לכח האלקטרון ומבטלו כשנוגע בו- וכן להיפך]
עפר= ניטרון [הנותן עיקר המשקל של האטום- בין מצד היותו כבד יותר משאר החלקים, ובעיקר שברוב דברים חומריים וגסים (משא'כ 'מים' יש בהם יותר מהפרוטון) הוא החלק העיקרי של הגרעין] [לדעת הקדמונים העפר הוא יותר פנימי מהמים, אבל ראיתי שהחוקרים כותבים שקשה לעמוד ע'ז ויתכן ששניהם באמצע ממש, (ואולי שהקדמונים כתבו רק בנוגע לכללות העולם שהמים מעל לעפר אבל בנוגע ליסודות שבתוך כל דבר אולי הדבר שונה)]

[עקביה]

על הפלפול של הרב זמיר כהן שכל העומד להיעשות פלזמה כפלזמה דמי י"ל בקיצור ובנימוס: צ"ע.
אני גם לא מבין, וכי פלזמה אינה נמצאת באחד משלשת מצבי הצבירה המוכרים, עד שהיא יכולה להיחשב יסוד רביעי?

רוח= שטח ריק [בין האלקטרון ובין הגרעין] [וכמבואר בקדמונים שהרוח מפסיק בין גלגל האש שלמעלה להמים שמתחתיו שלא יפגשו זב'ז]

א. יש משהו שאפשר לומר עליו שהוא עשוי מרוח, כלומר מהשטח הריק שבאטום?
ב. כמדומה שכשדיברו הקדמונים על רוח הם התכוונו לאוויר, ואילו הריק שבאטום אינו אוויר ואינו כלום.

[בינה להבין]

בנוגע פלזמה כפי הבנתי פלזמה אכן נקראת מצב צבירה רביעי ואינה בג' המוכרים

בנוגע רוח א'א לשום דבר ליהות נעשה משטח ריק לבד [וכן א'א ליעשות משאר היסודות לבד (חוץ מניטרונים שאומרים החוקרים שיש 'כוכבי ניטרונים')] אבל רוב [וכמדומה כמעט כל] הנפח בדבר המורכב בא משטח הריק (ושמעתי שאומרים החוקרים שאם נדחוס הנפח של כל בני'א על האדמה יצא כמו שתי סנטימטר מרובע), ואיך אפשר לדלג ע'ז

ובנוגע דעת הקדמונים בזה איני יודע [וגם אינני בקי בדבריהם] הכרח שכוונתם ברוח לאויר נשימה או לכח דוחף [ואגב יתכן ויש גם כח דוחף את האלקטרון למעלה ונלאו החוקרים למצאו שבל'ז היה צריך לירד למטה -ואולי יש למצא רמז לזה בדברי הרמב'ן ריש בראשית 'היה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותכנס בחשך ותרחף על המים' משמע דמתחילה היתה האש על המים ובא רוח =כח דוחף ודוחפו למעלה] (ואם הבנתי לנכון דעת החוקרים היום שאין שטח ריק רק יש 'היגס בוזון' הממלא את הכל, ואולי 'רוח אלוקים' מרמז על מה שקוראים 'חלקיק האלוקי')

[עקביה]

בנוגע רוח א'א לשום דבר ליהות נעשה משטח ריק לבד [וכן א'א ליעשות משאר היסודות לבד (חוץ מניטרונים שאומרים החוקרים שיש 'כוכבי ניטרונים')] אבל רוב [וכמדומה כמעט כל] הנפח בדבר המורכב בא משטח הריק (ושמעתי שאומרים החוקרים שאם נדחוס הנפח של כל בני'א על האדמה יצא כמו שתי סנטימטר מרובע), ואיך אפשר לדלג ע'ז

נפח אינו יכול להיות יסוד. כלום לא עשוי מנפח.

איוב פרק כח
(כה) לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה:
הרוח שבפסוק זה היא יסוד הרוח (ראה רבינו בחיי בראשית א), ומפורש בפסוק שיש לה משקל, כלומר מדובר באוויר (ראה בן יהוידע ב"ב פד.), ולא בחלל ריק.

[בינה להבין]

ייש"כ על הציון לבן יהוידע
אני דוקא הבנתי משם להיפך דדעת הפלוסופים הקודמים היתה שאין לרוח משקל וא'כ בדברם על יסוד הרוח יתכן שהכוונה לשטח ריק, [ובנוגע הסברא בזה א'א להכריח לקבל]
וגם מהפסוק אין ראי' שהרי אומר 'לעשות לרוח משקל' משמע שיש רוח שאין לו משקל, ואם דברי נכונים זהו הרוח שבתוך האטום, אבל ברוח [=שטח ריק] שעל פני הארץ 'עשה משקל' שהכניס בו אויר נשימה שיש בו משקל

[עקביה]

ייש"כ על הציון לבן יהוידע
אני דוקא הבנתי משם להיפך דדעת הפלוסופים הקודמים היתה שאין לרוח משקל וא'כ בדברם על יסוד הרוח יתכן שהכוונה לשטח ריק, [ובנוגע הסברא בזה א'א להכריח לקבל]

הם דיברו על האוויר, וחשבו שאין לו משקל. הם ודאי לא דיברו על ריק מוחלט.

וגם מהפסוק אין ראי' שהרי אומר 'לעשות לרוח משקל' משמע שיש רוח שאין לו משקל, ואם דברי נכונים זהו הרוח שבתוך האטום, אבל ברוח [=שטח ריק] שעל פני הארץ 'עשה משקל' שהכניס בו אויר נשימה שיש בו משקל

א. הריק שבאטום אינו רוח.
ב. משמעות הפסוק היא לא שיש רוח שאין לה משקל, אלא שכשעשה את הרוח עשה לה משקל. השווה לשאר הדברים הכתובים שם בסמוך.

[בינה להבין]

בספר חשק שלמה מבאר כמה ענייני רוח וביהות שנוגע להנ"ל ראיתי להעתיק כמה מדבריו

רח. שם. הנחתו הראשונה על האויר, שהוא הגשם הדק הספיריי הממלא את כל חלל העולם ובלתי נתפס בראיה. נקרא בלשון המחברים "אויר", ונקרא בלשון הכתוב "רח".וב[אות] וא"ו הַמֶשֶךְ "רוּחַ". וכפי חלופי האיכיות של זה העצם הרוחניי, הא', שהוא דק ביותר. הב', שאינו נתפס בראיה. הג', שהוא קל ביותר להתנועע. הד', שלפעמים מתנועע ולפעמים שוקט. הה' שמוכן לקבל כל גשם אל תוכו נמצא[ים] ג"כ שמושי הלשון ממנו. וכו'

ובבחינת שהרוח דק ובלתי מוחש בראיה ומוכן לקבל כל דבר, שע"י כן מתגלה כדבר ריק שאין בו ממש, נקרא החלל הריק "רוח" כמו "תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה" (ירמיה נב, כג), פירוש, שהיו ממלאים אויר של צ"ו טפחים. וב[אות] וא"ו נראית "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בראשית לב, יז) דהיינו שיניחו אויר ותפיסת מקום בין עדר לעדר. וב[אות] ה"א הנקבה "כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה" (שמות ח, יא) דהיינו סילוק הצרה. שעל המציאות הצרה יאמר "צַר לִי מְאֹד" (שמו"א כח, טו) "וַיֵצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) מלשון צרירה וקשור וצמצום מלהתפשט כרצונו. וההיפוך "רְוָחָה" דהיינו אויר וחלל ריקני שיש בו ספוק להתפשט. וכן "וּקְצַר רוּחַ" (משלי יד, כט) "אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי" (איוב ז, יא), "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד, יד). ושם התאר "וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים" (ירמיה כב, יד), שיש בהם רְוָחָה להתפשט, והפעל "וְרָוַח לְשָׁאוּל" (שמו"א טז, כג), "אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי" (איוב לב, כ), שהצער הפנימי מעיק ומציק את הלב ובזמן שמוציאין אותו לחוץ ע"י דבור או אנחה ע"י כן נעשה רְוָחָה בלב. שזהו ענין "אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי" (איכה ג, נו), דהיינו מה שאני צועק או מאנח כדי שיהיה לי רווחה:

ויקרא ג"כ האויר המתנועע "רוח" (ווינט) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, א) היינו הַבָאַת האויר בתנועה. "בְּרוּחַ קָדִים עַזָה" וכו'

גם בבחינת דַקוּת וְקַלוּת תנועת האויר תקרא הנפש החיונית "רוח" כמו "אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים" (בראשית ו, יז) כלומר רוח של חיים דהיינו תנועה חיונית. וכו'

ובבחינת דקות האויר והֶעְדֵר תפיסתו בראיה, תקרא ג"כ הנפש השכלית "רוּחַ" וכו'

[עקביה]

מעניין מאד.

הוא כמובן לא אומר שיסוד הרוח הוא חלל ריק.