מתגרש[ת] וחוזר[ת]

[נחומצ'ה]

זה כבר הפך למגיפה. אין בית שאין שם ...
זה כבר לא אחר שנים עם ילדים וכו'
זה כבר לא באשמת עיסקה או השקעה כושלת
זה כבר לא בהתערבות הורים
זה כבר לא בגלל כדורים וכדו'
זה כבר לא בגלל מכשירים למיניהם

פשוט...'אין התאמה' או במילים יפות של 'חוסר תקשורת'..
זה פשוט שובר את הלב. בקושי כמה חודשים ואופס הוא/היא חוזרים הביתה.

למה זה קורה? מה פשר התופעה?
הרי המשפחות כ"כ התאימו.. ביררו על הכל והיה פשוט כפתור ופרח..
מה קרה? חוסר התאמה... סיבה ללא סיבה..

פעם שהיינו צעירים, עוד אמרו כדורים או אורך פאה נכרית
היום כבר לא צריך סיבה..

האם זה ספיחי קורונה.. [הבדידות שהיתה לבני הנעורים דאז]
האם זה רמת החיים הגבוהה [אי יכולת סבל, הן במגורים וכלכלה]
האם זה היחשפות יֶתֶר לעולמות שונים

אין לי תשובה. זו הסטיסטיקה. שומעים על עוד ועוד.
בקושי כמה חודשים...

בעבר שאיזה בת דמעה שקשה לה ואין לה כח וכו'
האבא או האמא היו אומרים לה: שורלה/רוחלה, חיזרי בבקשה לבעלך, כי לכך נישאת..

והעיקר הקורסים פורחים.. ימי עיון נוצצים לנישואים
הרבה יותר יש מודעות לחיי איש ואשה..
אך בתכל'ס, הפירודים רק בעלייה...

חדש ימינו כקדם...

[צופה_ומביט]

בדיוק לאחרונה שמעתי על זה ונדהמתי.
מכה של גירושים אחרי תקופה קצרה, חודש וכיו"ב.
ובמקביל גם מכה של ביטולי שידוך.
אינני יודע האם הדבר שווה בכל החוגים והעדות.

[דרומי]

לענ"ד חלק גדול מהענין הוא המצב של חוסר וודאות המרחף בעולמנו יותר מבעבר.

אחד הדברים שזה מתבטא הוא בסילוקם של צדיקי אמת שכל מלה שלהם נתפסה (אצל שומעי לקחם לפחות) כדבר ברור, חתוך, וודאי. ככה זה וזהו.

[איני אומר שאין עדיין צדיקים מסוג זה, אבל ברור שזה הולך ופוחת בעווה"ר].

יש עוד דברים שזה מתבטא, עכ"פ נקודת הענין היא שהכל נתון לספיקות והתלבטויות. בכל דבר אפשר לומר כך ואפשר לומר כך, וקשה להיות שלמים עם החלטות עד הסוף.

ועל זה אנו מבקשים: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה" - כי אין שמחה כהתרת הספיקות. אין שמחה כמו הרגשה של וודאות והחלטיות.

[יבנה]

בעשור האחרון אחוזי הגירושין בציבור החרדי הכפילו את עצמם ועומדים על 6.6%.
באופן כללי ככל שהאשה אינה תלויה בבעלה ויכולה להסתדר בכוחות עצמה אחוז הגירושין עולה. וכפי שדנו בזה באשכול הזה http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 50#p798704.
בנוסף ככל שיש יותר מקרים יורד הסטיגמא, וגם הגישה החד צדדית לטובת הנשים בב״ד ובבתי משפט תורמת לזה.

[אכשר דרא]

וכאן נתברר יותר:
viewtopic.php?t=63767

[יעקל]

לענ"ד חלק גדול מהענין הוא המצב של חוסר וודאות המרחף בעולמנו יותר מבעבר.

אחד הדברים שזה מתבטא הוא בסילוקם של צדיקי אמת שכל מלה שלהם נתפסה (אצל שומעי לקחם לפחות) כדבר ברור, חתוך, וודאי. ככה זה וזהו.

[איני אומר שאין עדיין צדיקים מסוג זה, אבל ברור שזה הולך ופוחת בעווה"ר].

יש עוד דברים שזה מתבטא, עכ"פ נקודת הענין היא שהכל נתון לספיקות והתלבטויות. בכל דבר אפשר לומר כך ואפשר לומר כך, וקשה להיות שלמים עם החלטות עד הסוף.

ועל זה אנו מבקשים: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה" - כי אין שמחה כהתרת הספיקות. אין שמחה כמו הרגשה של וודאות והחלטיות.

האם מר יוכל לפרש א"ע יותר ? מה הקשר בין צדיקי אמת ואחוז הגירושין הגבוה ? העובדה שהוא/היא אומר/ת לעצמו/ה שהיה אפשר למצוא יותר טוב... ?

[כדכד]

לצדיקי האמת היתה ודאות
עם הסתלקותם פוחתת הודאות בעולם
חוסר הודאות בעולם משפיע גם על זה.
כנלע"ד בכונתו הק'.

[אכשר דרא]

ד"ת עניים במק"א וכו'.

פעם ראיתי באיזה מקום על רב שנשאל על ידי אברך (מן הסתם קצת מבוגר) שביקשו ממנו לדבר בפני נשים, והאברך סירב באופן טבעי. אותו רב הסביר לאברך, שנכון שיש הרבה רבניות ומרצות דגולות, אבל יש מעלה מסויימת שהיא עדיין שמורה בעיקרה לציבור הגברים, והיא היכולת לחתוך ולפסוק דברים בנחרצות, בשונה מנשים שהדבר קשה להם יותר. ולכן הנשים רוצות לשמוע (גם) איש שיתן להם הרגשה של וודאות ובטחון. זו גם הסיבה שיש בתי"ס לבנות שכל הצוות הוא מורות אך המנהל הוא גבר, ודו"ק. לפי זה מובן גם שאחרי הכל אפשר להבין שקיימת מעלה מסויימת ברופא גבר ואולי אפילו במורה לנהיגה גבר.

כמובן שיש גם צדדים אחרים ולא באתי אלא לחדד צד מסויים.

[ישא ברכה]

פעם דיברתי עם חילונים על גירושין במגזר החרדי והחילוני,
ובתוך הדברים יצא שיש שנה אחת שבה אחוז הגירושין אצל חרדים גבוה יותר, בשנה ראשונה.
ויש לכך סיבה ברורה והגיונית.
אין ספק שאחוזי הגירושין עולים, אבל בעיני זה לא בהכרח דבר שלילי. היום יש מודעות בריאה לקשיים ולא לנסות להעלים ולהסתיר. אין טעם להרוס את החיים רק בגלל מה יאמרו ופדיחות. כמובן שאסור מכל קושי לפרק בית, חייבים להתאמץ ולהילחם, ברמה שגירושין לא אמור להיות אופציה בשלב א'. אבל אחרי כמה חודשים, יחד עם הדרכה והכוונה נכונה ניתן להגיע למסקנה הנכונה בעיני בשר. וה' יעשה את הטוב בעיניו.

[תוכן]

אין ספק שאחוזי הגירושין עולים, אבל בעיני זה לא בהכרח דבר שלילי. היום יש מודעות בריאה לקשיים ולא לנסות להעלים ולהסתיר. אין טעם להרוס את החיים רק בגלל מה יאמרו ופדיחות. כמובן שאסור מכל קושי לפרק בית, חייבים להתאמץ ולהילחם, ברמה שגירושין לא אמור להיות אופציה בשלב א'. אבל אחרי כמה חודשים, יחד עם הדרכה והכוונה נכונה ניתן להגיע למסקנה הנכונה בעיני בשר. וה' יעשה את הטוב בעיניו.

לדעתך, האם החרדי המצוי מאושר יותר היום מאשר לפני חמישים שנה, בעת שגירושין לא היתה אופציה?

דבר שני, נניח שהבחור והבחורה מגלים שהם לא מתאימים אחד לשני, עכשיו יש להם שתי אופציות, או עבודה חזקה על המידות או להתגרש. נניח שאחד מהשנים בוחר להתגרש, מה הוא הרויח בסופו של דבר, הרי להצליח בזיווג שני הוא גם יצטרף לעבוד קשה מאד, אז מאי עדיפא האי מהאי? אלא מאי, בזיווג ראשון יצטרכו לוותר על הגאווה והכבוד, יצטרכו להודות שטעו ושיש מה לתקן, מה שאין כן בזיווג שני, כאילו שניהם מתחילים מחדש. וזה כל ההבדל בין היום ללפני חמישים שנה, פעם החרדים היו יותר מסוגלים לוותר על הכבוד, היום פחות.

[מענה איש]

פעם דיברתי עם חילונים על גירושין במגזר החרדי והחילוני,
ובתוך הדברים יצא שיש שנה אחת שבה אחוז הגירושין אצל חרדים גבוה יותר, בשנה ראשונה.
ויש לכך סיבה ברורה והגיונית.
אין ספק שאחוזי הגירושין עולים, אבל בעיני זה לא בהכרח דבר שלילי. היום יש מודעות בריאה לקשיים ולא לנסות להעלים ולהסתיר. אין טעם להרוס את החיים רק בגלל מה יאמרו ופדיחות. כמובן שאסור מכל קושי לפרק בית, חייבים להתאמץ ולהילחם, ברמה שגירושין לא אמור להיות אופציה בשלב א'. אבל אחרי כמה חודשים, יחד עם הדרכה והכוונה נכונה ניתן להגיע למסקנה הנכונה בעיני בשר. וה' יעשה את הטוב בעיניו.

לענ''ד אנחנו בעודף מודעות אנשים מבינים וקולטים די מהר את מצבם, ומכאן הדרך לפירוק הבית, וחבל שהעודף מודעות זה מופנה רק כלפי השני ולא כלפי עצמו, מה שמוכיח את רעת הפסיכולוגיעאא.

[עובדיה חן]

לענ"ד העניין הוא מצב בשנים אחרונות[בעיקר הדבר נפוץ במוכרים למכשירים או דברים אחרים וד"ל] של בחור או בחורה אין תוכם כברם ומציגים עצמם מול הצד השני לא כמצבם האמתי .והדבר מתפוצץ במיידי אחר הנשואין, דבר שני הרבה פעמים הנשים הם היוזמת את הגירושין , ועל פי רוב הם מתחרטות בעיקר שיש כמה ילדים.

[יעקל]

בשל מה נראה לכם שהנשים היום הן הן יותר היוזמות של הגירושין ?

[תוכן]

דבר שני הרבה פעמים הנשים הם היוזמת את הגירושין , ועל פי רוב הם מתחרטות בעיקר שיש כמה ילדים.

בשל מה נראה לכם שהנשים היום הן הן יותר היוזמות של הגירושין ?

לערך 70% מהגירושין יוזמות אותן נשים. זה הסטטיסטיקה, כל השאר או הגברים יוזמים, או יוזמים בשיתוף.

ומה שאמרתם שנשים מתחרטות, זה דמיון גברי. אין אישה שמתחרטת על גירושין, אלא הן הולכות לקבר בתחושה שעשו את הדבר הכי טוב והכי נכון.

[יעקל]

אשמח להסבר יותר מפורט ולנתינת טעם, אם אפשר ...
מה קרה להני נשי ... ?! כ"כ אכזבנו אותן ... ?

[תוכן]

כבר דנו על זה כמה פעמים בפורום, אנסה לתמצת:

קודם אקדים בתגובת הנשים: הגברים הם כל כך גרועים, עד שאין מנוס אלא להתגרש.

ועכשיו התגובה של הגברים. נשים מתגרשות מהר, כי:

א. יש מערכת אדירה שמעודדת גירושין בעולם הכללי וגם בהתאם בעולם החרדי. עם סיסמאות כמו "מגיע לך הכי טוב", "זכותך שיאהבו אותך", "אמא מאושרת זה ילדים מאושרים", וכהנה. סיסמאות אלו מחלחלות גם אל תוך הציבור החרדי.

ב. אחרי שאשה מחליטה להתגרש יש מערכת אדירה של עורכות דין, עובדות סוציאליות, בתי משפט שיעזרו לה להוציא את מחשבתה לפועל.

ג. אשה שמתגרשת שיש לה אפילו ילד אחד שלא עבדה אפילו יום אחד בחיים שלה, תקבל אוטומטית את הדירה, את חצי מרכוש הבעל, ומזונות לשמונה עשרה שנים הבאות. אז יש לה תמריץ כלכלי להתגרש.

ד. נשים הן אימפולסיביות, ופועלות מתוך רגש. זאת בדיוק הסיבה למה התורה הפקידה את היכולת להתגרש ביד הגבר, ושכופין להתגרש רק במקרים מסויימים ביותר, הכל כדי למנוע מהאשה לעשות החלטות מטופשות והרסניות. אבל כיום, גם ברבנות הנוהל הוא שברגע שהאשה מחליטה להתגרש הם יחייבו גט. הרבנים להגנתם טוענים שחייבים להתגרש בדחיפות, כי אחרת, חרדית או לא חרדית, תמלא הארץ זימה, והם צודקים במה שהם אומרים.

זה יהיה רעיון טוב מאד, אם בסמינרים יתמודדו עם הבעיה הזאת, ויעבירו שיעורים לנשים על איך להיות פחות אימפולסיביות, להבין את משמעות החלטותיהן גם לגבי עצמן וגם לגבי ילדיהן. אולי עם חינוך מתאים אפשר למגר את מגפת הגירושין.

[יעקל]

ובכל זאת, נראה לכם שהן לאף פעם לא תתחרטנה על החלטתן ?

[תוכן]

כשעושים עוול למישהו, ועל אחת כמה וכמה כשהוא משוכנע שזה לא מוצדק, יש תמיד המחשבה-נחמה שבסופו של דבר האדם יכיר בטעות שלו ויתחרט עמוקות. וכך, בעצם הסבל שהוא גרם, יחזור אליו. זה מתקשר לרגש של הנקמה. אבל למעשה, אני בחיים לא ראיתי או שמעתי על אשה שמביעה חרטה שהתגרשה. אני חושב שזה נוגד את הטבע הנשי להודות בטעות ולקחת אחריות. אפשר לראות את זה גם בין זוגות נשואים, שזה די נדיר שאשה עושה טעות רצינית ואומרת באופן פשוט וחלק, סליחה טעיתי. הכי הרבה שאפשר לצפות זה: הייתי מרוטה/עייפה/הוא אמר כך/אתה עשית כך, ורק אח"כ, ממילא עשיתי מה שעשיתי, ואני מבקשת סליחה.

[יעקל]

במילים אחרות יכול להיות שהיא תתחרט בינה לבין עצמה, אבל אף פעם היא תודה על זה בפה מלא... ?

[תוכן]

במילים אחרות יכול להיות שהיא תתחרט בינה לבין עצמה, אבל אף פעם היא תודה על זה בפה מלא... ?

לדעתי, גם בינה לבין עצמה היא לא תתחרט לעולם.

[דרומי]

כדאי לחפש ברחבי הפורום את שיטתו הכללית של 'תוכן' על הני נשי דידן.

[מענה איש]

אספר את שסיפר לי ידידי עת שבא להתייעץ עם רבו על עניין מסוים אדהכי ואדהכי באה ביתו של אותו רב ומזוודותיה בידיה, הרב באותו רגע אמר לה את לא חוזרת לכאן תחזרי לביתך כאן ועכשיו.
כל מי שמכיר מקרוב סיפור של גירושין ע''פ רוב מעורב בזה משפחה 'תומכת'....

[ר_חיים_הקטן]

כדאי לחפש ברחבי הפורום את שיטתו הכללית של 'תוכן' על הני נשי דידן.

כמדומני שאשתו של הרב "תוכן" היא פסכולוגית, ולכן הוא אמור לשמוע יותר בנושא מכל הני ארחי ופרחי דבאתרא קדישא דא.

[צופה_ומביט]

אספר את שסיפר לי ידידי עת שבא להתייעץ עם רבו על עניין מסוים אדהכי ואדהכי באה ביתו של אותו רב ומזוודותיה בידיה, הרב באותו רגע אמר לה את לא חוזרת לכאן תחזרי לביתך כאן ועכשיו.
כל מי שמכיר מקרוב סיפור של גירושין ע''פ רוב מעורב בזה משפחה 'תומכת'....

פשיטא, וכי אדם יכול לצאת לבדו אל המדבר בלי תמיכה ממשפחתו? בשלב מסויים מן הסתם האדם [האיש או האשה] מתייעץ עם משפחתו, הוא/היא הרי זקוק/ה לעזרה על כל צעד ושעל.
זה לא אומר כלום על הסיבה לגירושין [כפי שלכאורה נרמז בדבריך].
גם אין ללמוד כלום ממעשה סתום וחתום בלי שום רקע ופרטים וידיעה בעומק העניינים שהיו שם. [האם הוא אמר לבתו "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה?"].
כל שכן כשלא ידוע סוף הסיפור. מה באמת היה ההמשך ואיך זה נגמר לאורך ימים.

[עקביה]

כדאי לחפש ברחבי הפורום את שיטתו הכללית של 'תוכן' על הני נשי דידן.

כמדומני שאשתו של הרב "תוכן" היא פסכולוגית, ולכן הוא אמור לשמוע יותר בנושא מכל הני ארחי ופרחי דבאתרא קדישא דא.

ובזה נתיישבו הדברים כמין חומר, שהרי ידועה התנגדותו הנחרצת של תוכן לפסיכולוגיה, ומכאן השקפתו המנותקת וההזויה על ציבור הנשים.

[אכשר דרא]

כבר דנו על זה כמה פעמים בפורום, אנסה לתמצת:

בצדק אתה לועג להכללה, אבל אתה עושה זאת באמצעות הכללה לא פחות נלעגת. לתשומת לבך.

[ישא ברכה]

מה הערך של הדברים הנכתבים לגופו של אדם.
האם זה מחכים אותנו במשהו?
האם זה עושה מישהו טוב יותר?

[יבנה]

מסתבר שגם למחירים המופקעים שקונים בהם חתנים יש תרומה. כשקונים מישהו בקרוב למליון ש״ח יש ציפיות יותר גבוהות, ופחות מוכנות לסבול חסרונות ואי התאמות. ובפרט כשהכלה רואה את אביה ואמה מתמוטטים מהעול הכלכלי של רכישת חתן, והיא אומרת לעצמה שהוא לא שווה את זה.
בנוסף כשלפני החתונה צד החתן לחצו על צד הכלה לשלם מעבר ליכולתם בלי שום התחשבות, שלא יתפלאו אם לאחר החתונה הכלה מנצלת את המצב לטובתה בלי שום התחשבות בחתן, ומגרשת את בעלה ונוטלת את הדירה ואת הילדים ודמי מזונות.

[תוכן]

כבר דנו על זה כמה פעמים בפורום, אנסה לתמצת:

בצדק אתה לועג להכללה, אבל אתה עושה זאת באמצעות הכללה לא פחות נלעגת. לתשומת לבך.

אני לא לועג להכללות, כי אני מאמין שאנחנו חיים אך ורק דרך הכללות. למשל, עישון מסוכן. למשל, לעבור בכביש סואן מסוכן.

לא ברור לי מה נלעג בהכללות שלי, אשמח לפירוט, בהנחה שאתה יודע על מה שאתה מדבר.

[צופה_ומביט]

מסתבר שגם למחירים המופקעים שקונים בהם חתנים יש תרומה.

נדמה לי [השערה, לא ידיעה] שהתופעה קיימת באותם אחוזים גם בציבורים שלא קיים בהם נוהג פסול זה.

[תוכן]

אספר את שסיפר לי ידידי עת שבא להתייעץ עם רבו על עניין מסוים אדהכי ואדהכי באה ביתו של אותו רב ומזוודותיה בידיה, הרב באותו רגע אמר לה את לא חוזרת לכאן תחזרי לביתך כאן ועכשיו.
כל מי שמכיר מקרוב סיפור של גירושין ע''פ רוב מעורב בזה משפחה 'תומכת'....

פשיטא, וכי אדם יכול לצאת לבדו אל המדבר בלי תמיכה ממשפחתו? בשלב מסויים מן הסתם האדם [האיש או האשה] מתייעץ עם משפחתו, הוא/היא הרי זקוק/ה לעזרה על כל צעד ושעל.
זה לא אומר כלום על הסיבה לגירושין [כפי שלכאורה נרמז בדבריך].
גם אין ללמוד כלום ממעשה סתום וחתום בלי שום רקע ופרטים וידיעה בעומק העניינים שהיו שם. [האם הוא אמר לבתו "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה?"].
כל שכן כשלא ידוע סוף הסיפור. מה באמת היה ההמשך ואיך זה נגמר לאורך ימים.

מה שאתה כותב הוא נכון, ועדיין אפשר ללמוד משהו מהסיפור באופן כללי. יש המון נשים שמתגרשות ללא סיבה מוצדקת. הרב הזה הכיר את בתו והבין עם מי יש לו עסק, והוא ציוה עליה לחזור לבית, וללמוד איך להסתדר עם בעלה. הרבה הורים לא נוהגים כך, אלא כשהבת חוזרת, מתלהבים, מתלהמים, והורסים לבת שלהם את החיים. והרב הזה לימד אותנו, שיש דרך אחרת להתמודד עם בנות היסטריות.

[תוכן]

כדאי לחפש ברחבי הפורום את שיטתו הכללית של 'תוכן' על הני נשי דידן.

כמדומני שאשתו של הרב "תוכן" היא פסכולוגית, ולכן הוא אמור לשמוע יותר בנושא מכל הני ארחי ופרחי דבאתרא קדישא דא.

ובזה נתיישבו הדברים כמין חומר, שהרי ידועה התנגדותו הנחרצת של תוכן לפסיכולוגיה, ומכאן השקפתו המנותקת וההזויה על ציבור הנשים.

את ההתנגדות שלי לפסיכולוגיה פירטתי ברחל ביתך הקטנה, ומי שמתחשב בביקורת הזו, ומשתדל לטפל בצורה אחרת, בונה ומועילה, אז לא רק שאין עליו ביקורת, אלא שהוא עושה דבר חיובי ביותר.

[בלדד השוחי]

לא רוצה להתייחס למי שהוא באופן אישי
כמה איוולת טמונה ברעיון שאתה יוכל לכתוב משפט על כל "הנשים"
כפולה ומכופלת, לקבוע במסמרות כמה וכמה משפטים.

להבזות בעליהן בעיניהן.

כנראה שככה נראה פורום לגברים לא אימפולסיביים.

[דרומי]

העירני ח"א הערה פשוטה, ע"פ מאחז"ל הידוע שאין מריבה בבית אלא על עסקי תבואה כו', שאך טבעי הוא שמצב של 'יוקר יאמיר' עלול להביא חלילה למריבות בין בני זוג.

כשמדובר על הציבור החרדי בפרט, מצוקת הדיור והעובדה שמחוסר ברירה מושיבים זוג בדירה קטנה ומצומצמת, מוסיף כמובן בהעדר הרחבת הדעת ובקטנות המוחין על כל המסתעף מכך.

יהי רצון שנזכה לצאת מן המיצר אל המרחב בכל המובנים.

[צופה_ומביט]

מסתבר שגם למחירים המופקעים שקונים בהם חתנים יש תרומה. כשקונים מישהו בקרוב למליון ש״ח יש ציפיות יותר גבוהות, ופחות מוכנות לסבול חסרונות ואי התאמות. ובפרט כשהכלה רואה את אביה ואמה מתמוטטים מהעול הכלכלי של רכישת חתן, והיא אומרת לעצמה שהוא לא שווה את זה.
בנוסף כשלפני החתונה צד החתן לחצו על צד הכלה לשלם מעבר ליכולתם בלי שום התחשבות, שלא יתפלאו אם לאחר החתונה הכלה מנצלת את המצב לטובתה בלי שום התחשבות בחתן, ומגרשת את בעלה ונוטלת את הדירה ואת הילדים ודמי מזונות.

כעי"ז כתב רס"ג כאן בסוף הקטע.

[נחומצ'ה]

ראיתי כאן את תגובות החברים.
חלקם התעסקו בכדאיות והריווח של האשה מעצם הגירושין.
אלו נתונים שתואמים בגיל ה30 או שהאשה מסודרת בעבודה וקריירה וכו'

התופעה הזו של שנת הבוסר-'שונֶה ראשונֶה', היא מדאיגה בהחלט.
כי זה קלות הדעת של הזו"צ או של ההורים במתן הגושפנקא הזו.

קצת 'לא נראה לי'. קצת 'חוסר בתקשורת', ויאלַה חוזרים הביתה..
[ולא לדבר על 'תם לרק כוחכם', על ההלואות לריק שהאבא צריך לגלגל על מגן]
אמת שכ"א מאיתנו, מכיר ודאי כמה וכמה אנשים, שהשכילו בהזמנות השניה
לפתוח דף חדש, למדו מטעויות וכדו'

אך מהירות והחובבנות של פירוק הבית בקושי של חיי כמה שבועות, היא מדאיגה בהחלט.
האם שוכחים את הקשר הרוחני שבין הזוג?
האם פחות מאמינים בשורש הנשמה המאוחד?
האם באמת תרבות הנוחות האישית חדרה אלינו?

תמהתי ואתמה עוד.

[דרומי]

כבר כתבתי לעיל כי לענ"ד אין זה ענין של נוחות אלא ענין של חוסר בהירות וודאות.

וזה סימפטום של חוסר וודאות הקיים בכלל בעולמנו בעת האחרונה בפרט, אנשים רבים מאוד מתנדנדים ואינם יודעים להגדיר את עצמם ואת דרכם בחיים. על כל דבר יש אפשרות אחרת, אין את ה'ככה זה וזהו' שהיה בדורות הקודמים יותר מונח בקלות, גם בהשפעתם של אנשים גדולים שחיו עמנו והיו סמל של החלטיות ובהירות, וכשהיית בסביבתם הדרך היתה מוארת וברורה.

כמובן שהחשיפה לתקשורת המונית (כגון פורום זה...) מוסיפה בבלבול ובחוסר הבהירות בהרבה דברים שפעם היו חתוכים וברורים. ולכן ההמלצה היא שלא לחשוף צעירים שעדיין לא מבושלים מספיק לכגון דא.

כשהאבא עד"מ לא שלם עם עצמו בכל מיני החלטות חשובות, זה מקרין על כל בני הבית במודע או שלא במודע, וגם בתו מקבלת את ההרגשה ששום דבר לא ברור ושום דבר לא בטוח, והדרך קצרה להתלבט ולהסתפק בבחירה שבחרו עבורה או שבחרה בעצמה. ובזה אסיים בתקוה לבשו"ט.