בדין מתנה על מנת להחזיר

[חיים שתהא]

אם אדם נתן את אתרוגו ביום הראשון במתנה על מנת להחזיר והמקבל הזיק את האתרוג. האם מתחייב בתשלום על הנזק?

[הר צבי]

על הא דהזיק הבעלות העתידית דהנותן אין לחייבו כיון דמ"מ שלו הוא וכן לא הוי גרמא דאין כאן סיבה בעצם שזה יזיק לו אלא מבחינה מציאותית (תנאי שהתנה עמו) זה יהיה שלו בעתיד ואין כאן שום גרמא כנלע"ד, אבל חייב כיון דהזיק דבר שאינו שלו כיון דהתנה עמו שיחזירו ובזה לא מחזיר, וממילא אינו שלו.

[HaimL]

שאלה בדרך אגב. איך נסתבב שהעולם אומרים שצריך להקנות את ארבעת המינים לחבירו במתנה ע"מ להחזיר? או שאני טועה, ואין אומרים כן?

[עזריאל ברגר]

שאלה בדרך אגב. איך נסתבב שהעולם אומרים שצריך להקנות את ארבעת המינים לחבירו במתנה ע"מ להחזיר? או שאני טועה, ואין אומרים כן?

ביו"ט (ראשון?) אין יוצאים ידי חובה בד מינים שאולים, ולכן הדרך לקיים מצוה זו במינים שאינו שלו - היא ע"י שייתן לו במתנה על מנת להחזיר.
המקור הראשון לכך הוא במעשה דרבן גמליאל והזקנים וכו'.
ונתבאר בארוכה בהלכות לולב בכל הפוסקים.

[עזריאל ברגר]

ויש נוהגים להקנות במתנה על מנת להחזיר אף בחול המועד, כדי שיהיו המינים מהודרים יותר.

[HaimL]

שאלה בדרך אגב. איך נסתבב שהעולם אומרים שצריך להקנות את ארבעת המינים לחבירו במתנה ע"מ להחזיר? או שאני טועה, ואין אומרים כן?

ביו"ט (ראשון?) אין יוצאים ידי חובה בד מינים שאולים, ולכן הדרך לקיים מצוה זו במינים שאינו שלו - היא ע"י שייתן לו במתנה על מנת להחזיר.
המקור הראשון לכך הוא במעשה דרבן גמליאל והזקנים וכו'.
ונתבאר בארוכה בהלכות לולב בכל הפוסקים.

שאולים לא, דכתיב לכם. אבל נתונים במתנה שלא ע"מ להחזיר?

[עזריאל ברגר]

ודאי שאפשר לתת במתנה גמורה.
אבל מי ייתן לך מתנה גמורה את האתרוג או הלולב "שקנהו באלף זוז" (ל' חז"ל במעשה דר"ג)?

[עזריאל ברגר]

ואם ייתן אדם לחבירו במתנה בלי לפרש, ודעתו שיחזירנו לו - לכאורה לא יצא ידי חובת ד' מינים, וכידוע הראיה לכך ממה שאמרו חז"ל (במסכת קידושין) שהנותן פדיון הבן לכהן במתנה מפורשת על מנת להחזיר - יצא, ובמקום אחר (אולי בבכורות?) אמרו שאם לא פירש אבל היתה דעתו שיחזיר - לא יצא.

[HaimL]

אם כבודו יכול לכתוב מקור מדויק, אביע לו תודה, דבכל ד"מ אמרינן דברים שבלב אינם דברים.

[עזריאל ברגר]

אם כבודו יכול לכתוב מקור מדויק, אביע לו תודה, דבכל ד"מ אמרינן דברים שבלב אינם דברים.

א. שו"ע יורה דעה שה,ח.
ב. כמדומני שאפשר למצוא דיבורים על זה גם בהלכות מתנה, שהרבה פעמים אלו הם "דברים שבלבו ובלב כל אדם".
ג. ועכ"פ ליתר שאת ודאי כדאי לומר במפורש שהנתינה היא ב"מתנה על מנת להחזיר".

[HaimL]

אם כבודו יכול לכתוב מקור מדויק, אביע לו תודה, דבכל ד"מ אמרינן דברים שבלב אינם דברים.

א. שו"ע יורה דעה שה,ח.

ההלכה הזאת צריכה אצלי תלמוד, אבל עכ"ז אין הנידון דומה לראיה, דבלולב המקבל את המתנה הוא זה שיוצא בו יד"ח, ובפדיון הבן הנותן הוא היוצא בו יד"ח. ועוד, דבארבעת המינים אין המתנה עצמה גוף המצווה, ובפדה"ב נתינת הכסף היא המצווה. ושפיר איכא למימר דבפדה"ב אם לא נתן לו במתנה גמורה לא הייתה כאן כוונת המצווה כתיקנה, אבל בארבעת המינים דבעינן לכם, כיוון שנתן לו חבירו ולא פירש דבר, רק היה בליבו ע"מ שיחזיר, שפיר קרינן ביה לכם, דדשב"ל אינם דברים.

[עזריאל ברגר]

כפי שרמזתי לעיל, וכמדומני שיש דיבורים ברורים על כך בהלכות לולב, אכן בלולב סתמו נחשב מתנה על מנת להחזיר (וכ"כ הפוסקים אף בהלכות ציצית, שהלוקח טלית מחבירו בסתמא להתפלל בה - סתמו במתנה על מנת להחזיר, ויברך עליה).
אבל רצוי לפרש, כדי שלא יהיו שום ספקות.

[אמר אברהם]

יש מחלוקת הראשונים אם בלולב צריך משפטי התנאים כדי שהמקבל יצא בו.
ועי' במקור חיים לבעל הנתיבות סי..שס"ל שאכן צריך מתנה ע"מ להחזיר עפ"י משפטי התנאים ואם לאו לא יצא!
וביאר שבעצם פשוט שהנותן אינו נותן אלא על דעת שאכן יחזירו, וכמי שמוכר אדעתא למיסק לאר"י, שההלכה אומר שאם מוכח בפי' שאינו מוכר אלא משום זה, ולמעשה אינו יכול לעלות ולדור שם המקח חוזר, וא"כ באמת גם אם אינם מתנין כלל על המקבל להחזירו, אלא שמחדש שם שכל עוד שאינו מתנה בפי' נחשב כמשויר אצל הנותן, והמקבל לא יצא, משא"כ אם מתנים בפי' הוי מתנה על תנאי

[אמר אברהם]

אם אדם נתן את אתרוגו ביום הראשון במתנה על מנת להחזיר והמקבל הזיק את האתרוג. האם מתחייב בתשלום על הנזק?

מחלוקת הראשונים ע' חו"מ סי' רמ"א ס"ח