כתב המגן אברהם (סימן תקנט, סקט"ו): "וכתב בכתבי האר"י, דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת, ובפרט אם לא תיקן עון קרי מתדבקים בו החיצונים עכ"ל", עד כאן לשון המגן אברהם.
ואני רוצה למצוא מקור דברי המגן אברהם אלו.
בדפוס מכון ירושלים מציינים כאן לספר משנת חסידים מסכת גמילות חסדים פ"ב, מ"ג. מלבד שזה בטח לא מקור דברי המגן אברהם, כי המגן אברהם נפטר בשנת תמ"ג, והמשנת חסידים נולד רק לאחר פטירתו בשנת תמ"ז. הדברים אלו לא כתובים שם, זה לשון המשנת חסידים: "ולא ילך לבית הקברות אלא לצורך מצוה כזו, שאם לא כן יתאחזו בו החצונים הנמצאים שם, וכל שכן אם יבא שמה והוא טמא קרי"
כי המשנת חסידים כותב שמתאחזים החיצונים במי שבא לבית הקברות, וכל שכן אם הוא טמא קרי [דהיינו שלא טבל], והמגן אברהם מדבר שרק אם לא תיקון עון קרי מתדבקים בו החצונים. וב', המגן אברהם מזכיר רק לענין הלוית המת, ובמשנת חסידים כתוב לצורך מצוה, שזה לאו דוקא הלויית המת, אלא אפשר גם לצורך תפלה וכדומה.
ידוע שהמגן אברהם מציין לדברי אריז"ל בב' אנפין, בשם כתבים [וזה נמצא יותר מחמשים פעם] ולפעמים כותב בשם כתבי האר"י, כמו לפנינו, וזה כ10 פעמים, לא בדקתי לבדוק אם מכוון מתי מציין כך ומתי מציין כך, אבל בדרך כלל כשמציין לכתבים, נמצא הדבר בספר הכונות שנדפס בויניציאה ש"פ לר"מ טרינקי, עכ"פ בספר זה לא נמצא ענין זה.
וכמובן, שהכוונה אינו לספר שער היחודים או ספר שער רוח הקודש שגם שם נמצא ענין זה, כי ספרים אלו לא היו לפני המגן אברהם.
וזה לשון ספר שער היחודים, פ"ד (קאריץ תקמ"ג): "ולכן אין ראוי להלוך לבית קברות אם לא לצורך מצוה, ללות המת וקבורתו, והלואי אם לא יתדבקו [בו] הנגעים הנזכרים, כי אפילו בהעברה בעלמא לבד דרך שם מתדבקים, ובפרט אם האדם ההוא לא נטהר ולא תיקן הנגעים, ולא שב בתשובה עליהם, כי זה וודאי יתדבקו בו אותם הנגעים...". וראה שם עוד שהאריך בזה. ובשער רוח הקודש הושמט ענין זה.
בסידור רבי שבתי (קאריץ תקנ"ד) סדר האבלות, כתוב: "אין לילך בכל עת ובכל שעה על הקברות, כי ישם שם רוחות על כל קבר מנגעי בני אדם ואפשר שיודבקו בו ח"ו". וכן הוא בסידור זאלקווא ובסידור רבי אשר.
בספר אור הישר (אמסטרדם תס"ט) לרמ"ף (סימן יב, סעיף קכא): "יש למנוע מלילך לבית הקברות אם לא צורך הלוית המת, כי הרוחות רעות נדבקין בו שם בבית הקברות".
עכ"פ אשמח לשמוע אם מישהו יודע מקור דברי המגן אברהם אלו.