גלה כבוד מישראל - הגאון האדיר רבי שלמה פישר זצ"ל

[פולסברג]

כמה פנינים קטנים נחמדים למראה, מתוך הספד נפלא שזכיתי לשמוע מתלמידו הקרוב אליו:

בילדותו [בן ט'?] התלבט היות שחשקה נפשו באגדה, באיזה דרך ישכון אור, בהלכה או באגדה. ערך גורל הגר''א, ועלה הגורל על הפסוק תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃

האריך אודות הרדיפות שסבל כיתום צעיר במיר, בספרו הראשון לא בא זכר הישיבה, והרבה שנים לא מחל לאלו שציערוהו עד שא' הכריחו לכך, ואפ''ה נשאר אחד שלא מחל בשופו''א.

כשי''ל הבית ישי, כעבור כמה שבועות קבל מכתב מהגרממ''ש בעל המשמרות, ובו כעשרים קושיות, פה שכחת תוס' ושם שמא לא למדת הרמב''ן וכו'. הגר''ש ענה על רוב השאלות בסגנון של - אה''נ לא עלה בדעתי דברי התוס', אבל אעפ''כ יישב את דבריו בטטו''ד שאינם נסתרים כלל. מקורביו שאלוהו למה לך לבזות עצמך כן, הרי בין כך אתה מתרץ יפה, אבל הוא בשלו.
כעבור שבועיים נתקבלה מכתב בישיבת איתרי מביהמ''ד ירחי כלה בב''ב, וזהו תוכנה: חשבתי שכשמתו אור עולם רבינו הגרי''ז ומרן החז''י בטלו אנשי אמת מן העולם, ואנוכי לא ידעתי שנשאר א' בעולם שרק האמת מעניין אותו...
ומאז הריץ אליו מכתבים הרבה ונעשה כפוף אצלו כתלמיד לרב, עד שפ''א רצה לצאת במערכה כפעם בפעם כנגד פלוני אלמוני פורץ גדרה של ההשקפה, ובהשפעת רבו הגר''ש קבל שכר על הפרישה.

כשי''ל ספר אור אלחנן, מצא כתב בו איך שא' מגדולי המקובלים היה מתייעץ עם ר' אלחנן בענייני קבלה וכדו'. הגר''ש חרה אפו על החלומות ועל הדברים, וביקש מתלמידו שיפרסם מחאה במוריה. כשתמו לפניו לאמר עד כדי כך, הראה להם הדברים הנ''ל שמופיעים בשו''ת הגרעק''א, בסו''ס קכ''א

[צופה_ומביט]

חשבתי שכשמתו אור עולם רבינו הגרי''ז ומרן החז''י בטלו אנשי אמת מן העולם, ואנוכי לא ידעתי שנשאר א' בעולם שרק האמת מעניין אותו.

אני לא מבין את המשפט הזה.

[צופה_ומביט]

בילדותו [בן ט'?] התלבט וכו' ערך גורל הגר"א

כמדומני היה כאן לעיל שאמר הגר"ש למישהו שעד גיל 6 גמר אלפי ספרים.
איך יתכן במציאות דבר שכזה?

[דמשק]

כשי''ל הבית ישי, כעבור כמה שבועות קבל מכתב מהגרממ''ש בעל המשמרות, ובו כעשרים קושיות, פה שכחת תוס' ושם שמא לא למדת הרמב''ן וכו'. הגר''ש ענה על רוב השאלות בסגנון של - אה''נ לא עלה בדעתי דברי התוס', אבל אעפ''כ יישב את דבריו בטטו''ד שאינם נסתרים כלל. מקורביו שאלוהו למה לך לבזות עצמך כן, הרי בין כך אתה מתרץ יפה, אבל הוא בשלו.
כעבור שבועיים נתקבלה מכתב בישיבת איתרי מביהמ''ד ירחי כלה בב''ב, וזהו תוכנה: חשבתי שכשמתו אור עולם רבינו הגרי''ז ומרן החז''י בטלו אנשי אמת מן העולם, ואנוכי לא ידעתי שנשאר א' בעולם שרק האמת מעניין אותו...

בסוף ספר ביאורי הדף זבחים ח"ב יש התכתבות בין המחבר להגראי"ל שטינמן זצ"ל, באחד המכתבים [יש שם צילום הכת"י] המחבר מקשה קושיא על דבריו באילת השחר, הגראי"ל דן איתו ומיישב את קושייתו ומסיים כך:

[בתוך הגולה]

כשי''ל הבית ישי, כעבור כמה שבועות קבל מכתב מהגרממ''ש בעל המשמרות, ובו כעשרים קושיות, פה שכחת תוס' ושם שמא לא למדת הרמב''ן וכו'. הגר''ש ענה על רוב השאלות בסגנון של - אה''נ לא עלה בדעתי דברי התוס', אבל אעפ''כ יישב את דבריו בטטו''ד שאינם נסתרים כלל. מקורביו שאלוהו למה לך לבזות עצמך כן, הרי בין כך אתה מתרץ יפה, אבל הוא בשלו.
כעבור שבועיים נתקבלה מכתב בישיבת איתרי מביהמ''ד ירחי כלה בב''ב, וזהו תוכנה: חשבתי שכשמתו אור עולם רבינו הגרי''ז ומרן החז''י בטלו אנשי אמת מן העולם, ואנוכי לא ידעתי שנשאר א' בעולם שרק האמת מעניין אותו...
ומאז הריץ אליו מכתבים הרבה ונעשה כפוף אצלו כתלמיד לרב, עד שפ''א רצה לצאת במערכה כפעם בפעם כנגד פלוני אלמוני פורץ גדרה של ההשקפה, ובהשפעת רבו הגר''ש קבל שכר על הפרישה.

באשכול הישן כתב איש ספר עדות הנראית קצת אחרת (ואולי הא קדם למעשה הנזכר כאן)

פני כעשור ויותר מסר שיעור בבית כנסת הגר"א (ז"ל) בבני ברק בין קבלת שבת למעריב, בנושא שהיה חביב עליו (שמעתי ממנו את השיעור הזה לפחות פעם אחת נוספת): כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן לדורות עבודתן מחנכתן וכו'. והוא בבית ישי סי' לב. בשיעור השתתף גם הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל (שהתגורר סמוך). כל השיעור ישב הגרמ"מ מולו כשאוזנו כרויה, ראשו מוטה שלא לאבד מילה ופניו מפיקות עונג וקורנות משמחת התורה, לפתע הזכיר הגרש"פ את דברי החש"ל בזבחים כז ב, לפיו שלמה לא עשה מזבח פנימי אלא הקריב בשל משה, ובחריפותו אמר: ששכח החש"ל מקרא מלא במלכים א ז מח: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְקֹוָק אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב. הגרמ"מ קנא לכבוד זקן אשתו, ואמר על המקום, ומה כתוב בגר"א? ר' שלמה חייך, ורמ"מ המשיך מיד, אז החש"ל ידע תנ"ך. כנראה כוונתו לגר"א שם פסוק ו, שמבואר מדבריו ששלמה ציפה את המזבח של משה ולא עשה מזבח חדש לגמרי. אחרי השיעור, דברנו עם רמ"מ בהתפעלות על השיעור, הוא היה שותף מלא להתפעלות, ובכל זאת אמר קצת לצנן: אנחנו שמענו את ר' חיים שמואלביץ במיר ואת חכם פלוני (לא זוכר מי נקב), שמענו עוד כמה שיעורים טובים בחיינו....

אגב. כבר נודע הערעור של הגרש"פ על אמינות חידושי רעק"א גיטין ברכות שבת שהו"ל הרב זילברברג. כנגד הערעור השיב ר"ש אשכנזי ובשנת תש"ס נדפס קונטרס שלם בעניין.
מאז התחדש משהו? (בחיפוש בפורום מצאתי רק את הדיון כאן).

[יהושפט]

אין מצווה ללמד זכות על אותו רשע ב"ג ימ"ש.
אדרבה, המצווה והנכון הוא לדון מעשיו, הכול לכף חובה, ושבע תועבות בליבו.
מרן הגרח"ק שליט"א, מצ"ב, מוסר בשם דודו הגדול, מרן החזו"א זצ"ל, שכל החילוניים בימינו, הינם בחינת "תינוקות שנשבו", חוץ - מב"ג!

כאן מהחזו"א על ב"ג דברים בשבחו במידת מה

ארחות רבינו - החזו''א על ב''ג.PDF

(261.93 KiB) הורד 231 פעמים

[מקדש מלך]

אין מצווה ללמד זכות על אותו רשע ב"ג ימ"ש.
אדרבה, המצווה והנכון הוא לדון מעשיו, הכול לכף חובה, ושבע תועבות בליבו.
מרן הגרח"ק שליט"א, מצ"ב, מוסר בשם דודו הגדול, מרן החזו"א זצ"ל, שכל החילוניים בימינו, הינם בחינת "תינוקות שנשבו", חוץ - מב"ג!

כאן מהחזו"א על ב"ג דברים בשבחו במידת מה

ארחות רבינו - החזו''א על ב''ג.PDF

וכי יש מישהו שמכחיש את כשרונותיו (ובכלל זה כשרון המנהיגות) של בן גוריון?
הנידון הוא על מידת הרשעות שלו.

[יהושפט]

אין מצווה ללמד זכות על אותו רשע ב"ג ימ"ש.
אדרבה, המצווה והנכון הוא לדון מעשיו, הכול לכף חובה, ושבע תועבות בליבו.
מרן הגרח"ק שליט"א, מצ"ב, מוסר בשם דודו הגדול, מרן החזו"א זצ"ל, שכל החילוניים בימינו, הינם בחינת "תינוקות שנשבו", חוץ - מב"ג!

כאן מהחזו"א על ב"ג דברים בשבחו במידת מה

ארחות רבינו - החזו''א על ב''ג.PDF

וכי יש מישהו שמכחיש את כשרונותיו (ובכלל זה כשרון המנהיגות) של בן גוריון?
הנידון הוא על מידת הרשעות שלו.

דברי החזו"א הללו מתכתבים היטב עם דברי הגר"ש שהובאו לעיל [שבעבותיהם נגרר כל הדיון כאן על ב"ג], שעם כל רשעותו היה לו שכל, וידע היכן הוא יכול להלחם והיכן לא. ודלא כאלו שפקפקו ע"ז.

[באמונתו]

מעשה לסתור - כזה טיפש, מצ"ב, ממרן הרב שטיינמן זצ"ל:

[מקדש מלך]

מעשה לסתור - כזה טיפש, מצ"ב, ממרן הרב שטיינמן זצ"ל:

זוהי טפשות של רשעות (ברור שכל רשע הוא טיפש, להיות רשע זו בחירה טיפשית), אבל לא טפשות של היעדר כשרון או מנהיגות.

[באמונתו]

מעשה לסתור - כזה טיפש, מצ"ב, ממרן הרב שטיינמן זצ"ל:

זוהי טפשות של רשעות (ברור שכל רשע הוא טיפש, להיות רשע זו בחירה טיפשית), אבל לא טפשות של היעדר כשרון או מנהיגות.

אבל לעיל, אמר מי שאמר, שב"ג ימ"ש מספיק שכל היה לו לא להתחיל עם החרדים, פה הרי מפורש להיפך, לכן לענ"ד העיקר כמ"ד "מלך טיפש היה", וכפשוטו, ר"ל טיפש גמור - סטוּפּיד!

[עני בן פחמא]

מעשה שהיה (בקיצור נמרץ) שמספר אברכים דתיים לאומים בקשו ממנו שימסור להם שיעור הוא אמר להם שהם הם צינורות של זהב אבל לא מחוברים לצינורות התורה, כיון שהם אומרים אביי(מלרע) ורבא (מלרע), הם לא מחוברים לר' שמעון ור' אלחנן.

מה הפשט במעשה הזה? וכי ספרדים או תימנים שג"כ הוגים במלרע, ואולי אינם מחוברים כ"כ לר' שמעון ור' אלחנן (כמו למשל תלמידי פורת יוסף של הדורות הקודמים או כסא רחמים), אינם מחוברים לצינורות התורה?

היתה הדגשה בסיפור שלספרדים יש מסורת אחרת.

[איש פלוני]

הקלטות / הסרטות מההספדים:
בקול הלשון: https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... FID=306266
באתר בינינו: http://beinenu.com/faceted_search/resul ... 9%D7%A8%22
ביוטיוב (פתוח בנטפרי):
https://www.youtube.com/channel/UCsUG1g ... /playlists

[שומר]

מתוך.הספר אחרי במדבר על ר יששכר מאיר

ר שלמה היה רמ שם

[פלוריש]

אתמול שמעתי כמה אנשים שדיברו על הגר"ש פישר, ואעלה מה שנחקק בזכרוני:
* בספרו בית ישי יש סימן על 'מתוך שאינו יכול לישבע משלם', בו לאחר 4 עמודים של פילפול הוא מסיים "אבל כל זה ליתא, כי...". ומעניין שבכ"ז השאיר את דבריו הראשונים.
* סלד מיחס מיוחד אליו, כ"ש לא הכיל יחס אדמו"רי כלפיו. פעם תלמיד ביקש שהרב יברך אותו, אז הוא שם את ידיו על ראשו ובירך אשר יצר...
* פעם אחד הנערים במבשרת היה רב פורים בישיבה התיכונית, ולכן היה צריך תחפושת. הרבנית פישר ע"ה הביאה לו את הקפטן של שבת של הרב (שלא היה אז בבית) ואמרה 'רק תחזיר את זה עד יום שישי'.

ומכאן דברים שסיפר בנו הרב אברהם ישעיה:
* בצעירותו לא היה לו כסף לאוכל, כ"ש לא לספרים, האחים היו נוברים בגניזה ומוצאים ספרים שרצו או שהיה להם ערך והיו מחליפים תמורת אחרים אצל סוחרי יודאיקה (עד היום השתמרו ספרים שחתום עליהם 'האחים פישר'). מבר המצוה היו לו 3 ספרים (אחד מקרוב משפחה, אחד מחבר בת"ת ואחד מידיד של אביו. הרב סיפר שהתחושה של היותו יתום עזוב שאף אחד לא זכר אותו גם בבר מצוה, ליוותה אותו שנים רבות), לחתונה קיבל כרכים משומשים של שו"ע או"ח ויו"ד. תלמוד בבלי הוא קנה רק כשוועד הישיבות הדפיסו, וגם אז קנה כרכי עודפים.
* כשהגיע הגרא"י פינקל לירושלים ונתן כסף לכל מי שיאמר שטיקל תורה, הוא אמר לרב פישר שיאמר גם. הרב, שהיה אז בן 13, אמר שלא יודע לומר חבור'ה. הגרא"י הסביר לו כיצד המבנה אמורה להיראות (הקדמה, קושיה, תליית מח' וכדו') ואמר לו "תלמד ותחדש, ואם אין לך, בכל זאת תבוא ותאמר, תגנוב ממחבר אחר ובתנאי שתגנוב טוב" (שלא יהיה דקלום אלא יוכח שחידוש נבלע בדמך). שבוע אח"כ הגיע הרב פישר ומסר חבור'ה, הגרא"י נהנה ובא לשלם, והרב עצר אותו ואמר 'רגע, יש לי גם באגדה', הגרא"י שמע ונהנה ואחכ התעניין כיצד עשה זאת, הרב ענה שההלכה זה עיבוד של תשובה בנו"ב והאגדה מהדורש לציון (לבעל הנו"ב).
* העניות והעזובה של הרב בצעירותו היתה כ"כ קשה, שגם עשרות שנים לאחר מכן, בכל פעם שנכדיו ביקשו שיספר להם על עצמו, היה בוכה תוך כדי הסיפור. והדגיש: 'היו לנו את כל הסיבות המוצדקות בעולם לא ללמוד תורה, אבל נאבקנו".
* בהתחלה, כשהרב עוד היה חוזר בצהריים הביתה, הרבנית היתה מכינה אוכל מושקע, מרק וסלט פירות ואורז וכו'. הרב רצה לחסוך זמן אז שפך את האורז והסלט פירות לתוך המרק ואכל הכל יחד. דודתה של הרבנית ראתה והיתה בבהלם, היא אמרה לרבנית 'את יכולה להכין לו קש ותבן, למה להשקיע בבישול?!'. הרבנית ענתה 'אני אישית רוצה להתאמץ בשבילו, הוא יעשה עם זה מה שירצה'.
* פעם ראה את בנו קוצץ סלט ותמה: אם אתה רוצה לאכול את הירקות הללו אז תאכל, אבל למה לשחק עם האוכל?!
* לא הסכים שהילדים ישרתו אותו, ולדוגמא כשהיה חסר מזלג הלך להביא בעצמו וסירב שהילדים יביאו לו.
* היה לו פנקס בכיס כל הזמן, שהיה כותב בו חידושים (שחידש בעצמו או שמע ואהב), בכל נושא שהוא (לדוגמא, הדף הראשון על ב"ק, אח"כ תיקוני זהר, אח"כ רמב"ן על התורה, אחר הלכות שבת וכו'), וכתובים שם גם דברים ששמע מילדים ולא התבייש לציין ששמע זאת מילד פלוני.
* היה בוחר ארבעת המינים ביום האחרון תוך כמה דקות וחוזר ללמוד. היה מי שרצה ללמוד מכך, אבל בנו סייג שהוא גם לא היה משקיע בלבחור חולצה או מכנסיים או וילון או יין וכו'.
* דבר חריג מעניני העוה"ז שכן היה משקיע בו, אלו תמונות הרבנים שתלו בסוכה, כשהיה קונה ארבעת המינים היה מתעניין האם יצאו תמונות חדשות, בודק האם לא תלו את התמונות עקום ומעיר כששמו תלמיד מעל רבו וכו'. בנו פירש שסיבה לכך אינה דווקא נוי מצוה אלא פשוט בגלל שאלו היו ה'חברים' שלו שהוא מבלה כל היום בחברתם, היה לו קשר נפשי אליהם לא רק כדמויות הוד מ'פעם'.

[איש_ספר]

הרב פלוריש, יש"כ גדול!

[בן ירושלים]

אתמול שמעתי כמה אנשים שדיברו על הגר"ש פישר, ואעלה מה שנחקק בזכרוני:
* בספרו בית ישי יש סימן על 'מתוך שאינו יכול לישבע משלם', בו לאחר 4 עמודים של פילפול הוא מסיים "אבל כל זה ליתא, כי...". ומעניין שבכ"ז השאיר את דבריו הראשונים.
* סלד מיחס מיוחד אליו, כ"ש לא הכיל יחס אדמו"רי כלפיו. פעם תלמיד ביקש שהרב יברך אותו, אז הוא שם את ידיו על ראשו ובירך אשר יצר...
* פעם אחד הנערים במבשרת היה רב פורים בישיבה התיכונית, ולכן היה צריך תחפושת. הרבנית פישר ע"ה הביאה לו את הקפטן של שבת של הרב (שלא היה אז בבית) ואמרה 'רק תחזיר את זה עד יום שישי'.

ומכאן דברים שסיפר בנו הרב אברהם ישעיה:
* בצעירותו לא היה לו כסף לאוכל, כ"ש לא לספרים, האחים היו נוברים בגניזה ומוצאים ספרים שרצו או שהיה להם ערך והיו מחליפים תמורת אחרים אצל סוחרי יודאיקה (עד היום השתמרו ספרים שחתום עליהם 'האחים פישר'). מבר המצוה היו לו 3 ספרים (אחד מקרוב משפחה, אחד מחבר בת"ת ואחד מידיד של אביו. הרב סיפר שהתחושה של היותו יתום עזוב שאף אחד לא זכר אותו גם בבר מצוה, ליוותה אותו שנים רבות), לחתונה קיבל כרכים משומשים של שו"ע או"ח ויו"ד. תלמוד בבלי הוא קנה רק כשוועד הישיבות הדפיסו, וגם אז קנה כרכי עודפים.
* כשהגיע הגרא"י פינקל לירושלים ונתן כסף לכל מי שיאמר שטיקל תורה, הוא אמר לרב פישר שיאמר גם. הרב, שהיה אז בן 13, אמר שלא יודע לומר חבור'ה. הגרא"י הסביר לו כיצד המבנה אמורה להיראות (הקדמה, קושיה, תליית מח' וכדו') ואמר לו "תלמד ותחדש, ואם אין לך, בכל זאת תבוא ותאמר, תגנוב ממחבר אחר ובתנאי שתגנוב טוב" (שלא יהיה דקלום אלא יוכח שחידוש נבלע בדמך). שבוע אח"כ הגיע הרב פישר ומסר חבור'ה, הגרא"י נהנה ובא לשלם, והרב עצר אותו ואמר 'רגע, יש לי גם באגדה', הגרא"י שמע ונהנה ואחכ התעניין כיצד עשה זאת, הרב ענה שההלכה זה עיבוד של תשובה בנו"ב והאגדה מהדורש לציון (לבעל הנו"ב).
* העניות והעזובה של הרב בצעירותו היתה כ"כ קשה, שגם עשרות שנים לאחר מכן, בכל פעם שנכדיו ביקשו שיספר להם על עצמו, היה בוכה תוך כדי הסיפור. והדגיש: 'היו לנו את כל הסיבות המוצדקות בעולם לא ללמוד תורה, אבל נאבקנו".
* בהתחלה, כשהרב עוד היה חוזר בצהריים הביתה, הרבנית היתה מכינה אוכל מושקע, מרק וסלט פירות ואורז וכו'. הרב רצה לחסוך זמן אז שפך את האורז והסלט פירות לתוך המרק ואכל הכל יחד. דודתה של הרבנית ראתה והיתה בבהלם, היא אמרה לרבנית 'את יכולה להכין לו קש ותבן, למה להשקיע בבישול?!'. הרבנית ענתה 'אני אישית רוצה להתאמץ בשבילו, הוא יעשה עם זה מה שירצה'.
* פעם ראה את בנו קוצץ סלט ותמה: אם אתה רוצה לאכול את הירקות הללו אז תאכל, אבל למה לשחק עם האוכל?!
* לא הסכים שהילדים ישרתו אותו, ולדוגמא כשהיה חסר מזלג הלך להביא בעצמו וסירב שהילדים יביאו לו.
* היה לו פנקס בכיס כל הזמן, שהיה כותב בו חידושים (שחידש בעצמו או שמע ואהב), בכל נושא שהוא (לדוגמא, הדף הראשון על ב"ק, אח"כ תיקוני זהר, אח"כ רמב"ן על התורה, אחר הלכות שבת וכו'), וכתובים שם גם דברים ששמע מילדים ולא התבייש לציין ששמע זאת מילד פלוני.
* היה בוחר ארבעת המינים ביום האחרון תוך כמה דקות וחוזר ללמוד. היה מי שרצה ללמוד מכך, אבל בנו סייג שהוא גם לא היה משקיע בלבחור חולצה או מכנסיים או וילון או יין וכו'.
* דבר חריג מעניני העוה"ז שכן היה משקיע בו, אלו תמונות הרבנים שתלו בסוכה, כשהיה קונה ארבעת המינים היה מתעניין האם יצאו תמונות חדשות, בודק האם לא תלו את התמונות עקום ומעיר כששמו תלמיד מעל רבו וכו'. בנו פירש שסיבה לכך אינה דווקא נוי מצוה אלא פשוט בגלל שאלו היו ה'חברים' שלו שהוא מבלה כל היום בחברתם, היה לו קשר נפשי אליהם לא רק כדמויות הוד מ'פעם'.

דברים נפלאים וכ"כ מאפיינים.
כמה הערות/ הוספות :
העניות בבית אמו היתה נוראה. ישנם סיפורים של המשפחה שהיו ימים שלא היה אוכל כפשוטו. זכור לטוב אותו צדיק רבי מת'ס דיויס שהיה נכנס לפרקים ומביא אוכל לאלמנה.
גם לאחר החתונה ואפילו בתקופת עזתה הרבנית היתה מחלקת ביצה לכמה חלקים. חצי נתנה לו והשאר חילקה בין הילדים.
הסיפור על הנו"ב- סיפר אחיין שלו ששמע מהגר"ש שזה היה במבחן הקבלה לישיבה ואמר פשעטל במהרש"א ובאגדה אמר פלפול בדורש ציון.
בענין הברכות - שמעתי ממנו שבשעה שחיתן את בנו הגדול (ר' אהרן) החליט ללכת לקבל ברכה (כמנהג ישראל), ולא רצה ללכת למישהו "מקצועי", כלשונו, אז הלך ליהודי בשם ויינר שישב במיר ולמד. הוא היה אבא של הג"ר יעקב ויינר שהיה ת"ח מופלג ומחבורת הירושלמים שנהפכו לתלמידי החזו"א, ונפטר בעודו צעיר לימים. האבא היה בעל יסורים גדול, והבנתי מהגר"ש שלא היה ידוע כת"ח גדול, אבל למד בהתמדה מתוך הדחק ויסורים, וממנו חשב הגר"ש שראוי לקבל ברכה.
ארבעת המינים- אכן דבר בבקורת על אברכים שמבלים ימים למצוא ארבעת המינים ומבטלים תורה בשביל הידור מצוה. . אחד מתלמידי הישבה הגיע לירושלים לעליה לרגל וחיפש לברך על אתרוג. והנה הוא רואה באיזור מאה שערים את ר' שלמה(בתקופה שהיה גר באיזור), כמובן קפץ על המציאה וביקש ממנו לברך על ד המינים. לאחר מכן סיפר שהיה בהלם מטיב ואיכות ההלכתית של ד המינים...

[פלוריש]

כעת נזכרתי בעוד אמירה שאמרו בשמו:
יש אנשים שטוענים ש"ההלכה מאובנת". מציאותית זה כלל לא נכון, לאורך כל הדורות ההלכה מתפתחת. אלא מאי, ההלכה לא מתפתחת בקצב שהם רוצים, ולפעמים מתפתחת אבל בכיוון הפוך מהם...

[613מצו]

בשנים האחרונות לחייו הוציא הרה"ג שלמה פישר זצ"ל ספרים בכריכה רכה בשם אהל לאה על שם אשתו. ידוע לי על חלקים א וב שכלולים בתוכם חידושיו על ספרים בראשית ושמות. נודע למישהו אם שאר הכרכים יצאו לפני פטירתו או שיש תוכניות להביא את השאר לדפוס?

[חיס]

בשנים האחרונות לחייו הוציא הרה"ג שלמה פישר זצ"ל ספרים בכריכה רכה בשם אהל לאה על שם אשתו. ידוע לי על חלקים א וב שכלולים בתוכם חידושיו על ספרים בראשית ושמות. נודע למישהו אם שאר הכרכים יצאו לפני פטירתו או שיש תוכניות להביא את השאר לדפוס?

באוצר ישנו שלשה חלקים עד שנת תש"פ

השנה תשפ"ב יצאו עוד ספר אהל לאה ועדיין לא הגיע לאוצר.

[מרחביה]

בשנים האחרונות לחייו הוציא הרה"ג שלמה פישר זצ"ל ספרים בכריכה רכה בשם אהל לאה על שם אשתו. ידוע לי על חלקים א וב שכלולים בתוכם חידושיו על ספרים בראשית ושמות. נודע למישהו אם שאר הכרכים יצאו לפני פטירתו או שיש תוכניות להביא את השאר לדפוס?

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 34#p760623

[איש פלוני]

בענין הברכות - שמעתי ממנו שבשעה שחיתן את בנו הגדול (ר' אהרן) החליט ללכת לקבל ברכה (כמנהג ישראל), ולא רצה ללכת למישהו "מקצועי", כלשונו, אז הלך ליהודי בשם ויינר שישב במיר ולמד. הוא היה אבא של הג"ר יעקב ויינר שהיה ת"ח מופלג ומחבורת הירושלמים שנהפכו לתלמידי החזו"א, ונפטר בעודו צעיר לימים. האבא היה בעל יסורים גדול, והבנתי מהגר"ש שלא היה ידוע כת"ח גדול, אבל למד בהתמדה מתוך הדחק ויסורים, וממנו חשב הגר"ש שראוי לקבל ברכה.

היה מדובר בר' אל'ה ויינר, תלמיד החפץ חיים והשווער של ר' גדליה נדל.
הגר"ש גם למד עמו חברותא כשנתיים - שלוש.

[פלוריש]

מצאתי הודעה ישנה באתר מוסף שבת של הרב דוד צבי הכהן:

ספר לי פעם הגאון הירושלמי רבי שלמה פישר שליט"א שבימיו כתלמיד ישיבה התביישו לעיין במשנה ברורה בהיותו ספר לפשוטי העם שאינם יודעי ספר. והוסיף לומר כמו היום עם שמירת שבת כהלכתה. נאלצתי לספר לו שאין מתביישים היום גם בזה…

[אליסף]

בענין הברכות - שמעתי ממנו שבשעה שחיתן את בנו הגדול (ר' אהרן) החליט ללכת לקבל ברכה (כמנהג ישראל), ולא רצה ללכת למישהו "מקצועי", כלשונו, אז הלך ליהודי בשם ויינר שישב במיר ולמד. הוא היה אבא של הג"ר יעקב ויינר שהיה ת"ח מופלג ומחבורת הירושלמים שנהפכו לתלמידי החזו"א, ונפטר בעודו צעיר לימים. האבא היה בעל יסורים גדול, והבנתי מהגר"ש שלא היה ידוע כת"ח גדול, אבל למד בהתמדה מתוך הדחק ויסורים, וממנו חשב הגר"ש שראוי לקבל ברכה.

היה מדובר בר' אל'ה ויינר, תלמיד החפץ חיים והשווער של ר' גדליה נדל.
הגר"ש גם למד עמו חברותא כשנתיים - שלוש.

לא מבין, ת"ח מופלג - ולא ידוע כת"ח גדול?
גם הרי נדפס ממנו ספר בשלושה כרכים, לא כן?

[פרנקל תאומים]

לא מבין, ת"ח מופלג - ולא ידוע כת"ח גדול?
גם הרי נדפס ממנו ספר בשלושה כרכים, לא כן?

דו משמעות שנו כאן.
הג"ר יעקב ויינר מתלמידי החזו"א היה ת"ח מופלג.
אבל הגר"ש הלך לאביו, ר' אל'ה ויינר תלמיד הח"ח.

[פלוריש]

ידועה דעתו התקיפה עד למאוד נגד מכונות גילוח (ואף כתב שאדם צריך למכור את התפילין שלו בשביל זה...).
ונזכרתי ששפעם שאלוהו רבנים צבאיים מה יעשה מפקד שצריך לצוות על חייליו להיות 'מדוגמים' תוך כך וכך דקות, כאשר החיילים החילונים מתגלחים בתער. וכל הרבנים שדנו עמם נכנסו לגדרי לפני עיוור וכו'.
אבל הגר"ש פישר אמר להיפך, שעל המפקד לוודא בקפדנות שהם מתגלחים כל יום, ומכיוון שהשיערות מאז אתמול לא הספיקו לצמוח עד כדי כך, על ידי גילוח זה הם ניצלים מאיסור השחתה שעלול היה להיות לו היו ממתינים כמה ימים ורק אז מתגלחים!

[מרחביה]

וסמך בזה על 'הטעם הכמוס' של הנוב"י (תניינא או"ח צט) כפי שגילהו החת"ס (ח"א או"ח קנד).

[פלוריש]

מספר תמונות, את רובם פירסם שלמה טיקוצ'ינסקי (שאביו לימד עם הגרש"פ בעזתה):

ישיבת צוות ב'אוייצר' של ישיבת הנגב, תשל, ר' שלמה פישר מרכין ראש כדרכו.. אחריו ר' אריה לוי, ר' יששכר מאיר, ר' רפאל טיקוצינסקי.jpg (71.74 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ הרב משה טיקוצ'ינסקי והרב ברוך יצחק לוין (גיסים.jpg (85.2 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ עזתה2.jpg (150.38 KiB) נצפה 1841 פעמים

רח פרידלנדר, רר טיקוצינסקי, רשפ.jpg (10.56 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ עזתה מזכרת.jpg (8.78 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ בחתונה.jpg (41.52 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ עזתה.jpg (8.22 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ ור יששכר מאיר.jpg (9.37 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ3.jpg (27.55 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ1.jpg (32.83 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ2.jpg (29.62 KiB) נצפה 1841 פעמים

הנחת אבן הפינה לבנין הישיבה. תשל.jpg (255.67 KiB) נצפה 1841 פעמים

רשפ ורבי יששכר מאיר.jpg (134.75 KiB) נצפה 1841 פעמים

[מן הדרום]

בתשמ"ח באתי לקבלת קהל של אחיו הגאון ר' ישראל יעקב בבית הוראה
ראשו היה שקוע בספר בית ישי

[פלוריש]

הרב גלעד גרוס, הרב סדורה - הלכות אבלות, עמ' 18:

סיפר לי הרב שלמה פישר שליט"א, שבהיותו ב"חדר" ראה את החזון איש זצ"ל כשהגיע לירושלים, והלך לכותל המערבי, שהסתפק האם צריך לקרוע טלית קטן או לאו. ובשביל להוציא עצמו מן הספק, לבש טלית גדול, שלדעתו היה פטור מלקרוע עליה.
וכן אמר לי הרב שלמה פישר שליט"א, שבפיג'מה, דהיינו בגד לילה, מסתמא לא צריך לקרוע, משום שכסות לילה לאו בגד הוא. אולם סוודר, בימות החורף, כן צריך לקרוע.