ז"ל הש"ך יו"ד סי' קלא סקי"ח עמש"כ הרמ"א ישראל וגוי שטהרו יינו של גוי אחד בשותפות:
דלא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחותם בתוך חותם דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב וכו' עכ"ל רשב"א ומביאו ד"מ [וכן הב"י סס"י קל עמ' קצא].
הלומד חש מיד בלשון המגומגמת 'בעובד כוכבים'.
אלא שט"ס כאן, צ"ל בגויה [ו' צרויה], דהיינו: 'כיון דאית לישראל שותפות בגויה, מירתת'. כפי שהוא בתשו' הרשב"א שם ושם.
הצנזור חשב שהוא גילה כאן גוי, נפל על המציאה ותיקן עכו"ם. והטעות חוזרת עוד פעמיים באותו ס"ק של הש"ך בכל הדפוסים כולל מכון ירושלים!
הבאה"ט רצה לתקן את הלשון ותיקן 'העובד כוכבים' ולפי"ז יש לקרוא את שני המלים עם 'מירתת' שבהמשך בנשימה אחת [העכו"ם מירתת].
כאן יש להזכיר את משפטו של הרד"צ הילמן [שהבאתי בקונטרס 'הלכות הגהה']: 'בפצע לא נוגעים' פירוש, אם נוסח משובש לפניך, ואינך יכול לתקנו באופן מושלם, אל תתקן באופן חלקי, אם תעשה זאת אתה נועל את הדלת בפני מי שיבקש לתקן תיקון מושלם. מי שיעיין רק בבאה"ט ולא בש"ך, לא יוכל להעלות על דעתו את הנוסח הנכון.