ישעיה מ, יב:
מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ
זרת היינו חצי אמה, והיא המידה שמראש האגודל ועד ראש הזרת כשכל האצבעות פתוחות ומתוחות [צ"ת לאיזו מידת טפח/אמה זה מתאים במציאות, ואכמ"ל].
ולגבי שליש, עיי"ש במפרשים ש"שליש" הוא שם מידה בפני עצמה. ולמשל רש"י כתב שהוא מאגודל ועד האמה שהיא אצבע שלישית. [אם הכוונה מראשיהן כשהן פתוחות א"כ הוא קרוב למידת זרת, וצ"ע מהו היחס הזה ששמים בזרת תיכן ועפר הארץ בשליש. ואולי הכוונה מראש האגודל לבסיס האמה, ואז הוא כחצי זרת, וצ"ע]. וי"א שהוא [כלי בעל] מידה גדולה, כמו ותשקמו בדמעות שליש. [ואולי נחדש ש"שליש" היינו המידה של ג' האצבעות האמצעיות כשהן צמודות זו לזו, מידה זו היא כרבע הזרת].
אבל בתנחומא חיי שרה סימן ג:
וְהַשָּׁמַיִם כָּלוּ בַּזֶּרֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ, יב). וְהָאָרֶץ שְׁלִישׁ זֶרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ (ישעיה מ, יב). וְכָל הַיַּמִּים וּנְהָרוֹת מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם (ישעיה מ, יב).
וכ"כ בביאור רנב"י הנ"ל לפיוט יום יצאה כלת עדנים, בקובץ הנ"ל עמוד כז:
מה שאמר (שם) וכל בשליש עפר הארץ, רצה לומר בשליש הזרת שזכר, בתחילת הפסוק אמר כי השמים העליונים הסובבים והמקיפים מידתם זרת, ועפר הארץ, רצה לומר הד' יסודות שתוך הגלגל מדתם שליש הזרת.
וגם נתן טעם לדבר:
שכך הוא השיעור שקוטר רחב העגולה הוא השליש, וכן אמרו ז"ל (עירובין יג.) כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח.
[כמובן שזה מתאים לתמונת עולם של ארץ עגולה כדיסקית התחומה בכיפת שמים].
וכלומר שאין מידה כזו שליש, או שליש הזרת, ורק במציאות כך יצא, שמידת הארץ היא שליש השמים.
אמנם לגבי הטעם צ"ב, שלפי"ז מש"כ "שמים בזרת תיכן" הכוונה רק לבסיס כיפת השמים, השווה להיקף עגולת/דיסקית הארץ, ולא לגובה כיפת השמים, או לעוביה. וצ"ע האם זה הדבר שיש לשבח בו את הקב"ה, על מידת היקף בסיס השמים [ובפרט שמידה זו שייכת באמת לארץ, ואינה אלא היקף הארץ], ולא על גודל הרבה יותר מזה שנמצא בהם [שהוא עניין השמים עצמם].
מאידך, אם לא נפרש כך, אלא נאמר שכל השמים ושמי השמים נוצרו בזרת, לא יובן מדוע הארץ, שהיא קטנה לאין שיעור מהם, נוצרה בשליש הזרת [ונוכרח לפרש ששליש הוא מידה בפני עצמה, וגם אז יהיה היחס צ"ב, לפי מה שהיא מידת שליש ביחס לזרת].
ושאלה זו קיימת בפסוק בלאו הכי, בנוגע למים. דכל הארץ נוצרה בשליש הזרת, והמים נוצרו בשעל [דהיינו פסיעה, או אגרוף]. ובשלמא המפרשים את הפסוק על ד' היסודות, ושמים הוא יסוד האש, אולי אפשר להבין, שיסוד המים דרש לבריאתו כוח יותר גדול מאשר יסוד העפר, אבל התנחומא וכן הביאור הנ"ל שלומדים את הפסוק כאן על שמים וארץ, ובפרט התנחומא שמפרש להדיא מים על ימים ונהרות, קשה הכיצד מידתם גדולה יותר ממידת הארץ כולה, וצ"ע.