עזריאל ברגר כתב:ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.
וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.
לבנון כתב:עזריאל ברגר כתב:ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.
וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.
שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.
עזריאל ברגר כתב:חידה:
כמה מתוך שש הזכירות נאמרות בחג השבועות בהזדמנויות מפוזרות (כלומר: שלא במסגרת אמירת ה"שש זכירות" שאחרי התפילה)?
החידה מדברת על זכירת הענין. לאו דווקא בלשונם של הפסוקים שרגילים (רבים מהאשכנזים) לאומרם אחרי התפילה.
עזריאל ברגר כתב:לבנון כתב:עזריאל ברגר כתב:ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.
וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.
שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.
א. בלי לישון כלל, שלדעת הרמב"ם לא יצטרך כלל לברך ברכות השחר, ולא יצטרך לברך ברכות התורה לפי הדעות הפוטרות את מי שלא ישן.
ב. אני מניח שהאדם יעשה כל מאמץ כדי שלא יבואו לו ברכות נוספות - כגון שלא ישמע רעם ולא יראה ברק, וכ"ש שלא יברך ברכות הנהנין אם אין בהן חיוב גמור וכו'.
ג. ה"חיוב" להיות חזן לאבל וליארצייט זהו מנהג חדש ביותר וכו', ופשוט שאיננו נכלל בחידתי.
כדכד כתב:הכוונה היא שבהזדמנות מסויימת בתפילה רוב האשכנזים אומרים מזמור תהלים אחד ורוב הספרדים אומרים מזמור אחר.
במזמור שנאמר לפי אחד הנוסחים יש מילה שחוזרת על עצמה ברצף
ובמזמור הנאמר לפי הנוסח השני אותה מלה (שחוזרת בנוסח הראשון) אינה חוזרת על עצמה אבל לפניה י/ש מלה בעלת אותן אותיות בסדר אחר
עזריאל ברגר כתב: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:הכוונה היא שבהזדמנות מסויימת בתפילה רוב האשכנזים אומרים מזמור תהלים אחד ורוב הספרדים אומרים מזמור אחר.
במזמור שנאמר לפי אחד הנוסחים יש מילה שחוזרת על עצמה ברצף
ובמזמור הנאמר לפי הנוסח השני אותה מלה (שחוזרת בנוסח הראשון) אינה חוזרת על עצמה אבל לפניה י/ש מלה בעלת אותן אותיות בסדר אחר
ישבו יבשו.
עזריאל ברגר כתב:איזו מחלוקת במסכת פרה, היה אפשר לכאורה להכריע ע"פ פסוק מפורש, אם לא ש"דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן"?
עזריאל ברגר כתב:פרה אדומה
.השוחט כתב:דוד. הראשון על בנו שמת, והאחרון לשלמה בצוואתו. (מתעצל לחפש את האמצעי)
אולי כי המלכות לית לה מגרמא כלום, והיא כביכול תמיד "הולכת" למקום בו היא מקבלת.
כדכד כתב:.השוחט כתב:דוד. הראשון על בנו שמת, והאחרון לשלמה בצוואתו. (מתעצל לחפש את האמצעי)
אולי כי המלכות לית לה מגרמא כלום, והיא כביכול תמיד "הולכת" למקום בו היא מקבלת.
נכון הראשון והאחרון
האמצעי עדיין מתבקש
עזריאל ברגר כתב:מדוע ביום ראשון קל יותר להיות "צדיק"?
עזריאל ברגר כתב:איזה זוג פסוקים נאמרים בתפילה 6 פעמים ביום ב3-4 ימים בשנה (ולפי אחת השיטות - כנראה 4-6 פעמים, לא חישבנתי את כל הקביעויות).
(הם נאמרים כל יום, אך לא כל כך הרבה)
"זכור" (דברים ה יב) ו"שמור" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
(שמות לא יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח ט) "וביום השבת שני כבשים" - שניהם בדבור אחד נאמרו.
(ויקרא יח טז) "ערות אשת אחיך" (דברים כה ה) ו"יבמה יבא עליה" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
(דברים כב יא) "לא תלבש שעטנז" (דברים כא יב) ו"גדילים תעשה לך" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר (תהלים סב יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי", (ירמיה כג כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'".
עזריאל ברגר כתב:כמה יהודים עשו מעשה זהה.
אחד ישלם כסף.
אחד ייקנס בדבר השווה כסף.
אחד ילקה מלקות ארבעים.
אחד ילקה שתי מלקויות.
אחד ילקה שלש.
אחד ילקה ארבע.
ומסופקני שמא צריך להוסיף עוד מלקות לכל אחד מהם, או שמא אפשר למצוא מקרה שאכן אחד ילקה רק פעם אחת, ואפשר להוסיף אחד שילקה חמש מלקויות.
עזריאל ברגר כתב:ידוע מארז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים".
היכן מצינו בהלכה שמתייחסים ל"רשעים" בחייהם ובמותם באופן דומה, משא"כ ב"צדיקים"?
כדכד כתב:תחלתי כסוף שם אבי
סוף שמי כסוף שם אחי
\אבל סופי הפוך מסוף שם אחי
עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:תחלתי כסוף שם אבי
סוף שמי כסוף שם אחי
\אבל סופי הפוך מסוף שם אחי
שני הרמזים הראשונים מתאימים ל"חם".
והשלישי לא הצלחתי.
עובדיה חן כתב:2 מקרים שנולד בשבת ואסור למול אותו בשבת.
למען הסר ספק,מדובר בתינוק בריא, ואין ספק מתי נולד
ובוודאות נולד תוך השבת.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 116 אורחים