◆ שאלות והערות קצרות במקרא ובתרגום ◆

[עזריאל ברגר]

וכפי שדוד עצמו אומר בהמשך - בסיפור הריגת איש בושת - שנראה שהנער הזה ציפה לקבל מדוד שכר-בשורה.
ודוד שילם לו את שכרו משלם...

[שמואל דוד]

סוף פרשת וירא ובתואל ילד את רבקה כו׳

כתב רש״י כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה.

ק״ק דא״כ מדוע נכתב פסוק ״ופילגשו ושמה ראומה״ כו׳

[עזריאל ברגר]

סוף פרשת וירא ובתואל ילד את רבקה כו׳

כתב רש״י כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה.

ק״ק דא״כ מדוע נכתב פסוק ״ופילגשו ושמה ראומה״ כו׳

עיקר האמירה היא בשביל רבקה, אבל גם זה מלמד אותנו על "ח' בני גבירה וד' בני פילגש".

ובדרך הרמז מצאו בפסוק זה טעמים מדוע קוראים זאת בראש השנה:
ואת מעכה - ר"ת וידוי אחר תשובה מגיע עד כסא הכבוד.
מעכה - ר"ת "מלך על כל הארץ" וגם "מלוך על כל העולם".

[כדכד]

שמואל ב פרק א וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד אֶל־הַנַּ֖עַר הַמַּגִּ֣יד ל֑וֹ אֵ֣יךְ יָדַ֔עְתָּ כִּי־מֵ֥ת שָׁא֖וּל וִיהֽוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ

יש לעיין מדוע אמר הנביא הנער ״המגיד לו״ ומה היה חסר ב״ויאמר דוד אל הנער״ ועוד קשה מדוע כאן קראו נער ובפסוק ב קראו איש.

אולי לרמז שדבריו של הנער היו חשודים בעיני דוד.
וכידוע החילוקים בין סיפור מות שאול המובא לפני כן בסוף שמואל א, לבין דברי הנער.
וי"א שאכן הנער שיקר בכמה פרטים, ודוד הרגו לא על הריגת שאול אלא על הזלזול בכבוד המלך שהראה בדבריו.

או משום שהיה עמלקי

[צופה_ומביט]

פירוש הריב"א על בראשית פרק כג פסוק א.
"לספוד וגו'. פרש"י נסמכה וכו' וכמעט לא נשחט וכו', יש תמהים דהיה לו לרש"י לפרש וכמעט נשחט וכו' וי"א דהכי פי' כמעט לא היה נשחט שהרי בא מלאך ואמר אל תשלח וגו' ואברהם מיהר לשחוט במצות השם ולא שמע לקולו היה נצול וכדי לצערה וליתן טעם ואמתלא לדבריו אמר המבשר כן".

לכאורה צ"ל ולוּ שמע. כלומר ואילו שמע. שאילו שמע אברהם אל המלאך לא היה יצחק נשחט אלא ניצול.
ועשה כן השטן ברשעותו כדי להרבות צערה כדי שתמות. דיותר מצטער אדם על אסון שכמעט שלא אירע. וכדי להאשים את אברהם שלא שמע למלאך שעצר אותו, וברגע קט ומהירות נחפזה שחט את בנו לחינם.

[כדכד]

הפשט כדברי מר אבל יתכן גם בלי ההגהה
שאומר השטן שאברהם מיהר לשחטו ולא שמע למלאך שאמר לו לא לשחוט

[צופה_ומביט]

אכן חשבתי על זה, ומתבקש שיהיה כתוב כאן "ולא שמע לקולו", כביאור שלם ומלא, אבל א"כ לא מסתדר עם ההמשך מיד "היה ניצול", ותוצרך שם איזו הגהה של מילה וכנראה יותר.
ממילא כבר היה עדיף בעיניי להגיה הגהה המסתברת של אות אחת, "ולו".
האם יש למישהו גישה לכת"י של ריב"א עה"ת ונוכל לבדוק שם?

בדקתי עכשיו במנחת יהודה מהדורת מוה"ק וכך נכתב שם הפירוש הזה:

ואברהם מיהר במצות השם ולא שמע לקול המלאך, ואלו היה שומע לקולו היה ניצול. וכדי לצער וליתן טעם לדבריו שבנה נשחט אמר לה כן המבשר.

הרי שנכתב כאן להדיא "ואלו שמע לקולו היה ניצול", וכדבריי בס"ד.
אמנם כתב לפני כן גם "ולא שמע לקול המלאך".
ומכאן אני משער שבפירוש ריב"א שלפנינו נשמטו כאן מילים ב"טעות הדומות" ["שמע לקולו - שמע לקולו", ובפרט שכאן יש גם דמיון "ולא - ואלו"], וכך נכתב שם במקור:

וי"א דהכי פי' כמעט לא היה נשחט שהרי בא מלאך ואמר אל תשלח וגו' ואברהם מיהר לשחוט במצות השם ולא שמע לקולו ואילו שמע לקולו היה נצול וכדי לצערה וליתן טעם ואמתלא לדבריו אמר המבשר כן.

[צופה_ומביט]

פירוש הריב"א על בראשית פרק כג פסוק א.
"לספוד וגו'. פרש"י נסמכה וכו' וכמעט לא נשחט וכו', יש תמהים דהיה לו לרש"י לפרש וכמעט נשחט לכך מפרש דגרסי' וכמעט לא נשחט וה"פ מה שלא נשחט [זהו] על יד[י] דבר מועט שהכל היה מוכן עד שבא מלאך ואמר אל תשלח ידך וגו'.

כך נכתב לפנינו, ולא מובן מהו ה"הכי גרסינן" שמחדש כדי לפרש, הרי משאיר את הגירסא בדיוק כמו שהיא מעיקרא.

אבל במנחת יהודה כאן [הוצאת מוה"ק] מבואר שהכוונה לגרוס ב' במקום כ', לא "וכמעט" אלא "ובמעט", והכוונה: בדבר מועט לא נשחט. הכל כבר היה מוכן לשחיטה, ורק בדבר [=על ידי דבר] מועט = אמירת המלאך, לא נשחט. וזה לשונו [שזהה ללשון ריב"א, למעט כמה ט"ס מוכחות]:

וכמעט לא נשחט. יש תמהים דהיה לו לר"ש לפרש ובמעט [צ"ל וכמעט] נשחט. וכך [בריב"א: לכך] מפר'[ש/ים] דגרסינן ובמעט בבי"ת וה'[כי] פ'[ירושו]: מה שלא נשחט [זהו בגלל] עוד דבר מועט [נראה דצ"ל במקום "עוד" - "על ידי" כמו בריב"א (שזהו הביאור לשינוי הגירסא, ב' השימוש, "ובמעט"): מה שלא נשחט - על ידי דבר מועט], שהכל היה מוכן עד שבא מלאך ואמר אל תשלח ידך.

[שמואל דוד]

פרשת חיי שרה

וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ

פירש״י ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו.

קשה, מדוע לא כתב כן בקרא דלעיל מיניה וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי-כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן ״לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ״ וצ״ע.

[דרומי]

ראה בקובץ המצורף עמ' יג

[שמואל דוד]

נפלא. יישר כח!