אשת לוט

[אריה הכהן]

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

אשת לוט

כש-לוט ומשפחתו ברחו מהעיר סדום, נאמר להם שלא לפנות לאחוריהם ולהביט בהפיכת סדום כמו שנאמר (בראשית יט' יז'): 'אל תביט אחריך וגו', אך אשת לוט כן הביטה לאחור ונענשה על כך ונהייתה לנציב מלח (שם כו'): 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח'.
מדוע נענשה כך?
דהנה ידוע שאחד מחוקי סדום היה שאין להכניס אורחים, והמכניס – יענש. ואיתא במדרש בראשית רבה (פרשת וירא פרשה נא') הטעם שנענשה בכך, ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה? הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן: ותהי נציב מלח. ובייתר ביאור במדרש אגדה איתא, ותהי נציב מלח. לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט. ורש"י פי' במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה.
מקום הנציב מלח קיים היום
בילקוט שמעוני כתוב: ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח, וכך מבוא' להדיא בגמ' ברכות (נד' ע"א) דאיתא שם: תנו רבנן, הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. [שואלת הגמ'] בשלמא כולהו [כל המקומות שמוזכרים בברייתא הם] ניסא [ולכן הרואה מקומם נותן הודאה ושבח]. אלא אשתו של לוט, פורענותא הוא [אך מה שקרה עם אשת לוט זהו פורענות ומדוע יברך? מתרצת הגמ' שהכוונה ברייתא היא] דאמר ברוך דיין האמת [שהרואה אשתו של לוט מברך: 'ברוך וכו' דיין האמת', מפני העונש שהיא קיבלה]. והא הודאה ושבח קתני [מקשה הגמ', הרי בברייתא כתוב, שנותן הודאה ושבח ואשתו של לוט בכלל זה גם. וברכת דיין האמת אינו שבח, אלא צידוק הדין] – תני [הוסף על הברייתא] על לוט ועל אשתו מברכים שתים, על [העונש של] אשתו אומר: ברוך דיין האמת, ועל [ההצלה של] לוט אומר: ברוך זוכר את הצדיקים [ואע"פ שאינו עתה רואה קברו של לוט אלא את אשתו נציב מלח וא"כ מדוע מברך 'ברוך וכו' זוכר הצדיקים'? אלא מתוך שרואה אותה נזכר בנס בעלה. ומה שכתוב 'ועל לוט' הכוונה הוא, בשביל לוט – מ"ב סי' ריח' ס"ק כז', ע"ש בשער הציון אות כג']. דאמר רבי יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא [בשעה ששחת את ערי הככר] זוכר את הצדיקים שנאמר (בראשית יט' כט'): ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה
לעיל נתבאר שכל מקום שנעשה בו ניסים לאבותינו הרואה מקומם אומר 'ברוך וכו' שעשה נסים לאבותינו במקום הזה'. אך שונה היא הברכה שאותה הזכרנו עתה 'ברוך וכו' זוכר הצדיקים' שמברכים על מקום הנציב מלח, מפני שלוט היה רשע ולא היה ראוי לזכות לנס וניצול בזכות אברהם, ואפילו בשעת כעסו של הקב"ה הוא זוכר את הצדיקים ומרחם על הרשעים בעבורם, כך ביאר המהרש"א. (עי' בבית יוסף סי' ריח').
והקשה בשער הציון (שם אות כב'), בשו"ע לקמן (סי' רכה' סע' יט') מבוא' שברכת 'דיין האמת' מברכים דוקא כשמצטער על הענין, ולכך לא מברכים על גוי ברכה זו. והרי אשת לוט לא הייתה ישראלית, א"כ מדוע מברכים עליה 'דיין האמת'? ותי' שאולי אנו מצטערין על שלא הועיל הזכות של אברהם אבינו להצילה, שזה מורה על תוקף הדין.
איתא בגמ' נדה (סט' ע"ב) שאנשי אלכסדנריא שאלו את רבי יהושע בן חיננא שנים עשר דברים ושלושה שאלות מתוכם היו של שטות ואחת מהם היא – אשתו של לוט שנהפכה לנציב מלח האם מטמאה כמת? במהרש"א ביאר ששאלתם הייתה, שהם חשבו שאפי' שהיא הישתנתה ונהייתה נציב מלח, החומר הראשון שהוא בשר עדיין קיים ותטמא. ענה להם רבי יהושע, מת מטמא ואין נציב מלח מטמא. וביאר במהרש"א את תשובת רבי יהושע, שמה שהקב"ה משנה במעשה בראשית בשינוי הטבעיים הוא שינוי גמור כאילו היא בריאה חדשה ואין כאן חומר ראשון שיטמא כלל.
מה היה שמה של אשת לוט?
בפרקי דרבי אליעזר (פרק כה') כתוב ששמה של אשת לוט היה 'עירית'. וכן מבוא' בבעל הטורים בראשית (יט' כו'). אך במדרש תנחומא (וירא ח') כתוב ששמה היה 'עידית'.



מעשה נורא
בהקדמה לשו"ת אגרות משה (חלק ח') מובא מעשה נורא אודות חטא הלשון, וכך מסופר שם, בעיר ליובאן היו גדולי תורה רבים, ורבי משה פינשטיין זצ"ל היה מספר את המעשה כדי להראות שהיו מהם שהגיעו למדרגת רוח הקודש כמעט, של גילוי אמיתי בתורה. בתחילת חורף שנת תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו. כאשר תקיף ליה עלמא ורבנו (רבי משה) בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חליו. לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך בזיון. בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאוד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו. הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולים בהם מעשה זנות, והיו יכולות לייחס לעצמן כל מעשה נס. כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מו השכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות. והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם. בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי. עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון. מאחר שהוא דבר עליהן בזלזול, הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים (רש"י במדבר יד' לז') ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשסיים האיש לספר את סיפורו, היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. רבנו ראה בכך עניין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי.
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

[עזריאל ברגר]

הערות קצרות:
א. נציבי מלח שיש אנשים שטוענים שהם "אשת לוט" - קיימים משני צידיו של ים המלח - http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=550
ב. המעשה הנורא מבנות לוט - נכב"ב.
ג. זכור לי שיש דעה נוספת לגבי שמה של אשת לוט, ואולי זוהי דעה שאין מקורה טהור.
ד. הערה לשונית לתחילת המאמר: "כש-לוט" - צ"ל "כשלוט" או "כאשר לוט".

לקריאה נוספת - ראו ערכה במכלול - https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7% ... 7%95%D7%98

[עזריאל ברגר]

הקישור ל"סיפורים וגלגוליהם" כבר אינו פעיל.
אך ניתן למצוא את הדברים בעמוד 90 של הקובץ המצורף בקישור download/file.php?id=114906

[מטה עז]

משמעות מחודשת למילה "נציב" (ובדף היומי של ערב שבת, כותב רשב"ם: "'נציבים' ו'מצב פלשתים' מתרגמינן איסטרטיגי").