הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' נובמבר 11, 2024 11:04 am
חשבתי כעת ליישב את המדרש [מהשאלה הראשונה], שבאמת חרוב גבוה מתמר [ומכאן דין המשנה בפאה], אבל כשבאים להסביר פסוק שממשיל את הצדיק לאילנות פרי, הרי נאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", ובכ"מ נמשל הצדיק למי שפירותיו טובים ומשובחים, [וכן הצדיק חזק באמונתו ודרכו ומעשיו, אם חומה היא וכו', לכן נמשל גם לאילן סרק חזק], לכן כשבאים להמשיל את הצדיק באילן פרי, השיקול הראשון - שבו לא עוסק התנחומא כלל, כי הוא פשוט ועומד ברקע של הכל - הוא שהצדיק נמשל לאילן עם פירות עסיסיים וטובים ומשובחים [במיוחד].
וחרובים אמנם מזינים, ונשמרים לאורך זמן, כנודע ממעשה דרשב"י, אבל אינם דומים כלל באיכותם לתמרים, שהם משובחים ומתוקים ומזינים ביותר, ולא בכדי הוא נמנה בשבעת המינים [ומכונה בתורה: דבש]. ולכן שאלת המדרש היתה רק למה נבחר התמר מבין כל עצי הפרי הטובים והמשובחים, או משבעת המינים. ועל זה ענה כי מכל העצים מהסוג הזה - התמר הכי גבוה. אבל חרובים מעיקרא אינם באים בחשבון כעץ פרי להמשיל בו את הצדיק.
אבל קשה לי על רעיון זה מהארז. שלפי זה גם השאלה על הארז היא למה נבחר הארז מבין כל עצי הסרק שגם הם חזקים, וענה המדרש בגלל גובהו. וקשה, הרי גם בחלק החוזק גרידא, כאילן סרק גרידא, לקורות בניין וכיו"ב, ידוע הארז כאילן סרק חזק וטוב ומשובח, "קורות בתינו ארזים". ויש עשרה מיני ארזים, וכולם נזכרים תמיד לשבח [בין העשרה נמנה האלון, ר"ה כג, א עיי"ש, וזהו שנאמר בעמוס ב, ט: כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים]. וא"כ מה הוקשה למדרש בארז מדוע נמשל אליו הצדיק, הרי בארז הוא פשוט, משום שכאילן סרק הוא המשובח ביותר. ומוכח מזה לכאורה שלא זה היה סגנון שאלת המדרש, אלא שאל בפשיטות - בלי שום רקע והנחות קודמות - למה נמשל הצדיק לתמר ולארז, וענה בגלל גובהם. וא"כ הדרקל"ד מתמר וחרוב.
מאידך, באמת תמוה להבין שהמדרש שואל שאלתו כאילו אין לו שום רקע. וכי באמת קשה מה מיוחד בתמר ובארז? מי לא יודע כמה מתוקים ומשובחים פירות התמר וכמה חזק ומשובח עץ הארז.
ולכן אני חושב כן לקיים את הרעיון הנ"ל, ולומר שהשאלה למה נבחר הארז היתה - מכל עשרה מיני הארזים הנקראים בשמות שונים - למה נבחר כאן רק הארז. ועל זה עונה המדרש כי מכל עשרה סוגי הארז - הנקרא ארז הוא הגבוה ביותר [וכנ"ל בעמוס: אלון חסון יותר, ארז גבוה יותר].
אבל גם על זה קשה לי ממה שהביאו המפרשים בפאה את המקור שחרוב גבוה מהמשנה בבא בתרא ב, ז כמה מרחיקין אילן מן העיר משום נוי העיר שנאמר שם: "בחרוב ובשקמה חמישים אמה". הרי שלא רק חרוב הוא גבוה אלא שקמה, שהיא אחד ממיני הארז, וא"כ א"א לפרש במדרש כאן שהשאלה היא למה נבחר הסוג ארז מכל מיני הארזים, כי א"כ לא מובנת התשובה שהוא הכי גבוה, שהרי במשנה ב"ב נזכרת שקמה, ולא ארז.
ויש ליישב, ששם נאמר שקמה - וכל שכן ארז, שבאמת הוא גבוה ממנה. והמשנה נקטה את המצוי, שהיו שקמים בסמוך לעיר, [יש בהרבה משניות דיני שקמה וסדן של שקמה בשדות], אבל ארזים לא היו בסמוך לעיר [אלא ביערות שבהרים, ארזי הלבנון, הארז אשר בלבנון].
עוד יש לומר [שהמדרש אכן שואל שאלתו בלי שום רקע והנחות קודמות, אלא מה הטעם שנבחרו תמר וארז, ובכ"ז ענה שתמר הכי גבוה], דהנה לשון המפרשים בפאה לגבי חרוב הוא לא רק שהוא גבוה, אלא גם שהוא "מסובך". וכך פירשו גם על המשנה בב"ב לגבי ההרחקה המיוחדת מן העיר משום קלקול נוי העיר, שחרוב ושקמה ענפיהן מרובין [ואדרבה, משמע שמצד המשנה בב"ב זה העיקר, כי שם לא ציינו כלל את גובה החרוב, כנראה משום ששקמה אינה גבוהה ומוכח שלא זה הטעם שם. ורק בפאה ציינו את הגובה, כנראה כי כך משמעות המשנה שבחרובין כל הרואין זה את זה, שמושפע מהגובה, ולא מהסבך].
וא"כ יש לומר שמצד הגובה לחוד - באמת תמר גבוה מחרוב, לכן הפסוק בחר אותו להמשיל בו צדיק כדברי התנחומא. ומה שבמשנה פאה מיוחד החרוב - זהו משום תרתי דאית ביה, גבוה [אם כי לא כתמר] וענפיו מרובים וסבוכים, ולכן הוא ניכר לעצמו למרחוק.