שמח בחלקו - גם ברוחניות?

[גלרשטיין]

אשמח אם למישהו יש מקורות בעניין, האם מאמר חז״ל ״איזהו עשיר השמח בחלקו״ נאמר גם ברוחניות?

[תם מה הוא אומר]

אשמח אם למישהו יש מקורות בעניין, האם מאמר חז״ל ״איזהו עשיר השמח בחלקו״ נאמר גם ברוחניות?

כ"כ בשם הגר"א תלמיד הגר"ח בס' מנוחה וקדושה יע"ש

ובדומה לזה מבואר בביאוה"ג משלי עה"פ אהב יין ושמן

[דרומי]

ראה בספר 'היום יום' ל' סיון (בשם בעה"ת)

[עזריאל ברגר]

ראה בספר 'היום יום' ל' סיון (בשם בעה"ת)

וזו לשונו שם:

מענה רבינו הזקן לאברך עילוי מצוין ובעל כשרון מפורסם כשנכנס ליחידות שלו הראשונה - בשנת תקנ"ה בליאזנא: רוחניות וגשמיות זיינען הפכים בעצם מהותם. דאס וואס עס איז א מעלה אין גשמיות, איז א חסרון אין רוחניות.

אין גשמיות איז א שמח בחלקו דער גרעסטער בעל מעלה. און דורך עבודה וועט אזא איינער צוקומען צו די העכסטע מדריגות. אין רוחניות אבער איז א שמח בחלקו דער גרעסטער חסרון, און ער ווערט, ר"ל, א יורד ונופל.

תרגום מיידיש:

מענה רבינו הזקן לאברך עילוי מצוין ובעל כשרון מפורסם כשנכנס ליחידות שלו הראשונה - בשנת תקנ"ה בליאזנא: רוחניות וגשמיות הם הפכים בעצם מהותם. מה שמעלה בגשמיות, הוא חסרון ברוחניות.

בגשמיות, השמח בחלקו הוא הבעל מעלה הגדול ביותר. ועל ידי עבודה יגיע אחד כזה למדרגות הגבוהות ביותר. ברוחניות אבל השמח בחלקו החסרון הגדול ביותר, והוא, רחמנא ליצלן, יורד ונופל.

[בר בי רב דחד יומא]

ספר אהבת שלום פרשת בראשית ד״ה ויכל אלקים.

[עזריאל ברגר]

ספר אהבת שלום פרשת בראשית ד״ה ויכל אלקים.

מה ראית שם לנדו"ד?
נראה שהוא מדבר שם על השמח בחלקו הגשמי.

[עתניאל בן קנז]

פרי הארץ (למהרמ"מ מויטבסק) מכתב כב

תשובה כללית לידידי נפשי, בעסק התורה והעבודה אשר רבים צועקים על המחשבות זרות והתהוות הסיבה הוא הגדלות שבהם שאינם שמחים בעבודתם, ולא די להם כי אם גדולות ונפלאות מהם, כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו, משא"כ אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להנות מתאווה תאווה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו דוחים אותו למחשבת חךן, שכל מחשבה ומחשבה היכל ה' המה, ומי שרוצה לכנוס במקום שאינו ראוי דוחין אותו לחוץ:
הנה אהובי הלא ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות, במה זכה בהם, ודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי, ואפ"ה יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה, ואם יאמר הי תורה והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו, והלא פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אבל אינו שמח ונהנה ממנו, משא"כ כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם, והנה יש לאלוקא מלין בעסק זה, תורה וחכמה עד אין חקר, אבל כללא דמילתא האמונה, והמאמין יחוש מעשהו:

הקדים את המחנכים בני דורינו...

[יוסף חיים אוהב ציון]

כן שמעתי מהאדמו"ר מקוסוב בשם האהבת שלום עיין כאן בטור ב'.

[גלרשטיין]

יש למישהו מקורות או דיוקים לכך מדברי הראשונים...

[לענין]

הגראי"י היה מביא על זה משיחות החפץ חיים ששמח בחלקו ברוחניות זה בכלל והלכת בדרכיו, שהרי בתנא דבי אליהו כתוב על הקב"ה שמח בחלקו.

[חגי פאהן]

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"
על מה הפסוק מדבר, על אדם שאכל בשר ושתה יין? גם, אבל הדברים ק"ו. אדם שעשה מצוה יש לו הרבה יותר במה לשמוח מאשר אם גמר על סטייק מתובל.
חוץ מזה, חשבון פשוט: מה זה "חלקו"? שיש לו בית וכמה שקלים? הרי הערך שלהם בתוקף רק כ-70 שנה, אבל האוצר הגדול שלו הוא המצוות שעשה.

אולי שאלתך באה ממחוז אחר, והוא היחס הנכון והעדין בין הרגשה חיובית לקורטוב של 'לחץ' שמדרבן לקיים יותר מצוות וללמוד עוד.

[סגי נהור]

פרי הארץ (למהרמ"מ מויטבסק) מכתב כב

תשובה כללית לידידי נפשי, בעסק התורה והעבודה אשר רבים צועקים על המחשבות זרות והתהוות הסיבה הוא הגדלות שבהם שאינם שמחים בעבודתם, ולא די להם כי אם גדולות ונפלאות מהם, כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו, משא"כ אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להנות מתאווה תאווה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו דוחים אותו למחשבת חךן, שכל מחשבה ומחשבה היכל ה' המה, ומי שרוצה לכנוס במקום שאינו ראוי דוחין אותו לחוץ:
הנה אהובי הלא ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות, במה זכה בהם, ודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי, ואפ"ה יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה, ואם יאמר הי תורה והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו, והלא פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אבל אינו שמח ונהנה ממנו, משא"כ כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם, והנה יש לאלוקא מלין בעסק זה, תורה וחכמה עד אין חקר, אבל כללא דמילתא האמונה, והמאמין יחוש מעשהו:

הקדים את המחנכים בני דורינו...

יש להבחין ש"שמח בחלקו" יכול להתפרש בשתי דרכים:
א. מסתפק בחלקו ואינו שואף להתקדם.
ב. חש שמחה ומעריך את מה שיש בידו.
המובא לעיל מ"היום יום" מתייחס לפירוש א', ואילו המובא כאן מתייחס לפירוש ב'.

[סגי נהור]

יש להוסיף הבחנה נוספת שקשורה לראשונה:
א. "חלקו" - כל מה שתלוי בו ובבחירתו.
ב. "חלקו" - החלק שעליו העמידו הקב"ה: מדרגת נשמתו, כשרונותיו, עיסוקו והזמן הפנוי שנותר לו להקדיש ללימוד וכו'.
ושוב, המובא מ"היום יום" מדבר על פירוש א', והפרי הארץ מדבר על פירוש ב'.

[מחולת המחנים]

קהלת רבה ו, ז
"וגם הנפש לא תמלא, שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה, לעצמה היא עמלה. לכך אינה שבעה לא תורה ולא מעשים טובים".

[הצעיר באלפי]

ספר אהבת שלום פרשת בראשית ד״ה ויכל אלקים.

מה ראית שם לנדו"ד?
נראה שהוא מדבר שם על השמח בחלקו הגשמי.

הוא כותב שם מפורש "ויהא שמח בחלקו, הן בגשמי והן ברוחני"
(ראה בטור ב')

[עזריאל ברגר]

ספר אהבת שלום פרשת בראשית ד״ה ויכל אלקים.

מה ראית שם לנדו"ד?
נראה שהוא מדבר שם על השמח בחלקו הגשמי.

הוא כותב שם מפורש "ויהא שמח בחלקו, הן בגשמי והן ברוחני"
(ראה בטור ב')

אכן. טעיתי.

[בר בי רב דחד יומא]

עוד שם להלן:
ויהא שמח בחלקו והן בגשמי והן ברוחני, כי ברכת כ״ל יכול להיות בכל המדריגות, ואף כי גבוה מעל גבוה יש, על כל פנים לאותו מדריגה שהוא עומד שם עכשיו, יכול להיות בתוכה בחינת כ״ל, בחינת הסתפקות, על דרך השמח בחלקו.
עוד שם:
האדם מחויב להיות משתוקק לדרגא הגבוה ממנו, על דרך אמרם ז״ל לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי הקדושים, ואף על פי כן צריך לראות שישרה עליו ברכת כ״ל, בחינת הסתפקות, ולשמוח בחלקו.
עיין עוד שם בהמשך.

[למען עמי]

אם הכוונה היא בשמחת הקיום שגם ישמח ויהנה ממצבו בעבודת ה' שהשיג, ולא כפי שבדרך כלל מתכוונים ש'שמח בחלקו' שיסתפק ויורווח לו במה שהשיג עד עתה:
תניא פרק כז

וְאִם הָעַצְבוּת אֵינָהּ מִדַּאֲגַת עֲוֹנוֹת, אֶלָּא מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. הִנֵּה אִם נוֹפְלוֹת לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא בְּעֵת עִסְקוֹ בַּעֲסָקָיו וְדֶרֶךְ אֶרֶץ וּכְהַאי גַּוְנָא, אַדְּרַבָּה יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁאַף שֶׁנּוֹפְלוֹת לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, הוּא מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר1: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם". וְאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּצַדִּיקִים לְקָרְאָם זוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא בְּבֵינוֹנִים כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי נִיאוּף בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, בֵּין בְּהֶתֵּר כו'. וּכְשֶׁמֵּסִיחַ דַּעְתּוֹ, מְקַיֵּם לָאו זֶה, וְאָמְרוּ רַזַ"ל2: "יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה מִצְוָה". וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם הַלָּאו, כְּמוֹ בְּקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מַמָּשׁ.

[הצעיר באלפי]

יש אימרא בשם הגר''א
לב חכם לימין וכסיל לשמאל
דהיינו שחכם מסתכל כמה השיג כבר, וכסיל מסתכל כמה עליו להשיג וממילא מתייאש

[הרואה]

יש אימרא בשם הגר''א
לב חכם לימין וכסיל לשמאל
דהיינו שחכם מסתכל כמה השיג כבר, וכסיל מסתכל כמה עליו להשיג וממילא מתייאש

הכוונה בספר, שבצד ימין מצטברים הדפים שכבר למדת, ובצד שמאל מה שעליך ללמוד.
אני מכיר את הוורט, לא שמעתי אותו בשם הגר"א.

[תם מה הוא אומר]

אני מכיר את הוורט, לא שמעתי אותו בשם הגר"א.

וע"ע תשוה"נ ח"א סי' תקלט.

[כולל יונגערמאן]

יש למישהו מקורות או דיוקים לכך מדברי הראשונים...

יש מרבינו בחיי כמדומני, שברוחניות מותר לקנא בחבירו ולחמוד, ומביא ראיה מהא דאמרו קנאת סופרים תרבה חכמה (ה'צושטעל' מסתמא בדרך דרוש ואין משיבים, אבל עכ"פ חזינן נקודה זו שברוחניות אין צריך לשמוח בחלקו)

[ספרים וועלט]

https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=19973

[דרופתקי דאורייתא]

הרא"ש בס' או"ח (אות סט) כתב:

רצה באשר ירצה יוצרך. שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה. והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך לעדותיו, ובשאר דרכיך השלך על ה' יהבך.

הרי שהרא"ש פותח תחילה "רצה באשר ירצה יוצרך", דהיינו לשמוח בחלקו. וכדמפרש ואזיל, "שמח בחלקך, אם מעט ואם הרבה". ואיירי כלפי רוחניות, כמו שממשיך "והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך לעדותיו", הרי דאיירי כלפי הרוחניות, ועל זה פתח "רצה באשר ירצה יוצרך, שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה".

והרי מקור בדברי הראשונים ז"ל בהדיא להא דבעינן שמח בחלקו גם ברוחניות.

[הגם שלפי פשוטו לכאורה הוא מוכרח מצד עצמו, דדוחק לאוקמי כל דברי חז"ל במעלת שמח בחלקו, דוקא על עניינים גשמיים, ובמ"ח קנייני תורה דפרק קנין תורה תנן "שמח בחלקו", ולומר דאיירי על גשמיות הוא דוחק, בפרט דכבר תנן באבות פ"ד, איזהו עשיר השמח בחלקו].

וראה עוד בביאור מקור החיים (להגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל) על או"ח להרא"ש שם (אות מד):
משמע דאיירי גם מענייני העוה"ב, דהיינו תורה ומצוות, (ומקורו מברכות ה: אמאי, אי משום תורה דלא אפשת, שננינו אחד המרבה וכו'). והמשך דברי רבינו [הרא"ש] לפי זה הוא הכי, דאף שצריך לשמוח בחלקו גם בענייני העוה"ב, אפילו הכי לא יסתפק בחלקו, אלא שצריך להשתדל תמיד לעלות מעלה מעלה.
ולפיכך כתב דיתחנן לפניו תמיד להטות לבבך לעדותיו. דלא שייך להתפלל אם הוא בעצמו אינו מתעמל להשיג השלימות.
אבל בשאר דרכיך, דהיינו בענייני העוה"ז, ישליך על ה' יהבו. וכו'.
עד כאן.

הוספה
שו"ר גם בתשו' מהר"א מני בשו"ת ר"פ ח"ג סו"י ס,ס יט, שצריך האדם להיות שמח בחלקו הוא אפילו על התורה ועל העבודה

הוספות
ראה עוד מדרש שמואל אבות פ"ב מ"ט
ראה עוד רוח חיים אבות בקנין שמח בחלקו, מבואר דקאי על רוחניות. וכן מבואר בפרש"י קהלת ח טו, עה"פ ושב אני את השמחה. וע' ענף יוסף אבות פ"ד מ"א, וז"ל, יש אנשים שרואים איש גדול ממנו בלימוד, בוער בקרבו לבו כאש צורבת מקנאתו וחמדתו את הכבוד וכו', ולזה אמרו "השמח בחלקו" בחלק הניתן לו מן השמים, "וחבלים נפלו לי בנעימים" )תהלים ט"ז ו'(, שנעים לו חלקו", ע"ש. וע' מס"י פי"א ושמחים בחלקם.
[ע"ע גר"א משלי ה יח]
גם ראיתי מביאים כן בשפם ספרי חסידות, אהבת שלום פרשת וזאת הברכה עה"פ שמח זבולון, פרי הארץ מכתב כב וז"ל,
הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה ועבודה, אם מעט ואם הרבה, ע"ש, תפארת שלמה פ' כי תבוא עה"פ ושמחת בכל הטוב.

ובמכתב הדרכה של הרה"ק רבי אהרן אריה לייב מדוקאר זצ"ל תלמידו של המגיד ממעזריטש זצ"ל כתב: "היזהר להסתפק במועט, ולשמוח בחלקך אפילו בתורה ועבודה, כמאמר תנא דבי אליהו איזהו עשיר השמחה בחלקו אפילו בדברי תורה", ועוד האריך שם שעל ידי זה זוכה לשמחה והוא גדר למניעת העצבות, ע"ש. וצ"ב היכן כוונתו למדרש תנא דבי אליהו, ושמא כוונתו למה שהזכיר בהמשך דבריו למ"ש במדרש הנ"ל וכן הוא בשלהי מנחות אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים, שמבואר שצריך לשמוח בחלקו והעיקר שיכוין לבו, וי"ל.
ונדפס המכתב הנ"ל בקובץ "נחלתנו" (גליון תיא פרשת עקב תשפ"א).
ואעתיק מהמכתב הנ"ל עוד שני פסקאות אגב גררא -
גם אהובי בני הזהר בדבר שאתה שומע, או לומד, ואותו דבר פותח את פיך ולבבך ותתלהב בחשקות לעבודת הבורא - קשרו על לבך, ואל תוציאו מפיך זמן רב עד שיתיישן הדבר אצלך ואינו פועל עוד.

עוד שם -
אהובי בני תרגיל עצמך באמונת הלב, דלית אתר פנוי מיניה, ומלא כל הארץ כבודו, וגם שכל המחשבות והדבורים עושים רושם, ועל פי רוב כמעשה דמי, הן לטוב הן להיפוך, ח"ו, עושים ופועלים. ובפרט באמונת חכמים ודבריהם. ואל תאמר בודאי אני מאמין, ובפרט מה שהשכל מחייב, כי ידוע ליהוי לך כי בין אמונת הלב לאמונת השכל הוא מרחק רב ועצום אלפי רבבות פרסאות עד אין מספר, וצריך הרגל מדי יום ויום שנה ושנתיים או יותר לפי מה שהוא אדם.ש

[בתוך הגולה]

אשמח אם למישהו יש מקורות בעניין, האם מאמר חז״ל ״איזהו עשיר השמח בחלקו״ נאמר גם ברוחניות?

כ"כ בשם הגר"א תלמיד הגר"ח בס' מנוחה וקדושה יע"ש

ובדומה לזה מבואר בביאוה"ג משלי עה"פ אהב יין ושמן

זל"ש ספר מנוחה וקדושה

דע ששמעתי בשם הגר"א שכן גם במילי דשמיא צריך להיות שמח בחלקו שאף שבוודאי נכון לחמוד להיות לבו פתוח כפתחו של אולם לתורה וגם לומר ולחמוד אימתי יגיעו מעשי למעשה אבותי מ"מ צריך להיות שמח בחלקו שזכה לתורה ולמעש"ט כיון שעשה בכל כוחו המוטל עליו (שער התורה ח"ב אות כג)

עי"ש עוד

[גלרשטיין]

אכן אני מכיר את המקור הנ״ל בשם הגר״א, אולם מצאתי בכך מעין סתירה, שבספר מעלות התורה לרבינו אברהם אחי הגר״א מבואר (סי׳ כו) ״גם התורה נקראת אור והבלי העוה"ז נקראים חשך, כמ״ש ׳והיה במחשך מעשיהם׳, וגם נקרא בור דכתיב ׳והבור רק אין בו מים׳, כדאיתא בזוה״ק פירושו, ואם האדם בבור עמוק וחשוך אין ספק שהוא משתוקק לצאת אל האור וכל מה שיכול לצאת מן החושך לאור אפילו שעה אחת הוא לו לשמחה גדולה מאד וכשצריך לחזור לחושך הוא לו צער גדול מאד, כן הוא ממש באדם אעפ"י שהוא צריך בהכרח לעסוק בעניני העוה"ז לצורך פרנסתו כמע״ש ׳בזעת אפיך תאכל לחם׳, אף על פי כן יצטער צער גדול ע"ז שצריך לפרוש מן התורה ולהפיל את עצמו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וכמ״ש במשנה סוכה ׳משל לעבד שמזג כוס לרבו וכו'׳, ולא יפרוש מן התורה רק על הכרח גדול ויקיים על עצמו הפסוק שיש יתרת לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך״. [וכדבריו הנ״ל, כתב כבר רבינו הרמח״ל (דרך עץ חיים ד"ה והנה) וז"ל ״כי האדם לא לתכלית עמל נברא ולא היה לו להשתדל בזה אלא מפני שסר לדעתו של נחש וכו' והנה על כן ראוי לו לאדם למאוס וראי בכל עניני העולם ולהתאוות רק לפי מה שהוא לפי תכלית הבורא יתברך שמו ומה שהוא מוכרח לעשות מדברי העולם לא יעשהו באהבה כלל אלא כמו כפאהו שד״ עכ"ל. וכן ראיתי שכתב כתב בספר חכמה ומוסר להגרש"ז מקלם זצ"ל (ח״א מאמר נב) ״כאשר עוסק הוא במשא ומתן וכדו' יהיה זה עליו למשא גדול וימאס בו בי זה קללה ואם לא מרגיש זאת בנפשו ובפרט אם יקבל נחת מזה כאשר רואים אנו בבני אדם העוסקים במשא ומתן ובפרט אם ירויח שזה לו לעונג ולנחת גדול חולי גדול הוא בנפשו כי זה לאות שאינו מאמין בנס נסתר אלא בכחו ועוצם ידו״ עכ"ל].

ונראה לי שיש לדבריו מעין סמך מדברי רבינו גרשום מאור הגולה על מזכת בבא בתרא (קכא:) ״יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, ולפי שעה שהיו עוסקים לכרות עצי המערכה, היו מתבטלים מתלמוד תורה, אבל אותו יום פסקו ועשאוהו יום טוב, שמכאן ואילך היו עוסקין בתורה״. הרי אע״פ שהיטלו תורה כדין, וכך היה רצון ה׳ שיבטלו תורה, מכ״מ שמחו כשחזרו ללמוד, משמע שהיה להם מיעוט שמחה במה שהיו צריכים להתבטל מן התורה ע״מ לכרות את עצי המערכה.

אלא שקשה טובא על דבריהם מדברי הגמרא בברכות (ה:) ״חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״. משמע שאין לו להצטער על כך. וכעין זה מבואר בדברי המשנה ברורה (סי׳ א סקי״ב) ״בלא כונה – אבל אם המרבה כיוון גם כן, המרבה טוב יותר. ואם הממעט יש לו אונס ואינו יכול להאריך, או שהוא משער בעצמו שאם יאריך – לא יהיה יוכל לכוין, וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה, נחשב לפני ה' יתברך כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. ועל זה שנינו: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין ליבו לשמים". וכן לענין תלמוד תורה העניין כן, כי הכל תלוי לפני ה' יתברך אם עושה כל אשר בכוחו לעשות. ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד, יכול למנוע מלומר הרבה תחינות ובקשות הנדפסות בסידורים, וטוב יותר שילמוד במקומם״.

[מטה עז]

לרמ"ד ואלי יש בזה מהלך אחר, ולדבריו השמחה רק כשאדם משיג את "חלקו" המיוחד לו.

[מטה עז]

אשמח אם למישהו יש מקורות בעניין, האם מאמר חז״ל ״איזהו עשיר השמח בחלקו״ נאמר גם ברוחניות?

תורת "אזמרה" של רבי נחמן מברסלב.

"כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם-כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם-כן איזה נקודה טובה".

[עזריאל ברגר]

אשמח אם למישהו יש מקורות בעניין, האם מאמר חז״ל ״איזהו עשיר השמח בחלקו״ נאמר גם ברוחניות?

תורת "אזמרה" של רבי נחמן מברסלב.

"כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם-כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם-כן איזה נקודה טובה".

ובתחילת "לקוטי הלכות" לרבי נתן מברסלב (באחת ההלכות הראשונות על ברכות השחר), כתב על עבודה זו שהיא כמו פרה אדומה - מטמאת טהורים ומטהרת טמאים.
והיינו שמי שנמצא בשפלות ובעצבות - עליו לשמח את עצמו במעט הטוב הרוחני שיש בו, וכך יתעלה לעבוד את ה' בשמחה, אבל מי שנמצא כבר במצב טוב - לא יעשה את העבודה הזאת לבל תביאנו לידי גאוה.
עד כאן תורף דבריו.

אבל בעניינים גשמיים - שם לכאורה תמיד טוב להיות "שמח בחלקו".