אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, תַּאֲמֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב - וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם, אַל תַּאֲמֵן, דִּכְתִיב: מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה [איכה רבה, ב יג].
יש שנקטו שתורה וחכמה שני דברים נפרדים הם. כך למשל, סבר רבי חיים מבריסק
אחרים סברו שאדרבא, תורת ה' נתנה לבני אדם ויש בתוך ה'תורה' מקום גם ל'חכמה', הנעשית גם היא ל'תורה. אחד מנציגיה המובהקים, אולי אף המובהק ביותר, של גישה זו, הוא רבי שמעון שקאפ.
תלמידו בישיבת טלז, הרב יעקב ברמן [מיסדו ומנהלו הראשון של הסמינר למורים, הקרוי כיום על שמו – 'מורשת יעקב', ברחובות ] מספר -
'כשלמדתי ... באוניברסיטה ושמעתי שיעורים בפילוסופיה של המשפט והסבר על המשפט הרומאי ... הייתי רושם לי, לפעמים, שסברא זו שמעתי מהר' שמעון'
[הרב יעקב ברמן, שיחות ופרקי זכרונות, ירושלים תשל"ו, עמ' 21].
ולא בכדי, שהרי לדעת ר"ש –
'כל דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו, אינם כדרך כל מצוות התורה, דבכל המצוות הוא מה שהזהירה לנו תורה בעשה ול"ת, חיוב קיומם עלינו הוא העיקר לקיים מצות ה', ובדיני ממונות אינו כן, דקודם שחל עלינו מצות ה' לשלם או להשיב, צריך שיוקדם עלינו חיוב משפטי, דהרי אף אם קטן הוא הגוזל דאינו בר מצוות, מ"מ מוטל על בי"ד להציל עשוק מיד עושקו לכוף את הקטן להחזיר החפץ הגזול לבעליו, ועוד כלל עיקרי בזה דהיכא שאנו דנים על איזה זכות וקנין של אדם באיזה חפץ או שעבוד ממון, אין אנו דנים כלל על ענין שמירת איזו מצוה, אלא ענין מציאות למי קנוי הדבר, ומי ומי ראוי על פי תורת המשפטים להחזיק את החפץ' [שערי יושר, ה, א, חלק ג, ירושלים תשע"ד, עמ' ב.]
ולכן –
'אם חל על ראובן חיוב תשלומים מסוג חוקי המשפט אז הוסיפה תורה אזהרה ומצוה לשמור לשלם חיובו שחייב על פי חוק המשפטי, ואף דבהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי צווי ואזהרת התורה, אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה, דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו ית', הוא ג"כ ענין חיוב והכרח על פי משפט השכל וההכרה, כמו כן הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי, שנתחייב על פי דרכי הקנינים, או שחייבתו תורה כנזקים ופדיון הבן וכדומה, ולענין זה בעינן שיהיו קונה וזוכה זכות זה' [שם, שם ב, שם עמ' יד-טו].
דומה שדוגמא נאה ל'חכמה' ש'בתורה' ישנה בקביעתו של ר"ש לפיה 'גדרי הקנינים הוא לחדש ולהחליף כח השליטה של האדם על החפץ' [שערי יושר, ה ב, חלק ג, ירושלים תשע"ד, עמ' טו] ולכן - 'קניין הגוף ממוני בלי שום השתמשות בעולם אינו קנין כלל" [חידושי רבי שמעון יהודא הכהן, יבמות סימן מא, מהדורה חדשה, ירושלים תשע"א עמ' קיז ; את הדברים שמעתי לראשונה בעל פה מתלמידו של ר"ש בישיבת גרודנא, ר' ידל קולודצקי, ששמע אותם מר"ש עצמו] .
כעין זה מצינו, להבדיל, בגדר 'חכמה', ב'חכמה בגויים' -
הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט־אכזופרי [שאפשר שהיה חסיד אומות העולם או לכל הפחות קרוב לכך] מתאר בספרו 'הנסיך הקטן' את כוכב מגוריו של איש העסקים ואת תהיותיו של הנסיך הקטן על עסקיו של הלה -
– וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּכּוֹכָבִים הַלָּלוּ?
– מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם?
– כֵּן?
– אֵינִי עוֹשֶׂה מְאוּמָה. אֲנִי מַחֲזִיק בָּהֶם.
– אַתָּה מַחֲזִיק בַּכּוֹכָבִים?!
– כֵּן.
....
– וּמַה בֶּצַע לְךָ, שֶׁאַתָּה מַחֲזִיק בַּכּוֹכָבִים?
– אֲנִי מַחֲזִיק בָּהֶם כְּדֵי לִהְיוֹת עָשִיר.
– וּמַה בֶּצַע לְךָ בְּעשֶׁר?
– כְּדֵי לִקְנוֹת לִי עוֹד כּוֹכָבִים, אִם יִתְגַּלּוּ אֵי-פַּעַם.
....
– כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִרְכּשׁ כּוֹכָבִים?
– וְכִי לְמִי הֵם שַׁיָּכִים?! – קָרָא הַסּוֹחֵר בְּכַעַס.
– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ… אֵינָם שַׁיָּכִים לְאִישׁ.
– אִם כֵּן, שֶׁלִּי הֵם, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָשַׁב עַל כָּךְ!
.....
כְּשֶׁאַתָּה הוֹגֶה רַעְיוֹן שֶׁאִישׁ לֹא הָגָה לְפָנֶיךָ; אַתָּה קוֹנֶה לְךָ זְכֻיּוֹת עָלָיו, כִּי לְךָ הוּא. וְאָנֹכִי –כָּל הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ שֶׁלִּי הֵם, כִּי אִישׁ לֹא הִקְדִּימַנִי וְלֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לְרָכְשָׁם לְעַצְמוֹ.
אָמְנָם כֵּן – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אוּלָם מָה אַתָּה עוֹשֶה בְּכוֹכָבִים אֵלֶּה?
– אֲנִי מְנַהֵל אֶת מֶשֶׁק הַכּוֹכָבִים – הֵשִׁיב אִישׁ-הָעֲסָקִים – מוֹנֶה אֲנִי מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים וְחוֹזֵר וְסוֹפְרָם. וְאֵין הַדָּבָר קַל כָּל כָּךְ. אוּלָם אֵינֶנִּי נִרְתָּע, אִישׁ חָרוּץ אָנֹכִי!
דַּעְתּוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא נָחָה עָלָיו עֲדַיִן. הוּא הוֹסִיף וְאָמַר:
– אִם יֵשׁ לִי סוּדָר, יָכוֹל אֲנִי לַעֲטֹף בּוֹ אֶת צַוָּארִי וּלְשֵׂאתוֹ עִמִּי. וְאִם יֵשׁ לִי פֶּרַח, הֲרֵינִי יָכוֹל לְקָטְפוֹ וּלְקַחְתּוֹ עִמִּי. אַךְ כְּלוּם יָכוֹל אַתָּה לְלַקֵּט כּוֹכָבִים?!
– לֹא, אוּלָם יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְהַפְקִידָם בַּבַּנְק.
– מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?
– פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי רוֹשֵם עַל פִּסַּת נְיָר אֶת מִסְפַּר כּוֹכָבַי, אַחַר כָּךְ הִנְנִי שָׂם אֶת הַפֶּתֶק בַּמְּגֵרָה וְנוֹעֵל אוֹתָהּ בַּמַּפְתֵּחַ.
– וְזֶה הַכֹּל?
– כֵּן, וְזֶה מַסְפִּיק! – עָנָה אִישׁ-הַמִּסְחָר.
“עִנְיָן זֶה, הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, מְשַעֲשֵׁעַ לְמַדַּי, וְיֵשׁ בּוֹ אֲפִילוּ מִן הַפִּיּוּט. אַךְ אֵין זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת”.
[הנסיך הקטן, פרק שלושה עשר, כוכב מגוריו של איש העסקים, לקוח מפרויקט בן יהודה]
קניין ללא השתמשות וללא שליטה בחפץ אינו מתקבל על הדעת – וממילא אינו קניין - 'קניין הגוף ממוני בלי שום השתמשות בעולם אינו קנין כלל'.
ביום א, ט מרחשוון התשפ"ה ימלאו שמונים וחמש שנים להסתלקותו של רבי שמעון שקאפ [נתבש"מ ביום ט מרחשוון ה'ת"ש], זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר.