הרמב"ן בפ' וישלח - ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל, ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן.
שאלה פשוטה; למה אצל בני נח כל הדינים נמנים במצוה אחת, ואילו אצל ישראל זה מתפרט לעשרות מצוות, לדון בדיני הבור ולדון בדיני שומר חינם וכו' וכו'.