כת"י צרפתי קדום - 'ספר שימוש'

[צופה_ומביט]

ייש"כ. יגעת ומצאת.

כמה נקודות:

א. גם כאן כתוב "דמיטיטור", בד', ולא בר'. למעשה, אלה שתי מילים קיימות אבל נפרדות.
ייסלח לו = remittetur
[יכופר לו = redimetur].
ישוחרר = dimittetur [מה שמוכר לנו מהמדרשים, שחרור, פטור = דימוס]

ב. הוא מתרגם "המקלל" ולא "החוטא". ובאמת במקור הנוצרי בלטינית שראיתי (מתי 12:32) כתוב כך, אבל המועתק כאן מלטינית הוא אחר, וצ"ב.
et quicumque dixerit verbum contra Filium hominis remittetur ei qui autem dixerit contra Spiritum Sanctum non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
And whosoever shall speak a word against the Son of man, it shall be forgiven him: but he that shall speak against the Holy Ghost, it shall not be forgiven him neither in this world, nor in the world to come.

ג. התוספת "כאשר יתחרט" כתובה כאן רק אצל הבן, ואינה מופיעה במקור כלל.

ד. הוא מחבר את התחילית "אִין" [=ב] אל המילים עצמן. "אינפטיר", "אינפיליאוס".
כך גם את ו' החיבור "et": נון... אֵינון... [לא... ולא...].

ה. המצוטט כאן אינו "לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". המילים עולם ועתיד כלל לא מופיעות. אלא "נון דמיטיטור אֵי-נון אֵינפֵירסֵיטור" [משהו כמו: לא ייסלח לו ולא יימחל לו, או לא ישוחרר ולא ייאסף / יונצח, זה הכיוון אבל איני יודע מהי באמת המילה השניה].

ו. "ברוח הקודש" מתועתק כאן כנכון "אין ספיריטוס סנ(ק)טוס" [או "ספיריטום סנ(ק)טום"]. ומכאן הבנתי שבכתה"י הצרפתי דלעיל יש שיבוש [אולי מכוון?] בתעתיק של המילים האלה, שכתב שם: "אונאיש פרישטוש שניאטוס" [במקום: אין שפרי[ש]טוש שנ[יא]טוס. השינויים הם: לא נכתב "אין" בהתחלה, אלא "און-אי", (לא כתובה כאן המילה "אבל"), ש' של התחלת המילה השניה נעשתה כאן סוף הראשונה, לא כתוב י' אחרי הפ' במילה השניה, יש ש' מיותרת באמצע המילה השניה, לא ברור מה ה"יא" בתוך המילה השלישית].

[צופה_ומביט]

ביוסף המקנא עמוד 137 מובא פעם שניה הקטע הנ"ל, ושוב מצוטט התרגום של החוטא וכו' אבל כשהוא מסביר מה כתוב כאן הוא מדבר על המקלל. [וגם מוסיף "ונתחרט"].

ועוד כתוב להם: החוטא באב יתכפר לו, וכן החוטא בבן, אבל החוטא ברוח הקודש לא יתכפר לו. אם כן משמע דשתי רשויות הן. ואם כן מי שקילל האב והבן והרוח ונתחרט יתכפר לו על שניהן, אבל מי שקלל הרוח ונתחרט לא יתכפר, אם כן מה יהיה משפטו ודינו של זה, ששניהם כפרו והשלישי לא כפר? ואנה ילך זה שמקצתו האלהות כפר לו ומקצתו לא כפר לו. מכאן יש להשיב שהאב והבן והרוח אינם אחד.

[עיניו כיונים]

ביוסף המקנא עמוד 137 מובא פעם שניה הקטע הנ"ל, ושוב מצוטט התרגום של החוטא וכו' אבל כשהוא מסביר מה כתוב כאן הוא מדבר על המקלל. [וגם מוסיף "ונתחרט"].

ועוד כתוב להם: החוטא באב יתכפר לו, וכן החוטא בבן, אבל החוטא ברוח הקודש לא יתכפר לו. אם כן משמע דשתי רשויות הן. ואם כן מי שקילל האב והבן והרוח ונתחרט יתכפר לו על שניהן, אבל מי שקלל הרוח ונתחרט לא יתכפר, אם כן מה יהיה משפטו ודינו של זה, ששניהם כפרו והשלישי לא כפר? ואנה ילך זה שמקצתו האלהות כפר לו ומקצתו לא כפר לו. מכאן יש להשיב שהאב והבן והרוח אינם אחד.

הקטע הזה מקורו בנסתור הכומר, והמשפט 'ואנה ילך' נמצא שם כצורתו: אנה ילך זה האיש אשר מקצת האלהות כִּפר לו ומקצתו לא כִּפר לו. (במחקר מקובל שנסתור הכומר נכתב לפני שנת 1170 למניינם, ואילו יוסף המקנא נכתב באמצע המאה ה־13).

[צופה_ומביט]

עוד ראה ביוסף המקנא עמוד 126 אותיות ה-ו: "איץ" כתעתיק של et [וכן שיקוץ כתעתיק של sicut]. - כך הוא גם בכת"י הצרפתי הנ"ל בקטע השני: honor et gloria = נורו איץ גלוריאה [ומנוקד (איני יודע אם מהכותב או מהמגיה) אִיֵץ*].
ובעמוד 127 אות ז: "אביץ" כתעתיק של habet.
ובעמוד 129 אות יז: "אץ" כתעתיק של et. - כך הוא גם בכת"י הצרפתי הנ"ל בקטע הראשון:
non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro (it shall not be forgiven him neither in this world, nor in the world to come)
= [מתורגם מניסוח אחר, שקשה לתרגמו במדויק לעברית כי אין לנו מקביל לneither והתחביר שלנו שונה, אבל משהו כמו: לא ייסלח לו בשום עולם, הזה והבא] נון דימי טאיטור אין שקולו ניקיה אִי אֵץ פוטורו. [אִי הוא כמו זה, הזה. וכתוב כאן "הזה והבא", et futuro, ומתועתק אֵץ פוטורו].

וא"כ צדקנו בדברינו לעיל בזה, שבמילים אלו מתועתק כאן ט=ץ.

* לגבי הניקוד הנ"ל אִיֵץ גלוריאה [במקום et], גם מיד אח"כ יש דומה: אִיֵין שקולא [במקום in]. אולי היתה הגייה כזו, או שהמנקד [אם הוא המגיה] נדחק מהאותיות היתירות שהוסיף כאן הכותב.


[לגבי תעתיק רוח טומאתם שדובר לעיל, ביוסף המקנא עמוד 127 אות ח נכתב "שפריטוש שינוטוש"].

[שקלאוו]

...

[איש_ספר]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים

וזה סדר פרשיות.jpg

סוגרת.jpg

שבועות--.jpg

רה שבת.jpg

יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:

א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

ב. בהפטרה יום א דשבועות, כתוב כאן שמסיימים ואשמע קול מדבר, ולמנהגינו מוסיפים, ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'.

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

נראה כמו 'יכבס'. אם הקריאה נכונה מכוון לכאורה לפס' כח, שהוא סוף סדר עבודת היום עצמה.

נכון. לא העלתי בדעתי שזו המילה כי חיפשתי מילים מסוף הפסוקים.
אם כך גם זה חידוש מופלג (בעיני) שלא גומרים עד 'כאשר צוה ה' את משה'.

איפה ר' עלי דוקר ורשימותיו...?

[מעט דבש]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים
....
יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:
א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

אין המנהג ברור. בלוח א"י ההפטרה מסתיימת 'אין יוצא ואין בא', וכן הוא באור זרוע (סי' שצ), ועוד.
הוספת הפסוק מופיעה ברי"ץ גיאות, טור (או"ח תפח), ועוד.

[מעט דבש]

איפה ר' עלי דוקר ורשימותיו...?

כאן:
https://alhatorah.org/Index:Haftarot/0/he

[איש_ספר]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים
....
יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:
א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

אין המנהג ברור. בלוח א"י ההפטרה מסתיימת 'אין יוצא ואין בא', וכן הוא באור זרוע (סי' שצ), ועוד.
הוספת הפסוק מופיעה ברי"ץ גיאות, טור (או"ח תפח), ועוד.

יש"כ

איפה ר' עלי דוקר ורשימותיו...?

כאן:
https://alhatorah.org/Index:Haftarot/0/he

חבל שחסום לי. יש שם תיעוד למנהג הוספה על הקריאה בשבת ר"ה?

[צופה_ומביט]

זו רשימת הפטרות בלבד.

[מעט דבש]

לגבי הפטרת יום א' דשבועות מבואר שם (ע"י הרב עלי דוקר - שערך שם רשימות של מנהגי הפטרות):

המנהג הנפוץ
ההפטרה – במרכבה (יחזקאל א׳:א׳ – יחזקאל א׳:כ״ח, ומדלגים וקוראים יחזקאל ג׳:י״ב). מקור הפטרה היא ההכרעה בבבלי מגילה ל״א. שמפטירין הפטרה זאת ביום טוב ראשון במקום שעושים שני ימים.
סיבת בחירת ההפטרה – התגלות ה' כעין התגלותו בהר סיני
וריאציוות אחרת של המנהג הנפוץ
כמה חומשי אשכנזי בכתב יד1 – ההפטרה מסתיימת ביחזקאל א׳:כ״ח בלי דילוגים
כמה חומשי אשכנז בכתב יד2 – קוראים רק עד יחזקאל א׳:י״ד ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
כמה חומשי וחומשי / ספרי הפטרה ספרד3 בכתב יד, מנהג בוכארה4, תימן5 – קוראים עד יחזקאל ב׳:ב׳ ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
חומש אשכנזי אחד 6 בכתב יד – קוראים עד יחזקאל ב׳:א׳ ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
כמה חומשים / ספרי הפטרה אשכנזים בכתב יד7 – קוראים עד יחזקאל א׳:י״ב ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
חומש אשכנזי אחד בכתב יד8 – קוראים עד יחזקאל א׳:י״ג ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
חומש אשכנזי אחד בכתב יד9 – קוראים עד יחזקאל א׳:ט״ו ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
חומש10 ומחזור צרפתים אחד11 – קוראים עד יחזקאל א׳:י״ג ומדלגים וקוראים יחזקאל א׳:כ״ז-כ״ח ושוב מדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
חומש אשכנזי אחד בכתב יד12 – קוראים עד יחזקאל א׳:ט״ז ומדלגים ומוסיפים יחזקאל ג׳:י״ב
מנהג אחר
מנהג ארץ ישראל הקדום – ב"חבקוק" (חבקוק ג׳:א׳ – חבקוק ג׳:ג׳) היא ההפטרה לפי דיעה אחת בברייתא בבבלי מגילה ל״א. לחג השובועות.
סיבת בחירת ההפטרה – "שמדבר במתן תורה אלוק מתימן יבוא במתן תורה" (רש״י מגילה ל״א.)
וריאציות אחרות של מנהג זה
פיוטים – ההפטרה מתחילה בחבקוק ב׳:כ׳
פיוטים –ההפטרה מתחילה בחבקוק ג׳:ג׳
קטעי גניזה – ההפטרה מסתיימת בחבקוק ג׳:י״ט

[מעט דבש]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים
....
יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:
א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

אין המנהג ברור. בלוח א"י ההפטרה מסתיימת 'אין יוצא ואין בא', וכן הוא באור זרוע (סי' שצ), ועוד.
הוספת הפסוק מופיעה ברי"ץ גיאות, טור (או"ח תפח), ועוד.

בספר 'וזרח השמש' (מנהגי מנין ותיקין ב'תפארת ציון') לגר"ש דבליצקי זצ"ל:

וזרח השמש - הגר''ש דבליצקי - מנהגי מנין תפארת ציון.png (79.36 KiB) נצפה 887 פעמים

[עקבי]

חתימת מעין שלוש על ה' מיני דגן, על הארץ ועל המזון - במקום על הארץ ועל המחיה. ל"מ נוסח כזה. ופה העיר הרב ח"ב, שבנוסח אר"י חתמו על הארץ ועל מזונותיה.

[עקבי]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

[איש_ספר]

הרב עקבי יש"כ!

על הודעה זו ועל שאר הודעות מחכימות!

[איש_ספר]

כתב היד מכיל גם הלכות שחיטה והלכות טריפות.
ל"מ את זכרם למרות שלפי אופי הספר הם העתקה.
הלכות טריפות מכת"י נדפסו בשיטמ"ק לטריפות של הרב אלקובי אבל זה לא מצאתי שם.

הנה תמונה מתחילת הלכות שחיטה

האם הטעם המחלק בין רוב סימנים בבהמה לרוב סימן בעוף, לפי שיש בבהמה חיות גדולה יותר, ידוע ממקו"א?

IMG_20241111_135354.jpg (1.28 MiB) נצפה 642 פעמים

[חד ברנש]

הרב אברהם ביטון עוסק הרבה בזיהוי וההדרת הלכות שחיטה שבכתבי-יד, אולי הוא יוכל לעזור.

[עץ הזית]

סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

כיון שבכל ברכות העשיה שם שמפורש נוסחן "לעשות...", מסתבר שהמעתיק שכתב כול' קצר נוסח זהה שנאמר בו "לעשות..."
בדפוסי הירושלמי המצויים גם מפורט הנוסח בהתאם.

מסתבר אבל לא כתוב ״במפורש בירושלמי״.

בירושלמי כתב יד ותיקן זה כן מפורש.

לעשות ציצית - ירושלמי כתב יד ותיקן.jpeg (153.61 KiB) נצפה 596 פעמים

[עושה חדשות]

האם הטעם המחלק בין רוב סימנים בבהמה לרוב סימן בעוף, לפי שיש בבהמה חיות גדולה יותר, ידוע ממקו"א?

רש"י חולין כז,ב "חיות בריא וחזק".

[613מצו]

סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

כיון שבכל ברכות העשיה שם שמפורש נוסחן "לעשות...", מסתבר שהמעתיק שכתב כול' קצר נוסח זהה שנאמר בו "לעשות..."
בדפוסי הירושלמי המצויים גם מפורט הנוסח בהתאם.

מסתבר אבל לא כתוב ״במפורש בירושלמי״.

בירושלמי כתב יד ותיקן זה כן מפורש.

לעשות ציצית - ירושלמי כתב יד ותיקן.jpeg

יישר כחך! תודה!

[מעט דבש]

האם הטעם המחלק בין רוב סימנים בבהמה לרוב סימן בעוף, לפי שיש בבהמה חיות גדולה יותר, ידוע ממקו"א?

רש"י זבחים סה: ד"ה ת"ק

דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הילכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא.

רש"י חולין נו. ד"ה ואלו

הואיל וחיותו של עוף לא נפיש, דהא כשר בסימן אחד...

[עקבי]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים
יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:

א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

ב. בהפטרה יום א דשבועות, כתוב כאן שמסיימים ואשמע קול מדבר, ולמנהגינו מוסיפים, ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'.

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

כל כתבי היד הם מנהג אשכנז

[עקבי]

יום א' דפסח בדפוס

[איש_ספר]

תודה רבה ויש"כ לרבנים עו"ח מע"ד ועקבי על הידיעות והתמונות.

יש היכול לקרוא שתי התיבות שבראש העמוד?

לחש.jpg (158.55 KiB) נצפה 406 פעמים

[לייבעדיג יענקל]

מכת סנוירים (=סנוורים).
כנראה לחש שאמור להטיל עוורון על השונאים/הרודפים.

[איש_ספר]

מכת סנוירים (=סנוורים).
כנראה לחש שאמור להטיל עוורון על השונאים/הרודפים.

כל הכבוד. אכן בהמשך נזכר הפסוק ואת האנשים אשר פתח הבית וגו'.

[איש_ספר]

ואלו הימים שאין אומרין לא תחינות ולא והוא רחום מיום כיפורים עד סוף תשרי ומראש חדש ניסן עד מחרת ראש חודש אייר ומראש חודש סיון עד יום שני אחרי שבועות וליל ט' באב ויומו וכל זמן שיש מת בעיר ואינו נקבר...

לא שמעתי עד עתה על מנהג כזה ול"מ זכרו באוצר

IMG_20241114_153515.jpg (1.49 MiB) נצפה 393 פעמים

תחנו ב.jpg (1.47 MiB) נצפה 393 פעמים

[איש_ספר]

מעניין שמוזכר שם גם ערבי יום טוב. והנה למנהגינו אין ערב יו"ט שא"א בו תחנון, שכן ערב שבועות א"א משום ר"ח סיון עד שבועות, ערב פסח משום ר"ח ניסן עד פסח, וערב סוכות משום בין כיפורים לסוכות. (וכבר העיר כן הדרישה סי' תקפ"א עמש"כ שם בטור שא"א תחנון בערב ר"ה משום שהוא ערב יו"ט, שלדידן ל"מ ערב יו"ט שא"א בו מחמת עצמו).

[חד ברנש]

ומנהג אי אמירת תחנון "למחרתו" של יום המילה, כן מוכר?

[איש_ספר]

ומנהג אי אמירת תחנון "למחרתו" של יום המילה, כן מוכר?

'ולילה של אחריו = מנחה.
וכך גם "ליל" ט' באב שכונתו מנחה של ערב ט"ב

[איש_ספר]

מיום הכיפורים עד סוף תשרי = חשבתי שזה מנהג מאוחר. וא"כ זה חידוש. ולא עיינתי כעת כי נטו צללי ערב ואני נס למנחה.

[עקבי]

מיום הכיפורים עד סוף תשרי = חשבתי שזה מנהג מאוחר. וא"כ זה חידוש. ולא עיינתי כעת כי נטו צללי ערב ואני נס למנחה.

עי' מחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' קכז-קכח תוספת מכי"ל

[באמונתו]

כמדומני שמחבר זה נהגו במקומו בנפילת אפיים בלילה, וע"כ כל הלילות שהזכיר, כפי מנהג גאונים וראשונים רבים. לדוגמא, עיין המצורף:

[איש_ספר]

כמדומני שמחבר זה נהגו במקומו בנפילת אפיים בלילה, וע"כ כל הלילות שהזכיר, כפי מנהג גאונים וראשונים רבים. לדוגמא, עיין המצורף:

האם יש מקור אשכנזי/צרפתי אחד שבפועל נהגו ליפול בלילה? (וגם הרוקח סי' רכח כוונתו למנחה ופשוט).

[אכשר דרא]

נפילת אפיים בערבית:
viewtopic.php?t=9410

[איש_ספר]

נפילת אפיים בערבית:
viewtopic.php?t=9410

כצפוי אין ולו מקור אחד על קיומו של מנהג כזה במחוזות הסופר, ולכן מחוורתא שכל הלילות הנזכרים כאן היינו מנחה.

[איש_ספר]

מיום הכיפורים עד סוף תשרי = חשבתי שזה מנהג מאוחר. וא"כ זה חידוש. ולא עיינתי כעת כי נטו צללי ערב ואני נס למנחה.

עי' מחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' קכז-קכח תוספת מכי"ל

יש"כ. מעניין שזו פעם שניה שכי"ל משתווה לכת"י שלנו בדברים שאין לנו קיום ממקור אחר.
לפני כן היה בענין חתימת על המחיה.

[באמונתו]

בגאונים וראשונים רבים מפורש שזה היתר (רק לא חובה), וממילא מן הצורך לציין הלילות שלא אומרים בהם תחנון.
גם ייתכן קשר כאן לפרובנס, עפ"י הנ"ל ממחזור ויטרי כי"ל, שהוא פרובנסלי. הלא באשכול (מפרובנס) מפורש:

ומאן דבעי נמי ליפול על פניו ולהתחנן אחר תפלת ערבית שפיר דמי למיעבד הכי, כמו שנופל על פניו בשחרית ובמנחה. והאי דלא קבע מילתא וליתיה במנהג, משום דהא תפלת ערבית גופיה רשות היא, ולכך לא אטרחוה רבנן למנפל על אנפיהון. וכתב מר שר שלום גאון מחסיא שמותר לאדם ליפול על פניו ולבקש רחמים אחר תפלת ערבית אפילו בצבור. וכך מנהג בבית רבנן /שבבבל/ שנופלים על אפיהם בערבית, חוץ מערב שבת.

אף ברמב"ם מפורש, שיחידים נופלים על פניהם בערבית.

[עקבי]

גם ייתכן קשר כאן לפרובנס, עפ"י הנ"ל ממחזור ויטרי כי"ל, שהוא פרובנסלי.

מעולם לא שמעתי זה. מהיכן אתה יודע שכי"ל פרובנסלי? הקטע שבו מופיע הלכה זו הובא בשם הרב ר' יעקב בר' שמשון. וכמדומני שגם הוא היה צרפתי.

[לייבעדיג יענקל]

נפילת אפיים בערבית:
viewtopic.php?t=9410

כצפוי אין ולו מקור אחד על קיומו של מנהג כזה במחוזות הסופר, ולכן מחוורתא שכל הלילות הנזכרים כאן היינו מנחה.

סמך לדבר ברמ"א או"ח סי' תרצד סעיף א' (בשם מהרי"ל): "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה".